The Last: Naruto the Movie

אז כאן נשרף תקציב הסדרה.

עשרה סרטים יש, נכון לעכשיו, ל-Naruto. על תשעה מהם כתבתי בערך יום אחרי שיצאו, ולא בחשק, נגיד כך. חלקם טובים (בעיקר כל האחרונים), אך רובם לא הותירו בי רצון לצפייה חוזרת. בודדים אף השאירו אותי עם חשק לעקור לעצמי שן. מדוע שן? כדי שלא אתמקד בכאב כשאעקור את העיניים שלי; את הסרט החדש, לעומת זאת, רציתי לראות פעם נוספת ברגע שהוא הסתיים. ומי יודע, אולי בתום הביקורת זה בהחלט מה שאעשה (סתם. לא. יש עבודה בבוקר). כן, הוא עד כדי כך טוב. זהו לא 'עוד סרט של Naruto'. זה ה-סרט לו מעריצי הסדרה יחלו לבואו כל חייהם.

אבל פרה פרה.

הסרט לוקח אותנו שנתיים קדימה: המלחמה הגדולה הסתיימה, וגר זאב עם כבש ושינובי מכפר העלה עם שינובי מכפר הברק. אני לא מקנא במי שצופה בסדרת האנימה מבלי לדעת מה קורה במנגה, כיוון שהסרט הזה הוא יריקת סמוחטה בגודל של קונאי לתוך הפרצוף של צופי האנימה-בלבד. השידור הטלוויזיוני טרם הסתיים, אך זו עובדה שולית שלא תמנע מאף אחד להפיק סרט שמספיילר כל מאורע חשוב שעתיד להגיע.

חייהם הפסטורליים של תושבי העולם מתערערים כשהירח מתקרב לכדור-הארץ. בהתחלה זה יפה, אבל אז מועלית שאלה פצפונת: "הוא הולך לעצור. נכון?". בינתיים, הָאנָאבִּי, אחותה הקטנה של הינטה (זכרתם שיש לה אחות?) נחטפת, ונארוטו, הינטה, סאקורה, סאי ושיקאמארו דולקים בעקבותיה. לחטיפה שלה יש קשר עם אפוקליפסת הירח, כך שגורל העולם תלוי – כן, שוב – על כתפיו של נארוטו.

אפילו מי שנטש את הסדרה בשלביה המוקדמים יודע מה הגימיק של הסרט: סיפור האהבה בין נארוטו להינטה שסוף סוף מתממש. בינינו, אף פעם לא הייתי חסיד של שניהם כזוג; אני אוהב את נארוטו. אני אוהב את הינטה. אני לא אוהב את נארוטו X הינטה. ולמרות זאת, קשה היה לי להישאר אדיש בסרט לנוכח הרומנטיקה המלבלבת בין השיינלע למיידלע. שונן? איזה שונן? זה סרט לדייטים זה מה שזה.

בתום 112 הדקות הבנתי כי אין זוגיות הגיונית יותר מזו שהסרט מנסה (ומצליח) למכור, והוא עושה זאת באמצעות כלי חיוני: הסדרה. הסרט מתכתב עם יחסי החברוּת בין הינטה לנארוטו לאורך השנים, ונראה כי הרעיון תוכנן בקפידה מבלי ששמנו לב. האנימטור הראשי של הסרט, הירופומי סוזוקי, ביים את פרק 166 של Naruto Shippuden, הידוע כ-"הפרק לפני הקרב הפסיכי ההוא מול פיין". 167 מטיל עד היום צל כבד על הפרק של סוזוקי, אך אף פעם לא שכחתי מ-166: בפרק המדובר מבינים סוף סוף מדוע הינטה אוהבת את נארוטו, והיא כמעט מקריבה את חייה למענו. זהו אחד הפרקים האמוציונליים בסדרה, והסרט הוא ממשיכו הטבעי של אותו פרק מיוחד (שגם משלים את 167: בעוד שהראשון מתרכז בדרמה, השני משחרר את הקתרזיס דרך האקשן. אין, אני צריך להיות פרופסור או משהו).

מלבד סיפור האהבה בין שני גיבוריו, יש גם איוּם על העולם שמוכרחים למנוע.
בכנות, הייתי סקפטי: מה כבר יכול להתעלות על המלחמה האחרונה במנגה? הרשע התורן נראה תחילה כמו עוד אחד מהרעים-בשקל שמאפיינים פילרים וסרטים קודמים. אך החבוב החדש הוא לא סתם מישהו, אלא אחד שמתכתב עם השורשים של יקום הסדרה. הסרט אף מתייחס לסוגיה פתוחה שלא נפתרה קודם. אני לא מתיימר לקבוע אם הקרב האחרון בסרט אפי יותר או פחות מהקרב הגדול במנגה, אך בהחלט יש מקום להשוואה.

כעת, הנה משפט שבחיים לא האמנתי שאכתוב: יש סרט של ג'יבלי שאתם חייבים לראות לפני שאתם צופים בסרט החדש של Naruto.

מי שמכיר את "סיפורו של חוטב הבמבוק", פולקלור יפני עתיק יומין, יגלה שהסרט לא רק שואב ממנו השראה – הוא משתמש בגסות באלמנטים מתוכו. כיוון שאתם לא הולכים לקרוא עכשיו אגדה בת אלף שנים ביפנית, עדיף פשוט אם תצפו ב-"The Tale of The Princess Kaguya" של סטודיו ג'יבלי. זה נשמע לכם מופרך, אך אתם תודו לי כשתזהו בסרט של Naruto את קווי העלילה הזהים ותתלהבו בפני חברים שלכם כמה אתם מבינים בדברים, אבל אז תיזָכרו שאין לכם חברים שרואים Naruto ותרגישו ריקניים.

לא הבהרתי זאת מספיק, אך זהו ללא ספק הסרט היפה ביותר בסדרה. קונוהא הוא לא סתם כפר, אם כי עולם גדוש בסמטאות והפתעות בכל פינה. האזורים שמחוץ לקונוהא מקבלים בסרט אופי משלהם, ולראשונה למדתי עד כמה גדול העולם הזה של Naruto, עולם שמכיל ערים עתיקות וטבע עשיר. אני לא מתבייש להודות שהגאוגרפיה ב-Naruto לא נופלת מזו שתיארו גדולי סופרי הפנטזיה ביצירותיהם. חבל לי שהסדרה לא היטיבה להתמקד בטרה אינקוגניטה, אך לפחות הסרט מעניק ליבשת של השינובי נופים חדשים להתרשם מהם.

ותודה תודה תודה תודה שכל זה נעשה באנימציה שקיבלנו. אם זו הסיבה בגינה נאלצתי לסבול פרקי פילר מזוועים בשנה ומשהו האחרונים, היה זה שווה כל רגע. הסרט החדש של Naruto הוא ללא ספק במקום גבוה ברשימת 20 סרטי האנימציה היפים ביותר שיצא לי לראות. כל מי שאי פעם צחק עליכם שאתם עדיין עוקבים אחרי הסדרה, פשוט הָראו לו את הסרט והביטו כיצד הוא סותם את הפה.

עיצוב הדמויות הייחודי של סוזוקי, העלילה שאוֹּבת ההשראה מהפולקלור היפני, סיפור אהבה שרבים יחלו לו וקרב אפי יותר מכל מה שראינו, כל אלה ועוד הופכים את "The Last: Naruto the Movie" לחוויה שצופי הסדרה לא ידעו ב-13 השנים האחרונות שהם מחכים לה. זהו סרט לפנתאון, סרט שרק אנחנו – המעריצים האדוקים – זוכים לחלוק. לא יכולתי לבקש ליותר מכך*

*אולי בדיחה או שניים. הסרט רציני מדי יחסית ל-Naruto.

הטוב: התגשמות חלומותיהם של צופי הסדרה, וגם אחד מסרטי האנימה היפים שיצאו.
הרע: מעריצי סאסקה, היכונו לאכזבה.
והמכוער: אני הולך לחטוף דיכאון בפרק דל התקציב הקרוב באנימה. נכון?

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

The Last: Naruto the Movie | יפן, 2014 | 112 דקות | שונן, דרמה, רומנטיקה, אקשן, מד"ב, פנטזיה, מחסור בסאסקה | סטודיו Pierrot | ג'וּנקוֹ טאקגוּצ'י [גון פריקס מ-"Hunter x Hunter" (הסדרה הראשונה)] | נאנה מיזוּקי (סאיה מ-"Blood-C"], ג'וּן פוקויומה [ללוש מ-"Code Geass"], צ'יאה נאקאמוּרָה [סוּמי מ-"Samurai Flamenco"] | שוֹוָאטָארוֹ מוֹריקוּבּוּ [יוֹסְקה מ-"Persona 4"], סאטוֹשי הינוֹ [טאקאגי מ-".Bakuman"] | תסריט: קיזוּקה מארוּאוֹ | במאי: טְסוּנאוֹ קוֹבּאיָאשי ["12 הממלכות"] | יוצר מקורי: מאסאשי קישימוטו