(Hunter × Hunter (2011

ספוילרים בקווים כלליים.


מה מספרים על אחת מסדרות האנימה הטובות שנוצרו שכבר לא נאמר? הרי אין סופרלטיב שלא נשפך על “Hunter × Hunter“: מעניינת, חכמה, מותחת, מצחיקה וסקסית. טוב, אולי לא האחרון. אלא אם אתם מעריצים של היסוֹקה.

Hunter × Hunter מתחילה את דרכה כסדרת שונן גנרית, סוג של זאב שמתחבא בין כבשים. זו גם הסיבה שפרשתי מהגרסה הראשונה מ-1999. רק מי שיתמיד באחת הסדרות לאורך יותר מ-20 פרקים, ימצא כי Hunter × Hunter רחוקה מהגנריות.

גיבור הסדרה הוא גוֹן פריקס, ילד צעיר שמתגורר בכפר עם דודתו. גוֹן לומד שאביו, אותו מעולם לא פגש, הוא למעשה האנטר [Hunter] מפורסם. אדם שמחזיק ברישיון להיות האנטר משתייך לאליטה חברתית ודלתות רבות נפתחות בפניו. הכישרון של ההאנטר עשוי להתבטא בחׂכמה, השכלה או יכולות פיזיות. גון בוחר ללכת בעקבות אביו ולהיבחן בבחינת ההאנטרים ביחד עם מאות מועמדים אחרים. מתוך אלה שיכשלו, חלקם יוחזרו הביתה בארון. בדרכו למבחן פוגש גון את קוּרפיקה, צעיר שחולם על נקמה, ולאוריו, צעיר שנראה כמו בן 30 שחולם להיות רופא. את הרביעייה משלים קילוּאה, בן למשפחה מפורסמת של מתנקשים.

הארבעה מהווים את עמוד התווך של העולם העשיר של הסדרה. הסגה הראשונה היא היחידה בה כולם מתפקדים כצוות אחד. לראות אותם יחדיו בהמשך הסדרה נדיר כמו תוספתן מזמר. זה בגלל שאותה סגה ראשונה – מבחני ההסמכה להאנטרים – היא זו שמטעה אותנו לחשוב כי Hunter היא סדרת הרפתקאות חביבה עם אקשן איכותי. זה לא שאין בתחילת הדרך רגעים אפלים או אלימים, הם פשוט לא משקפים את הפוטנציאל האמִתי של הסדרה בהמשך.

כאשר אני אומר “פוטנציאל”, אני אומר סגת יורקניו. עד לאותה נקודה (פרק 39 באנימה החדשה) מפתחת Hunter את גיבוריהּ לרמה שיהיה לנו אכפת מהם ברגע שמתחילה ‘יורקניו’. סליחה, “גיבוריה”? התכוונתי קוּרפיקה. כאשר התחלתי לצפות ב-Hunter × Hunter, לא האמנתי שקורפיקה יהיה אחראי על אחת הסגות האפלות בעולם השונן. את הסדרה הוא מתחיל כאינטליגנטי והשקוּל מבין הארבעה, אך עברוׁ הטרגי והאימונים שהוא עובר הופכים אותו ליחיד מביניהם – באותה נקודה – שאנחנו רוצים לראות כמה שיותר. הסגה עצמה היא לא רק סיפור שונן איכותי ואפל, אלא משהו שיכול היה להופיע גם ב-HBO: מדובר בעלילת עולם-פשע ממדרגה ראשונה.

זה לקח לי קצת זמן, אבל גם את קילוּאה למדתי לחבב. כבר בתחילת הסדרה הוא שובר מוסכמות והורג מלא אנשים, חלקם חפים מפשע, עניין של לא מה בכך עבור גיבור סדרת שונן. מבין הגיבורים הראשיים, קילואה עובר את השינוי הרב ביותר: מילד שהתברך על דרכי אלימות ושגדל במשפחה של… פסיכים, אין דרך אחרת לתאר אותם, הוא לומד – בזכות גוׁן – שזה בסדר גמור לדאוג גם לאחרים. את האג’נדה הזו הוא לוקח רחוק יותר מכולם.

לאף אחד לא ממש אכפת מלאוריו. ספוילר: גם לא לסדרה. האנטרים ואויבים רבים מקבלים חשיבות גדולה יותר עבור העלילה מאשר התרומה של לאוריו לאורך 148 פרקים. 

גון, בתור גיבור הסדרה הבלעדי, הוא בסדר.

חבל לי להגיד זאת על סדרה כל-כך טובה, אבל גוֹן הוא לא רק גיבור שונן טיפוסי, הוא גם פרודיה על גיבורי שונן טיפוסיים: האמונה שלו באחרים, האהבה שהוא מקרין והאופטימיות הבלתי פוסקת – כולן מוגזמות. לכן כאשר גון כועס, זה ניכר. ממש ניכר. במעין סוג-של טוויסט מורבידי על הטרנספורמציה הקוּלית שעוברים גיבורי שונן אחרים (Super Saiya, Sage Mode), דווקא גון – הילד המתוק והתמים עם החיוך הרחב – הופך למשהו… אחר. לשם כך שווה לקבל גיבור בנלי כמו גוֹן.

החוזק של Hunter × Hunter הוא לא רק בגיבורים שלה, אלא גם באויבים. היסוֹקה, ליצן פסיכופת שמפתח אובססיה פדופילית לגוֹן, הוא הראשון שמותיר את חותמו על הסדרה ומכין אותנו הצופים לקראת בואם של הדגנרטים הגדולים בהיסטוריית האנימה: חברי ה-Phantom Troupe, אליהם משתייך היסוקה, הם כנופיה של גנבים רוצחים שהחלש שבהם הוא לא מישהו שתרצו לפגוש בסמטה חשוכה. או בתחנת אוטובוס באור יום. מנהיגם, כרולו לוציפר, הוא אדם שלא תזכו לראות 10% מהיכולות שלו, והוא עדיין מרתיע את החזקים שבהאנטרים. אם אגב אתם מתגעגעים ל-Death Note, את כרולו מדבב מאמורו מייאנו (לייט) בעוד שאת פייטן, אחד החברים הבולטים בכנופיה, מדבב קאפיי יאמאגוּצ’י (Lׂׂ). חָבְּרוּ את איה היראנו (מיסה) שכיכבה בכמה פרקים – ויש לכם איחוד.

לא כל האויבים מוצלחים, ככה זה כשיש מאות נבלים. כיאה לז’אנר, גם לא כל הרעים הם בהכרח רעים, ואחת הנקודות ש-Hunter מעבירה באופן טוב מאחרים היא פרספקטיבה: מה שנתפס רע בעינך הוא ברור מאליו לאויב שלך. הסוגיה הזו מועברת בסגה הארוכה והאפלה ביותר ב-Hunter × Hunter, ה-“Chimera Ant”. הסגה המדוברת מציגה זן חדש של אויבים שפועלים מנטלית כמו חיות פשוט כי זה ב-DNA שלהם. עלילת ה-Chimera Ant היא אחת המורכבות שראיתי, עד לרמה שכבר לא הייתי בטוח אם יש בכלל רעים בסיפור.

148 פרקים בלבד קיימים לסדרה, זאת בשל סיבה מדכאת: היא הדביקה את הפער עם המנגה שיוצאת וחוזרת מפגרה באותה תדירות שאתם מתקלחים (כן. פעם בחודש). 148 פרקים – ובכל זאת אני מרגיש שראיתי רק את קצה הקרחון; גוׁן בתור גיבור לא מתפתח מספיק, קורפיקה לא עובר הרבה אחרי השואו שלו, ועדיין לא אכפת לי מלאוריו. דווקא קילואה, כמו שאמרתי, עובר שינוי רב ונשאר לכל אורך האנימה כמו גון, והוא היחיד שמקבל סגירת מעגל אישית שתספק את הצופים. אבל לא עוזרת העובדה שעד הפרק האחרון תכירו 300 דמויות משנה, כל אחת מהן באה עם מטען היסטורי ורגשי כביר, מטען שתגרדו רק חלקיק מתוכו. 

בגלל שלסדרה אין באמת סוף (את המנגה אולי הנכדים שלכם יסיימו) אין זה אומר שאתם צריכים לוותר עליה: יש לה 7 סגות מרכזיות, 3 מתוכן הן סגות מעבר קצרות והשאר הן ארוכות, אפלות ושוות כל רגע (כן, גם מבחני ההאנטר). היא מספרת את הסיפור שלה לאט, משהו שניכר ב-Chimera Ant, ובונה בזכות כך עולם עשיר ומפורט שלא רואים בהרבה סדרות אנימה.

הגרסה של Madhouse ל-Hunter x Hunter מייתרת למעשה את האנימה הקודמת: הסדרה הזו נאמנה למקור, ממשיכה הרבה מעבר לנקודה שקודמתה עצרה, והיא גם נראית טוב. אני לא מכיר הרבה סדרות ששומרות על רף הפקה גבוה במשך 3 שנים ברציפות, אך הסדרה הזו עשתה זאת בגאון. הפרקים ‘המיוחדים’ (אתם תדעו) ששומרים לקרבות האֵפּיים, מקבלים טיפול ברמה של סרט קולנוע. תוסיפו לסלט גם את פס הקול האיכותי שאליו מתווספים עוד ועוד נעימות נושא קצביות (פרי לחנו של יושיהיסה היראנו, המלחין של Death Note ו-Host Club… ובייבלייד [בן אדם חייב לאכול]).


אני לא אומר זאת על הרבה סדרות. לרוב אני מספר על הסדרה וממליץ אם כדאי. אבל Hunter × Hunter היא אנומליה: לא לצפות בה זו החמצה שאתם לא יכולים להרשות לעצמכם. אפילו אם שונן הוא לא כוס התה שלכם, אפילו אם לא התחברתם לפרקים הראשונים והקלילים, ואפילו אם הבגדים של גוֹן מכוערים רצח. פשוט אל תוותרו על הסדרה הנפלאה הזו.


הטוב: עלילה רב שכבתית; דמויות עמוקות; איכות הפקה גבוהה; אקשן טוב; עושה בית-ספר לשונן.
הרע: התחלה גנרית; פדופיליה.
והמכוער: גון.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Hunter x Hunter | יפן, 2011-2014 | 148 פרקים | סטודיו Madhouse | הרפתקאות, דרמה, קומדיה, פנטזיה, באסה שנגמר | מגוּמי האן [פייב מ-“Zankyō no Terror”], מריה איסְה [לוי מ-“Fairy Tail”], מיוּקי סאוואשירוֹ [קאנאן מ-“Canaan”], קייג’י פוּג’יווארה [היוז מ-“Fullmetal Alchemist/Brotherhood”] | במאי: הירושי קוֹאוּג’ינה [“Kiba”] | יוצר מקורי: יושיהירו טוגאשי

לקריאה נוספת:
 Hunter × Hunter: Phantom Rouge [ביקורת על הסרט הראשון]
 Hunter × Hunter: The Last Mission [ביקורת על הסרט השני]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם