The Tale of The Princess Kaguya

 

חוטב זקן מוצא נסיכה ננסית בתוך נבט במבוק ומביא אותה הביתה. החוטב הזקן ואשתו מאמינים שהנסיכה הגיעה אליהם מהשמיים ומחליטים לגדל אותה. הצעירה גדלה יחסית מהר והחוטב מעוניין להעניק לה חיים של נסיכה אמתית, לכן הוא מחליט עבור שלושתם לעזוב את ההר בו הם גרים ולעבור לעיר הגדולה, זאת למורת רוחה של הנסיכה הצעירה.

ישות מיסטית שמשנה את חייו של אדם רגיל היא בסיס לאגדות רבות – “הדייג ודג הזהב” של פושקין היא דוגמה רלוונטית אחת – אוּלם שורשיו של Taketori Monogatari [“סיפורו של חוטב הבמבוק”] מרחיקים לכת עד למאה העשירית, מה שהופך את ‘Taketori’ למעשיה העתיקה בספרוּת היפנית שעדיין שרדה. יתרה מזאת, נחשבת עלילתה לאחת מיצירות המדע בדיוני הראשונות בהיסטוריה. 

מפתיע לדעת, בהתחשב בנסיבות, כי “הנסיכה קאגויה” הוא עיבוד האנימה הראשון. מספר סדרות בעבר לקחו השראה אך הקשר עם המקור תמיד רופף; לייג’י מאטסומוטו, האיש והיאמאטו, יצר את Queen Millennia, סדרת מנגה (ובהמשך אנימה) שלוקחת את הסיפור לשנת 1999; הסרט השני של “אינויאשה” משתמש ב-‘קאגויה’ כבסיס לעלילתו, אך זהו בכל זאת סרט של “אינויאשה” – לא בדיוק שיא האותנטיות; אפילו ב-“נארוטו” יש לקאגויה חשיבות לעולם הסדרה, אך למָעט קווים כלליים מדובר בשתי דמויות שונות.

טוב לדעת שהעיבוד הנאמן הראשון לסיפור מגיע דווקא מסטודיו ג’יבלי (ואיך לא?). כך לא אצטרך להשוות את הסרט לגרסאות אנימה קודמות, כי… טכנית… אין כאלה. מבחינתי, ‘קאגויה’ של ג’יבלי יכול להיות גם העיבוד האחרון למעשיה: עבודה טובה יותר אף אחד לא יוכל לבצע.

איסאהו טאקאהאטה הודיע כבר ב-2008 שהוא עובד על סרט, שבהמשך התברר כסרט הזה. מיאזאקי הספיק בזמן המדובר לביים שני סרטים ולכתוב לשניים אחרים. רק כאשר רואים את “הנסיכה קאגויה” מבינים מדוע הוא לקח את הזמן. זהו, ללא צל של ספק, הסרט הכי יפה של סטודיו ג’יבלי. טאקאהאטה יצר הפעם משהו מדהים: הוא לקח מעשיה עתיקת יומין והפך אותה לסרט דומה למעשיה עתיקת יומין. כל פריים נראה כאילו הוא נלקח היישר מהמקור, זאת מבלי שבאמת קראתי את המקור. ‘קאגויה’, יותר משהוא סרט, הוא למעשה הנפשה של מגילה. האנימציה הידנית נושמת והצבעים רוקדים מחול על המסך בשילוב מהפנט שגורם אפילו לי לדבר בקלישאות.

על העלילה עצמה לא פשוט לדבר: סך-הכול היא נאמנה לתסריט בן מילניום וקצת. מי מכם שחושש שהסטנדרטים הספרותיים של פעם עשויים להשפיע על איכות הסרט, נהפכו: הנרטיב הפשוט הופך אותו לקליל ומהנה. אנחנו כצופים גדלים עם דמות אחת ורואים כיצד משתנה העולם שסביבה. יש תפניות בעלילה כמו בכל סיפור טוב, דמויות המשנה עוברות מהפך ואני יכול אפילו להישבע שצחקתי פעמיים או שלוש. לרעת הסרט אפשר להגיד דבר אחד: הוא קצת ארוך, 137 דקות, מה שהופך אותו לסרט הארוך ביותר של ג’יבלי (עוקף בשלוש דקות בלבד נסיכה אחרת של הסטודיו, “הנסיכה מונונוקי”). את האורך מרגישים לקראת הסוף כאשר ‘קאגויה’ שולח סימנים שהוא עומד להסתיים ואז ממשיך לרבע שעה נוספת. הייתי מתלונן על זה יותר לולא אותה רבע שעה היא אחת מיצירות המופת הוויזואליות היפות שראיתי (וזה עוד ביחס לסטנדרטים הגבוהים של הסרט עצמו). שבוע חלף מאז שצפיתי בו, ואותן דקות אחרונות עדיין לא יוצאות לי מהראש. אם הייתי צריך להביע את הסיום במילה אחת, “חלום” תהיה הבחירה שלי.

זו הפעם השנייה שטאקאהאטה גרם לי לבכות*. בפעם הראשונה זה היה עם “קבר הגחליליות”, כנראה הדבר הכי עצוב שנברא בפלנטה. ‘קאגויה’ הוא לא מסחטת דמעות כמו הסרט ההוא, אבל הוא בטח שלא יותיר עין יבשה.

*עכשיו כשאני חושב על זה, נראה לי בכיתי גם באיזה פרק של מרקו, גם היא סדרה של טאקאהאטה. ליצן מסיבות הוא כבר לא יהיה.

איני יודע אם יתברר במרוצת השנים ש-‘קאגויה’ הוא הסרט הטוב האחרון של ג’יבלי (הביקורות על ‘מארני’ לא כאלה טובות), אך אם כן אז זוהי בהחלט בשורה משמחת: ‘קאגויה’ הוא סרט אופטימלי לסיים תקופה של סרטים שעושים ניסויים עם הפולקלור היפני. בהזדמנות הראשונה צפו בו, רצוי על מסך כמה שיותר גדול. בטוח יותר זול מכרטיס למוזיאון אמנות.


[The Tale of The Princess Kaguya [Kaguya-hime no Monogatari | יפן, 2013 | סטודיו ג’יבלי | 137 דקות | דרמה, על טבעי, במבוק | במאי: איסאהו טאקאהאטה [“גבר הגחליליות”] | יוצר מקורי: גן אורובוצ’י

לקריאה נוספת:
• The Wind Rises [ביקורת]
• From Up on Poppy Hill [ביקורת]
• The Secret World of Arrietty [ביקורת]
• Spirited Away [ביקורת]
• Ponyo on the Cliff [ביקורת]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם