Yowamushi Pedal / Yowamushi Pedal: Grande Road

“כאב הוא עניין חולף, אך נטישה תלווה אותך לנצח” / לאנס ארמסטרונג

רק סדרת אנימה אחת הביאה אותי למצב של ג’אנקי בשנה האחרונה: Yowamushi Pedal.

שבועות ההמתנה לפרקים חדשים נראו כמו נצח, בהורדה שבטורנט בהיתי כמו זומבי, וכאשר הייתי מוכן סוף סוף לצפות בפרק נוסף – וידאתי שהחתול נעול באיזה חדר ודרשתי מארוסתי שקט מוחלט (אחרת היא יכולה להחזיר לי את הטבעת). כן, הייתי מוכן ללכת רחוק עבור עוד זריקה של Yowamushi Pedal. אני זוכר ערב אחד בו האינטרנט נפל דקה לפני שיצא פרק חדש. באותו רגע עשיתי מעשה שקול והגיוני… ונסעתי לאימא. כי לעזאזל הגיון בריא: רם. חייב. מנה.

כל זאת עבור סדרה שהיא – בואו נודה – לא החכמה ביותר ששודרה בשנה החולפת. סך הכול סדרת ספורט, במקרה הזה אופניים. אז מה שונה? מה יש ב-Yowamushi Pedal שאין בסדרות ספורט אחרות? התשובה היא אפקטיביות. Yowamushi Pedal פיצחה את הנוסחה ליצירת אנימה שמפיקה אדרנלין בכמויות, והיא תשתמש בכל טריק בספר על מנת שזה יקרה. זול? זול. עובד? עובד.

‘אופנוטאקו’ (כך היא קרויה במחוזות הבלוג) מגוללת את סיפורו של סאקאמיצ’י אונודרה. סאקאמיצ’י שלנו אוטאקו כבד; הוא רוכב מדי שבוע לרובע אקיהאברה על אופני-סבתא, בעודו גומע מרחק הדומה לתל אביב-חיפה. החנון הממושקף לוקח את התחביב שלו ברצינות, על זה אי אפשר להתווכח. כאשר עולה סאקאמיצ’י לתיכון סוֹהוֹקוּ, הוא חולם להקים מועדון אנימה כדי שיוכל סוף סוף להכיר חברים. האם הוא מצליח בהקמת המועדון? ובכן, זו סדרה על אופניים, אז לא.

כשרונו של סאקאמיצ’י ברכיבה מסיט לכיוונו את תשומת לבו של אימאיזומי, רוכב קר רוח שמתחרה מאז היותו ילד. אימאיזומי נושם מרוֹצי כביש, וקשה לו להאמין שאדם כמו סאקאמיצ’י רוכב מדי יום – עם חיוך! – לבית-הספר שנמצא על ראש גבעה. למעשה, נסיעה במדרון כלפי מעלה היא ההתמחות של סאקאמיצ’י (צופי Sakamichi no Apollon ודאי זוכרים שמשמעות המילה ‘Sakamichi’ היא “מדרון”). דבר מוביל לדבר, וסאקאמיצ’י מצטרף למועדון האופניים של תיכון סוהוקו. כך רוכש הוא חברים חדשים, והמועדון מקבל לשורותיו דם טרי. אפילו אם הדם הזה קצת מוזר.

מטרת 20 הפרקים הראשונים של ‘אופנוטאקו’ היא ללמד אתכם כל מה שצריך על אופניים ועל מרוצים. הסדרה לא מחפפת בהסברים: טיפול בשרשרת, נעליים מתאימות, סוגים שונים של רכיבה ועוד. סוהוקו יוצאים למחנה אימונים ומתאמנים לפני ואחרי שעות הלימודים. אנחנו בזמן הזה לומדים להכיר כל אחד מחברי המועדון, כך שעד שמוזנק מרוץ ה-Inter High היוקרתי, סוהוקו נהית המשפחה שלנו.

על מנת להגביר את יצר התחרות, עושה ‘אופנוטאקו’ דבר לא יאמן: היריבים של סוהוקו, הָאקוֹנה, נהיים גם הם גיבורי הסדרה. מדובר במנצחים קבועים של ה-Inter High. כל אחד מחברי הנבחרת הוא Ace שקוּרץ מחומר המתאים לדמות ראשית. במהלך המרוץ, עשויה ‘אופנוטאקו’ להתרכז רק בהם. ישנם פרקים בהם שכחתי כי סוהוקו בכלל קיימים. ואני בסדר עם זה: האקונה הם לא אנשים רעים. נהפכו; הם טובי לב, מצחיקים ובעלי סיפור רקע מעניין. בשלב מסוים כבר לא הייתי בטוח איזו קבוצה אני רוצה שתנצח (סתם. סוהוקו All the Way).

בדבר אחר דווקא כן הייתי בטוח: מי אני לא רוצה שיוכתרו כזוכים. קיוטו פושימי הם סך-הכול קבוצה וותיקה ומוכרת בתחום, אך האופי שלהם משתנה כאשר מצטרף אליהם אקירה מידוסוּג’י. אין לי מושג כיצד להגדיר את מידוסוג’י במילים. דמיינו את אורוצ’ימרו, רק יותר פסיכי ויותר גמיש, ועם זוג אופניים. עד לבואו של מידוסוג’י, שומרת ‘אופנוטאקו’ על מידה מסוימת של ראליזם. הראליזם נזרק לפח כאשר מידוסוג’י מבצע טריקים של מתעמל קרקס על סטרואידים. וזה בסדר גמור: חייבים לבדל את מידוסוג’י משאר המתחרים. הוא דוחה, מגעיל, מרושע, מוכשר בטירוף ויעשה הכול כדי להיות המנצח. אתם תשנאו אותו בדם ותאהבו אותו באותה מידה. הוא ללא ספק הדמות המורכבת ביותר בסדרה מבחינה פסיכולוגית (ואנטומית. יש לו בכלל עצמות?).

מתוך 63 פרקי הסדרה, 40 פרקים מוקדשים לשלושת ימי המרוץ הקדחתני. הסדרה מתרכזת בשלוש קבוצות עיקריות, וכל אחד ממתחריה מקבל מינימום חצי פרק פלשבק שמסביר כיצד הגיע למעמד, כל זאת על מנת שברגעי הסיום יהיה לנו אכפת מהמעורבים. סוהוקו והאקונה מתחלפות מספר פעמים בתפקיד המובילה – הובלה שעשויה להשתבש תוך רגע. אך דבר אחד הוא קבוע: ניתן לסמוך על סאקאמיצ’י. בשלב מסוים, הכישרון של סאקאמיצ’י להיחלץ מצרות נהיה לא אמין. כבר לא מדובר בכישרון שלו אלא בכוח רצון; הוא ממש רוצה לנצח, לכן הוא לא ייפול. זה נכון לגבי כולם, אך סאקאמיצ’י שומר על רמה מגוחכת של סיבולת. הסדרה יודעת זאת ומתייחסת לסאקאמיצ’י כאנומליה. תחליטו אתם אם זה קביל או לא.

עד לרגע האחרון במרוץ לא תדעו מי ינצח. בסדרות ספורט אחרות, ניתן לנחש בהצלחה לאן נושבת הרוח. אך ‘אופנוטאקו’ לא תיתן לכם ליהנות מהניסיון שצברתם עם סדרות ספורט קודמות. אני יכול רק לקנא במי שיצפה בסדרה במרתון, כיוון שההמתנה הורגת. מה שכן, גם אם יחלפו שנים מאז הפרק האחרון שראיתם, ייקח לכם דקה לחזור למתח של התחרות – זאת בזכות אלמנט אחד ש-‘אופנוטאקו’ מצטיינת בו. הסאונדטראק.

המוזיקה בסדרה היא רפטטיבית, קצת צ’יזית, אבל כמוזיקה של סדרה ספורט: אין טובה ממנה. רק השמיעה של נעימת הנושא של סאקאמיצ’י מביאה לי עור ברווז. אם אי פעם אצא לריצות בחוף (חחח, ממש), זו תהיה המוזיקה שאשמע. ובמהלך הסדרה תשמעו את הנעימה הזו – בווריאציות משתנות – לא מעט פעמים. ולא רק אותה אלא עוד הרבה אחרות, כיוון שלכל דמות יש נעימת נושא מוצלחת. למעשה, תוך כדי כתיבה אני שומע את הפס-קול ומרגיש צורך לבכות מהתרגשות. יתכן מאוד כי ללא קָן סאוואדה והמוזיקה הממכרת שהלחין, הייתה ‘אופנוטאקו’ סתם עוד אנימה על אופניים (כמו Over Drive. מישהו בכלל זוכר את Over Drive?).

אפילו אם תכבלו אותי לפנס רחוב, לא אוכל להגיד לכם אם זו סדרת הספורט האהובה עלי. Yowamushi Pedal עוד טרייה מדי מכדי שאשפוט באופן אובייקטיבי. אך היא ללא ספק מתחרה על המקום הראשון עם יקירת לבי Hajime no Ippo. אני מרגיש רע בשביל ‘Ippo’ שאני משווה אותה לסדרה שבנויה על טריקים זולים כדי להיות מותחת, אך זוהי מהות הז’אנר: הסדרות הטובות ביותר הן אלה שמביאות אותנו לקצוץ הכי הרבה ציפורניים.


הטוב: תגרום לכם להזיע, לרעוד, לחייך, לבכות ולהשתין מרוב התרגשות.
הרע: עדיף לכם לזרום איתה במקום לנתח לעומק.
והמכוער: “אני גר בחיפה וקשה לרכב כאן על אופניים” לא תקף עבורי יותר.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

(“Yowamushi Pedal + Yowamushi Pedal: Grande Road (“Weakling Pedal | יפן, 2013-2015 | 63 פרקים (38 + 24 + OVA) | ספורט, קומדיה, דרמה, הימה-הימה | TMS Entertainment | דאיקי יאמאשיטָה [הירוֹ מ-“Glassip”], קוֹאוּסוּקְה טוֹריאוֹמי [קיבה מ-“Naruto”], ג’וּן פוּקוּשימָה [יושיהיסה מ-“Kotoura-san”], הירוֹקי יאסוּמוֹטוׁ [גרמניה מ-“Hetalia: Axis Powers”], שוֹוָוטארוֹ מוֹריקוּבּוֹ [יוֹסְקה מ-“Persona 4”], קנְטארוֹ איטוֹ [צ’וז’י מ-“Naruto”], טּסוּבָּאסָה יוֹנָאגָה [נאגיסה הארוקי מ-“!Free”], טטסוּיָה קָאקיהַארה [נאטְסוּ מ-“Fairy Tail”], טוֹמוֹאָקי מָאְנוֹ [דקים מ-“Death Parade”], סָאטוֹשי הינוֹ [דאיצ’י מ-“!Haikyuu”], הירוֹיוּקי יוֹשינוֹ [יוֹסְקה ‘בוסון’ פוג’יסאקי מ-“SKET Dance”], אָטְסוּשי אָבְּה [מאשירוֹ מ-“Bakuman”], קוג’י יוּסָה [גין מ-“Bleach”], הירוֹפוּמי נוֹג’ימָה [האטוֹרי מ-“Bakuman”], אָיָקָה סוּוָה [טוֹמוֹאְה מ-“Absolute Duo”], מגומי האן [גוֹן פריקס מ-“(Hunter x Hunter (2011”], ג’וּניצ’י סווָאבּה [ארצ’ר מ-“Fate/stay night”] | מוזיקה: קָן סאוואדה | תסריט: רייקו יוֹשידָה | במאי: אוסָאמוּ נוֹבּשימָה | יוצר מקורי: וואטארוּ וואטנאבּי 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם