Yakitate!! Japan

 B a k i n g   B r e a d

בדיעבד אני מבין ש-Yakitate!! Japan זו אנימת ספורט. זה לקח לי כמה שנים להבין, אבל יש בה את כל המרכיבים (חי חי) של ז’אנר הספורט: גיבור רגיל שמגלה כי יש לו כישרון בתחום מסוים, תחום לו הוא כעת מקדיש את שארית חייו, בין אם זה בשיפור עצמי, אימונים, התפתחות, יריבות וטורנירים. אז מה אם זו סדרה על לחם?

מי שלא מכיר, הנה תקציר העלילה על קצה המזלג (חי חי): קאזוּמה אזוּמה – שם אמתי – הוא ילד צעיר שחולם לאפות את ה-“Ja-Pan” (כי Pan = לחם. הבנתם?), הלחם הלאומי של יפן. כי לכל המדינות כבר יש, מסתבר. הוא עובר לטוקיו שם הוא מצטרף לענקית הלחמים ‘Pantasia’. כן, משחקי מילים עם המילה ‘Pan’ הם משהו שחוזר. ב-Pantasia לומד אזומה כי יש לו “ידיים סולריות”, תכונה אגדית במסגרתה ידיו של אזומה חמות מהטמפרטורה הממוצעת של ידיים אחרות, מה שמאפשר לו לעבוד טוב יותר עם בצק.

הסדרה הקלסית נחשבת גם היום לפנינה קומית טהורה, שניה אולי רק ל-Gintama… ואולי גם SKET Dance (אוקי, אז שלישית ל…). בניגוד לאחיותיה, Yakitate!! Japan לוקחת רק קונספט אחד, ועושה ממנו מטעמים (חי חי). יש בה את כל המתח שיש בכל סדרת טורנירים אחרת, אך על הדרך היא עושה צחוק מהז’אנר, יורדת על כל סדרת שונן מאותה תקופה – כולל Naruto – ואז נגמרת ממש מהר.

69 זה נשמע כמו מספר מפחיד (וסקסי) של פרקים, אך ניתָן לגמוע אותם באותה המהירות שלוקח למישהו מאיתנו לאפות לחם (במידה וזה לוקח פה למישהו 23 שעות). נוסף על היותה מצחיקה וכל הסופרלטיבים האחרים שהרעפתי עליה, מדובר בסדרה חינוכית: אתם תלמדו כל מה שצריך בשביל לאפות לחם כמו אלופים. בעצם, יש מצב שתפחידו כמה אנשים אם תנסו לאפות לחם כמו גיבורי הסדרה. אה, ועוד לחם חוק (חי חי): אל תצפו בסדרה על בטן ריקה.

להסביר קומדיה הוא עסק מיותר כמו להסביר מתמטיקה לכלב (או לי. אותו אפקט). מה שעובד בסדרה זו הפשטות שלה: היא לא סרקסטית ועוקצנית, ההומור לא מתוחכם או היסטרי. היא פשוט ממכרת כי היא עובדת על פי ספר המתכונים (חי חי חי חחחחח הא הא הא האאאא *מתגלגל מרוב כאב*) של הז’אנר, והיא עושה זאת באופן הטוב ביותר שניתן. אם לא תבינו זאת על ההתחלה, חכו לסגה המשמעותית הראשונה בסדרה. ‘מונאקו’ בשביל Yakitate היא כמו ‘קיוטו’ בשביל Kenshin, ‘יורקניו’ בשביל Hunter x Hunter, ‘בּניזקוּרָה’ בשביל Gintama, ו-‘הולי פאקינג שיט’ ב-Space Brothers (האמת שזה סתם היה תירוץ עבורי להזכיר בחטף סדרות ארוכות שראיתי). מדובר ב-24 פרקים של אפיה: מופיעים בסגה הזו אופים שיכולים להביס סאייאני בעזרת לחם. מי שצפה בסדרה יבין שאני לא מתבדח, הסדרה לוקחת לחם באותה רצינות שאני לוקח את רצף העדכונים בבלוג (טוב, לא דוגמה טובה).

כדאי להזכיר, למקרה ומישהו שכח, שהסדרה מ-2004. כלומר, בסטנדרטים של היום היא לא נראית Top Notch. האמת שגם בסטנדרטים של 2004 היא לא בעשירייה הפותחת, אך זה נכון לגבי כמעט כל סדרה עם יותר מ-51 פרקים. יש גם ל-Gintama פרקים שנראים כאילו הסטודיו מעסיק קופים (אולי שוב לא הדוגמה הכי מוצלחת).

מי שיפנה לעצמו זמן עבור הסדרה, יזכה לצחוק, להשכיל ולהתרגש. זה, והוא גם יזכה לראות את שיר הסיום הזה במשך 16 פרקים.


הטוב: אחת מסדרות האנימה המצחיקות שיש; מוצלחת גם כסדרת ספורט.
הרע: 2004 אז תתרגלו.
והמכוער: ככה בערך נראה הלחם שלמדתי להכין.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

!!Yakitate Japan | יפן, 2004-2006 | 69 פרקים | קומדיה, שונן, קוּלינריה, “I AM THE ONE WHO BAKES” | סטודיו Sunrise | יוּמיקוֹ קובּאיישי [בלאק סטאר מ-“Soul Eater”], הירוקי טוּאוּצ’י [פאנתרלילי מ-“Fairy Tail”], שוהיי סאקאגוצ’י [דראנבאלט מ-“Fairy Tail”], מרינה אינוֹאה [ארמין מ-“Attack on Titan”] | במאי: יאסוּאָנו אָאוֹקי | יוצר מקורי: טאקאשי האסיגוּצ’י

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם