JoJo’s Bizarre Adventure: Stardust Crusaders

לא הייתה ולא תהיה סדרה אפית כמו “JoJo’s Bizarre Adventure”. היא השפיעה על סדרות שונן מפורסמות ואפילו גרמה לקוספליירים להרים משקולות על מנת לא להיראות מגוחך בכנסים. אני לא ארחיב עכשיו על ההיסטוריה של הפרנצ’ייז, עשיתי זאת מספיק בביקורת על הסדרה הראשונה וגם בביקורת על ה-OVA (זה, וגם כי החתול טיפס על המקלדת ומחק הכול אחרי שכתבתי 3 פסקאות. זה בסדר, נקמתי בכך שאכלתי מזון לחתולים מול הפרצוף שלו). אבל אם אתם לא מכירים את JoJo, דעו 2 דברים: Stardust Crusaders זו הסגה השלישית בסדרה, ואתם לא באמת חייבים להכיר את הסדרות הקודמות בכדי להבין מה הולך פה.

אחרי שהיינו באנגליה במאה ה-19 ובניו-יורק של 1938, הגלגול השלישי בסדרה לוקח אותנו אל יפן של שנת 1989. אבל הסיפור לא נשאר שם זמן רב: ג’וטארו קוג’ו [“ג’וג’ו”] הוא נכדו של ג’וזף ג’ואסטר [גם הוא “ג’וג’ו”], גיבור הסדרה הקודמת. סבו המפורסם מגיע ליפן ביחד עם חברו הטוב עבדול, הִיפִּי מצרי, וג’וג’ו הצעיר לומד מהם על דיאוֹ ברנדו, אויבו של ג’ונתן ג’ואסטר [ה-“ג’וג’ו” הראשון, סבו של ג’וזף]. דיאו שרד בקרקעית האוקיינוס במהלך 100 השנים האחרונות וחוזר כעת בגופו של ג’ונתן כדי להשתלט על העולם.

ג’וטארו הוא תלמיד שנקלע לצרות, לא מרבה לדבר אך הולך מכות כל שני וחמישי. אין לו רצון לחצות יבשות כדי להביס איזשהו זקן עם שגעון גדלות. אלא אחרי שאמו של ג’וטארו, הולי, נכנסת לתרדמת בגלל כוח מסתורי שצץ בעקבות חזרתו של דיאו לחיים – ג’וטארו לוקח את זה כעלבון אישי, והשלושה יוצאים להביס את דיאו. הבעיה: דיאו יושב במצרים, ויש לו כת של מאמינים בעלי כוחות אותם הוא שלח לוודא שג’וטארו לא יראה פירמידה אחת. להגיע למצרים במטוס זה מסוכן מדי, לכן באמצעות ספינות, גלגלים ורגליים ג’וטארו, ג’וזף וחבריהם מתחילים את המסע, מסע שעובר בטאיוואן, סינגפור, הודו ומדינות נוספות שהסדרה מתייחסת אליהן בגזענות צבועה (בסינגפור וטאיוואן כולם נראים אסייתים, בניגוד לג’וטארו קוג’ו שנולד ביפן שם כולם בהירים וגבוהים).

בעיקרון זו סדרה של מכות בתורות. ג’וטארו וקבוצתו (כולל אלה שמצטרפים במהלך המסע) נתקלים באויב רנדומלי, חסיד של דיאו, לו יש כוח מיוחד. בדרך כלל הם מביסים את האויב תוך שני פרקים, וממשיכים הלאה. עד שמגיע אויב נוסף. אם זו הייתה סדרת שונן גנרית, היינו מקבלים קרבות גנריים. אך האויבים בסדרה מביאים אותם למצבים ביזריים להחריד: פולנרף למשל (דברים שאתם צריכים לדעת על פולנרף: הוא צרפתי) פוגש מישהו שהופך אותו לילד בן 4. אויב אחר מתקיים בממד של השתקפויות. ויש קרב שלם שמתנהל דרך משחק וידאו. ונכון בילדותנו העמדנו פנים שהריצפה היא לאבה ואסור לדרוך עליה? אז בסדרה תזכו לצפות בגרסה הקטלנית יותר. וזה עוד כלום לעומת ג’וזף ועבדול שממוגנטים אחד לשני פרק שלם. 

זו אולי סדרת אקשן, אך לא כל הקרבות הם באמת פיזיים: חלקם מנטליים, חלקם דורשים סבלנות רבה. רוב הקרבות מצחיקים, מוזרים, מחרידים, או שילוב קטלני של כולם ביחד. אך דבר אחד בטוח: באמצע הקרב ימות כלב. אני לא יודע אם כלב רצח את אמו של אראקי (יוצר הסדרה) בילדותו, אבל אם אתם חובבי כלבים: מומלץ שתתרחקו מ-JoJo.

מבין שלוש הסגות שעובדו לאנימה עד כה, ‘Stardust’ מעוצבת בדקדוק מתודי: הסיפור שלה הוא הנהיר ביותר ועם מטרה ברורה, וזאת קשה להעיד על הסגה הראשונה או השנייה. עם זאת, אני לא יודע אם באמת היה צורך ב-48 פרקים למסע הזה: שתי הסגות הראשונות [113 פרקי מנגה] עובּדוּ לסדרה אחת בת 26 פרקים, בעוד שהסגה האחת הזו [152 פרקי מנגה] קיבלה מספר כמעט כפול של פרקי אנימה. וזה ניכר: חציה הראשון של הסדרה נוטה להיגרר, בעוד שהסדרה הקודמת שמרה על אדרנלין גבוה. ‘Stardust’ סובלת מחלקים מתים שלא תורמים לסיפור, וניתן היה לספר את אותה העלילה עם 37 פרקים או פחות. אפילו סדרת ה-OVA משנות ה-90 עשתה זאת עם 13 פרקים בלבד, ולא הרגשתי כי החמצתי משהו אחרי שצפיתי בה.

זו כמובן לא סיבה מוצדקת להרים ידיים. כמעט כל הדמויות הן חדשות והכוחות של הגיבורים עוברים ריסט: במקום אנרגיית ה-‘האמון’, מציגה הסדרה ה-‘סטאנד’ המעניינת לא פחות. זהו סיפור מסע אפי שבסופו תרגישו רוח חדשה זורמת בעורקיכם. אולי תחליטו גם אתם לצאת למסע, ואולי תלכו לישון אבל לפחות תתנחמו בכך שממש חשבתם על כך. באופן אישי, ‘Battle Tendency’ – הסגה השנייה – היא עדיין האהובה עלי: ג’וזף הצעיר מבקר במקומות מעניינים יותר בעולם (לטעמי), נלחם מול פאקינג שלושה אלים, ובשיא הסיפור הוא מרסק מטוס לתוך לוע של הר געש עם אנדרואיד נאצי. עצוב לראות כיצד ג’וטארו ב-‘Stardust’ לוקח את אור הזרקורים מבלי לדעת חצי מהדברים שסבא שלו עבר.

סגה טובה יותר או פחות, אנחנו לפחות נמצאים בתקופה בה סוף סוף ניתן להתווכח איזו סגה של JoJo קיבלה את עיבוד האנימה הטוב ביותר. כולנו פה המרוויחים. אני לא יודע אם נזכה לראות אנימה לסגה הרביעית, אך במידה ולא: 74 פרקים של הרפתקאות ביזריות הן בהחלט לא משהו שאפשר להתלונן עליו.


הטוב: אפית; ביזרית.
הרע: זקוקה לתספורת.
והמכוער: “יונתן ג’ואסטר”, “יוסף ג’ואסטר”.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס 

JoJo’s Bizarre Adventure: Stardust Crusaders | יפן, 2014-2015 | 48 פרקים | David Production | אקשן, הרפתקאות, על טבעי, שונן, ORA ORA ORA ORA | דאיסוּקה אוֹנוֹ [מידורימה מ-“Kuroko’s Basketball”], אוּנשוּ אישיזוּקָה [ג’ט בלאק מ-“Cowboy Bebop”], קנְטָה מִייָקְה [טָאדָאוֹקָה מ-“Assassination Classroom”], פוּמינוֹרי קוֹמָאטסוּ [המדבב היפני של שיאה לה-באף. באמת], דאיסוּקה היראקאוָוה [ריי מ-“!Free”], מיסָאטוֹ פוּקוּאן [גולדן דארקנס מ-“To Love-Ru”], טאקהיטוֹ קוֹיָאסוּ [אקסקליבור מ-“Soul Eater”] | בימוי: קניצ’י סוזוקי, נאוֹקָאטְסוּ טסוּדָה | יוצר מקורי: חתול


לקריאה נוספת:
· JoJo’s Bizarre Adventure [ביקורת על הסדרה הראשונה]
· JoJo’s Bizarre Adventure [ביקורת על סדרת ה-OVA]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם