The Deer King (המלך האייל)

סרטי הקולנוע שמהם אני הכי מתבאס הם לא הסרטים הגרועים (כי לפחות יש על מה לרדת) וגם לא הבינוניים (שלרוב מספקים מה שהבטיחו ולא מעבר) אלא דווקא הסרטים הכמעט-מוצלחים, אלה שיש להם את כל המרכיבים לספק חוויה קולנועית גדולה מהחיים אבל, בגלל סיבות, הם לא לגמרי שם.

כזה בדיוק הוא "המלך האייל", סרט שעל הנייר מכיל את התבלינים הדרושים כדי לבשל אפוס פנטזיה גדול מהחיים: מגבה אותו סטודיו Production I.G ("הרוח במעטפת") מהגדולים בתחומו ביפן, ולזוג הבמאים מאחוריו רזומה שאפשר להתקנא בו. מאסאשי אנדו הוא אנימטור ידוע שפיקח וניווט את מלאכת האנימציה בסרטים הגדולים ביותר של מיאזאקי, שינקאי וסטושי קון (וגם הבמאי השני מאסאיוּקי מיאג'י הוא די אחלה) ואין צורך לדאוג לגבי התשתית העלילתית כי היא מבוססת על סדרת ספרי פנטזיה עטורת שבחים שכתבה נאהוֹקוֹ אוּאֵהאשי האחת והיחידה (Morihibito). כך שניצב לפנינו, פוטנציאלית, אפוס פנטזיה קולנועי שייזכר לדורות; אז מדוע ולמה התוצאה כה פושרת?

עלילת "המלך האייל" זורקת אותנו לקלחת פוליטית של שתי אימפריות בדיוניות, וב-"זורקת" אני מתכוון ל-"שופכת על המסך מלל שבעקבותיו מצפים מאיתנו לזכור לא מעט שמות ומונחים". בגדול, ממה שהצלחתי להבין – שנים ספורות לאחר מלחמה, אימפריית זוֹל [Zol] שולטת כעת באנשי אימפריית אקוופה [Aquafa]; ואן הוא חייל לשעבר וכיום אסיר משועבד במכרה מלח. לאחר שעזר לאסיר זקן לסחוב שק, נכלא ואן אך לא לפני שעבר סדרה של הצלפות בגב (רק כדי שיהיה ברור לנו כי אימפריית זוֹל הם הרעים). אולם הייתה זו ברכה במסווה: את המכרה תוקפים כלבים תועים שנושאים את "קדחת הזאב השחור" והורגים את כל האסירים והשומרים, למעט ואן (שהיה, כאמור, מאחורי סורג ובריח) וילדה קטנה בשם יוּנה שאותה הציל.

על אף ששניהם ננשכו ואמורים היו למות בייסורים, ואן ויוּנה לא חוטפים את הקדחת. הם נמלטים ומצטרפים לכפר קטן בו הם חיים את חייהם בשלווה ובנחת – עד שהם לא, כמובן. משום שהחדשות אודות האסיר הנמלט, שייתכן וחסין בפני המחלה, הגיעו עד לארמון – מה שהופך את ואן לאדם מבוקש, ומעמיד בסכנה את חייו החדשים כאב ליתומה.

לקח לי זמן להבין מה הבעיה עם הסרט: הוא משתמש בכל קלישאה שהוא יכול להרשות לעצמו. יוּנה היא לא סתם ילדה קטנה אלא כמובן הילדה הקטנה והחמודה ביותר שאי פעם נבראה – מצחיקה, חכמה, שובבה, אמיצה ועם פרצוף מסכני כזה שדורש חיבוק והגנה. הסרט לא מתעכב על פיתוח הקשר ביניהם, ולמעשה תוך כלום זמן היא הופכת מזרה לחלוטין לאדם החשוב לו ביותר בגלובוס. אלא שסדרת מונטז'ים בהם רואים כיצד השניים חיים בפסטורליות באחו לא מספיקה על-מנת לבסס כלפיהם סימפתיה, מצטער. ואם זה לא מספיק, אשתו ובנו המנוחים של ואן מבקרים אותו בסיוטים כדי להזכיר לנו שהבחור מוּכה שכול ויגון. בפעם הראשונה זה היה בסדר, בפעם השמינית נחנקתי מהכפית בה האכילו אותי.

"המלך האייל", סרט שהפקתו נדחתה לא פעם בגלל הקורונה, עוסק באופן אירוני במגיפה – ועל אף שהעלילה מתקיימת בעולם פנטזיה, אלמנטים רבים מתוכו הם בהלימה למציאות שלנו – וזאת רואים בעיקר דרך עיניו של מדען צעיר ומבריק בשם הוֹסאל שמנסה, בשם הממלכה, לפָתח תרופה לקדחת הזאב השחור. בעודו נשלח לאתר את ואן על-מנת לקחת ממנו דגימת דם, מוצא את עצמו הוסאל מזגזג בין אידיאלים שמושכים אותו לכיוונים שונים: המגיפה (על פניו) פוגעת רק בקבוצות מסוימות באוכלוסייה, מה שיוצר קונפליקטים על רקע גזעני, ומנגד יש הטוענים כי מדובר בכוח עליון ומתנגדים בתוקף לחיסון (כן, גם אותי זה מדהים שעבדו על הסרט עוד לפני הקורונה).

וכל זה מרתק ונפלא – או לפחות יכול היה להיות כך; מספר מחנות מרכיבים את העולם של "המלך האייל" וכפועל יוצא יש בו לא מעט דמויות, עניין שמקשה על המעקב אחר כולם. והעלילה, בעיקר בחצי השעה הראשונה והאחרונה, טסה במהירות שאין לתאר, מה שכמובן לא מקל על המצב. את עיבוד האנימה האחרון לספר של נאהוֹקוֹ אוּאֵהאשי, "Moribito", כולנו זוכרים ואוהבים כי הוא מתפרס על פני 26 פרקי טלוויזיה, כך שייתכן והבחירה לעבד את עלילת "המלך האייל" לסרט בן שעתיים לא הייתה נבונה במיוחד.

מיותר לציין כי בהיבט הויזואלי הסרט תענוג: העולם בו עשיר, מרהיב ומפורט לפרטי פרטים, ואם אתם חובבי "הנסיכה מונונוקי" ייתכן ותריחו ריחות נוסטלגיים בזכות היערות הקסומים, האיילים, הזאבים ומלחמת בני-אדם בטבע. אלא שגם בגזרה הזו חוויתי אכזבה קלה כי אני יודע לְמה מאסאשי אנדו מסוגל, ואם ראיתם את "השם שלך", "המסע המופלא", "סנדקי טוקיו" ואפילו (האירוניה) "הנסיכה מונונוקי" אז גם אתם מכירים את הקסמים שהאיש הזה יודע להפעיל.

אם זה היה כל אחד אחר הייתי אומר שהסרט נראה חבל"ז אלא שעם מוניטין כמו של מאסאשי אנדו ציפיתי ליותר, ובסטנדרטים הגבוהים שאנדו עצמו הציב "המלך האייל" (לצערי) לא עומד, ויש אף מספר סדרות אנימה שעלו השנה שנראות טוב ממנו. ייתכן וזה בגלל הבעיות שנבעו בהפקה עם פרוץ הקורונה, וייתכן כי התפקיד הכפול שאנדו לקח על עצמו הפעם הן כבמאי הרגיל והן כבמאי האנימציה שחק אותו משני הכיוונים.

לכן הן בפן העלילה והן בפן ההפקתי "המלך האייל" הוא סרט כמעט-מוצלח. מעיבים עליו מספר בעיות, בראשן ריבוי דמויות ועלילה דחוסה, קצב לא אחיד וקלישאות מארץ הקלישאות. זה סרט שאני ממליץ לצפות בו לפחות פעם אחת עבור החוויה הקולנועית שהוא מספק, אך בכנות? אני לא רואה את עצמי חוזר אליו (וסרטים שאני מחבב אני רואה לא מעט פעמים) וחבל, הוא קרוב להיות נהדר.


Shika no Ō / The Deer King ("המלך האייל") | יפן, 2022 | 114 דקות | סטודיו Production I.G | אקשן, פנטזיה, חיקוי ג'יבלי | שיניצ'י טאטסוּמי, ריומה טאקגוּצי, היסוּי קימוּרה | בימוי: מאסאשי אנדוּ, מסאיוּקי מיאג'י | יוצרת מקורית: נאהוֹקוֹ אוּאֵהאשי (Moribito)

לקריאה נוספת
7 תגובות
  1. AVIC אומר/ת

    נהנתי לקרוא את הביקורת רם, תודה!

    התגעגעתי מתברר…

  2. סניף המומינים אומר/ת

    תודה, כיף לקרוא כאן ביקורות איכותיות.
    כמעריץ של הנסיכה מונונוקי רשמתי לעצמי לצפות, לפחות בשביל הווייב הנוסטלגי.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) אומר/ת

    אין על הביקורות שלך
    תודה רבה

  4. for years אומר/ת

    סוף סוף אני יכול להגיב כמה ימים אחרי הביקורת ולא עשור אחרי.

    תודה על הביקורת סרט רם!

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) אומר/ת

    תודה על הביקורת!!

  6. המומינים ספרים מלאים אומר/ת

    אחלה ביקורת, ספרי המומינים זו הסדרה האהובה עלי. וטרם כולם תרגמו לעברית.

  7. אגבניית שרי אומר/ת

    איזה באסה שהבלוג עומד להיסגר בקרוב,
    מובן בגלל חוסר הפעילות אבל הייתי מעריצה הדוקה!

התגובות נעלות