עונת אפריל 2019: סקירה מקוצרת
אתם כבר יודעים איך זה הולך.
Carole & Tuesday
חמישה עשורים חלפו מאז החלה האנושות להגר לבית חדש – מאדים, ומאדים נראה (מסתבר) כמו סן-פרנציסקו.
טיוסדיי היא נערה ממשפחה אריסטוקרטית שבורחת עם גיטרת גיבסון אל עיר גדולה, זאת בתקווה להפוך למוזיקאית. קרול היא נערה שכבר גרה בעיר הגדולה, חיה בין עבודה לעבודה, מנסה להגשים את חלומה להפוך לשחקנית טניס. סתם נו, מוזיקאית. פגישה מקרית בין השתיים א לה NANA-סטייל משנה את חייהן.
לא תהיה זו הגזמה לומר כי זו Carole & Tuesday היא אחת הסדרות המוצלחות של העונה, ולוּ בגלל השם מאחוריה, יוצר "קאובוי ביבופ" שיניצ'ירו וואטנבי אשר חוזר אלינו עם סדרה שמערבת (נו, במידה מסוימת) מדע בדיוני. מודה, אני לא לחלוטין בטוח איזה תפקיד מאדים יגלם בסדרה, כי בינתיים נראה שהסיפור יכול היה לעבוד גם בכדור הארץ. אבל הי, מי אני שאתווכח עם וואטנבי? בכל אופן, לכו לראות (וגם לעקוב אחר חשבון האינסטגרם הפיקטיבי מהסדרה שמנוהל גם במציאות).
Fruits Basket
אפילו באיומי אקדח לא אצליח להיזכר מה קרה בסדרה המקורית של Fruits Basket. אני כן זוכר זוג עיניים שאליהן מחוברת נערה, והרבה בישים שהופכים לבעלי פרווה. אה, ואיזה פרק חשוך ומורבידי לקראת הסוף (בגללו חשבתי שהטלוויזיה שלי דפוקה). אבל אבל אבל אבל אני זוכר מה הרגשתי כשצפיתי בה – חמימות בחזה ותחושה של שִמחה.
התחושות הנוסטלגיות האלה הציפו אותי החודש פעם נוספת.
Fruits Basket מודל 2019 היא רימייק שעתיד לעבד את סדרת המנגה כולה. הסדרה, למי שלא מכיר, עוקבת אחר נערה יתומה שגרה באוהל אך שומרת על שמחת חיים, לא עניין מובן מאליו בגלל מצבה העגום. חייה משתנים כאשר פוגשת הצעירה את בני שבט הסומה – חבר'ה שצריכים להיות מאחורי סורג ובריח אך משום מה מסתובבים חופשי. כל אחד מהם אגב ("אגב", כאילו זה שולי) מסוגל להפוך לחיה אחרת מגלגל המזלות הסיני. סתם שתדעו, נולדתי בשנת הנחש ואני לא יודע למה זה חשוב.
נראה כי העיבוד, נכון לעכשיו, זהה לאנימה מ-2001 כמעט אחד-לאחד, מה שמייתר את הצורך לצפות בגרסה הראשונה. יש בזה משהו עצוב כי אהבתי את הפתיח הקודם – הוא נעשה בתקופה בה לא חששו ליצור שירי פתיחה נוגים ואטיים.
בכל אופן אני מרוצה מהעיבוד החדש. על אף שהסיפור מכיל אלמנטים שעובדים קצת-פחות ב-2019 (ארחיב בביקורת) זו בכל זאת סדרה מקסימה. רק תניחו בבקשה את הציניות בצד לפני שאתם ניגשים אליה.
Diamond no Ace: Act II
שלוש שנים (ושבוע) המתנו לסדרת ההמשך של Diamond no Ace, סדרה אודות שחקני בייסבול בתיכון שלוקחים את הספורט הרבהההה יותר מדי ברצינות (שזה פחות מטריד מהעיתונאים בסדרה אשר מתעניינים, באובססיביות, במצבם המנטלי של מאות בני נוער).
העונה נפתחת לא עם אימונים (תודה!) או הצגה לעומק של השחקנים החדשים (וסמכו עלי, הם מעצבנים) אלא עם [ספויילר. ספויילר. ספויילר. זהו? אפשר?] טורניר משחקי הגמר אליו הגיעו גיבורינו לאחר מאבקים עקשים.
אמנם הקבוצה האהובה מטוקיו משחקת כעת בזירה הלאומית, אך לא נראה שהמצב השתנה בהרבה: סאוומורה, הגיבור, מחזיק את התואר על הנייר בלבד, וגם כשהוא מקבל הזדמנות להוכיח עצמו – הוא מפשל; אולי אני מדמיין, אבל לדעתי יש ליוצר המנגה אישיו עם הגיבור שיצר. אולי הוא משליך עליו את התכונות שהוא לא אוהב בעצמו? לא יודע, אבל שיפתור את זה על ספת הפסיכולוג, לא פה.
איפה הייתי? אה כן. Diamond no Ace חזרה. לטוב ולרע.
Demon Slayer: Kimetsu no Yaiba
טאנג'ירו הוא נער שמח ותמים שמתגורר עם אמו, אחיו הקטן ואחיותיו במעבה היער. אמנם הוא עובד קשה על-מנת לפרנס את משפחתו, אך סך-הכל הוא מאושר מחייו הצנועים כמוכר פחם.
ואז שדים רוצחים את כל מי שהוא אוהב.
טוב, זה מבאס. אבל אחל'ה ספיישל אימה קצר; אפשר להתקפל ול… מה זאת אומרת זה ממשיך? די נו, לא בא לי.
מחילה מהמעריצים, אבל מעבר ל-Shock Value אין ל-Demon Slayer הרבה מה להציע; ראשית, טאנג'ירו נחמד מדי. מבחינתי זו בעיה כי אני לא מעוניין לראות את מר רוג'רס הורג שדים מתוך נקמה (טוב, את זה ספציפית הייתי רוצה לראות). שנית, אמנם האקשן סולידי אך הדמויות מדברות בקלישאות כמו פרפר באחו בשעת בין ערביים, נושק לכוכבים שבשמיים.
ושלישית – פרשתי.
One-Punch Man 2
כמו אתלט מצטיין שיצא סך-הכל "לנקות קצת את הראש" בהודו ושב עם כרס בירה ועיניים אדומות, אבל עדיין מתעקש להתמודד בתחרויות — כך גם One-Punch Man חזרה כשהיא לא נראית כמו הסדרה שהכרנו.
עם זאת, מתחת לחזות העצלנית מסתתרת הסדרה שלמדנו להכיר ולאהוב – עם ההומור המעודן וגיבורי-העל המתוסבכים (אפשר להיות גיבור-על ללא תסביכים?). מי שמגיע לעונה ב' מבלי לדעת את החילופים שאירעו מאחורי הקלעים, עשוי לא להבחין בכך שהאנימציה היא לא ברמה לה הורגלנו; לדעתי המצב פחות נוראי משחשבתי תחילה, וקיימת תקווה לפרקים פנטסטיים במורד הדרך.
מבחינתי OMP היא סדרה על דמויות, והקרבות? בונוס. כל עוד סאיטמה וגנוס בסביבה (בתוספת חברים חדשים) אין לי הרבה תלונות. נשאלת כעת השאלה האם אדבר ככה גם בסוף עונת השידור. בינתיים אתן לה את חמת הספק.
Attack on Titan 3: Part 2
אה זה עוד לא עלה? אוי איזו באסה ממש רציתי לכתוב על הסדרה הזו בפעם ה-80 אלף.
Carole & Tuesday – מאחר והסדרה תעלה בשלב כלשהו בנטפליקס אני כנראה אוותר עליה עקב לוח צפוף ואעשה לזה בינג' כשזה יגיע.
Fruits Basket – נורא מגרד לי לומר כמה הדמות הראשית too naive for her own good (כן, אני אדם ציני AF) אבל אני מוצא את עצמי נהנה מהפרקים עד כה אם כי אני מקווה להתפתחות כלשהי בזמן הקרוב כי הכל יותר מדי "על מי מנוחות" בשבילי. שמחתי לקרוא שאין לי צורך לראות את הסדרה הקודמת אם כי אני חייב להסכים שגם אני מעדיף את הפתיחה של הסדרה הקודמת למרות שלשתיהן מכנה משותף… הן חסרות משמעות במובן שהן לא ממלאות את תפקידן כפתיחות – להוות תעודת זהות לסדרה לה הן שייכות.
Diamond no Ace: Act II – לא ראיתי ולא אראה
Demon Slayer: Kimetsu no Yaiba – אני גם מסכים איתך וגם לא מסכים. נכון, הסדרה דורכת על הרבה tropes שראינו באלף ואחת סדרות שונן והיא רחוקה מלהיות מקורית אבל יש בה חן מסוים ואם אנחנו מתייחסים כרגע לפרקים שמשודרים בתור פרולוג(בכל זאת הפתיחה מראה לנו הרבה יותר על עתיד הסדרה) אני צופה לה עתיד טוב ועם 26 פרקים הכל עוד יכול להתהפך יותר מפעם אחת.
One-Punch Man 2 – אני מחכה בקוצר רוח שאנשים יתחילו לאכול את הכובעים שלהם על התחזיות השחורות ומנבאות האופל לפני שאפילו ראינו פרק אחד של העונה החדשה. 2 הפרקים ששודרו עד כה פשוט נהדרים, האקשן שם, ההומור שם, JAM PROJECT שם – הכל כפי שהוא אמור להיות(מינוס העובדה שהפתיחה הראשונה לוקחת את השניה בהליכה בלי למצמץ אפילו) ואני מצפה בקוצר רוח להמשך העונה
דווקא ממש אהבתי את קימטסו. המנגה מבדרת והאדפטציה טובה. ממליץ להמשיך, הסיפור משתפר ונכנסות עוד כמה דמויות מעניינות ומשעשעות.
קארול וטיוסדיי נראת הרבה יותר מעניינת אחרי שקראתי את מה שכתבת, אולי אני אנסה אותה עכשיו.
האמת שהעונה אני עוקב רק אחרי שתי סדרות – carole & tuesday שמאוד מ א ו ד מומלצת – סדרה חמודה ויכלה בקלות להגיע לתואר סדרת העונה, לולא sarazamai. סאראזאנמאי עד עכשיו מצויינת לחלוטין ולגמרי עומדת ברף הציפיות שלי. מוזרה ביותר, מגניבה ביותר, מצחיקה ביותר, מושכת פאנגירלס ביותר (לאיקוהארה נמאס מעסקי היורי אז עבר ליאוי, תפנית חדה), ומצויינת ביותר. ממליץ בחום לכל מי ששרד את הסדרות הקודמות של איקוהארה.
יכול להיות שאני היחיד ששם לב, אבל במקום לכתוב OPM כתבת OMP