(Rurouni Kenshin (Live action


התנצלות מהעתיד: סליחה על כיתובי התמונות, עשיתי את זה בתקופה בה חשבתי שזה מצחיק.


ז’אנר הצ’אנבּרה לא היה נחלה מוצלחת במיוחד בתחום המנגה במשך זמן רב, ודאי אם משווים אותו לקולנוע, שם מדובר כבר בסיפור אחר, סיפור של מורשת: לאורך המאה ה-20, סרטי סמוראים נהיו לז’אנר דגל ביפן. הם מציגים לרוב עלילה לינארית בה מוצגת דמותו של סמוראי (לרוב רונין) בתקופת האדוֹ, תקופה שמתחילה ומסתיימת בימים בהם סמוראים הם חזית הציבור. סרטים אלה מאופיינים באקשן, וכל המרבה הרי זה משובח. אלא שהדור הצעיר של שנות ה-90 כבר מאס בסרטים הגרוטסקיים והמיושנים הללו ונראה היה כי לז’אנר הנושן אין עוד לאן להתקדם.

עד שהגיע נוֹבּוּהירוֹ וואטסוקי וכתב את “Rurouni Kenshin”.
המנגה רצה במגזין ג’אמפ במשך חצי עשור וזכתה לפופולריות עצומה. וואטסוקי הצליח לשלב היטב בין ז’אנר הצ’אנברה הוותיק לז’אנר השונן הפופולרי, ובכך יצר סדרה בעלת אפיל למגוון רחב של מעריצים, מבוגרים וצעירים כאחד. כדי לסמל את תחייתו של הז’אנר והתקדמותו לדור הבא, אחרי ימי הזוהר, מיקם וואטסוקי את העלילה דווקא בתקופת המייג’י שבאה בתום תקופת האדוֹ. בתקופת המייג’י נשללים הסמוראים מכוחם הפוליטי ויפן נפתחת יותר כלפי המערב, על כן סמוראים אינם רלוונטיים עוד כבעבר. בדיוק כמו בימים טרום עידן המנגה של קנשין.

מלבד המנגה, ראה הפרנצ’ייז של “Ruouni Kenshin” סדרת אנימה בת 95 פרקים וסרט אנימציה, שלושה פרויקטים הישר ל-DVD, נובלות ומשחקי וידאו. אך רק בקיץ שעבר סגרה Kenshin מעגל והגיעה סוף סוף אל המקום בו היא החייתה ז’אנר: הקולנוע. אם יש סדרה אחת שהייתה ראויה לקבל סרט, קנשין עמדה בראש התור. היא החלה את דרכה כגרסה קומיקסית לז’אנר קולנועי, לכן זה טבעי למצוא את מקומה כסרט קולנוע. זו הסיבה שהלייב אקשן החדש הוא בדיוק כזה: הוא קודם כל סרט שנושא בגאון את הז’אנר ממנו בא, ורק אחר-כך הוא סרט של “Rurouni Kenshin”. תחייתו של ז’אנר הצ’אנברה, בקולנוע, הוכיח את עצמו מעבר לכל ספק: הסרט נרכש להפצה ב-60 מדינות ונהיה לסרט הרווחי ביותר ביפן בשנת 2012. כדי להמחיש עד כמה זה בלתי נתפס, דמיינו שסרט בורקס יהיה הסרט המצליח ביותר בישראל השנה.

הסרט נפתח לקראת סיומו של הקרב על טובּה פוּשימי, קרב שעתיד להכריע מי ינצח: שוגונות טוקגאווה או המהפכנים שמבקשים להחזיר את השלטון לידיו של הקיסר. אל המערכה נכנס היטוֹקירי באטוסאי, הלא הוא הימורה קנשין – סמוראי מתנקש ששמו הולך לפניו. בשליחות האישין-שישי טובח באטוסאי בחיילי האויב ללא רחמים כצבא של איש אחד. אחרי לחימה עכובה מדם ולאחר שהבין כי ניצחו, נפטר הבטוסאי מחרבו, זו שהביאה לקיצם את חייהם של מאות (אם לא אלפי) נפשות, ופורש. הוא הופך לנווד ומסתובב ברחבי יפן כדי לעזור לאנשים.

עשר שנים חלפו, ימים של שלום החליפו את ימי המלחמה, וקנשין מגיע אל אדוֹ [טוקיו] ושם הוא נסחף הישר אל מערבולת פוליטית. ראש ארגון פשע בשם טאקדה מכריח את מגומי, רופאה צעירה, להכין עבורו אוֹפּיוּם בכמויות מסחריות. לטאקדה יש צבא של שומרי ראש, ובראשם היטוקירי באטוסאי, סמוראי שמצא את חרבו של קנשין בתום הקרב לפני עשר שנים, ומאז נושא את שמו של בטוסאי ורוצח כל מי שנקלע לדרכו. לאחר שקנשין מציל את הדוג’ו של נערה צעירה ושמה קאוֹרוּ מידי אנשיו של טאקדה, הוא מתארח בדוג’ו שם כבר מתגורר יאהיקו, תלמידהּ היחיד. לאחר שבורחת מגומי מטאקדה ומגיעה גם היא אל הדוג’ו, נאלץ קנשין להתמודד מול עברו האפל, מול אלה המבקשים במותו ומול אלה המבקשים שיחזור לסורו.

בניגוד לסרטים אחרים המבוססים על מנגות, הסרט של קנשין לא ממהר לשום מקום. עלילת הסרט זהה פחות או יותר למה שכבר ראיתם בשמונה הפרקים הראשונים של האנימה, פלוס פלשבק עֹצמתי מימיו של קנשין כבטוסאי. הדבר הראשון שמעריץ ותיק שבא לראות את הסרט רוצה לדעת הוא: איך קנשין? הרי מדובר בדמות מורכבת, בחציה היא סמוראי אפל ובחציה השני נווד שלומיאל. אני שמח לבשר שטאקרו סאטוֹ [ריוטארוּ נוגאמי מ-“Kemen Rider Den-O”] עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר. לא רק שגרמו לו להיראות כמו קנשין, הוא גם הולך, מדבר ונלחם כמוהו. אפילו ה-‘Orororo’ המפורסם – קאצ’פרייז שקנשין אומר הרבה – נמצא כאן מבלי שזה ישמע מגוחך. לוקח זמן להתרגל לעובדה כי לדמותו של קנשין יש לראשונה קול גברי, אבל יש גבול למה שאפשר לצפות מגבר בן 23.

שאר הדמויות אף הן נראות ומתנהגות בהתאם למצופה. יוֹסוּקה אגוּצ’י בתפקיד מנהיג השינסנגומי לשעבר האג’ימה סאייטו עושה את העבודה המוצלחת ביותר. סאייטו הוא לא דמות פשוטה: בתור הז’אבּר של קנשין, הוא מאמין כי שליפת חרב היא הדרך היחידה להתמודד מול שחיתות ופורענות. יש לו אידאלים, רצון טהור לשמור על החוק, אך מנגד הוא מאמין כי דרכי השלום החדשות של קנשין אינן פתרון. העמידה האיתנה, הדיבור הבטוח-בעצמו וכמובן (איך לא) גם הסיגריה – אגוצ’י הוא ללא ספק הגרסה-החיה הטובה ביותר שהדמות יכלה לבקש.

תלונה אחת, אם תרשו לי, היא הליהוק של סאנוֹסוּקה. סאנוסוקה הוא לוחם להשכרה שמסתובב ביפן ומחפש דרכים לעשות כסף קל וללכת מכות, זאת עד שהוא מצטרף לקבוצה של קאורו בדוג’ו. מונטקה אָאוֹי עושה עבודה טובה בנעליו של סאנוסוקה, למעשה רואים שהוא נהנה לגלם את התפקיד: סאנוסוקה הוא חמום מוח ולא העיפרון הכי חד בקלמר, אך הוא דבוק בערכים של עזרה לזולת. יחד עם החרב הענקית שלו, הדיבור וסגנון הלחימה הברברי – ללא ספק אי אפשר לא ליהנות כאשר מגלמים דמות כזו. עברו הטרגי לא מוצג בסרט ולכן סאנוסוקה מתפקד כאן על תקן שרירים ואתנחתא קומית בלבד. אלא שמונטקה אאוי, טוב ככל שיהיה, לא בדיוק הכי דומה לסאנוסוקה. סאנוסוקה המקורי הוא גבוה ורזה, ומונטקה הוא (יחסית) נמוך וקצת שמנמן. אפילו התסרוקת הלא-מסודרת שלו נראית לא טבעית. ואני מזכיר לכם שקנשין הוא ג’ינג’י יפני עם שיער מאוד ארוך, והוא דווקא כן משתלב בנוף הסרט בטבעיות. 

אי אפשר לטעות כאשר מגלמים דמות כמו קאורו. לוקחים יפנית חמודה וצעירה ואומרים לה לדקלם כמה שורות בקול חמוד. אֶמי טאקיי מהבחינה הזו עושה יופי של עבודה, היא אכן חמודה ונעימה לצפייה. דמותה של קאורו לא נדרשת ליכולות משחק יוצאות דופן, לכן הופתעתי ממנה לטובה בסצנת הקליימקס שם היא נתנה נאום מלא דמעות ואמוציות. מדמותה של מגומי, הרופאה הצעירה והפלרטטנית, נדרש אף פחות מזה. יוּ אָאוֹי שמגלמת אותה לא נתנה תצורת משחק שתיזכר לדורות, אבל היא גם לא התבקשה לתת אחת כזו. היא שם רק כדי להיות הנסיכה שצריכים להציל אותה. אחרון חביב הוא יאהיקו. כמו שציינתי כבר בעבר, אני נוטה לסלוד ממשחק של ילדים צעירים, וילדים יפנים צעירים בפרט. אלא שלאחרונה נתקלתי בשורה של סרטים (“Space Brothers” בשליפה מהמותן) בהם דווקא הילדים הקטנים הם שנותנים את הלב והנשמה ומעניקים איכויות דרמה יוצאות דופן.

יאהיקו הוא לא אחד מהם.
לא לדאוג, הוא גם לא כזה נורא: טאקקו טאנדה, השחקן, נראה כמו יאהיקו. ילד קטן, שיער שחור קצר. כן, זה תיאור של בערך 90% מהילדים ביפן. אך לדמותו של יאהיקו יש התנהגות נוירוטית, קצת כמו סאנוסוקה רק מינוס החרב הגדולה. טאקקו מעביר את הנוירוטיות הזו למסך בצורה לא מעצבנת, וזו מחמאה ביחס למה שילדים בגילו בדרך-כלל מביאים עמם למסך. במקור, דמותו הצטרפה לדוג’ו רק אחרי שקנשין הצטרף, אך בסרט הנוכחי ההיכרות בינו לבין קאורו כבר הייתה מבוססת. זה לא דבר רע, שכן זה באמת לא רלוונטי ממתי יאהיקו בדוג’ו (מה גם שהסיפור המקורי שלו, גנב הומלס שהופך לתלמיד של קאורו, לא יכול היה להידחס לעלילת הסרט מבלי להיראות כמו גלגל חמישי). תלונה עיקרית אחת היא פניו של יאהיקו שמלאות בלכלוך לאורך כל הסרט, זאת למרות שהוא כבר דייר קבע בדוג’ו. לא יזיק לקאורו לתת לו להשתמש במקלחת מדי פעם.

בתור סרט אקשן והרפתקאות (ובשורה התחתונה – זה בעיקר מה שהסרט הזה), Kenshin יכול ללמד את את מקביליו המערביים דבר או שניים אודות סצנות קרב. הכוראוגרפיה פה פשוט מדהימה, ומספיק רק לצפות בטריילר כדי להבין שלא מחפפים. אני יודע שהסמוראים האמתיים בעבר לא רצו על קירות וקפצו לגבהים של 3 מטרים, אבל קחו את סרטי שודדי הקריביים לדוגמה: אם מסירים מהם את היצורים המיתולוגיים, ספינות הרפאים והשלדים המהלכים, כל שתראו הוא את ג’וני דפ מהלך כשיכור במשך שעתיים. קנשין אפילו לא מרחיק לכת, בסך-הכל לגיבוריו יש יכולות קרב קצת (או קצת הרבה) מעל הממוצע.

הפוליטיקה, הסביבה ואפילו חלק מהגיבורים, כולם מדויקים היסטורית. פשוט הוסיפו, ככה בקטנה, סמוראי רצחני שהורג את כולם. אפילו המשינגאן בסרט (שכחתי לציין: יש משינגאן בסרט) הוא נכון מבחינה היסטורית: מדובר למעשה ברובה גאטלינג, על שם ממציאו ד”ר ריצ’ארד גאטלינג, והוא הופיע לראשונה ב-1861 ובאמת השתמשו בו במלחמת הבּושין, זו שמוצגת בתחילת הסרט. 

מי שקרא עד כה ותהה “מה? בושין? טובה פושימי? אני אפילו לא יודע להבדיל בין סושי” יכול להיות רגוע. הסרט של קנשין אינו שיעור בהיסטוריה, ועל אף שהוא אחל’ה חומר עזר למבחן, הסרט נהיר ביותר גם לצופים מבחוץ. כל צופה יבין מהעלילה כי הייתה מהפיכה והמהפכנים ניצחו, ומעבר לכך מספק הסרט הסברים על המצב החדש והמצב הישן. אחרת וורנר לא היו מפיצים את הסרט בכל-כך הרבה מדינות מערביות. גם חלקים פחות מובנים אינם קריטיים להבנת העלילה המרכזית, שהיא בעיקרה כזו: פושעים סוחרים באופיום. טובים מנסים לעצור פושעים שסוחרים באופיום. נכון פשוט?

מלחין הסרט הוא נאוֹקי סאטוֹאוּ, אחד המלחינים המוערכים בתעשייה. הוא ידוע כמלחין של סדרת האנימה “X”, הסרט “Sword of a Stranger” (גם הוא בכיכובו של רונין) ואפילו סרט הלייב אקשן המוצלח של “Space Battleship Yamato” מ-2010. גם לפה מביא סאטואו את כישוריו יוצאי הדופן בהתאמה לסביבת העבודה: מוזיקה תקופתית לצד נעימות קצביות לסצנות האקשן. הרעים אפילו זכו לקבל את אחת מהמנגינות המוצלחות שיצא לי לשמוע לאחרונה. הסרט הוא חגיגה לאוזניים ואני מקווה שסאטואו יחזור גם לסרטים הבאים (אלא אם מאיזושהי סיבה ג’ון וויליאמס יסכים להלחין).

ויהיו סרטים נוספים. זה ברור.
כמו סרטי צ’אנברה מהמאה הקודמת, גם “Rurouni Kenshin” מתוכנן בקפידה לטווח הארוך. הסרט לא נגמר בסצנה בה רואים את הרשע של הסרט הבא (*אהמ* שישיאוֹ *אהמ*) יושב בחדר חשוך ומתכנן את הפעולה הזדונית שלו. אפילו לא מדברים עליו או מזכירים אותו. אך ישנם רמזים ברורים להיותו של הסרט הזה הראשון מתוך סדרה. ההצלחה הלא מעטה לה הסרט הזה זוכה ודאי תורמת רבות להתנעת הפקתו של ההמשך. אם הסרט הבא אכן יעסוק במי שכרונולוגית הוא אמור לעסוק, “Rurouni Kenshin 2” הולך להיות לא רק סרט הלייב אקשן אותו אני הכי רוצה לראות, אלא סרט הקולנוע באופן כללי שאני הכי מצפה לראות. נקודה. יותר מ-“מלחמת הכוכבים 7” ו-“אבא גנוב 4”. במידה ויישארו נאמנים לרוח הסדרה (והסרט הראשון הוא אינדיקציה לכך שהם מסוגלים) הסיקוול עשוי להיות אחד הסרטים האפיים ביותר שנוצרו.

עד שהוא יגיע, מונחת בפנינו יצירה שאסור להחמיץ. אם אתם חובבי Kenshin, רוב הסיכויים שכבר ראיתם את הסרט הזה ואתם לא צריכים אותי. אם לא נגעתם באנימה או במנגה עם מקל, הסרט הזה הוא נקודת פתיחה מצוינת: הוא מצחיק ואפל כאחד, ומלא בסצנות אקשן ורוח שטות שיכניסו אתכם לאווירה מהר. חובבי קולנוע לא יכולים להרשות לעצמם לדלג על הסרט, ולוּ רק אם זה בשביל להכין את הקרקע לקראת אחד הסרטים הכי טובים שהם יראו אי פעם, מתי שהוא לא ייצא.


הטוב: עיבוד נאמן למקור; כוראוגרפיית קרב מוצלחת; פס-קול נהדר; תצורת משחק טובה; פשוט כיף.
הרע: לראשונה, באמת שאין לי מה להגיד (יש, אבל אלה זוטות שלא ראויות להיכלל).
והמכוער: קצת מוזר שיחסית לסרט בייסבול, אין פה בייסבול.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Rurouni Kenshin | יפן, 2012 | אקשן, הרפתקאות, דרמה, היסטורי, מכות-של-אחד-מול-מאתיים-אבל-לא-באמת-כי-הם-תוקפים-בתורות | 134 דקות | .Warner bros | טאקרוּ סאטו, אֶמי טאקיי, יוסוקה אגוצ’י, מונטקה אָאוי, טאקקו טאנדה, יוּ אָאוי, גוֹאוּ איָינוֹ | במאי: קיישי אוֹאוּטומה | תסריט: קיישי אואוטומה, קיוֹמי פוג’י | יוצר מקורי: נוֹבּוּהירוֹ ווַאטְסוּקִי

לקריאה נוספת:
· Rurouni Kenshin [סדרת האנימה]
· [Rurouni Kenshin: Shin Kyoto Hen [OVA

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. Ed אומר/ת

    כיתובי התמונות – זה באמת מצחיק (^U^)

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם