Hajime no Ippo: Rising

Kuroko, צאי לפסק זמן.
Yomwamushi, עצרי רגע בצד הדרך.
Dia no Ace, חזרי לספסל.

ככה עושים סדרות ספורט.

עם כל הכבוד (ולא חסר כבוד), ל-Hajime no Ippo יש ניסיון של יותר מ-100 פרקים עם ז’אנר הספורט; המנגה נוצרה עוד לפני שהשחקנים של Kuroko נולדו, ו-Ippo מוכיחה שעם הנוסחה הפשוטה ביותר ניתן להגיע להישגים גבוהים. אך הדרך לשם כואבת מאוד. בצלעות.

Hajime no Ippo: Rising עשתה את הלא-יאומן ונתנה נוק-אאוט לעונה שעברה, New Challenger, לה הענקתי ציון של “סביר פלוס נוק-אאוט”. כמעט הכל בעונה הזו טוב יותר, כבר מהרגע הראשון…

Rising נפתחת בפלשבק שמסביר לנו כיצד נעלם אביו של איפו בים ומתמקד בתקופת ילדותו על ספינת הדייגים. באופן לא מכוון, הפרק הראשון של Rising מתפקד כפיילוט שני לסדרה. מיד אחריו מתכונן איפו לקרב הראשון שלו בעונה. הקרב הוא סך-הכל מתאבן לקראת מה שעתיד לבוא. איפו נלחם מול שימאבּוּקוּרוּ, דייג עשוי פלדה שמאיים לחסל את הדמפסי רול של איפוֹֹ. לא קרב שתזכרו, אבל הוא עובד יופי כמרענן זכרון ל-New Challenger שהסתיימה ב-2009.

המאמן קאמוגאווה מספר לאיפו שאף אחד לא לוקח את איפו כאלוף רציני. עובדה: אפילו דייג מנסה להפיל אותו. כדי שיקחו אותו ברצינות ועל-מנת לכבוש בעתיד את העולם, עליו להביס יריב רציני. כיוון שאיפו לוקח קשה כל מה שאומרים לו, הוא מחליט להתאבד ובוחר להילחם בסאוומוּרה, פסיכופת עם תעודות: כילד הוא דקר את אביו החורג ואימוֹ נטשה אותו. תחביבו העיקרי הוא להרביץ לעוברי אורח עד שהם מקיאים דם (אולי הוא גם אוסף קלפי פוקימון, אבל זה לא נאמר בסדרה).

חבר’ה, קרב כזה לא רואים כל יום: איפו נגד סאוומורה הוא אחד המופעים האלימים והקודרים שיצא לי לראות, ולמעשה מגמד כל קרב שהיה לאיפוֹ עד כה (כולל הקרב בו זכה בחגורת האליפות). ואתם יודעים מה הכי נהדר? זה לא הקרב הכי טוב של העונה.

טאקאמוּרה ממשיך במסע הכיבושים שלו. למי ששכח, טאקאמורה הצהיר שהוא יכבוש את כל שש חגורות אליפות-העולם של שש קטגוריות המשקל השונות, מהקל ביותר (בריאן הוק) ועד לכבד ביותר (משקלו המקורי של טאקאמורה, מה שעתיד להיות הקרב של חייו. אבל זה רק בעוד כמה שנים במנגה). תהיתי כיצד ניתן להתעלות על קרב ברוטלי כמו טאקאמורה VS הוק, אבל מסתבר שאפשר: המתמודד השני של טאקאמורה הוא דיוויד איגל, ההפך הגמור מ-הוק (הבנתם? ?Hawk? Eagle הא הא, מתוחכם… לא): דיוויד איגל הוא מתאגרף ג’נטלמן מחושב שנלחם לפי הכללים, ובכך הוא גם ההפך מטאקאמורה עצמו. בעוד שאת בריאן הוק קל לתעב, את דוֹד דיוויד הנחמד והחביב קשה לשנוא. למעשה, העונה הזו עושה עבודה טובה בכך שהיא גורמת לנו לרצות לעודד את הצד הלא נכון.

בכל זאת, מרגע הישמע ה-גוֹנג, כל מה שאנחנו רוצים הוא ניצחון חָלק לטאקאמורה. זה, כמובן, לא יקרה: הפסד או ניצחון, הקרב הזה לא חָלק בכלל לשני הצדדים. בעוד שהקרב של איפו נגד סאוומורה הוא חד צדדי ברובו, טאקאמורה ואיגל מתקשים איש נגד רעהו במידה שווה כבר מההתחלה.

הקרב מול בריאן הוק הוא – למרות זאת – מעניין קצת יותר, אך בתוספת הקרב מול סאוומורה, מצליחה Rising להביס את העונה הקודמת. הסיבות לכך לא נעצרות באיפו וטאקאמורה. אָאוֹקי מתמודד על תואר אליפות המדינה במשקל קל, מה שאומר בעיקר המון צחוקים. הטכניקה שמפתח אאוקי כדי להביס את האלוף קאטסוּטאקה מוכיחה שגם Hajime no Ippo יכולה להציג טורניר מגוחך שמכיל מהלכים לא הגיוניים. אם הוא ניצח או לא, זה לא חשוב: זה אחד הקרבות המצחיקים שתראו.

במידה וזה לא מספיק לכם, מיאטה תופס את הבמה לשני פרקים, אם כי באופן שונה מהרגיל – את הקרב (וההכנות לפניו) אנו רואים מנקודת מבטו של יריבו, מתאגרף פיליפיני שנשכר לקרב כדי לממן טיפול רפואי לאחותו, ולראשונה מראים בסדרה את הפוליטיקה המכוערת של עולם האִגרוף.

אלמנט חזק נוסף של Rising הוא הפרקים שמתרחשים מחוץ לזירה.
העונה הזו חזקה מאוד בדרמה, אפילו שהיא מעגלת פינות מהמנגה (נסלח לה על זה). טאקאמורה יוצא למחנה אימונים עם מיאטה, איפו מתאושש מקרב קשה אצלו בבית, וגם כל החבר’ה יוצאים יחדיו לדוג. הפרקים האלה מהווים למעשה סגה מתמשכת באמצע העונה שמרחיקה אותנו מהזירה וממכוני האימונים, והשינוי הזה באווירה מזכיר את הפרקים הקלילים בעונה הראשונה שנעדרו מ-New Challenger.

פס הקול של הסדרה שוב עבר שינוי של 180 מעלות, הפעם ללא כינורות (דווקא חבל). הפתיח של הסדרה הוא לדעתי הטוב ביותר שהיה לה עד היום, וכנראה השיר הטוב ביותר של Hajime no Ippo מאז Yuuzora no Kamihikouki. הקרבות החשובים מקבלים טיפול AAA, אך ניכר בקרבות הזניחים שיש שימוש באנימציה סטטית (אני אוהב לקרוא לזה “אנימציית Attack on Titan“). זו גם העונה הראשונה שסטודיו Madhouse חולקים את מלאכת האנימציה עם סטודיו אחר… בערך.

סטודיו Mappa הוקם כאשר המפיק הקודם של Madhouse פרש על מנת להקים סטודיו בו יוכל לעבוד על סדרות ש-Madhouse כבר לא לוקחים איתן סיכון. לכן זה מפתיע לראות את Mappa ו-Madhouse משתפים כך פעולה. אבל מי אני שאתלונן? התוצאה נראית טוב, בעיקר בארבעת הפרקים האחרונים.


בואו נדבר באמת על ארבעת הפרקים האחרונים. רציתי לכתוב עליהם ביקורת נפרדת, אבל הרגשתי שזה לא הוגן כלפי העונה (סתם. הייתי עצלן). לכן אכתוב עליהם בנפרד ממש כאן.

במהלך השנה נפטרו שניים מהמדבבים החשובים של הסדרה: קנג’י אוּטסוּמי, המדבב המקורי של קאמוגאווה, ו-איצ’ירו נאגאי, מי שדיבב את נקוטה. בתור מחווה החליטו בסטודיו Madhouse להפיק את סגת Sengo-hen שנעדרה מ-New Challenger. הסגה היא פלשבק לתקופת הנעורים של קאמוגאווה ונקוטה ביפן שאחרי המלחמה. לצורך כך הביאו שמות גדולים כמחווה לקולות הגדולים: מאמורו מייאנו והירוֹיוּקי יוֹשינוֹ. יותר מזה אפילו, סאטושי נישימוּרה הוא הבמאי של הסגה. מי שהשם לא אומר לו הרבה, מדוּבָּר בבמאי של העונה הראשונה, שהוא אגב גם הבמאי והיוצר של Trigun.

רק במהלך הסגה הבנתי עד כמה נישימורה חסר לסדרה הזו. האינטרפרטציה שלו לקרבות היא הרבה יותר מדוקדקת והרבה יותר טובה ממה שראינו בעונות בלעדיו. בכלל, כל הסגה מתנהלת כמו סרט-תקופתי. לראשונה Hajime no Ippo מציגה סיפור אהבה כמו שצריך, מה גם שהקרב הגדול הוא מעניין לא פחות; אנדרסון הוא חייל אמריקאי ומתאגרף שמביס כל יפני שעולה נגדו לזירה. הוא גם לא לגמרי ספורטיבי בעניין, בלשון המעטה. הדבר מכעיס מאוד את קאמוגאווה ונקוטה, אך השניים חלשים מכדי לעשות משהו. 

אני בוחר שלא להרחיב על עלילת הסגה או סיפור האהבה, בתקווה שמי מכם שלא צפה בעונה יצפה לפחות רק בסגה הזו שאינה קשורה בשום אופן לשאר הסדרה (אך כוללת כמובן הקבלות שיעברו מתחת לרדאר).

מהיכרות שלי עם Madhouse, הסיפור הספציפי הזה עוד עשוי לקבל OVA או אפילו סרט נפרד משלו. גם אם לא, מדובר באחת הסגות היפות בסדרה ודרך מצוינת לסיים עונה נפלאה. מעניין איך העונה הרביעית תתעלה עליה? אני מניח שנדע רק בעוד 5 שנים.


הטוב: כל מה שטוב ב-Hajime no Ippo, רק יותר טוב; סגת הסיום המיוחדת.
הרע: מעגלת פינות מהמנגה בחלק מהזמן.
והמכוער: המנגה במרחק 400 צ’אפטרים, מוגזם לבקש עונה ארוכה יותר?

ציון במדד OK – סביר פלוס נוק-אאוט פלוס אכילת הגופה

Hajime no Ippo: Rising | יפן, 2013-2014 | 25 פרקים | ספורט, דרמה, קומדיה, רומנטיקה, אמריקאים בלונדינים | סטודיו Madhouse, סטודיו Mappa | קוהיי קיאסוּ [קוהארו מ-“Prince of Tennis”], ריקייה קוֹיאמה [יאמאטוֹ מ-“Naruto Shippuden”], מאמוֹרו מייאנו [לייט/קירא מ-“Death Note”], הירוֹיוּקי יוֹשינוֹ [יוסקה “בּוסוּן” פוג’יסאקי מ-“Sket Dance”], דאיסוּקה נאמיקאווה [היסוֹקה מ-“(Hunter x Hunter (2011”], וואטארוּ טאקאגי [גנטה קוג’ימה מ-“Detective Conan”], קייג’י פוּג’יווארה [היוז מ-“Fullmetal Alchemist/Brotherhood”], שוֹזוֹ איזוּקה [דאיקאקוּ מ-“K”], הידנוֹבּוּ קיקוּצ’י [רֵן מ-“NANA”], שיניצ’יקי מיקי [רוי מוסטאנג מ-“Fullmetal Alchemist Brotherhood”], טוֹמוֹקאזוּ סקי [גילגמש מ-“Fate/stay night”], ז’וּרוֹאוּטה קוֹסוּגי [אסוּמה מ-“Naruto”], פוּמיקוֹ אוריקאסה [מיירין מ-“Gundam Seed Destiny”], מאסאקי אייזווה [קוּסוּנאגי שיוֹ מ-“X”], סאיוֹרי הייאשי [מוֹגי מ-“Sankarea”], אנרי קאטסוּ [ארוּגוּ מ-“Guilty Crown”] | בימוי: ג’וּן שישידוֹ [“My Wife is a High School Girl”], סגת Sengo-hen: סאטוֹשי נישימוּרה [Trigun] | יוצר מקורי: ג’ורג’ מוריקאווה

לקריאה נוספת:
· Hajime no Ippo: New Challenger [ביקורת על העונה השניה]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם