Versailles | ההסטוריה, ההיסטריה והסוף (מעודכן)


ויז’ואל קיי [Visual Kei] הוא ז’אנר שמאז ותמיד סימפטתי. האיפור הכבד, התלבושות והסגנון המחתרתי קורצים לעין. ולעזאזל, יש לממזרי הויז’ואל קיי אפילו מספר שירים טובים. אבל אף פעם לא הייתי מאלה שמאזינים לאלבומים שלמים ובודקים מה חדש עם להקות. אלא שבעת לילה שקט לפני קצת פחות משנתיים, במהלך שיטוט שגרתי חסר מעש ביוטיוב, מצאתי את מה שעתיד להפוך לשיר המושמע ביותר ב-iRiver Clix שלי: הסינגל הראשון של להקת ורסאי – The Revenant Choir.

“Revenant” פירושו יצור מת שחזר לתחיה, בדיוק כמו מייסדי הלהקה: את ורסאי הקים סולן הלהקה קאמיג’וֹ [Kamijo]. קאמיג’ו בעל ניסיון רב שנים עוד מימיו בלהקת LARAINE, שהייתה בולטת בסצינת הויז’ואל קיי בשנות ה-90 המאוחרות. את הסגנון של לאריין – אופרות מטאל שהושפעו ממוזיקה קלאסית – העביר קאמיג’ו גם לורסאי. קאמיג’ו ידע טוב מאוד מי הולך להצעיד את ורסאי קדימה, ואל תפקיד גיטריסט הלהקה הוא צירף את היזאקי [Hizaki], מי שניגן עם לאריין במופע הסיום שלהם ב-2007 כגיטריסט מלווה. להיזאקי היה ניסיון רב שנים בתחום הויז’ואל קיי, כאשר עד ורסאי הוא ניגן עם לא פחות מ-4 להקות, כולל Sulfuric Acid שהתפרקה (לא במקרה) ב-2006.

לקאמיג’ו והיזאקי לקח כחצי שנה לשייף את הסגנון של ורסאי. הרי לא מדובר בשני חובבנים שהחליטו להקים להקה ולקבל תהילה: שניהם אומנים עם תעודות, ולכן הם תכננו כל פרט בקפידה לפני הפריצה הגדולה ב-2007. הראשון להצטרף אל השניים הוא הבאסיסט ג’אסמין יוּ [Jasmine You] מ-להקת Jyakura, ואחריו הצטרפו טרוּ על הגיטרה ויוקיּ על התופים, שניהם ניגנו בעבר עם היזאקי ב-HIZAKI Grace Project, פרוייקט הסולו האחרון של היזאקי לפני הצטרפותו לורסאי. לאחר שהכל כבר היה מוכן לצאת לדרך, החלה הלהקה לפרוץ לתודעה הציבורית שלב אחרי שלב.

ההכרזה הרשמית על הקמת הלהקה התקיימה בקונצרט הראשון של “Node of Sherzo” (תיאטרון רוק של היזאקי הדומה יותר למחזמר). שום פרטים אודות הלהקה הצפויה לא ניתנו. קאמיג’ו חשף את הפרטים מאוחר יותר, בבלוג הפרטי שלו, וטריילרים לגבי קונספט הלהקה עלו ביוטיוב. הסקרנות עלתה על גדותיה, ועד מהרה קיבלו חברי ורסאי הזמנות להופעות מעבר לים וראיונות בטלוויזיה. ראיון אחד כזה התקיים בטלוויזיה הגרמנית ולאחר מכן פורסם באחד העיתונים היפנים הגדולים, מה שעורר את החשיפה אפילו יותר (ולראיה, “Versailles Band” היה המונח הפופולרי ביותר במנוע החיפוש של יאהו באותה תקופה). הקונצרט הגדול הראשון – Chateau de Versailles – לא איחר להגיע, והוא התקיים ב-24 ביוני של אותה שנה.

סינגל הבכורה של הלהקה הוא עד היום הסינגל המזוהה ביותר עימם: The Revenant Choir (שחלקו מבוצע בצרפתית), והוא מכיל אפילוג ופרולוג – המקוריין בידי ליאה ריגל – העוטפים יפה את הסיפור המובא בשיר. ובאותו הקשר, “סיפור” מאז ומתמיד הוא שם המשחק בורסאי: המילים שכותב קאמיג’ו  והוידיאו קליפים מאופיינים באסטתציזם רב.

השירים עוסקים לרוב בחיים ומוות ומעמד האצולה, כאשר צרפת האריסטוקרטית היא סממן בולט במרבית השירים (זוכרים ששם הלהקה הוא ורסאי?). The Revenant Choir עצמו מלווה אפילו במקהלה אמיתית, “The Revenant Choir” שמה (טאם טאם טאם), וכדי להצדיק את קיומו של המונח “סימפוניית רוק”, תשמעו הרבה ליווי של פסנתר בשיר הזה ובשירים שעתידים לצאת.

ההצלחה קורמת עור וגידים, והגיע הזמן לתת למעריצים את מה שהם חיכו לו: אלבום הבכורה! “NOBLE” שוחרר לבסוף ביולי 2008 והוא מכיל בתוכו שירים רבים (טוב נו, משפט מטומטם אני מודה). “Aristocrat’s Symphony“, “After Cloudia”, “History of The Other Side” ואפילו “Zombie” החריג יחסית לסגנון הלהקה, כולם הצליחו לספק את הסחורה ולהיות להיט בסיבוב ההופעות שהגיע בצמוד לשחרור האלבום, כאשר השיא הגדול הגיע בהופעות בניו-יורק וארלינגטון.

הלהקה המשיכה להופיע ולשחרר סינגלים נוספים לציבור, מלווים בקליפים שנעשים יותר ויותר אריסטוקרטיים. במהלך הופעה ב-Shibuya C.C Lemon Hall, הכריז קאמיג’ו (כן, הוא הפטפטן של הקבוצה) כי הם חתמו על חוזה אצל Warner Music Group, מה שמחסל את ימי העצמאיות של הלהקה. תבינו, עד עכשיו ורסאי היו שייכים ללייבל המוזיקה העצמאי Sherow, השייך ל… קאמיג’ו! מסביר הרבה דברים, נכון? סיבוב ההופעות האחרון של ורסאי לפני הצטרפותם לוורנר – The Fragment Collectors – התקיים באביב 2009.

Versailles הודיעו כי הם לוקחים הפסקה מהופעות חיות כדי לעבוד על שירים לאלבום השני. שחרורם של סינגלים חדשים כמו Prince & Princess ו-Ascendead Master (האחרון היה הראשון ששוחרר תחת וורנר), חלקם לוו עם וידיאו קליפים, לא סיפקו את רעבם של המעריצים לעוד. אלא שבשיא ההצלחה, העניינים השתבשו…


חברי הלהקה הודיעו כי ג’אסמין יו לוקח הפסקה בשל מחלה החל מחודש יולי, כאשר הם לא פירטו במה מדובר. ורסאי הופיעו ללא ג’אסמין באירוע ב-3 באוגוסט, וב-11 באוגוסט הם תכננו להופיע באודאייבה בקונצרט שאורגן בידי Fuji TV. אלא שיום לפני המופע המתוכנן, פורסמה הודעה רשמית בדבר מותו ג’אסמין. הלהקה שחררה הצהרה על הפסקה מכל פעילות מתוכננת עד להודעה חדשה. ממש לאחרונה הם חזרו סוף סוף להופיע: זה קרה בפסטיבל V-ROCK, עם יוֹ [YO] מלהקת Matenrou Opera (איתם ורסאי ניגנו בעבר) כבאסיסט מחליף. באותה הופעה הוכרז על הקאמבק הרשמי, שיתקיים לאחר צאת האלבום “JUBILEE” בינואר 2010. אם תהיתם, היזאקי עצמו השלים בהקלטות את חלקי הבאס החסרים של ג’אסמין. סיבוב בינלאומי נוסף – הפעם עם הגב של וורנר – צפוי להגיע, כמו בפעם הקודמת, עם צאת האלבום לחנויות.

אז מה בעצם כל-כך מיוחד בלהקה, מלבד הסגנון האריסטוקרטי הבולט ומוזיקת המטאל? היזאקי, המתלבש בשמלות ומתאפר בכבדות ממש כמו אשת אצולה, הוא כנראה הסממן הבולט ביותר. ממש כמו הפרסומת ההיא לתחבושות הגייניות, גם היזאקי הוא יותר אישה מאי פעם. ועוד איזו אישה; אחת שמחזיקה גיטרה ומנגנת בה במהירות שלא תבייש את סטיב ואי, ובהשפעה מערבית כבדה מהלהקות הגדולות ביותר בתחום. ניכר עליה עליו שהיזאקי הושפע מלהקות מטאל אירופאיות, והסטייל הזה הוא בדיוק מה שלהקת ויז’ואל קיי יפנית עם סגנון מעמד האריסטוקרטים הצרפתי צריכה.

קאמיג’ו עצמו הוא החבוב שדואג לתת שואו, ואפילו לזרוק צרחה באמצע הופעה ולפמפם על הבמה. כל חברי ורסאי לוקחים חלק פעיל ונותנים את המופע הטוב ביותר שהם יכולים לתת, ובתוספת כמה מהשירים המרשימים ביותר שנשמעו לאחרונה – אין פלא שמדובר בלהקה האהובה על רבים (כן, ועלי). החדשות הטובות הן, שהם רק בתחילת הדרך. אז, מי רוצה הדרן?

עדכון מהעתיד [2014]: אז ורסאי התפרקו ב-2012 לאחר חמש שנות פעילות. מאז הכתבה הם הספיקו לשחרר ארבעה אלבומים מלאים ולהופיע רבות בעולם. קאמיג’ו פצח בקריירת סולו בתחילת 2013 ואילו ארבעת חברי הלהקה הנותרים הקימו להקה חדשה בשם ג’ופיטר [Jupiter] עם הזמר Zin כסולן. האלבום הראשון של ג’ופיטר, Classical Element, שוחרר באוגוסט 2013. על אף שבלי קאמיג’ו זה לא אותו הדבר, ניתן לראות בג’ופיטר כורסאי לכל דבר.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם