Violet Evergarden

אם יש תחום אחד שאנשים לוקחים בתור מובן מאליו הוא הכתיבה. בן-אדם יושב מאחורי מקלדת ומקשקש את המחשבות שלו, כמה קשה זה כבר יכול להיות?

ובכן דעו כי לא פשוט לחבר משפטים לכדי רצף קריאה; לוודא שכולם (אבל כולם) מבינים את כוונתכם מבלי לפגוע במשלב; לבדוק ולערוך במשך שעתיים את המלל, ולגלות, יומיים אחרי הפרסום, שהשארתם תעות מביחה. אה, ונסו לעשות זאת בזמן שתינוקת ישנה לכם על החזה כי לעזאזל הצלעות שלכם, מאלצת אתכם להקליד מהצדדים, ובזמן שאחד החתולים מחליט כי וואלה – עכשיו זמן נהדר לצוד לכם את הרגל. אבל לא, אתם לא יכולים לקום ולהעיף את הוואנאבי-טיגריס כי אז תתעורר הקטנה ולכו תרגיעו את גוש הצרחות הזה עכשיו.

קיצר, לא פשוט לכתוב.

מי שלמדה זאת בעצמה רק לאחרונה היא ויולט אברגרדן, וכשאני אומר ‘רק לאחרונה’ אני מתכוון לפני 100 שנה פלוס-מינוס, במדינה אירופאית בשם ליידנשצ’אפטל… משהו. המלחמה הגדולה בדיוק הסתיימה והאזרחים לוקחים את עצמם בידיים, כולם חוץ מויולט שלנו – כי אין לה ידיים, היא איבדה אותן במלחמה. אין צורך לרחם עליה כי מאות מחיילי האויב איבדו בגללה גפיים ואיברים אחרים על ימין ושמאל; ויולט היא מכונת מלחמה. מילדותה אוּמנה היתומה להיות צבא של איש אחד ושמה הפך לשם נרדף לסיוט (מקום שלישי רק לילדים על הוברבורד וכאלה שמתרגמים את הצליל “TS” ל-‘צ’ במקום ‘טס’).

ללא שדות קרב בהן היא נחוצה ועם זוג ידיים מכניות, מרגישה ויולט אבודה, זאת עד שהיא מגלה את עולם כתיבת המכתבים. תבינו, לפני 100 שנה לא לכולם היה וורד. יותר מזה, לא כולם ידעו קרוא וכתוב. לשם כך התפתחה תעשייה של כתיבה עבור אחרים, וכל מי שעוסקת בתחום נקראת ‘בובת זיכרון אוטומטית’ כי עזבו אתכם היגיון. הבובות לוקחות על עצמן כל סוג של עבודה והן יגיעו עד לחורים הנידחים בארץ רק בשביל לכתוב צוואות, מכתבים דיפלומטיים ומכתבי אהבה (ואפילו מכתבי אהבה דיפלומטיים כפי שקורה באחד הפרקים).

ויולט נוסעת ממקום למקום עם מזוודה ובה מכונת כתיבה בלבד (לא ראיתי אותה אי פעם אורזת בגדים). היא אמנם נראית אפתית אך מסתתרים בצעירה הזו רגשות שרק ממתינים להתפרץ.

הסדרה היא מסחטת הדמעות האחרונה מבית Kyoto Animation, משמע דבר אחד אתם כבר יודעים: היא נראית נהדר. כל פריים פה הוא מסאג’ לעיניים. לגבי העלילה, ובכן, היא  ברובה אפיסודית. לעתים נדמה כי עיקר תפקידה של האנימה הוא לגרום לכם לבכות, וזה לא דומה לרצון שלי לבכות אחרי רבע שעה ב-Cosplay Confessions, לא, אני מתכוון לבכי  טוב – בתולי ומזכך, מהסוג שאחריו מרגישים רעננים. “Violet Evergarden” לא מתביישת במאמצים שהיא עושה על מנת שתבכו, והיא משתמשת בכל טריק מלוכלך כדי לגרום לכם לייבב כמו הבת שלי אחרי שחיכתה 60 שניות למילוי מחדש של הבקבוק (לעזאזל איתך גאיה אני לא הפלאש).

אמנם “Violet Evergarden” תגרום לכם להרגיש… רגשות… אך זה לא הופך אותה לסדרת מופת. תבנית ממוחזרת ועלילות צפויות, עודף קיטש ועודף Moe הן רק חלק מ-“הקיואָניפיקציה” © ממנה סובלת האנימה. ובכל זאת, יש סיבה מדוע השטיקים האלה פופולריים: הם עובדים, ובמקרה שלפנינו הם עובדים היטב. ויולט היא דמות נהדרת, כזו שקל לכאוב בכאבה ולשמוח בשמחתה. היא לא חסרת רגשות – היא דף ריק שנכתב לנגד עינינו. התהליך שהיא עוברת הוא אחד המרתקים והאמוציונליים שראיתי לאחרונה, ולוּ רק לשם כך מגיע לה שאפו. עניין נוסף – ועצוב לכתוב את זה ב-2018 – האנימה נטולת פאנסרביס: KyoAni לא חשים צורך לפצות על הדרמה הכבדה וזיכרונות המלחמה באמצעות שוטים על איבריה המוצנעים של ויולט. רואים? אנשים יכולים לאהוב את אנימה גם אם אין בה ציצים (או ידיים, מסתבר).

היא לא מושלמת, אך היא מושלמת עבור טיפוס סנטימנטלי שכמוני. דווקא מיכל, שבכתה פעם בטריילר של סרט, טוענת כי חיסול חבילות טישו היא אינה סיבה להעלים עין מהמגרעות. נכון, הסדרה מרגשת. אבל גם פרסומות לנייר טואלט, אז מה? קשה לה לקחת ברצינות סדרה שמתייחסת לכתיבת מכתבים כמעין שליחוּת שמצילה נפשות אבודות. מצד שני, היא גם טוענת שסדרות ספורט הן מגוחכות ולכן לא הייתי לוקח את הדעות שלה ברצינות. אם יש לכם לב, תנו ל-“Violet Evergarden” הזדמנות.


הטוב: מרגשת; Prettyyyy.
הרע: דורשת לשים את הציניות בצד… לא עניין פשוט במקרה הזה.
והמכוער: סבבה מיכל, כי “האנטומיה של גריי” זו דוגמה לאיכות.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Violet Evergarden | יפן, 2018 | 13 פרקים (+פרק בונוס עוד כמה חודשים) | Kyoto Animation | יואי אישיקאווה [מיקאסה מ-“Attack on Titan”. אני מדמיין או שזו אותה דמות?] | טאקהיטו קויאסוּ [טקאסוגי מ-“Gintama”], איה אנדו [מיוקי מ-“Lucky Star”], דאיסוקה נאמיקאווה [וויבר מ-“Fate/Zero”] | בימוי: הארוקה פוג’יטה, טייצ’י אישידאטה | יוצרת מקורית: קאנה אקאטסוקי

לקריאה נוספת
7 תגובות
  1. ארז אומר/ת

    AOTS ללא שום ציניות או אירוניות. כשפרק אחרי פרק אני מוצא את עצמי בדמעות(ואני יכול לספור על יד אחת את הסדרות והסרטים שגרמו לי לבכות וגם אז זו הייתה סצינה אחת בסדרה ולא פאקינג כל פרק) אני יודע שמצאתי זהב. אז טרם נחשפנו לפרק האחרון+פרק שיגיע עם הבלו ריי אבל כבר עכשיו…. תמחקו את זה, לפני 3 פרקים כבר הכתרתי אותה כסדרת העונה אם לא השנה וזו חתיכת מחמאה בהתחשב שזו סדרה שעלתה בעונה לצד סדרת מופת אחרת בשם Sora Yori Mo Tooi Basho (שמשום מה כולם כולל היא עצמה מתעקשים להרוס לה את השם) שיכלה בקלות לדלג למקום הראשון העונה לולא הגיעה ויולט וחטפה את התואר היישר מתחת לאפה של סורה. סדרה מומלצת לכל מי שיש לו לב בחזה(ואם אין לכם, תמותו) ואני מקווה שקיואני ימשיכו להפיק את הפנינים הללו עוד הרבה שנים.

    נ.ב

    אין פאנסרביס? bitch please
    https://vignette.wikia.nocookie.net/violet-evergarden/images/e/e5/Cattleya_Full.jpg

  2. אלעד אומר/ת

    ארז אמנם ראיתי את הסדרה אך אינני מעוניין בה במיוחד גם. אני אישית פחות מתחבר לדרמות בכללי, ומוצא אותן קיטשיות ודי משעממות, אבל יש לי חבר טוב שמתלהב ממנה כאילו אין מחר (הוא חובב כבד של דמעות) אז אולי אתן לה סיכוי יום אחד. מה שכן אם התמונה ששלחת נחשבת עבורך לפאנסרביס, הרמה שאתה מגדיר פאנסרביס מאודדד רחבה. אני לא רואה שם שום דבר יוצא דופן ואם זה הכי קרוב שהאנימה מגיעה אליה אז אני מסכים עם רם ואין בה פאנסרביס כלל

  3. אראגון אומר/ת

    ביקורת מעולה. נחכה לפרקים האחרונים. 8/10

  4. קירא אומר/ת

    סיקור מדהים (:

  5. idom אומר/ת

    סדרה נהדרת (ויפהפייה), ואני שמח שהמשכתי איתה.
    אני זוכר שלפרקים הראשונים לא ממש התחברתי – חשבתי שהם צפויים וקצת משעממים, ויולט הרגישה לי מרוחקת והיה לי קצת מעיק לסבול אותה. אבל לאט לאט הדמות שלה התפתחה וקיבלה יותר עומק, והסדרה נהייתה הרבה יותר טובה.
    בערך מפרק 5 התחלתי לבכות בכל פרק, כשלקראת הסוף אני כבר מייבב רק מלשמוע את שיר הפתיחה. הסדרה עושה עבודה מצוינת בדרך שבה היא מייצרת אצל הצופים אמפתיה, וכל סיפור קטן ואפיזודי הרגיש שלם ומלא, עם דמויות שקל להתחבר אליהן ולהבין את כאבן, כי הוא כל כך אוניברסלי ונגיש.
    סך הכל, מדובר בסדרה מופתית. היא לא חפה מבעיות, מתחילה לאט מדי ומלאת קלישאות, אבל כמו שרם אמר, אם זה לא שבור אין מה לנסות לתקן. השטיקים האלה עובדים, וזו סדרה מלאת לב ורגש. הדמויות שבה הן מהעמוקות שראיתי בשנים האחרונות, גם בלי הרבה זמן מסך, והתהליך שויולט עוברת מרתק.
    אני שמח שקיואני חזרו לעשות סדרות איכות כאלה, שנראות טוב אבל עדיין לא שוכחות את הלב. הזכרתי כבר כמה הסדרה יפה?

  6. גגג אומר/ת

    מקום שלישי רק לילדים על הוברבורד וכאלה שמתרגמים את הצליל “TS” ל-‘צ’ במקום ‘טס’

    מה ? לא ידעתי שהנושא הזה כל כך חשוב לך – אתה יכול להסביר ?
    יש לי בשם משפחה צ ואני כותב באנגלית ב TS כי המורה שלי לאנגלית מלפני 30 שנה אמרה לי ככה
    עכשיו אתה אומר שזה טעות – לאאאאאאאאאא

    1. רם קיץ אומר/ת

      אין סיבה דקדוקית שאני יכול להישען עליה. ספציפית, במקרה של תכתיב עברי למונחים וכותרים מיפנית, הגרסה עם הצ’ נשמעת פחות טוב (צונדרה / טסונדרה; צובאסה כרוניקלס / טסובאסה כרוניקלס; צוקי גה קיריי / טסוקי גה קיריי; צוגומומו / טסוגומומו).

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם