הסדרות שאתם (כנראה) לא ראיתם בעשור הקודם


היגוי: מיכל קר


ליקטתי מספר סדרות שכנראה חלפו מתחת לרדאר שלכם בעשור הקודם. חלקן בצדק וחלקן לא.

מי מכם שנמצא איתי כבר שנים ישים בוודאי לב כי לרוב הסדרות כתבתי בעבר ביקורת. למזלי, הבלוג הקודם לא כאן כדי להוכיח זאת. במידה ויהיה ביקוש, תעלה כתבה דומה על שנות ה-90′ ומי יודע… אולי נגיע גם לשנות ה-80′.

קריאה מהנה.


Yugo the Negotiator

שנה: 2004 | מספר פרקים: 13

“הכוונה ב-‘משא ומתן’ היא שאתה משתמש במילים כנשק”, אלו הם דבריו של יוּגוּ בּפּו, אחד שתחביבו העיקרי הוא להיכנס לחורים המסוכנים בעולם ולצאת מהם בחיים. יוגו לא נושא עמו אקדח או סכין, אפילו כשהוא נכנס למעוזי מחבלים במזרח התיכון. יוגו משתמש אך ורק בפה שלו כדי לנהל מו”מ על-פי בקשת לקוחותיו. מעולם הוא לא הפסיד אבל אני בספק אם כמות העינויים שהוא עובר שווה את תלוש המשכורת שלו.

סדרת האנימה (המבוססת על המנגה “יוגו” שחוגגת השנה 20) מספרת שני סיפורים:

הראשון לוקח את יוּגו למדבריות פקיסטן שם עליו למצוא את אביה השבוי של צעירה המבקשת את עזרתו (והיא אפילו לא נראית כזה טוב). כאשר הוא מגיע, יוגו נכלא ועובר עינויים שכוללים מניעת נוזלים וזאת תחת החום הקודר של המדבר. אם מישהו מצפה לראות את יוגו יוצא מגוב האריות הזה בדרכים אינטליגנטיות בלבד, טעות בידיו; יוגו נחלץ הן בזכות הידע שלו באסלאם והן בעזרת כוח עליון. כן, כוח עליון. סדרה על טקטיקה בתחת שלי.

חלקה השני של הסדרה מוביל את יוגו לסיביר, שם במקום כוחות של מורדים הוא יוצא ראש בראש מול הצבא (אני חושב שיש לו משאלת מוות). בעוד שליוגו יש ידע נרחב בשפות ותרבויות, לא תראו את יוגו מדקלם את ספרי ההיסטוריה: במרבית הפעמים הוא נחלץ בעזרת המזל ולא בעזרת הדיפלומה שלו.

שני חלקי האנימה נוצרו על ידי צוותים שונים לחלוטין (הם אפילו לא חולקים את אותו סטודיו), מה שאומר שקיימים הבדלים ניכרים באנימציה. הפרק הפקיסטני בויים על-ידי קישי סייג’י, מי שלימים יהיה הבמאי של Angel Beats. הבמאי השני כבר פחות מעניין. על אף שזו לא סדרה חכמה כמו שהיא מתיימרת להיות, היא מספיק מותחת ומספיק קצרה כדי להצדיק את זמנכם. 


Sci Fi Harry 
(נלקח מהכתבה “על טבעי זה הכי, אחי“)

שנה: 2001 | מספר פרקים: 20

לסדרה הזו כדאי לגשת בזהירות שכן היא מתרחשת בארה”ב וגיבורהּ הראשי הוא חנון בתיכון. כולנו יודעים שהיפנים חושבים שכל מה שיש בארה”ב זה נערי פוטבול מצליחים בשם ג’ף, מעודדות בשם סנדי וגיקים בשם סטיב. כולם מתקיימים כמובן מהמבורגרים וצ’יפס. הרבה צ’יפס.

הארי מקווין, חנון מיסודו, רגיל כבר שמציקים לו בבית הספר. יום אחד הוא מגלה לאהבת נעוריו, קת’רין, את היכולת המסתורית שלו: טלקנזיס. במילים אחרות, הוא מסוגל להזיז דברים ולצעוק “תראי אימא, בלי ידיים”. אלא שאז צצה בעיה שהארי לא ממש מודע לה: בכל פעם שהוא משתמש בכוח שלו, מישהו בעיר מת. הפופולריות שלו גואה ועד מהרה הוא מקבל תכנית טלוויזיה משלו… מה שאומר שליצרנית ארונות הקבורה המקומית מחכה עבודה רבה.

הסדרה, לאורך 20 פרקיה, עשויה לפי הספר: יש אנשים רעים (שרודפים אחרי הכוח של הארי), יש אנשים טובים ויש סתם מטומטמים. אלא שכל זה לא מפריע כל עוד העלילה נשארת אינטנסיבית ובעלת סימני שאלה רבים יותר מעונה ממוצעת של אבודים. מלבד זאת, אם יש לכם תיאבון לסצנות מוות מבחילות סטייל ‘יעד סופי’, Sci Fi Harry תשביע אתכם ותיתן לכם חשק לקינוח. בנוסף לכך, במנות הרבה הרבה הרבה יותר קטנות, מכילה הסדרה סצנות עם גוון מיני מסוים (אני יכול להישבע שאני זוכר מהסדרה זרע-גברי). על אף כל זאת עלי להזהיר אתכם: סוף הסדרה שנוי במחלוקת והותיר אותי עם גבה מורמת, אבל הדרך לשם רצופה הנאה רבה, אקשן, מתח וזוועות עולם.


Capeta

שנים: 2005-06 | מספר פרקים: 52

Capeta הקדימה את זמנה: לוּ הייתה יוצאת היום, קרוב לוודאי שהייתה זוכה לפופולריות רבה. סדרות הספורט הגדולות של העשור הקודם הורכבו מכדורסל, טניס, אִגרוּף ו-גוֹ, משחק הלוח הלאומי של יפן. היום אנו נמצאים בעידן בו ספורט הוא ז’אנר מכובד גם עבור מקצועות נישה כמו קארוּטה ואופניים, לכן Capeta – סדרה על טהרת הספורט המוטורי – הייתה מתקבלת בברכה ב-2014 יותר מאשר ב-2005.

תודה לאל שחוסר הפופולריות של הסדרה לא מנע מלהפיק לאנימה הנפלאה הזו 52 פרקים.

Capeta היא סדרת ספורט על פי הנוסחה הקלסית; ישנה התפתחות, יריבות ולא מעט דרמה.
טאיירה קאפטה איבד את אמוֹ כשהיה צעיר. בניסיון לעודד אותו, בנה לו אביו מכונית קארטינג. המכונית נבנתה מחלקים ישנים אך בכל זאת טאיירה הצעיר לקח אותה למגרש המקומי לנסיעת מבחן. לכשרון שלו לא לקח זמן רב לפרוץ: הוא נתן פייט מקצועי למינטמוטו נאומי, אלוף מזרח-יפן לצעירים. מאז והלאה מתקיימת בין השניים יריבוּת.

אין צורך לדאוג בנוגע לעובדת גילם הצעיר של גיבורי הסדרה ובנוגע לעובדה שמדובר בכולה קארטינג, כי:
א) בעזרת בימוי טוב אפשר ליצור מתח גם במירוצי חלזונות (ולסדרה הזו יש בימוי טוב).
ב) טיים סקיפ. מילדים קטנים, גדלים גיבורי הסדרה לנערים מלאי אדרנלין. הקארטינג עדיין נשאר כספורט המרכזי בסדרה, אך ברבע האחרון שלה טועמים הגיבורים את עולם הפורמולה 1.

לסדרה יש לא מעט רגעי הומור וגם קצת פנסרביס מכיוונה של מונאמי, חברת ילדותו של קאפטה (וחכו שתפגשו את אימוֹ של מינמוטו) ואפילו שיר הסיום ממכר. כמובן שהקסם הגדול ביותר של הסדרה היא התחרות; אתם תמצאו את עצמכם על קצה הכיסא ברגעים הקריטיים של המירוצים ובניגוד לסדרות ספורט אחרות, היכן שהגיבורים כמעט אף פעם לא מפסידים, קאפטה חווה כמה וכמה הפסדים. אם אתם חובבי ז’אנר סדרות הספורט, אתם לא יכולים להחמיץ את Capeta.


Desert Punk

שנים: 2004-05 | מספר פרקים: 24

התלבטתי רבות אם להכליל את Desert Punk בכתבה זו מכיוון שבשנים האחרונות יצא לי לשמוע על כמה וכמה אנשים שדווקא כן צפו בה. ובכל זאת, כדי למנף אותה קצת יותר, קבלו את אחת הסדרות המצחיקות והטובות שיצא לי לראות (על אף שמדובר בסדרת אנימה של סטודיו Gonzo).

עלילת Desert Punk לוקחת אותנו לעתיד בו יפן נהיית לשממה. במדבר קאנטו הגדול (מה שמוכר לנו כאזור טוקיו), היכן שאנשים מתקשים לשרוד בחום הבלתי נסבל, מתפשטת לה האגדה אודות “סונאבוזו” [פרחח המדבר] – צייד ראשים מיומן. מעטים יודעים כי מתחת למסיכה המפורסמת מסתתר צעיר חמום מוח בשם קאנטה. מלבד היותו צייד ראשים, קאנטה מוכן לקחת על עצמו כל עבודה – מהמגוחכת ועד למסוכנת ביותר. אל תתנו לחזות הבטלנית שלו להטעות אתכם, הוא אחד המומחים הגדולים בתחומו ולרוב יצליח במשימה אליה נשלח (ולא בעזרת מילים כמו יוגו המעפן). החיסרון היחיד שיכול לפגוע בו הוא החיבה שלו למין השני.

בהמשך הסדרה לוקח קאנטה על עצמו מתמחָה בשם טאייקו. טאייקו היא לולי צעירה שטוחת חזה, ההפך הגמור מהעדפותיו המיניות של קאנטה. אך כאשר זאת מראה לו תמונה (מזויפת) של אימהּ, הוא לוקח אותה אליו בתקווה שהיא תגדל להיות בחורה למופת. השניים מוצאים את עצמם במגוון משימות וסיטואציות מופרכות, רבות מהן כוללות את ג’ונקו – מי שאחראית ל-90% מסצנות הפנסרביס בסדרה.

מלבד היותה משעשעת, הסדרה לא מפחדת להשתמש בשפה בוטה ובהמשך אפילו לוקחת תפנית אפלה ומפתיעה. פרק הסיום (או זה שלפניו? כבר לא זוכר) הוא אחד מפרקי האנימה האלה שלא שוכחים במשך זמן רב. אבל אני לא אשקר: Desert Punk תותיר אתכם עם סוף פתוח. החדשות הטובות הן שתרגום המנגה זוכה בימים אלו לעדנה מחודשת.


MØUSE

שנה: 2003 | מספר פרקים: 12 [14 דקות לפרק]

הכינו וזלין: מאוס בעיר.

סוֹראטה הוא מורה בקולג’ וגם משתייך לשושלת בת 400 שנים. לא מדובר על שושלת אצולה או שושלת עסקנים, אם כי שושלת גנבים מפורסמים. סוראטה עוטה על עצמו את זהותו של ‘מאוס’ הגנב המדופלם. מתחת למבנה הקולג’ בו הוא עובד יש עבורו גישה לכלי רכב וגאדג’טים רבים. אך הוא לא יוצא לשם לבד: אליו מתלוות שלוש מתלמידותיו. 

כמורה הוא מאוד פופולרי בקרב הבנות אבל הוא שומר על יושר מקצועי ולא שוכב עם אף אחת… עד שהוא נהיה שיכור. באותם רגעים הופך סוראטה מעכבר לפר הרבעה, רק שבבוקר למחרת הוא לא זוכר מאומה.

העובדה שלא מדובר בהנטאי מפתיעה מאוד (אם כי המנגה מטשטשת את הגבול). זו לא הסדרה החכמה ביותר בה תיתקלו ואכן היא כל-כך טיפשית שקשה להתעלם מקיומה. במהלך השנים התפתחה ל-Mouse קהילת מעריצים קטנה ואדוקה. סגנון הסדרה מזכיר סרטי סבנטיז ישנים והיא קצרה מספיק כדי לפנות את עצמה מהבמה לפני שתימאס. 


Lamune

שנה: 2005 | מספר פרקים: 12

כאשר אני שומע את המונח “Slice-of-Life” הסדרה הראשונה שקופצת לי לראש היא Lamune. ישנן סדרות יותר סלייס-אוף-לייפיות ממנה, אך עבורי היא אחת הראשונות והבולטות בז’אנר.

Lamune מספרת את סיפורם של קנג’י ונאנאמי, חברי ילדות (וספק-זוג) שגדלים יחדיו באיזו עיירה קטנה. הסדרה מגוללת את חיי היומיום של השניים ו… זהו בערך. התפתחות היחסים ביניהם מובאת באמצעות סדרה של פלשבקים מאירוע בעבר שקירב בין השניים (זה קרה בים או משהו כזה). במהלך הפרקים אנו מכירים את שאר גיבורי הסדרה, או ליתר דיוק – גיבורות. יש ב-Lamune ארסנל נשי גדול, אם כי הסדרה רחוקה מלהיות ‘הארם’. מהבחינה הזו היא מזכירה את Air (מינוס החלקים העל-טבעיים).

אם אתם מחפשים מסאג’ למוח אז Lamune היא פתרון מצוין. היא מרגיעה, חביבה מאוד ויש לה כמה וכמה דמויות אהובות. לקראת הסוף יש אפילו קצת (קצת!) דרמה. אם אתם מחפשים משהו נועז יותר, נסו את הגרסה המקורית: ויז’ואל נובל למבוגרים (איך לא) מבית NekoNeko Soft.


Joshi Kousei

שנה: 2006 | מספר פרקים: 12

כפי שמשתמע משמה, Highschool Girls] Joshi Kousei] היא סדרה על תלמידות תיכון. 

אריקו, יוּמה ואיינו מתרגשות מאוד לעלות לתיכון, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אך החיים בשנה הראשונה – כך מסתבר – אינם קלים כפי שהן קיוו. כעת על השלוש להכיר חברות חדשות, לחמוק מבנים חרמנים במקלחות ולעבור בשלום את הבדיקות הרפואיות בשכבה.

פרקי הסדרה הינם פרקים העומדים בפני עצמם ובכל פעם מחדש על אריקו וחברותיה להתמודד עם צרה חדשה. בתור קומדיה היא עושה את העבודה נאמנה, רק מי שמצפה לקצת יותר יתאכזב לגלות שאין ל-Joshi Kousei ערך מוסף (ולא, הפעם אין ויז’ואל נובל פורנוגרפי כאלטרנטיבה). 


Tide-Line Blue

שנה: 2005 | מספר פרקים: 12 (פלוס OVA)

סדרה מקורית של הבמאי אוּמאנוֹסוּקה אידה (Shangri-La, Towa no Quon), אדם שמתמחה בבימוי סדרות המתרחשות בעתיד שונה ממה שאנחנו לרוב מדמיינים.

אסון אקולוגי בשם “הפטיש של עדן” הטביע 90% מהיבשה והרג על הדרך שישה מיליארד תושבים. 14 שנים לאחר מכן רוצות האומות השורדות להתאחד. העלילה מתארת מאבק בין גוּלד – קפטן של צוללת גרעינית, שרוצה להשתמש בכוח כדי ליצור סדר עולמי חדש – לבין אָאוֹי, מזכירת האומה שמעוניינת להשתמש בדיפלומטיה. בחיים לא תאמינו מי משניהם הוא הטיפוס הטוב.

גיבור הסדרה הוא קיל [Keel], צאצא של אדוארד אלריק. קיל נכנס למאבק בין שני הלידרים וגם מוצא את עצמו חלק מצוות הצוללת. בין גיבורי הסדרה נמנים אחיו של קיל, צעירה הריונית בשם איְילה ו… ובכן… יען (עד היום אני לא בטוח למה).

Tide-Line Blue מאוד פשוטה; האקשן בינוני, האנימציה סבירה והדמויות סבילות. עולם הסדרה (שהוא כזכור אוקיינוס אחד גדול) יפה להפליא. מקיומה של הסדרה שכחתי בחלוף השנים, אך אולי עליכם היא תשפיע אחרת.


אתם יותר ממוזמנים לשתף בתגובות ובצ’ט אודות הסדרות הפחות-ידועות שאתם אוהבים, כמו-כן מה מהסדרות בכתבה ראיתם ועל מה שמעתם.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם