עשור לבלוג | 10 סדרות האנימה האהובות עלי בכל הזמנים
עשר פאקינג שנים, אתם קולטים?
זה היה יום ראשון, ה-15 בפברואר 2009, כאשר משום מה פתחתי את שעריו של בלוג האנימה שאתם קוראים ברגעים אלו. אמנם בתקופתו הוא נראה אחרת – ריק מתוכן ועם הרבה גוונים של כחול, ובכל זאת, הוא היה שלי – קאנבס ריק, השני מסוגו בחיי (את מותו של "אנימה בהילוך מהיר" אני מבכה גם בימים אלה). תחילה עוד חיפשתי סגנון ייחודי ולכן יריתי לכל הכיוונים (שיטוט פה בארכיון יניב תוצאות ביזריות שעושות לי עור ברווז). ככל שחלפו השנים התבגר הבלוג, והטעם שפיתחתי – ובכן, יש מי שיגדירו אותו כמשעמם; אותם אלה עשויים להיות צודקים, משום שנהייתי סלחן פחות כלפי סדרות סוג ז' ואף סדרות סוג ב', כי (וזו ספקולציה שלי) מוח של מבקר נוטה להפוך לאנין בעקבות חשיפה ממושכת לאותם תכנים… או שאני סתם פוץ.
בכל אופן, תהיתי כיצד לחגוג את האירוע (אשתף אתכם בסוד – לא האמנתי שהבלוג החדש ישרוד יותר משנה). התחלתי לאפות עוגה אך באמצע האפייה נזכרתי שאני לא יודע לאפות, לכן זרקתי את המיונז ותפוחי האדמה לפח; תכננתי אחרי כן לכתוב כתבת סיכום ארוכה ומרגשת, אבל לא רציתי לדכא אתכם ("… וב-2010 השרתים קרסו והבלוג כמעט ונסגר, אבל אז, ב-2011, זה שוב קרה — פעמיים. ב-2012 השרתים היו בסדר אבל האקר טורקי מחק את כל התמונות, שזה פחות נורא מאלפי התגובות שנמחקו שנים אחר-כך").
בסופו של יום החלטתי כי וואלה, הגיעה העת לעשות משהו שנמנעתי ממנו כמו מעששת: פרסום רשימת טופ 10 – עשר סדרות האנימה האהובות עלי, רם קיץ – בלוגר, עורך ישראטאקו לשעבר, פדחן בטלוויזיה הציבורית וטיפוס שנמאס לו מהשאלה "מה סדרות האנימה האהובות עליך". קחו בחשבון כי הרשימה היא אישית, אני לא מתיימר לקבוע מסמרות: הסדרות עליהן תקראו תכף הן סדרות האנימה שאני הכי אוהב, בין אם בגלל סיבה סנטימנטלית או חיבור שקשה להסביר; את חלקן לא ראיתי מזה תקופה ארוכה, ויתכן כי צפייה בהן כיום תשנה מעמדן.
ובכל זאת, פרויקט עשור זה פרויקט עשור, וכרגע זה נשמע כמו רעיון סביר.
אז מתחילים.
מקום 10 | Naruto
[סטודיו Pierrot]
תראו מה זה, על ההתחלה אני מנפץ את פוזת המבקר אנין הטעם ויוצא מביך. אבל יודעים מה? אני לא מתנצל על הבחירה – הפרנצ'ייז של "נארוטו" מלווה אותי מאז תחילת המילניום, וכן – יש אמנם חסרונות לסדרה… הרבה חסרונות… המוווווון חסרונות… אך לצד החסרונות קיימים עשרות פרקים אייקוניים מרגשים, קרבות שמותירים אבק למתחרות – והכי חשוב, דמויות עמן גדלתי: נארוטו ואני הכרנו כששנינו זאטוטים בני 12, והיום גם הוא וגם אני הורים. הידידות שלי עם הסדרה נמשכת יותר ממחצית חיי (וללא ספק המחצית המשמעותית-יותר) ולכן אתגאה בהיותי נארוטארד הרבה אחרי שהפרנצ'ייז ימות (אי שם ב-2070 כנראה).
מקום 9 | Gintama
[סטודיו Sunrise / BNP]
חד וחלק – הקומדיה האהובה עלי בכל הזמנים.
גְדוּלתן של סדרות נמדדת ביכולתן להצחיק או לרגש, ליצור מתח או עניין. "גינטמה" מצטיינת בכולן: מעבר להיותה הקומדיה המצחיקה וההיסטרית שאני מכיר (ואני מחשיב גם סדרות לייב אקשן מערביות, מופעי סטנד אפ וסרטונים של חתולים מחליקים על בננה), "גינטמה" היא מופת לשונן איכותי, כזו שיודעת לפרוט על מיתרי הרגש ולגרום לצופיה לבכות. ערבבו את העסק עם אקשן סולידי, אינטריגות פוליטיות והיסטוריה עשירה — וקיבלתם שונן מהשורה הראשונה.
מקום 8 |(Hunter x Hunter (2011
[סטודיו Madhouse]
מצחיקה היא לא, ועל פניו היא נראית כמו סדרת שונן גנרית (כל הארק הראשון הוא "בסדר כזה") אבל הסיפור העשיר אותו יצר טוגאשי, וכן העיבוד הנהדר של סטודיו Madhouse, בראו יחדיו את אחת ממפלצות הז'אנר; "Hunter X Hunter" היא הרבה מעבר לסדרת קרבות – היא לוקחת את מה שבנו קודמותיה (ובפרט "JoJo" ו-"דרגון בול Z") ובנתה עליהן טייק בוגר, אפל ומתוחכם, טייק שלא חושש לקחת את הזמן ולבנות באיטיות, brick by brick, סאגות אפיות ועוצמתיות באיכותן הרגשית.
חוויתי באמצעות "Hunter x Hunter" תחושת קתרזיס מהסוג שלא הכרתי לפניה, בטח לא בעשור הנוכחי, ועל כן מגיע לה שאפו (וקריאת "יוס!").
מקום 7 | Mushishi
[סטודיו Artland]
"מושישי" היא בכלל לא סדרת אנימה – "מושישי" היא האיקו; גלריית ציורים אלמותית; תה של שישי אחר הצהריים; פסטיבל מספרי סיפורים; ישיבה מול האח; שדה אורז. האנימה לעתים טרגית ולעתים מחממת את הלב, ואין מתחרה ליופייה הוויזואלי. היא מחדשת בכל פרק את הקונספט של עצמה, ומשרה אווירה יוצאת מגדר הרגיל.
"מושישי" היא מאסטרפיס.
מקום 6 | Fullmetal Alchemist
[סטודיו Bones]
אין מישהו בארץ שאוהב את "Fullmetal Alchemist" יותר ממני (בטח יש, אבל אני לא מכיר אותם אז שקט). זו המנגה הראשונה שהתחלתי לקרוא בזמן אמת והראשונה שסיימתי לאסוף. שתי (כן, שתי) סדרות האנימה ממוקמות אצלי בלב. שתיהן הראו לקהל, שאינו חובב אנימה, כי מדיום האנימה אינו רק הנטאי, סדרות קרב או נישה לחובבי מד"ב, אלא כי יש כאן מקום לסדרת הרפתקאות אינטליגנטית ורחבת אופקים, כזו שמתאימה לקהל בוגר (והכי חשוב: יודעת מתי לעצור).
"Fullmetal Alchemist" שוזרת פוליטיקה, דרמה ואקשן באופטימליות מופתית, ומכילה את אנסמבל הדמויות המוצלח בסביבה – מוצלח כל-כך עד שאין מוות בסדרה שלא השפיע עלי.
(יורד גשם?)
מקום 5 | Cowboy Bebop
[סטודיו Sunrise]
20 שנים (וחצי) מאז ששודרה לראשונה, ועדיין לא קמה על המסך סדרה דומה ל-"קאובוי ביבופ" (לא אנימה בכל אופן. "פיירפליי" די קרובה). שיניצ'ירו וואטנאבי, ולא חשוב כמה סדרות נהדרות יביים הבחור, יצר באמצעות ג'ט, ספייק ופיי יצירה בת 26 פרקים שהיא פרועה, לא צפויה, קוּלית ומסוגננת. בקיצור: ג'ז.
מבין כל הסדרות ברשימה (כולל הבאות בתור) 'ביבופ' היחידה שאני לא חושש לצפות בה שוב, כי היא איכשהו מצליחה להשתבח עם השנים – בכל צפייה אני מעריך יותר ויותר אלמנטים מיוחדים אליהם לא שמתי לב בעבר, כגון רקעים, תנועה ועיצוב דמויות. אין טובות ממנה בז'אנר, ואין טובות כמוה.
(מבטיח מתישהו לכתוב ביקורת)
מקום 4 | Space Brothers
[סטודיו A-1 Pictures]
ממד"ב חלל – למדע חלל.
הסדרה הזו עשתה משהו מדהים: היא כבשה אותי לא מהארק הראשון וגם לא מהפרק הראשון, אלא מ-60 השניות הראשונות: גיבור הסדרה מוּטה מסביר כיצד הוא עצמו נולד רגע אחרי כישלונה של יפן במונדיאל, וכיצד אחיו, 3 שנים אחר-כך, נולד בעת הצלחה של ארצו במשחק בייסבול. כך אנחנו למעשה לומדים כל מה שצריך לדעת על שני גיבורי הסדרה – ובזמן קצר להפליא.
מהדקה הזו ממשיכה "Space Brothers" למסע פנומנלי בן 99 פרקים (וסרט פריקוול) שמתאר את מוטה אשר מחליט, באמצע חייו, לנטוש הכל ולהפוך לאסטרונאוט – והסדרה מלווה אותו, ואותנו, אל המִיונים דרך המבחנים ועד האתגרים והכישלונות – ובד בבד עוסקת גם באח הקטן והמצליח היביטו, אסטרונאוט צעיר, מבטיח ופופולרי שנמצא עם רגל אחת בירח, והחוויות שעוברות עליו מורטות עצבים; שנים ספורות אחרי, חוויותיו של היביטו-על-הירח מהווים את הפרקים המותחים ביותר שראיתי על המסך בעשור הנוכחי.
זאת ועוד – "Space Brothers" עוסקת בנושאים שלרוב לא מוצאים בסדרות אנימה, כולל התמודדות עם מחלות, אובדן ופוסט טראומה – בעוד הסדרה שומרת על האופטימיות הכה אופיינית לה, ועל הדרך מלמדת מדע וטכנולוגיה.
(סתם, שתדעו לאן להפנות אנשים שטוענים כי אין בסדרות אנימה שום דבר חינוכי)
מקום 3 | Hajime no Ippo
[סטודיו Madhouse / סטודיו Mappa]
זה. רק. ספורט… והרבה יותר מזה.
אני חובב גדול של ז'אנר סדרות הספורט (גם אם רשימת הטופ 10 לא משקפת זאת במיוחד), והראשונה שהראתה לי איך עושים זאת נכון היא "Hajime no Ippo" – האנימה היחידה שהביאה אותי לקמץ אגרופים וכמעט ליפול מהכיסא במהלך קרבות אִגרוף אינטנסיביים ("אינטנסיביים" זה אנדרדטייסמנט).
אמנם סדרות ספורט מושקעות יותר ופחות עלו לאורך השנים, אך 'Ippo' שונה ממרבית מתחרותיה בזכות הבדל אחד משמעותי – הסדרה לא מתרחשת בתיכון. בזכות היציאה הזו ממגבלת 3 שנות לימוד, נפרס הסיפור על-פני תקופה ארוכה וגיבוריו מתבגרים ומתפתחים (ומתנפחים) על המסך לנגד עינינו (איפו הופך מצוציק בן 14 לגבר). נוסף על כך, יש בה מעין חִספוס (Grit?) ששום "Haikyu", "Yowamushi Pedal" ודומיהן לא יצליחו לשעתק.
מקום 2 | Rurouni Kenshin
[סטודיו Gallop / סטודיו Deen]
מודה, יתכן ויש בעייתיות מסוימת עם "קנשין" במקום כה גבוה (ולא רק כי היוצר המקורי התגלה כפדופיל): אני אוהב רק ("רק") כ-50 פרקים מתוך 95 פרקיה, כי השאר פרקי פילר, רובם לא מהסוג הטוב.
ובכל זאת, הסדרה שווה לכל נפש ולוּ עבור הפרקים הקאנוניים, וסאגת "קיוטו" בפרט – הסאגה האהובה עלי בעולם השונן; הסאגה המדוברת היא דוגמה לדרך בה מציבים כלים על לוח השחמט באופן שיזום את המשחק המותח ביותר שניתן, כזה שמביא את השחקנים עד הקצה.
סדרת ה-OVA הקצרה והמופתית שיצאה ל-"קנשין" בהמשך, ועוסקת בעברו האלים של גיבורנו, מרחיבה את הסיפור ועושה לסדרה מה שאלפונסו קוארון עשה ל-"הארי פוטר". סדרת ה-OVA היא למעשה הסיום האופטימלי ל-"קנשין" (ואני בכוונה מתעלם מסדרת ה-OVA האחרת שיצאה אחריה) ואף עומדת בפני עצמה, לאלו שמחפשים קיצורי דרך. בכל אופן, לא חשוב איזו "קנשין" תראו, פשוט תראו. גם הלייב אקשן נהדר.
(תארו לעצמכם אילו פלאים עשוי לחולל רימייק לסדרה)
מקום 1 | Monster
[סטודיו Madhouse]
יתכן וזה לא מגיע כהפתעה גדולה עבור חלקכם – הזכרתי את "מונסטר" כסדרת האנימה האהובה עלי בכל הזמנים במספר רב של הזדמנויות (האירוניה היא שבביקורת על "מונסטר", את התואר נתתי בכלל ל-"Hajime no Ippo").
"מונסטר" היא לא הסדרה שנראית הכי טוב או האנימה המרגשת או המצחיקה בסביבה (למעשה מצחיקה היא ממש לא) – ומרבית דמויות המִשנה בה הן מהסוג ששוכחים מהר. לא, אין ב-"מונסטר" משהו שמייחד אותה, והיא נשענת אך ורק על הסיפור; מותחן עילאי מהשורה הראשונה ומחושב בקפידה, אשר מתנקז לכדי פרקים אחרונים מורטי עצבים.
נאוקי אורוסאווה כתב את אחד הנרטיבים המותחים בסביבה וברא את ה-נבל המאיים ביותר על המסך (ואת זה בוודאות טענתי בעבר). אז אם טרם צפיתם ב-"מונסטר", נטשו הכל ולכו לראות.
אז מה למדנו?
אני אוהב סדרות ארוכות (חוץ מ-"קאובוי ביבופ", סדרות האנימה פה בנות 52 פרקים ומעלה), מה שהגיוני: קל יותר להתחבר ולהתאהב בסדרה שנשארת איתך לאורך זמן.
מה עוד? אני אוהב את הגיבורים שלי אחרי גיל החצ'קונים (וזה היה נכון גם כשהייתי מחוצ'קן בעצמי) וכן סדרות שיוצאות מסביבת בית-הספר.
והיכן הקלסיקות? כיצד כופר כמוני לא הזכיר את "Serial Experiments Lain", "NANA" או "Princess Tutu"?
ובכן, כל סדרה שלא ברשימה ולדעתכם אמורה להיות בה – פשוט דמיינו שהיא במקום 11 (ואז תרביצו לקיר כשתבינו כי "נארוטו" עקפה את איפה שלא נמצאת "אבנגליון").
תודה שדבקתם איתי עשור (או למעלה מעשור, עבור מי שנמצא איתי מימי הבלוג הקודם). לפעמים היה כיף.
(עשר פאקינג שנים, אתם קולטים?)
פאק
דאמ, עשר שנים.
מזל טוב רם! עד העשור הבא!!
תודה רבה על כל הביקורות והכתבות, ועל קבוצת הטלגרם, ההישג הגדול ביותר שלך (והמפוקפק ביותר)
רק השאיר את התגובה הזו פה
"אך האם זו אחת הסדרות הטובות ביותר?
זו שאלה שקשה לענות עליה, הרי בסופו של דבר זה עניין של טעם. Steins;Gate לא התפלחה לעשירייה הפותחת שלי כיוון שהיא עדיין טרייה מדי בזיכרון מכדי לקבוע משהו כזה. אך בחלוף השנים – בראיה לאחור – אני בהחלט עשוי למקם אותה שם. מה שבטו…*פיצוץ* *אהמ* מה הולך פ… מי אתה? *מתעלף*
כאן רם מהעתיד. לא רק שהסדרה בעשירייה הראשונה שלי, אם לא תצפו בה – אירופה תושמד. אל תשאלו למה. לכו לצפות בה, ועדיף שתעשו זאת בזמן שאתם מחזיקים קלמנטינה רקובה ועומדים על רגל אחת, אחרת יבואו סוכני ממשל ויכרתו לכם את היד. שוב, אני לא יכול להסביר למה. פשוט תעשו את זה. אני חייב לעוף מפה לפני שארנבים-דוברי-גרמנית ימצאו אותי. יאלל’ה, ביי."
ובנימה פחות צינית ומתנשאת.
כל הכבוד על ההשקה במשך למעלה מעשור בפעילות הבלוג ישר כוח להמשך מקווה לראות עוד הרבה כתובות שונות שיעלו לבלוג ישר כוח להמשך.
תודה רבה!
לגבי פול מטאל אלכמיסט אתה מדבר על ברודרהוד או על המקורית? אגב כל הכבוד על זה שאתה כל כך משקיע בבלוג 10 שנים (שזה יותר מחצי מהזמן שאני חי הולישיט).
שתי הסדרות, זו לצד זו =)
ותודה P=
לא מבין מה אתה מוצא בכל השטויות היפניות האלה שלך. לא עדיף לבזבז עשר שנים על תחביב נורמלי כמו איזה ספורט למשל? או הנדסה או משהו שלפחות ייצא לך פרנסה מזה. שתהיה לי בריא.
הפסדתי בהתערבות, אין לי ברירה.
ועשר שנים אני אומר לעצמי " תהנה מהבלוג הזה כל עוד אתה יכול, עוד שנייה ימאס לו והוא יפרוש…"
תודה על כל מה שאתה כותב פה רם! מזל טוב 🙂
וואו עשר שנים.
עוד זוכר שהמקום נפתח והתבאסתי שלא הספקתי לקרוא את כל מה שפרסמת ב"אנימה בהילוך מהיר" שכבר איננו.
היה תענוג להיכנס לכאן במשך השנים ולקרוא את הביקורות והכתבות השונות, שרק הלכו והשתפרו עם הזמן.
מאחל הרבה מזל טוב לך ולבלוג, ומקווה לעוד 10 שנים לפחות (:
אה כן, ואחלה רשימה (אפילו נארוטו).
גאד דאם אני יחסית חדש פה אני מכיר את הבלוג שלך רק כשנתיים ובכל זאת קראתי את כל הביקורת והסיקורים, ממש אוהב לקרוא את הבלוג הזה שרק תמשיך ותצליח!
וואו, המוןהמוןןן מזלטוב^0^
אני עוקבת אחרי הבלוג הזה, לרוב בשקט, כבר 6 שנים בערך, וממש שמח לראות שאתה עדיין פה ומשקיע ונהנת לקרוא את מה שאתה כותב גם כשזה גיימינג(אני לא גיימר, אין לי כ"כ תקציב>
>
(נראה שהתגובה שלי נחתכה באמצע)
תמשיך להיות מהמם כמו שאתה ומלא הצלחה בהמשךD:
(הרגע הבנתי למה זה נחתך, סליחה על ההצפה^^")
המון מזל טוב :))
המשך בעבודה הטובה ביצירת הכתבות והסיקורים! בזכותם (או בגללם? 😉 הטעם שלי באנימה הלך והתעצב לצד שלך עוד מימי 'אנימה בהילוך מהיר' ולראיה 4 מהסדרות האהובות עליך הן גם מהאהובות עלי, כאשר ל-2 מתוך ה-4 האלה הגעתי בזכות הבלוג.
אז המון תודה!
Damn. עשר שנים הא?
And many more ומה לא
כל הכבוד! תמשיך כך
מה? איפה Paranoia Agent?