מוות בעריסה | הסדרות והסרטים שבוטלו עוד לפני שיצאו
מאות סדרות אנימה ועשרות סרטים יוצאים ביפן כל שנה, אך לא כולם זוכים לחצות את סף דלתות הסטודיו בהם הופקו. על רוב הפרויקטים המבוטלים אנחנו כלל לא שומעים, אבל יש יוצאי דופן מפורסמים; ליקטתי עבורכם את כל המקרים בהם סדרות וסרטים שהוכרזו בגאון (לעתים בליווי טריילר) בוטלו בשל נסיבות מצערות.
The Five Killers
בסביבות 2007 דיווחתי בפורטל ישראטאקו ז"ל על הטריילר המלהיב ל-The Five Killers. הוא לא יצר באז רב, אך מספיק אנשים התעניינו בו ואני ביניהם. תגובות לטריילר ממשיכות לזרום ביוטיוב אפילו ב-2013, שש שנים אחרי שיצא לראשונה. ומה הפלא? הטריילר הוא הדבר היחיד עליו אנו יכולים להתענג.
סיפורהּ של The Five Killers עוסק בחמישה שכירי-חרב מהטובים בעולם הנאלצים להילחם איש ברעהו.
12 פרקים תוכננו, כולל פרק סיום בן שעה. על ההפקה אמוּנים סטודיו GONZO שנקלע מאז (או בעקבות זאת?) לקשיים כלכליים. בדומה ל-Afro Samurai – הסדרה האלימה האחרת של GONZO שלצער רבים לא בוטלה – גם 'Killers' הופקה בידיו של המפיק האמריקאי אריק קלדרון ויועדה קודם לשידור בארה"ב. מלאכת עיצוב הדמויות הוטלה על המנגקה מאְשימה שיגקי, יוצר המנגה Dragon Fly. כדי להבין מדוע זה מעניין, קראו את Dragon Fly. אם זה לא מספיק כדי לגרום לכם להצטער שהסדרה לא ראתה אור יום, את התסריט שלה כתב מארק ווייד – אחד מכותבי הקומיקס המוערכים שיש (האינדיקציה שלי לכך זו העובדה שיש עליו ערך בוויקיפדיה העברית).
Gonzo בשנה האחרונה מתאוששים, אך אל תעלו לעצמכם ציפיות; הפרויקט בוטל באופן סופי ויידרש נס כדי להחזיר לחיים את שכירי-החרב.
Despera
הייתה זו אמורה להיות אחת מסדרות האנימה האיכותיות ביותר שיש, ולו בזכות שלושת השמות הגדולים מאחוריו: ריוֹטארוּ נאקמוּרָה [במאי], צ'יאקי ג'. קוֹנָאקה [תסריט] ו-יוֹשיטוֹשי אבֵּה [עיצוב דמויות]. בפעם האחרונה בה השלושה שיתפו פעולה קיבלנו את Serial Experiments Lain. מי שלא מכיר, 'Lain' היא 13 פרקים של פסיכוזה לתוך הוריד. אם עוד לא ראיתם, קחו אקמול ועשו זאת עכשיו.
גיבורת Despera היא ילדה בת 12 בשם אָיין [Ain] הבונה להנאתה התקנים אלקטרוניים שלא אמורים להיות קיימים ב-1922, השנה בה מתרחשת הסדרה. במקרה (או שלא) 1922 היא גם שנה אחת לפני שפקדה רעידת אדמה קטלנית את אזור קאנטו.
אז מה קרה לסדרה? מאז שהוכרזה ב-2009 נפל למשכב הבמאי המיועד ריוטארו נאקאמורה וב-2011 נעצרה ההפקה לפרק זמן לא מוגבל. ביולי האחרון נפטר נאקמורה בעקבות סרטן הלבלב, ופרויקט Despera ככל הנראה נקבר עמו. לא ידוע אם מישהו אחר ייקח את המושכות – בהתחשב בכך שהסדרה היא יצירה מורכבת ואישית, קשה יהיה למצוא מישהו שיכנס לנעליו של נאקמורה ויצליח לפרש את חזונו.
נחמה פורתא היא הנובלה הגרפית שמפרסם אבּה ותוכלו למצוא ברשת אם תנברו עמוק מספיק (ותלמדו יפנית על הדרך).
Route 20: Galactic Airport
סרט הסייברפאנק של Gainax אמור היה להתרחש בעתיד דיסטופי בו העולם הופך לזוהמה חסרת חיים, אך עיר אחת שומרת על ציוויליזציה ועושר טכנולוגי לצד עוני מחריד. בין כל אלה חיים שני אופנוענים, צעירה שאיבדה תיקווה ובריון השומר על אופטימיות. השניים נאבקים בכנופיות יריבות, בשוטר-רובוטי 
ובשעמום הגואה בעקבות החיים החונקים בעיר.
היצירה הניהיליסטית אמורה הייתה לתאר את המאבק בין המעמד הנמוך המרקיב לבין בני העשירים שטסים לכוכבים אחרים.
ובעולם האמיתי: The Wings of Honneamise נכשל. לאורך השנים החזיר הסרט עתיר התקציב של Gainax את ההשקעה הרבה בו, אלא שבעקבות כישלונו בקופות (כמו גם המפץ הכלכלי של שנות ה-90) זועזע רבות הסטודיו.
זו הסיבה ש-Route 20: Galactic Airport בוטל.
לא בגלל שהוא דומה ל-Akira.
עד ש-Gainax התאוששו שנים לאחר מכן, Evangelion הייתה בידיים שלהם ובסטודיו העדיפו להביט קדימה ולא לאחור. גם שני יוצריו של הסרט המשיכו הלאה: יושיוֹקי סאדמוֹטוֹ התפרסם בחלוף השנים בזכות עבודתו על המנגה של Evangelion (כן, זאת שהסתיימה רק בקיץ האחרון), ואילו מאהירו מאְדה התפרסם כבמאי אנימה מהטובים בעולם, זאת בזכות מגוון הסדרות שהוא יצר עבור סטודיו GONZO. כן, שוב הם.
חלפו יותר מדי עשורים מכדי לקוות שהסרט יראה אור יום. החדשות הטובות הן שבדומה ל-Despera, גם Route 20 מתקיימת באופן אלטרנטיבי: מנגה. לפני שסאקמוטו החל את עבודתו רבת השנים על המנגה של Evangelion, הוא כתב ווליום בודד בן חמישה פרקים למנגה ששמה "Route 20: The Town With Gears". זה אולי לא סרט, אך זה יותר טוב מהטיזר.
Yume Miru Kikai
אני מרגיש מאוד לא בנוח להזכיר את Yume Miru Kikai [מכונת החלומות] בכתבה על סדרות וסרטי אנימה שלא יראו אור.
יותר משלוש שנים חלפו מאז שנפטר מסרטן הלבלב (ארור תהיה סרטן הלבלב) הבמאי סאטושי קון. אם עוד לא קראתם את מכתב הפרידה שתרגמתי, עכשיו זה הזמן. מאסאוֹ מוריימה, מי שהיה אז המפיק הראשי של סטודיו Madhouse, לקח על עצמו את Yume Miru Kikai כחובה אישית לאחר שהבטיח זאת לסאטושי קון. העבודה על הסרט נמשכה אחרי מותו של קון לפרק זמן קצר ומאז שוב הופסקה.
"על פני השטח…" סיפר קון בראיון "זה סרט הרפתקאות פנטזי המכוון לקהל צעיר. אך מכל מקום זה יהיה סרט שאנשים שצפו בסרטים קודמים שלנו יוכלו גם להנות. זו תהיה הרפתקה שמבוגרים יעריכו. לא יהיו שום בני אנוש בסרט; רק רובוטים. זה יהיה 'סרט מסע' לרובוטים".
יש לקחת בחשבון שהיחיד בתעשייה שיכול (ורוצה) להוציא את הסרט לקולנוע הוא מורייאמה, והאיש כבר בן 72. הוא הקים את סטודיו MAPPA שם הוא מפיק פרויקטים שהוא כבר לא יכול היה להרים ב-Madhouse. כאשר Sakamichi no Apollon שודרה הייתה בי תקווה כי הסרט של קון הוא הבא בתור. מוריימה נוהג לפקוד את כנס ה-Otakon בארה"ב מדי שנה, שם הוא מספר כי הוא לא שכח את חברו והוא מייעד לשחרר את הסרט עד 5 שנים לאחר מותו. השעון מתקתק אבל העבודה על הסרט לא.
אני כן מאמין למוריימה שהוא עושה כל שביכולתו להוציא את הסרט החוצה. ל-Yume Miru Kikai יש את הסיכוי הגבוה ביותר היחיד (מבין הפרויקטים בכתבה) לראות אור יום. הייתי בטוח שסרט בעל פרופיל גבוה כמו זה יופק בקלות רבה יותר, אך תעשיית האנימה, כפי שלמדנו היום, מורכבת משחשבנו.
התגובות נעלות