איפה חותמים? | ראיון עם צוות Y Musical

זה הזמן המוזיקלי הזה של השנה.

שתי תופעות כבר בלתי ניתנות להכחשה: ההתחממות הגלובלית, ותור הזהב של מחזות הזמר הקהילתיים. זה האחרון נהיה תופעת טבע, כיוון שאתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי כל שנה – כל שנה – תוכלו לחזות במופע חדש אחד – לפחות אחד. מופע רווי תלבושות מפוארות, שחקנים כריזמטיים, רקדנים מוכשרים, וכמובן, איך לא, אנשי הפקה שנשבעים כי בפעם האחרונה בה עצמו עין, דיסקו עוד היו באופנה.

כאשר תבואו לראות את צוות Y Musical מופיע ביום חמישי הקרוב בבנייני האומה, ותתיישבו בניחותא באולם הראשי, ותקדישו להם את זמנכם היקר, אתם תצאו מהמופע מרוצים. אוּלם דעו שקו עלילה אחד אתם עתידים להחמיץ: את השעות הרבות שהושקעו בחזרות ובאודישנים, את הקשיים ואת הזיעה. כל זאת לא תראו כי צוות המופע עבד ימים כלילות בכדי להסתיר מכם את הצד הקשה בהפקת מחזמר. על פניהם של השחקנים לא תראו סימני עייפות, ואת שרירי הרקדנים לא תראו רועדים. מה שכן תראו זהו ספקטקל בן תשעים דקות אותו – כך מבטיחים — לא תשכחו. ויש להם סיבות טובות להיות בטוחים בזה.

“אני חושבת שמה שמייחד אותנו זה המסר החזק” מספרת נוי, בימאית המחזמר החדש “איפה חותמים?” ואחת הכותבות שלו. “יש לנו הרבה מסרים למעשה. ולמרות זאת יש גם לא מעט קומדיה, וכמובן עלילה שהיא מעניינת וסוחפת”.

תחילה זה נשמע כמו סיסמה שנזרקת באוויר, אך במהלך הריאיון וידא הצוות שאותם מסרים הם בעצם חלק אינטגרלי מהמופע, כפי שמסבירה נועה (שחקנית וכותבת): “כאשר נוי סיפרה לי בזמנו על המחזמר, מה שתפס אותי יותר מהכול הוא המסר. בלי קשר לניסיון הקודם שלי בתיאטרון, רציתי להיות חלק מהפרויקט הזה בגלל המסר. אנחנו מופיעים הודות לקהל שבא לשמוע אותנו, ויש לנו מסרים שיחלחלו בכל אחד מהצופים. מחזמר הוא דבר שמשפיע באופן אישי על כל אחד מהשחקנים ואנשי הצוות, וחשוב לנו שגם האנשים שבאים לראות אותנו יזכרו זאת”.

ומהיכן הגיעו המסרים האלה?
נוי: “את המחזמר התחלתי ברגע שחיברתי את העלילה, עלילה שתיבלתי במסרים מהחיים האישיים שלי כי חשוב לי להעביר אותם הלאה. אלה דברים שאני עצמי התחבטתי איתם בעצם במשך שנים”.

על מנת להבין על מה בעצם מדבר המחזמר, כדאי קודם להבין מה פחות או יותר מתרחש בו. והקונספט, מודה, לכד את תשומת לבי. “המחזמר מספר על מספר עולמות שנפרדים אחד מהשני…” מתארת נועה, “יש מכשפה היושבת ביקום שלה ומוציאה דמויות מהדפים, וכל דמות נשלחת לסדרה משלה. יום אחד היא מוציאה זוג דמויות בשם אקירה ונארוקי. הבעיות מתחילות כשהשניים לא מסתדרים היטב, בלשון המעטה, ואחרי לא מעט כאוס ותחנונים לעזרה מצד נארוקי, שולחת אותו המכשפה להירגע בעולם בני האדם למשך חודש, ומבטיחה שבסופו היא תחזור יחד עם אקירה, ותאלץ אותו להחליט האם לחזור לסדרה בה הוא סובל, או לדפים, בהם סבל לא פחות.

“בעולם בני האדם הוא פוגש תאומים – לא זהים – בשם עדן ומתן. עדן היא אוטאקואית בכל רמ”ח איבריה, ומתן גם הוא אוטאקו, אלא שהוא לא מגלה זאת לאף אחד. מפה העלילה מתפתחת, והיא כוללת בין השאר את חבריהם של עדן ומתן, כאשר כל אחד מהם הוא אישיות צבעונית בפני עצמה, וכשסביב ראשו של נארוקי עדיין מהדהדת הדילמה שהציבה בפניו המכשפה. צפו להרבה טוויסטים מגניבים”.

מחזמר על אוטאקואים. אני מבין שפה טמון הנושא שלו?

נועה: “אנחנו מתעסקים למעשה בקהל שצופה בנו. יש לנו דמויות שמייצגות נישות שונות; הדמויות מגוונת וכל אחד שיבוא צפוי להתחבר לפן כזה או אחר במופע. עדן ומתן הם נורא ‘אנחנו’ – בין אם אוטאקו מופנם שנמצא בארון, או כזה שמתהדר בנוצותיו – היפניות – בלי גרם של בושה”.

אדר (השחקנית של עדן) מוסיפה: “אמא”י בעצמם הודו שאנחנו לא מביאים רק בדיחות. כמובן שיש ‘פאן’ והרבה הומור ורפרנסים, אבל יש גם מסרים שמחלחלים. המחזמר מדבר לשכבות שונות בקהילה, והוא בהחלט יכול לעזור לאנשים עם בעיות שהם מתמודדים איתם”.

בר-זיו (מגלם את מתן): “כן, זה מחזמר שבהחלט כיף לצפות בו. אך העניין הוא כזה: עד כמה שהוא קליל וכיף וזורם, הוא עוסק בסוגיות שרלוונטיות לאנשים בקהילה. דברים שמתמודדים עימם ביומיום. ובתור אחד שגילם במשך זמן רב דמות הנחבאת אל הכלים, אני יכול להעיד שלמדתי ממתן דברים לחיים. אז עד כמה שהמחזמר הזה קליל, הוא גם מאוד חזק”.

מה בעצם הכנסתם מעצמכם אל הדמויות?

אדר: “עדן מאוד שונה ממני כי היא אומרת את מה שהיא חושבת מבלי לחשוב פעמיים. אני אדם שהוא מאוד כן, אבל אם יש משהו לא נחמד לומר אני אמצא דרך רכה יותר לומר אותו. אני חייבת להודות שכאשר קראתי את התסריט, עדן נראתה לי טיפוס מעצבן. הבנתי מנועה שהיא גם לא אהבה את הדמות, אז ניסיתי להכניס בה כמה שיותר ‘חמידוּת’; ועם כמה שעדן מעצבנת, היא – אני חייבת להדגיש – מאוד שונה ממני. בניתי אותה בשיטת ‘תן וקח’. גם נוי וגם נועה אמרו שהבאתי משהו מעצמי אל עדן, אך בלי לשנות את המהות שלה”.

נועה: “אני גם משחקת. מטבע הדברים אני לא יכולה לתת פרטים על הדמות שלי, אבל אני מאוד שונה ממנה. תמיד כשאני עובדת על דמויות אני מנסה להכניס מעצמי אליהן, זה קריטי על מנת להפוך דמות לריאלית ויציבה, והכי חשוב – שהיא תהיה בן אדם יותר מאשר דמות. בסופו של דבר לקחתי צדדים פחות סבלניים שלי והוספתי לה תכונות שיש בי שמתאימות עבור האמינוּת, וכדי להשיג את המטרה הזו נוי ביקשה מאתנו ליצור אוטה האגן לכל דמות”.

אוטה מה?

נוי: “בניית דמות על-פי מודל של 9 שאלות אותו בנתה מורה ידועה למשחק בשם אוטה האגן. זו למעשה דרך של שחקנים להכיר לעומק את הדמויות שהם מגלמים”.

מעניין. ואם כבר, בואו ספרו כיצד בכלל באים לכתוב מחזמר מקורי?

נוי: “התחלתי כשחקנית ב-NTT Musical והתהליך שחוויתי שם היה מדהים, לא דומה לשום דבר שעברתי עד אז. כיוון שאני כותבת מגיל צעיר ידעתי שאני חייבת להעביר את החוויה הזו גם לאנשים אחרים. לכן התחלתי לכתוב את המחזמר, ולמען האמת בלי הרבה אמונה בעצמי כיוון שהייתי צעירה וחסרת ניסיון, אפילו שהתעסקתי בתיאטרון שנים רבות. סיפרתי לחברה שמצאה את כל הרעיון הזה מלהיב, התחלנו לפתח את זה ומשם הדברים התגלגלו להיכן שהם היום”.

כיוון שמחזות זמר הם מצרך שכיח במחוזותינו, הרבה פעמים המופעים חייבים להביא משהו חדש לשולחן. ולמעט המסרים, יש לצוות המופע דברים מעניינים שמחכים לכם בחמישי. כמו… למשל… שירים בלייב, ואפילו להקה, כפי שמיטיבה לספר המפיקה המוזיקלית, ענבל: “אני יכולה להעיד שהעבודה על המחזמר היא זכות בשבילי. אני מאוד חדשה בעניין הזה של מחזות. למעשה זו פעם ראשונה עבורי. באתי אל המחזמר מתוך עולם מוזיקלי שאני נושמת ביומיום, ואני רגילה שמוזיקה מתרחשת ‘Live’. זו הסיבה שהתעקשתי כי תהיה להקה שתנגן חי בזמן המופע. ולא רק זה, אלא שכל השחקנים שרים לייב על הבמה; השילוב הזה בין להקה וזימרה בזמן אמת הוא משהו חדש בתחום – וזה אחד הדברים החדשים והמפתיעים שיחכו למי שיבוא לראות אותנו”.

השאלה האהובה עלי: ספרו על קשיים בהפקה.

נוי הראשונה לנדב מידע: “היו מיליארד קשיים. לא נראה לי שאני מגזימה.
קשיים בהם נתקלנו הם בעיקר בצוות ההפקה, ובעיקר כשניסינו למצוא מפיק. נועה, ענבל ואני היינו למעשה השלישייה שנתנה את יריית הפתיחה לכל הפרויקט. אני כבמאית, נועה ככותבת שאחר כך גם עברה אודישן כשחקנית וענבל כמפיקה מוזיקלית. אף אחת מאתנו לא יכלה לקחת את המקום של המפיק, ולכן יצא שצירפנו כל הזמן אנשים שאנחנו לא כל-כך מכירים, וחוסר התיאום הזה בינינו לבינם פגע בתהליך. היו שני מקרים בהם הבנו שזה פשוט לא עובד, ועדיף לפרק את החבילה כידידים. חזרנו בסוף לעבודת הצוות המקורית, רק שהפעם – כדי להרים את המופע – כל אחת רתמה את עצמה לטובת ההפקה”.

נועה מוסיפה: “אנחנו מחזמר גדול ואוהב, ונקשרנו כמו משפחה. משפחה גדולה. מאוד גדולה. הרקדן הכי צעיר הוא בן 15, השחקנית הכי מבוגרת בת 25. יש אנשים שהם עדיין בצבא, וזה יצר לא מעט כאב ראש כי חלקם גרים בחור כזה או אחר. אך בסופו של דבר זה הסתדר על הצד הטוב ביותר. עובדה – יש לנו מחזמר”.

ואדר מנחיתה פצצה: “בערך כל אנשי ההפקה הגיעו לבית חולים. אנחנו הפקה של פצועים. אף אחד לא נפגע במהלך החזרות, אלא אנשי צוות נהיו חולים או עברו ניתוחים”.

מישהו יָלַד?

אדר: “יש עוד יום-יומיים. הכול יכול לקרות”.

נועה: “חשוב לציין שהתמודדנו עם זה ממש יפה. יצא שכל אחד בזמנו הפנוי בא לעשות שמח לחולים”.

נוי: “כן, השתלטנו על מסדרונות בתי-חולים. היה עצוב, אבל נהדר. רציתי שנהיה משפחה, כמו שהיה ב-NTT. ואני שמחה לבשר שזה קרה: אנחנו מחוברים אחד לשני בצורה שאי אפשר לתאר במילים”.

ומה עוד הבאתם אתכם מהפקות קודמות או ניסיון אחר?

נוי: “הבאתי מהידע התיאטרלי שלי הרבה. היה לי חשוב שהמופע יעלה בצורה כזו שיראו שזה תיאטרון; אף אחד לא יטעה לחשוב שעדיף היה לוּ היינו עולים בפורמט של סרט או סדרת רשת. לא, זה מחזמר על כל היבטיו”.

נועה: “כמו שהזכרתי קודם בחטף, גם לי יש ניסיון תיאטרלי. 10 שנים למעשה. ומהרגע בו נוי סיפרה לי על מה שהיא עשתה ב-NTT ידעתי שאני רוצה לתרום מעצמי לדבר הזה. יש לנו שחקנים ממחזות קודמים, וכולם עוזרים בצורה זו או אחרת. נכון שהם אולי לא מתעסקים בהפקה, אבל הם שותפים מלאים ונותנים הערות כמו ‘בהפקה X היה כך ובהפקה Y עשו כך’. וזה עזר, הייתה אווירה קיבוצית במהלך העבודה”.

נוי: “כדאי לי לציין שנועה היא שחקנית שעברה אודישן כמו כולם. היא לא התקבלה כי היא כתבה את זה. ומי שמפקפק בבחירתנו – שייווכח אחרת ביום חמישי”.

והאודישנים, כך מסתבר, לא היו פשוטים. “באודישן הראשון שלי לא התקבלתי. גם כי הייתי מתוח ולחוץ, וגם כי, מה לעשות, אודישן זו לא חוויה מרגיעה…” משתף בר-זיו. “אז בזה הראשון לא הייתי במיטבי, ולכן לא התקבלתי. אלא שיום אחד הסתובבתי באחד הכנסים כאשר ניגש אלי מישהו מההפקה ואמר לי שאני מוכר לו, וביקש שאבוא לסבב אודישנים נוסף. הפלא ופלא, אחרי כמה ימים התקשרו אלי כדי לתאם. אפשר כבר לנחש איך הלך לי בפעם השנייה”.

נוי: “אני חייבת לומר שבאודישן הראשון הוא היה ממש טוב, בין הפייבוריטים שלנו למעשה, אבל אנחנו לא יודעים מה הוא עשה בין הראשון לשני חוץ מזה שהוא עבר כברת דרך ארוכה. זכרנו אותו, ובמקרה מישהו ראה אותו בכנס והצלחנו ‘לחטוף’ אותו לסבב הנוסף והמוצלח יותר”.

בר-זיו: “נתנו לי קווים ברורים יותר לגבי הדמות שלי. למרות שהפרצופים שלהם לא הראו זאת, כנראה שהם כן אהבו את מה שעשיתי כי הם התקשרו אלי ואמרו ‘התקבלת’. ממש ככה. מבלי להכין אותי לפני. אני יודע שתיארתי זאת כחוויה מרתיעה, אבל אני רוצה להגיד לקוראים לא לפחד ופשוט ללכת על זה – מחזמר זו חוויה שאסור להחמיץ. באמת, אנשים, לכו להיבחן. אל תתנו לפַּחד למנוע את החלומות שלכם. אין הנאה ואושר גדולים יותר מלראות פרויקט כזה קורם עור וגידים. זה משנה חיים לטובה”.

אדר: ” ניגשתי לאודישנים בידיעה שאני לא אתקבל. אני תכף זקנה בת 25, והבנתי שהם מחפשים בעיקר בני נוער. אבל הלכתי על זה, כי מה הכי גרוע שיכול לקרות? אלא שאז קראו לי לאודישן שני. מסתבר שאני עדיין נראית בת 16. באודישן השני נחשפתי לטקסט, והיה לי מוזר להיכנס מיד לנעלי הדמות שאני עתידה לגלם. אבל לא הייתה מאושרת ממני על זה שהתקבלתי”.

נועה: “אדר מתאימה לדמות שלה כמו כפפה ליד, רק בלי החלק של ה-‘מעצבנת’. אדר היא שחקנית בזכות ולא בחסד ובשנייה שראינו אותה מגלמת את עדן ידענו שאנחנו רוצים אותה אתנו”.

שי (מגלמת דמות בשם מאיה): “חוויית האודישנים שלי מחולקת לשניים. בראשון הייתי לחוצה. הכרתי את הבנות אבל לא ידעתי כיצד להתנהל מולן. שבתי כעבור יומיים ועשיתי את האודישן שוב, ואז כבר הלך לי יותר טוב”.

המחזמר הקרוב יהיה גדוש באירועים מיוחדים: הקרנה רשמית של סרט שהוקרן רק ביפן, אורח מיוחד מחו”ל, אורח מיוחד מהארץ… למחזמר הקהילתי יש תחרות קשה הפעם. אתם מוכנים לכך?

נוי: “אם אני לא טועה, עברה שנה מאז המחזמר הקודם כי לא היה אחד בקיץ. בקהילה רווית המחזות שלנו, שנה נחשבת לתקופת יובש, ואנשים צמאים למחזמר. וכמו שכבר אמרנו: אנחנו מביאים דברים חדשים שטרם נראו על הבמה, לכן אין לי ספק שמי שיגיע צפוי ליהנות בצורה בלתי רגילה. ולא רק זה: בזכות המסרים, אנחנו נותנים לצופים כלים בהם יוכלו להשתמש אחרי שנכבים האורות. הבונוס הזה הוא לדעתי סיבה מצוינת להגיע”.

נועה: “והמוזיקה שענבל הלחינה היא סיבה נוספת – כי זאת מוזיקה משגעת. אם היה לה קשה לכתוב משהו, אמרתי לה לקחת את הטקסט, לשמוע שירי ברודווי, ולקבל השראה. אני בדרך כלל לא בן-אדם שנוהג להשוויץ, אבל המוזיקה שלנו ממש טובה. אין מצב שהמחזמר הזה יאכזב מישהו”.

אדר: “זו המוזיקה הכי טובה שהייתה אי פעם במחזמר קהילתי. כששמעתי אותה נכנסתי להייפ ורציתי לשחרר את השירים לכל העולם. כדי לסבר את האוזן, השמעתי חלקים קצרים לעמיתים שלי והם התלהבו מאוד. כשסיפרתי להם שהמלחינה בת 18, הם סירבו להאמין לי”.

איך בכלל כותבים ומלחינים שירים מקוריים?

נועה: “נוי ואני כתבנו את המחזמר בכל זמן פנוי שהתפנה לנו. לכתוב שירים מקוריים משמעו להתחבר אל הדמויות, כי שיר במחזמר זה המקום של דמות להגיד מה שהיא חושבת במצב הכי רגיש שלה. רצינו להיות נאמנות לדמויות עד כמה שניתן. חצי מהעבודה זה הלחן, החצי השני זה המילים. חוץ מהמקום של להתניע את העלילה קדימה, המטרה הייתה לחקור את הנבכים הרגשיים של הגיבורים שלנו”.

נוי: “אני חייבת לומר שכתיבת השירים הייתה בשבילי תיקון. אני כותבת סיפורים המון שנים, אך כתיבת השירים הייתה משהו שהשארתי בהתחלה רק לנועה, אוּלם בשלב כלשהו היינו חייבות לתקתק את העבודה אחרת לא נעמוד בזמנים. הופתעתי לגלות שכתיבת השירים והתסריט עברה בהצלחה כזו, ובזכות הלחן הנהדר של ענבל קשה לי להאמין שהייתי חלק מהיצירה של השירים”.

ענבל: “דבר עליו מאוד הקפדתי כשבאתי להלחין את השירים זה להבין על מה הדמויות מדברות עליו כשהן פוצחות בשירה. אני בעצמתי גם כותבת שירים ומשתדלת להופיע ולחיות את המוזיקה, ובכל פעם כשאני כותבת ועושה משהו בסגנון, נורא חשוב לי להתחבר ולסחוט את המקסימום שאפשר, כי שיר זו הדרך הטובה ביותר להוציא מסר. לאחר מכן הבאתי את הפן שלי כמוזיקאית, והצלחתי להביע את הדמויות באמצעות מלודיה, לחן ואפילו קומדיה – אם נניח יש זוג דמויות להן יש יחס מסוים, ניסיתי להביע את היחס באמצעות מוזיקה. זה בהחלט פרויקט מיוחד עבורי”.

מסר אחרון לקוראים?

בר זיו: “משהו שרציתי להגיד על המחזמר זה מה שגרם לי להתחבר אליו. המחזמר הוא לא רק על אנימה. יש לנו את הצדדים האלה, כמובן, אבל לראשונה יש מחזמר שמדבר אל הקהל ועל הקהילה שלנו. למעשה על שני צדדים מאוד עיקריים בקהילה; צד אחד שמתגאה בהיותו אוטאקו, וחושף זאת בציבור, והצד השני הוא האנשים ששומרים זאת בשקט, ולא חשוב כמה הם אוהבים ומכורים לאנימה ומנגה – הם מפחדים שאחרים יגלו על התחביב”.

שי: “מדברים אצלנו הרבה על כמה שיש מסר וכמה שזה חשוב, ובאמת יש מסר והוא באמת חשוב, אבל אנחנו מאוד קיטשיים וגם צוחקים על זה. יש לא מעט הומור בהצגה, וזה באמת משהו שכיף יהיה לראות”.

נוי: “אני נחשבת צוציקית, כולה בת 18. אבל אני בקהילה הזו מגיל צעיר. סך-הכול זה מחזמר שני שלי במסגרת הקהילתית, ובתור אוטאקואית שחיה את הקהילה כל-כך הרבה שנים, המחזמר הוא ממעריץ אחד לאחר. בצורה הכי טהורה שיש. 
חשוב לי מאוד לעודד יוצרים חדשים להאמין בעצמם ולא לוותר, כי זה השלב הראשון והקריטי ביותר ביצירת מחזמר והקמת הפקה. כפי שציינתי, ניגשתי ליצור מחזמר בגיל צעיר, ומאוד חששתי שזה לא יצליח, אבל נלחמתי כל הזמן על האמונה בעצמי ובמחזה ולא הרמתי ידיים לא משנה כמה קשה היה, וזה מה שעשה את כל ההבדל. יש לכם עלילה בראש? אל תפחדו ממנה – קחו אותה ורוצו איתה בכל הכוח, כי כל אחד מכם יכול להעלות את המחזמר המדהים הבא, וזה פשוט שווה כל רגע”.


שמעתם אותם? כי בקרוב תוכלו גם לראות אותם: יום חמישי הקרוב, כנס הארוקון 2016 – בנייני האומה, ירושלים.
הצגה ראשונה ב-12:00 | הצגה שנייה ב-18:30 | אולם ראשי 


לעמוד הפייסבוק של Y Musical | לעמוד האירוע באתר הארוקון

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם