(Karigurashi no Arrietty (The Secret World of Arrietty
"אם המון אנשים קטנים, מהמון מקומות קטנים, יקחו המון צעדים קטנים, הם יוכלו לשנות את העולם" / ברברה רוּטינג
הייאו מיאזאקי מכונה בפי רבים 'וולט דיסני של יפן', מה שטכנית הופך את סטודיו ג'יבלי לחברת דיסני. גם ללא מגע ידו של וולט דיסני ניפקה החברה כמה מהסרטים הטובים בתולדותיה, והרשימה ארוכה מכדי לא לנפות אף סרט חשוב. אך לצערם של אנשי סטודיו ג'יבלי, סרטים המופקים אצלם ללא מגע ידו של מיאזאקי חייבים להוכיח את עצמם לא פחות (ואף יותר) מסרטים של אולפנים מתחרים, זאת כדי להצדיק את הלוגו של ג'יבלי. איסאהו טקהאטה רכש לעצמו מוניטין נפרד במהלך השנים, עם סרטים כדוגמת "קבר הגחליליות", "רק אתמול", "פום פוקו" ועוד, אם כי אף אחד מהם לא קטף את אותם פירות הצלחה להם זכו סרטיו של מיאזאקי. סרטים כמו "לחישת הלב" ו-"ממלכת החתולים" זוכים לאהדת המבקרים הרבה יותר מאהדת הקהל, וכל זה עוד לפני שפרסתי את דעתי על "סיפורים מארץ ים".
"Karigurashi no Arrietty" [או "The Borrower Arrietty"] לא אמור להיות שונה מסרטים אלה, ולמען האמת יש לסרט הזה את כל הסיבות הנכונות למצוא את עצמו במעגל השידורים החוזרים בערוץ סרטים נידח.
Arrietty הִנו עיבוד לסדרת ספרים בריטית וביים אותו הירומאסה יוֹנבּאיַאשי, שברזומה שלו נמצאים הסרטים הבאים: — *קולות של צרצרים* *תינוק בוכה* —
מה פתאום סטודיו ג'יבלי נותנים את אמונם באנימטור צעיר ומעניקים לו תקציב של 23 מיליון דולר לביים בלוקבאסטר? הרי ניסיון עברם לא מיטיב לא עם במאים טריים ולא עם עיבודים לספרים בריטיים, ותגידו מה שתגידו על "הטירה הנעה של האוול" – סרט היוצר פולמוס כל-כך רחב בדבר היותו כן טוב/לא טוב הוא כנראה סרט שהתכוון להיות טוב, אך משהו בדרך התקלקל, ומדובר פה על מיאזאקי בעצמו. לכן מה יכול היה הירומאסה לעשות אחרת? ובכן, לא רק שהוא עשה – אלא עשה זאת טוב. הכי טוב.
העיבוד של ג'יבלי ל-"Arrietty" לוקח אותנו ליפן המודרנית, בשכונת קוגאניי שבטוקיו – אותה שכונה בה ממוקם סטודיו ג'יבלי (וסטודיו גאיינקס אם זה מעניין אתכם). כי למה ללכת רחוק בשביל אילוסטרציה? גיבורת הסרט היא אריאטי, נערה בת 14 שנהנית מהחיים, או לפחות עד כמה שניתן בהתחשב בכך שהיא ומשפחתה הם בגודל של כף יד של אדם ממוצע. אל חייה של אריאטי נכנס שו – ילד בן 14 הלוקה במחלה קרדיולוגית, המגיע לבית (השייך לדודתו) על מנת להירגע לפני ניתוח גורלי. אלא שאריאטי והוריה חיים על פי חוק אחד – אסור להם להתגלות, אחרת הם ייעלמו כמו חבריהם. כיצד תנהג אריאטי עם שו?
סגנונו של מיאזאקי זועק מבעד לכל פריים של הסרט, סגנון הבולט פה יותר מבסרטים אחרים שלו – ובפרט "פוניו על הצוק". כמובן שבצדק, כיוון שהייאו מיאזאקי שותף לכתיבת התסריט והשגיח על תהליך ההפקה מקרוב, משהו שהוא לצערי לא עשה ב-"סיפורי ארץ-ים". אך מנגד, מדובר בסרט בעל אופי רגוע; לא תמצאו פה קרבות אפיים ביער, עולמות רדופים וטירות מעופפות/מהלכות. הסצנה המותחת ביותר בסרט מתרחשת בכלל במטבח, ומהבחינה הזו דומה "Arrietty" לסרטים כמו "רק אתמול". יחסי האנוש בסרט הם הנושא והנשוא שבו, אך זה לא אומר כי לא צפויה הרפתקה סוחפת עבור מי שחפץ בכך – לעתים ההרפתקאות הסוערות ביותר נמצאות ממש מתחת לאף. קחו למשל גפרור והביטו בו. משעמם, נכון? קחו את אותו הגפרור, מסגרו אותו בתמונה ותלו במוזיאון. עכשיו זו 'אומנות'. מדוע? כיוון שבחיים אנו לא מייחסים חשיבות לדברים הקטנים אותם אנו לוקחים כמובן מאילו. מאחורי זכוכית, כשנותנים לאובייקט יחס מיוחד, אנו מסתכלים על הצורה של הגפרור, חושבים על השימושים שלו ועל איך היו נראים חיינו בלעדיו. כך, כאשר לראשונה יוצאת אריאטי עם אביה לסיור בבית כדי "להשאיל" דברים, התפעלתי ונרתעתי מיופיו וגודלו של הבית ומהסכנות הצפויות בו; לפתע לכל מסמר יש משמעות ולכל סיכה יש תפקיד, והסרט מצטיין בכך שהוא שם את הדגש על הדברים הקטנים הללו, והופך משהו שגרתי כמו הליכה למטבח למסע סטייל אינדיאנה ג'ונס.
ניתן למצוא בסרט הקבלות רבות לסרטי עבר של ג'יבלי, משום מה הרבה מהם ל-"המסע המופלא". שני הסרטים נפתחים כאשר גיבורי הסרט נוסעים במכונית בדרך עירונית, עוזבים את עולמם וכל מה שהם מכירים, וחונים במה שיהפוך להיות המוקד הקסום של העלילה. כמו כן, הנמסיס ב-"Arrietty" – משרתת בבית המשפחה שלא אוהבת יצורים קטנים – דומה מאוד ליוּבּאבּה מהמסע המופלא. הקבלות נוספות מצאתי גם עם "שכני טוטורו": בסרט ההוא אֵם המשפחה חולה מאוד, והילדות שלה נוסעות להתגורר בקרבת בית החולים כדי להיות לצידה, ובזמן הזה מתחברות הבנות הצעירות עם יצורי יער קסומים. שוֹ במובן הזה הוא כמו האימא החולה והילדות גם יחד, אך בזווית הפוכה: אמו ואביו של שוֹ לא נמצאים לצידו דווקא במה שעשוי להיות הרגע הקריטי ואולי גם האחרון בחייו.
עבודת האנימציה בסרט היא ללא ספק שיא חדש של סטודיו ג'יבלי. ככה זה כשכל סטודיו נחשב ביפן מתנדב לעזור (ובהם Bones, Madhouse, Gonzo, Gainax ו- 4°C. נראה אתכם מוצאים סרט של אולפן אחר שמצליח לאגד כזו כמות של חברות אנימציה). עד כה, עיצובי הדמויות הראשיות בסרטים של ג'יבלי אחרי שנת 2000 לא היו שוויוניים לטעמי; הבנים יפי תואר בעוד הבנות נראות סביר במקרה הטוב. אבל שומו טירות בשמיים – אריאטי יפהפייה להפליא, בעיקר כאשר היא מורידה את סיכת הראש/אטב מראשה. כמו כן, הסרט מקפיד על הפרטים הקטנים ביותר כמו גם על שמירה קפדנית על יחסי הגדלים בין המשפחה הקטנה לבין שאר בעלי החיים ובני אדם בסרט. על אף שלא מסופר מהיכן השיגה משפחתה של אריאטי רהיטים וכלי מטבח בגודל של סוכריות גומי, כללי הפיסיקה הפשוטים ביותר נשמרים עבור הפעילויות היומיומיות. כשאנו הצופים רואים בגובה העיניים את אמהּ של אריאטי מוזגת תה, רואים למעשה שהיא מוזגת טיפת תה, כך שגם כאשר מתרחש הסרט בתוך עולמה של אריאטי, לא משכיחים מאיתנו לרגע שהיא ומשפחתה הם למעשה יצורים ממש קטנים.
אך שונים ככל שיהיו, פה זה לא טוטורו. מיאזאקי רצה להעביר בתסריטו כי הם למעשה אנושיים כמונו, וכך אריאטי היא נערה מתבגרת שחיה בחדר מבולגן, אביה הוא איש משפחה עובד ואימה עקרת בית דואגת. אני לא רוצה להיות משבית שמחות, אך חיי המסתור שלהם – ממש מתחת לאפם של מי שמעוניינים ללכוד אותם – כמו גם האסונות שפקדו את בני מינם, מזכירים מאוד תקופה אפלה בהיסטוריה הרלוונטית לנו. מסרי "Love Thy Neighbor" הם אולי חלק מהתמה בסרט, אך בדרך חולפים הצופים על פני נושאים ורעיונות שלאו דווקא מתאימים לילדים, לכן קחו זאת בחשבון במידה ותכננתם לצפות בסרט עם ילד קטן.
דבר נוסף שהסרט מצטיין בו הוא פס-קול, וכלל לא ניכרת היעדרותו של ג'ואי היסאיישי (המלחין הקבוע של מיאזאקי, שבאותה תקופה הלחין את פס הקול של "יער נורווגי" – סרט של במאי צרפתי. ותיכף תבינו למה זה משעשע). את מקומו תופסת ססיל קורבל. לא טעיתם, היא צרפתייה. מדובר בזמרת/מלחינה ששלחה לסטודיו ג'יבלי מכתב מעריצים פרי עטה והעתק של אלבומה, והחבר'ה בג'יבלי לא יכלו להתעלם מהכישרון הטמון בגברת הצעירה. היא הלחינה את כל נעימות הסרט ואף שרה את שיר הנושא שבו (הן ביפנית והן בגרסה הצרפתית, האנגלית והאיטלקית. מוכשרת הבחורה). ססיל מביאה משב מרענן לסרט של ג'יבלי עם כמה מהנעימות היותר מרגשות וקצביות שיצא לי לשמוע. בחלק מהפעמים היא אף משתמשת בכלי נגינה שגרתיים פחות, כולל פעם אחת בה היא השתמשה בכלים יפניים מסורתיים כדי להשמיע מנגינה בסגנון… מודרני. אני רק יכול לקוות שגברת קורבל וסטודיו ג'יבלי עוד ישובו לשתף פעולה, מפני שזה עשוי להיות תחילתו של רומן חדש.
המעמד של סטודיו ג'יבלי מאפשר להם, בניגוד לסרטיהם הראשונים, להשכיר שחקני קולנוע ותאטרון עבור התפקידים הראשיים ואפילו המשניים בסרטיהם (מה שלדעתי קצת חבל בהתחשב במצבה העגום של תעשיית הסאיוּ ביפן. אך אם אפילו פיקסאר עושים זאת, מי אני שאשפוט?). את אריאטי מדבבת הילדה השחקנית מיראי שידה, הזכורה בעיקר מהדרמה הטלוויזיונית "אימא בת 14" (נחשו את מי היא גילמה?), ומאז הספיקה לבצע גיחות לא מעטות בקולנוע ובטלוויזיה. אבל איך היא בתור מדבבת? ובכן, אריאטי לא רק נראית טוב; מיראי שידה נכנסה היטב לתפקיד של אריאטי (שאגב, דמותה בת 14): הנערה המתבגרת אך העצמאית. מנעד הקולות שלה מגוון למדי ותענוג לשמוע אותה. לעומתה, את שוֹ מדבב הילד השחקן ריוסוקה קאמיקי, שלמען האמת אין לי מושג איך באמת להגדיר אותו. הוא עשה הרבה פרסומות, פה ושם תפקידים בטלוויזיה ואפילו דיבב לפני כן דמויות משניות בסרטי ג'יבלי, ואת הגיבורים הראשיים בסרטי סטודיו Madhouse (לאחרונה ב-"Summer Wars", "Piano Forest" ובקרוב גם ב-"To Aru Hikūshi e no Tsuioku"). מה בדיוק מוצאים סטודיו מאדהאוס, ועכשיו גם ג'יבלי, בקולו, אני לא לגמרי בטוח. אבל את העבודה, שכוללת בעיקר לדבר בשקט ובנימוס הוא מבצע בסדר. כמו כן, חביב הבלוג טטסויָה פוג'יווארה מקבל תפקיד קבוע בסרט. למי ששכח, מדובר בפרוטגוניסט בשני סרטי "באטל רויאל", בשחקן של קירא בשני סרטי "מחברת המוות", וכעת הוא מגלם את קאייג'י בשני הסרטים שיצאו עד כה ל-"קאייג'י" (אם אתם מעוניינים ליצור סדרה של יותר משני סרטים, אל תישכרו את שירותיו של פוג'יווארה).
לסרט 2 גרסאות שונות באנגלית, האחת עבור ההפצה הבריטית ואחת עבור ההפצה הבינלאומית של דיסני (זו גם כנראה תהיה הגרסה שתגיע לישראל, אם הסיכוי אכן קיים). במידה ומצאתם את עצמכם מתלבטים – לכו על הבריטית*. קודם כל, המקור הספרותי הוא בריטי, לכן מדד האותנטיות גבוה יותר. דבר שני, השוואה מהירה שביצעתי בין המדבבים מוציאה את הרשימה הבריטית מקצועית ובעלת אפיל רב יותר מזו של דיסני. ב-"אפיל רב יותר" אני מתכוון שהגרסה הבריטית כוללת מלבד מדבבים אנגלים גם מדבבים סקוטים ואירים. יש יותר טוב מזה?
*אלא אם דיסני יפיצו את הסרט בארץ.
מבין כל הסרטים של סטודיו ג'יבלי שיצאו החל משנת 2000, "Karigurashi no Arrietty" נמצא אצלי במקום השני (הרחק מ-"המסע המופלא" במקום הראשון וצמוד מאוד ל-"פוניו" במקום השלישי), הישג מכובד לכשעצמו עבור סרט הביכורים של הבמאי. ניתן כעת להבין מדוע מיאזאקי נתן את מבטחו ביונבאיאשי, ואני מקווה כי בניגוד לבמאים האחרים שעשו בג'יבלי קריירה של זבנג וגמרנו, הוא עוד יישאר. בינתיים הוא חזר להיות אנימטור, לאחרונה בסרטו השני של גורו מיאזאקי "מגִבעת קורוהיקו" (מיאזאקי-האב השגיח הפעם מקרוב, אך הביקורות מיפן מצביעות על סרט פושר. כנראה הכישרון של מיאזאקי-האב לעשות סרטים טובים לא מתעלה על כישרונו של מיאזאקי-הבן להרוס אותם). העיבוד הנוכחי של ג'יבלי ל-"הלקחנים" הוא לא האחרון בשרשרת, ובמהלך 2012 צפויה לעלות הפקה של ה-BBC בכיכובם של סטיבן (הוא גם יהודי וגם מגניב!) פריי וכריסטופר (אני דוקטור הו!) אקלסטון. אין לי מושג איך הסרט הזה עומד להיראות, אבל אפילו עם אנסמבל השחקנים המכובד הזה – יהיה להם קשה להתעלות על המאסטרפיס של ג'יבלי.
Karigurashi no Arrietty (ידוע בעולם כ-"The Secret World of Arrietty", "The Borrower Arrietty", "Arrietty" ודני שובבני) | יפן, 2010 (הפצה עולמית: 2011-12) | פנטזיה, דרמה, הרבה שקט | סטודיו Ghibli | מיראי שידה, ריוסוקה קאמיקי, טטסוייה פוג'יווארה (יפן), ברידג'יט מנדלר, דיוויד הנרי, איימי פולר (ארה"ב), סאוירס רונאן, טום הולנד, פילידה לאו (בריטניה) | תסריט: הייאו מיאזאקי, קייקו ניווה | במאי: הירומאסה יונבאיאשי | מבוסס על סדרת ספרי "הלקחנים" מאת מרי נורטון (תרגום לעברית: יוכבד פרידמן, הוצאת זב"מ)
התגובות נעלות