Bakuman 2

מומלץ לקרוא את הביקורת על העונה הראשונה.
מומלץ גם לצפות בסרטון של איש עושה ג'אגלינג עם קוף.

שידורי הטלוויזיה ביפן סדירים בערך כמו בישראל, שזה אומר בעיקר כאוס מוחלט. עונה שנייה יכולה להגיע לעתים שנים אחרי הראשונה ולהכיל פי 3 פחות פרקים (כן, Hajime no Ippo, אני מסתכל עלייך. בחומרה) או לחילופין להמשיך כמעט ללא הפסקה אחרי הראשונה רק כדי להיעלם אחר-כך מהתודעה (Black Lagoon, מתוקה שלי, איפה את?). הסדרות ה-"בטוחות" היחידות הן אלו המתמשכות: נארוטו, פיירי טייל, סוזוקה סאן… אבל לגבי כל השאר, זמן המתנה סטנדרטי לעונת המשך נע בין שבוע לעשור. נראה שהמודל האמריקאי, לפיו אם עונה א' עולה באוקטובר 2011 – 99% שעונה ב' תעלה באוקטובר 2012 (במידה והסדרה מצליחה ואף אחד מהשחקנים הראשיים לא נחטף על-ידי חייזרים). לכן מהבחינה הזו, באקומן היא עוף נדיר בביצת האנימה. בתור סדרה שמשודרת בערוץ ETV מבית NHK (ערוץ ציבורי), רייטינג הוא לא פאקטור (ועם נתוני הרייטינג המסכנים שלה – תודה לאל שזה המצב). מבין כל סדרות האנימה שם בחוץ, "באקומן" מאמצת את המודל הבטוח: העונה הראשונה עלתה באוקטובר 2010 ולה 25 פרקים. העונה השנייה עלתה באוקטובר 2011 ולה 25 פרקים. העונה השלישית תעלה באוקטובר 2012 ויהיו לה (במידה והבולשיט הזה של 'סוף העולם' הוא אכן בולשיט) 25 פרקים.

אבל מה פתאום כבר על ההתחלה אני מזבל לכם את השכל על רייטינג וזמנים? זו ביקורת על באקומן, לא ביקורת על השידור של באקומן. אך כמו שבחוץ באקומן מתקתקת כמו שעון שווייצרי, העונה השנייה שומרת על הסטנדרט הבהחלט סביר של העונה הראשונה, ואף מעבר לכך. העונה השלישית מעולם לא נראתה מבטיחה יותר.

"באקומן 2" ממשיכה מהיכן שהסתיימה קודמתה (כי זה יכול היה להיות מוזר לו היא הייתה ממשיכה מנקודה אחרת). צוות אשירוגי מוּטוּ מקבלים סוף סוף סדרה משלהם במגזין שונאן ג'אמפ, סליחה – שונאן ג'אק, ויחד איתה מגיע עורך חדש. אם העונה הראשונה הראתה כמה זה לא קל להיכנס אל תעשיית המנגה, העונה השנייה מתארת את הקושי בלהישאר רלוונטי בעולם המדובר. ואם חשבתם שאני מתייחס רק אל המנגקות הצעירים, חשבו שוב: גם העורכים – מי היה מאמין – אנושיים! אנו יודעים זאת בעיקר דרך מיוּרה, העורך החדש של אשירוגי מוטו. בתום העונה הראשונה, כאשר הוצג מיורה בתור מי שילווה את אשירוגי מוטו במים העמוקים, ההיגיון הבריא אמר לי שמדובר כנראה בעורך מנוסה יותר מהאטורי והשפתיים הענקיות שלו. טעות: היותו צעיר בהרבה מהאטורי, מנוסה פחות ובעל צרות אופקים ביחס לקודמו הכניסו את אשירוגי מוטו לדילמות רבות, מכשולים ואף ריבים פנימיים. אין זה אומר שמיורה הוא סוג של מרושע קר לב: הוא עובד קשה, רוצה באמת ובתמים בהצלחת הצמד ובסופו של יום, עושה את מה שהוא מוצא לנכון. אפילו אני לא בטוח שהייתי פועל אחרת בנעליו, בטח לא עם צמד עקשן כמו אשירוגי מוטו.

השניים האלה, בדיוק כשנראה שהקשיים מאחוריהם, מצאו את עצמם שוב ושוב שוקעים בבוץ שנקרא 'בינוניות'. בעונה הזו למדנו שלכתוב סדרה סבירה זה לא מספיק, ויותר מפעם אחת חזינו כיצד בייבי שהשניים האלה יצרו מתמקם בדירוג נמוך (יחסית) ברשימת סקר-הפופולריוּת של המגזין. גם לנו כצופים, שהיו שותפים לתהליך היצירה ולרעיונות שגובשו יחדיו ולבשו צורה, לא פשוט לראות תוצאה עגומה.

כמו קודמתה, העונה הזו גם כן לא מבזבזת זמן, ומכסה תקופה של בערך 3 שנים (היא מתחילה במסיבת שנה חדשה ומסתיימת באחת כזו). כבר אין לי שמץ של מושג באיזו שנה הם בכלל נמצאים. בזמן הזה מאשירו למד את חשיבותה של השמירה-על-הבריאות, זאת אחרי שהכניס את עצמו למרתון של עבודה קשה בדומה לדודו המנוח. מדובר באספקט נוסף שמראה לנו שתעשיית המנגה יכולה להיות תובענית למדי, אך מי שאשמה בכך לא פחות היא העקשנות של מאשירו. הרגשתי לאורך הפרקים שהנחישות של מאשירו חוצה גבולות; לצוות העורכים של שונאן ג'אמפ יש קו אדום גבוה מאוד כשזה נוגע לשניים הללו, ואפילו אותו מצליח מאשירו לחצות. אני יכול לספור על שתי הידיים את כמות הפעמים בהן קם מאשירו במפתיע, שם את כפות ידיו בתרעומת על השולחן ואמר משהו מתריס. נו טוב, לולא זה הקריירה של השניים הייתה נשארת זהה ומשעממת.

אם בשעמום עסקינן, מיהוֹ לצערי עדיין חיה. לא סבלתי את נוכחותה בעונה הקודמת, והרגשתי שהיא מתעללת במאשירו נפשית. למזלי, היא מעט יותר נסבלת בעונה הנוכחית. למעט ריב קטן שכמעט וסיים את מערכת היחסים בין השניים בגלל שטות (ריב שהזכיר לי שוב שמיהוֹ היא כלבה במסווה של נערה ביישנית), מיהו, שהתקדמה אף היא בקריירת הדיבוב שלה, נהייתה פתוחה קצת יותר כלפי מאשירו. או אם לדייק: סגורה קצת פחות. ההתעללות הנפשית שהוא עבר מצידה בעונה שעברה הושמה בצד. אם תימשך המגמה בעונה השלישית, יש סיכוי שאולי אפסיק לשנוא אותה. מה גם שהיא הייתה אחראית לקרוסאובר עם "Sket Dance" בו דמותה דיבבה דמות אורחת בפרק של "Sket Dance" (מספר פרקים אחר-כך, Sket Dance הזכירו את באקומן בתור סדרה, מה שיוצר לופ מעצבן. איזה מהיקומים נמצא בתוך מי?).

"באקומן" היא לא דיסני, ובשביל שבכל זאת נקבל רומן ראליסטי יותר – טאקאגי וקאיה עלו שלב משמעותי במערכת היחסים בין שניהם, כמובן לא לפני שהיא תיתקל במכשול מסוים (שקשור יד-ביד עם הריב בין מאשירו למיהו). בכלל, מערכות יחסים הן עניין משמעותי בעונה הזו. אחד הפרקים היפים ביותר הוא ללא ספק פרק 4, בו נאקאי נחוש בכל דעתו להוכיח ל-אָאוֹקי שהוא השותף הטוב ביותר שהיא יכולה לבקש. לכן הופתעתי מאוד כאשר בהמשך העונה, לא רק שהניצוץ שהיה בין שניהם נגנז – הוא נמעך, נדרס והושלך הצידה בחוסר בושה. מקווה מאוד שבעונה 3 (או 4, או 5) נזכה לסוף קצת יותר אופטימי עבור נאקאי המסכן. דווקא אָאוֹקי, מי שהייתה מלכת הקרח בעונה הקודמת, עברה את השינוי המשמעותי והחיובי ביותר, ו…מי היה מאמין…היא אפילו הצליחה להצחיק אותי לא פעם בזכות התמימות המבוישת שלה. התפתחותה של אאוקי נהייתה בולטת בעיקר כאשר חזרה איווסה, יריבתו של טאקאגי מימי בית-הספר. תסביך הנחיתות ממנו היא סובלת ביחס ליריבה, שמצידו לא שם עליה זין, מוביל אותה להחלטות שנויות במחלוקת. כרגע היא מצליחה בעיקר להכעיס אותי (ואת שאר דמויות הסדרה), אבל היא מביאה את הפלפל שדרוש לאשירוגי מוטו לרצות להצליח יותר, אז מי אני שאתלונן?

כוכב העונה הוא, כרגיל, ניזומה אייז'י. הדמות הצבעונית ביותר בעולם הסדרה ממשיכה גם להיות הקול השפוי ביותר בה. אך בעונה הזו, לא רק אייז'י הוא הפסיכופת היחיד. היראמארו, הכישרון העולה שנכנס לעולם המנגה ללא שום ידע מקדים ונשאר בה רק בגלל משחקים מניפולטיביים של העורך שלו, הוא אחד האהובים עלי מבין צוות המנגקות. מלבדו, התחלתי לחבב יותר גם את פוקודה חם המזג, שהתגלה כאדם אכפתי יותר משאר חבריו המנגקות.

סוף סוף למדתי מי הם כל העורכים במגזין, מה תפקידם ההיררכי ומי המנגקות שתחתיהם. נכון, הייתם מצפים שאשנן זאת בעונה הקודמת, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. תפקידם היחסי בסדרה עלה משמעותית בעונה הזו, וכעת ברור יותר מתמיד: עורך טוב יכול להיות מרכיב משמעותי במנגה לא פחות, ולעתים גם יותר, מהמנגקה עצמו.

"Bakuman" היא הימור בטוח בימים של חוסר ודעות. היא מצחיקה ואנרגטית, לא מושכת את הזמן ושומרת על רף הפקה גבוה ואחיד לכל אורכה. העונה השנייה מוצלחת יותר מזו הראשונה, גם מפני שהדרמה שבה עלתה שלב, אך בעיקר מפני שהיא סוף סוף מצאה את הקצב שלה, וגם הדמויות המשניות שבה התפתחו למשהו בר הזדהות. כעת, נותר רק לחכות לעונה 3.

*שיעול* Reversi *שיעול*

הטוב: התפתחויות משמעותיות ביחסים בין הדמויות; רמת הפקה גבוהה ואחידה.
הרע: כיווני עלילה תמוהים עבור חלק מהדמויות.
והמכוער: כל חברי צוות העורכים בשונאן ג'אמפ.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Bakuman 2 | יפן, 2011-2012 | 25 פרקים | סטודיו J.C Staff | דרמה, קומדיה, Slice of Life, דיו | אטסושי אבּה [סקאקיבּארה מ-"Another"], סאטושי הינו [סאייטו מ-"Zero no Tsukaima"], סאוֹרי הייאמי [איקארוס מ-"Sora no Otoshimono"], סאוּרי יאהאגי [קארין מ-"Karin"], נובּוהיקוֹ אוֹקאמוֹטוֹ [רין אוקומורה מ-"Ao no Exorcist"], ג'וניצ'י סובּאווה [טארו מ-"Hanasaku Iroha"], אייקוֹ קאוואסוּמי [אוהנו מ-"Genshiken", סייבר מ-"Fate/stay night"], דאייסוּקה קירי [טקנאשי מ-"Host Club"], מאסאקאזו  מוריטה [איצ'יגו מ-"Bleach"] | בימוי: קייניצ'י סאקאיי, נוריאקי אקיטאייה | תסריט: רייקו יושידה [!K-ON] | יוצרים מקוריים: טסוגומי אוהבה, טאקשי אובּטה [Death Note]