Fortune Favors Lady Nikuko

סרטו הקודם של איוּמוֹ ווטנאבי, "ילדי הים" (עליו כתבתי מספר מילים ב-"עין הדג") סבל ממספר בעיות. האורך שלו המרכזית שבהן. ארבעים הדקות הראשונות נהדרות, אל תטעו, והסרט הראה פוטנציאל להיות אחד המוצלחים בסביבה – אולם לאחר ההתחלה המבטיחה, הסרט נגרר ונגרר במערכה האחרונה המוזרה והמשמימה שלו.

לעומת זאת, סרטו החדש של ווטנאבי, "Fortune Favors Lady Nikuko" (אקרא לו "ליידי ניקוקו" לצורכי נוחות) סובל מבעיה הפוכה: עם שעה וחצי אורך ובלי אף דקה מיותרת מאחוריו, מדובר בסרט שיכול היה להרוויח מחצי שעה נוספת כדי לסיים את מעט הסיפור שיש בו כמו שצריך. ולמרות זאת אני יכול (ורוצה) להמליץ עליו ללא נקיפות מצפון.

גיבורת "ליידי ניקוקו" היא לא ליידי ניקוקו אלא הבת שלה, קיקוקו – נערה צעירה שמתנהגת באופן בוגר לגילה. לא שיש לה ברירה אחרת. קיקוקו גדלה עם אימא ילדותית שאוהבת לעשות שטויות, לדבר בקול, לאכול ולישון. לא פעם וגם לא פעמיים נפלה ניקוקו שבי אחרי גבר שעקץ את כספה, מה שהוביל את שתיהן לגור על סירה ישָנה בעיירת נמל נידחת.

בניגוד לסיפור הגדול מהחיים והפילוסופי של "ילדי הים", אין ב-"ליידי ניקוקו" עלילה רבה להתגאות בה. הסרט מתאר אנקדוטות בחיי היומיום של קיקוקו, והוא מלווה אותה באינטראקציות שהיא חווה בביתה (סליחה, בסירתה), על ספסל הלימודים ובעיירה עצמה.

עיקר הזרקור מופנה ליחסיה של קיקוקו עם תלמיד מסתורי שעושה פרצופים מוזרים באופן אקראי, וכלפי חברתה הקרובה מריה – ילדת עשירים שלובשת שמלות מפונפנות ושאינה משתלבת בין התלמידים האחרים. אך קיקוקו אהובה על כולם, מה שמהווה בעיה עבור קיקוקו ושמביאה את קיקוקו לעשות משהו שחברות לא אמורות לעשות.

קיקוקו שלנו אינה גיבורה קלאסית, כזו שיודעת להבחין בקלות בין טוב ורע. היא רק החלה את גיל ההתבגרות ולפניה עוד מגוון טעויות שהיא תעשה, והסרט חוקר את הדרך בה קיקוקו לומדת לשים עצמה בנעלי אחרים ולהודות כשטעתה.

מדובר בסיפור התבגרות קולנועי קלאסי אשר מעניק טוויסט לכמה מהקלישאות השחוקות בז'אנר. למשל, העובדה כי קיקוקו פופולרית ואהובה בין בני ובנות כיתתה – לא עניין של מה בכך בהתחשב בהיותה תלמידה חדשה, ועוד אחת שגרה בסירה ואימהּ היא הפדחנית המקצועית מכולן. גם האימא עצמה, על אף שהיא מתנהגת כמו בת 3 שעִרבבה קוקאין וקריסטל תות, היא לא מושא ללעג של אף אחד בעיירה – גם אם הבת שלה מייחלת בשקט שאף אחד מבית הספר לא יראה אותן יחדיו כשהן באוטובוס. במהותו, הסרט עוסק בתפר שבין אהבתה של קיקוקו לאמהּ ובין הרצון שלה להתחפר במחילה כשהיא יוצאת איתה לציבור.

אולם כאשר הסרט מתפנה לחקור את יחסי האֵם והבת לעומק, עשרים הדקות שנותרו לו אינן מאפשרות לעשות זאת באופן שמאפשר לנו, הצופים, להיטמע רִגשית בסערת הרגשות שמתחוללת על המסך. העלילה מעניקה לפתע תשובות לשאלות שבכלל לא נשאלו, ובמְקום להסתפק בניואנסים הסיפור ממשיך, במחי סצנה אחת ארוכה, לספק דרמה שלא תבייש את ערוץ ויוה, לערוך טיפול פסיכולוגי לשתי הגיבורות שלו וגם לעטוף את כל העסק בטרם יגיעו הקרדיטים שמעבר לפינה. די לחכימא ברמיזא הוא לא ביטוי שהסרט שמע עליו.

מה שמחזיר אותי לתחילת דבריי: חצי שעה נוספת (או לעבד מראש את הרומן שעליו הסרט מבוסס בתור סדרה ולא כסרט) הייתה מאפשרת ל-"ליידי ניקוקו" לנבור באופן מעמיק ביחסי קיקוקו ואמהּ הצבעונית, ולהעניק לסרט המקסים (והוא באמת מקסים) סיום שהולם אותו בהרבה.

לא שזה אמור למנוע מכם לצפות בו. מדובר בסיפור קטן ומרגש עם דמויות, בעיקר אלה הצעירות, שמתנהגות כמו אנשים אמיתיים (ולא כמו, אתם יודעים… דמויות אנימה מוקצנות) – סימן היכר של איומו ווטנאבי שביים גם את "Space Brothers" יקירתי. אך יותר משהסרט מרגש הוא גם מהמם. זה פרויקט קולנועי שני ברצף בו ווטנאבי משתף פעולה עם אחד מאמני הרקעים המבוקשים והמוכשרים בתעשייה, שינג'י קימורה (אין אדם בעל תוצאות מרהיבות יותר בחיפוש התמונות של גוגל), וקימורה גם הפעם לא בא לעשות חצי-עבודה; העיירה בסרט חיה, תוססת ונראית מדהים. אם לא עבור העלילה, בואו לצפות בסרט בשביל יופיו כי הוא שווה כל פריים.


"ליידי ניקוקו" לא חף מבעיות, והוא מחוויר ביחס לסרטים האחרים שהועמדו איתו בקטגוריית האנימציה בטקס האקדמיה האחרון (ביניהם "בל" והזוכה "אוונגליון 3.0+1.0") – אך זהו סרט התבגרות קטן ומקסים, מהסוג שתצאו ממנו עם חיוך ודמעה במקביל – וכאלה אין הרבה. ממליץ בחום לפָנות עבורו שעה וחצי על-מנת להתארח בעיירה הקסומה בה הוא מתרחש ולספוג את האווירה.

Fortune Favors Lady Nikuko [או Gyokō no Nikuko-chan] | יפן, 2021 | 96 דקות | סטודיו Studio 4°C | דרמה, Slice of Life, דגים והגיגים | שינובּוֹ אוֹטאקֵה [שרלוט מ-"קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף"], קוֹקוֹמי [תפקיד ראשון], איזוּמי אישי [תפקיד ראשון], נאטְסוּקי האנָאֵה [טנג'ירו מ-"Demon Slayer"] | תסריט: סאטומי אוּשימה | במאי: איומו ווטנאבי (Space Brothers, Komi Can't Communicate) | יוצרת מקורית (רומן): קאנאקו נישי

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. מושקר מהמומינים אומר/ת

    רק המחווה לטוטורו לבדה, שווה בעיני צפיה בסרט. תודה על ההמלצה.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם