בעיטות ברה מז’ור | ראיון עם צוות “שתי טיפות של דם”

“שתי טיפות של דם” הוא לא עוד מחזמר קהילתי. אני יודע כי זה משהו שאתם רגילים לשמוע בכל ראיון – ותמיד זה נכון; אין מופע בימתי שהוא לא חוויה ייחודית, כזו בה הושקעו ימים כלילות בהכנת התסריט, בחירת השחקנים, מבחני במה, חזרות, כוראוגרפיה, הקלטות ותפירת התלבושות. היציאה למסע היא לרוב זהה: “היי, בוא(ו) נעשה מחזמר”. אולם אלפי הנתיבים אליהם אפשר לפנות אחרי שנתקבלה ההחלטה מובילים כל צוות לטרה אינקוגניטה; אחד ירגש אתכם והשני יצחיק, השלישי יבחר לשים דגש על ריקודים, אחר יעדיף להופיע מול עדשת המצלמה ובעתיד אולי נראה מופע אופרה.

זו הסיבה שלא שיקרתי כשאמרתי ש-“שתי טיפות של דם” הוא לא עוד מחזמר. בדומה לקודמיו בתפקיד, הוא מביא עמו חוויה שלא נראתה קודם. או, במילותיו של רן [תסריטאי וכוראוגרף הקרבות]: “במחזמר הזה יש יותר קרבות מכול מחזמר שהיה עד עכשיו”.

פאק יה.

“שתי טיפות של דם”, רבותי, יכיל קצת יותר משתי טיפות של דם, כפי שמעין [תסריטאית ומפיקה] תשמח לשתף: “ההשראה למחזמר נלקחה מסדרות קרב ואקשן מוכרות, ביניהן ‘דדמן וונדרלנד’, ‘מיראי ניקי’, ‘היגוראשי’ ו-‘ד”ר הו’. יש גם קורטוב של ‘מאדוקה’. המחזמר בהחלט שואב אלמנטים אפלים ורציניים מסדרות רבות”. אם תהיתם, סדרות שונן גנריות הן לא חלק מהמוּזה שחיפשו רן ומעין כשכתבו את התסריט.

המילים הללו אינן מעידות על כך שהמחזמר הוא כולו מורבידי ואלים, אך אנו בהחלט עתידים לחזות ביצירה תיאטרלית שהקהילה עוד לא ראתה. ניר [הבמאי ואחד השחקנים] מסכם את החוויה הקרובה: “קיבלנו על זה פידבק מכל מי שצפה במופע, המחזמר אכן דרמטי יותר. הוא בא להוסיף נדבך שלרוב לא רואים בהפקות של הקהילה. המחזות עד כה היו מאוד הומוריסטיים בעוד ש-‘שתי טיפות’ לא מפחד להראות רגשות שהן לא רגשות שמחה; עצב, אובדן וכאב הם מוטיבים ברורים שנועדו להוסיף עומק נוסף מעבר לצחוקים”.

בשלב הזה סוקרנתי כיצד מחזמר שמעוגן בדרמה וקרבות הגיע לכדי עשיה. רן התנדב להוליך אותנו בנתיב הזיכרונות: “אחרי מחזמר קודם בו הייתי חלק, הרגשתי שעוד לא מיציתי את מלוא הפוטנציאל. מבחינת תפוקה, יש עוד הרבה שאני יכול לעשות. לי אישית יש מספיק ניסיון על מנת להרים משהו שהוא אפילו יותר טוב. לכן דיברתי עם מעין בדצמבר 12′ והתיישבנו לכתוב תסריט. רק כאשר הרגשנו שהוא מלוטש מספיק, יצאנו לשלב האודישנים”.

“ביקשנו מאנשים חוות דעת על התסריט וכך יצא שהוא עבר ליטוש פעמים רבות. לדעתי הוא הפך ממושלם, למושלם פלוס טריליון” מוסיפה מעין.

קראו לי מפונק, אך בשנים האחרונות התרגלתי למחזות זמר עם שירים מקוריים. ‘שתי טיפות’ לעומת זאת משתמש בלחנים מוכרים. האם יש סיבה לחשוש?

רן: “בזמן כתיבת התסריט הרגשנו שמצאנו את השירים שמעבירים את המסר שרצינו להעביר, כאלה שמנחילים היטב את רוח הדמויות”.

מעין: “כתבנו את המחזמר לפני יותר משנתיים ובחירת השירים הייתה אחד הדברים הראשונים שעשינו. הם חלק אינטגרלי ממהות המחזמר והם משרתים היטב את המטרה”.

עפר [מפיק מוזיקלי ושחקן]: “בשלבים מוקדמים של ההפקה וידאנו שהשירים מתיישבים היטב עם השחקנים והדמויות. אני הייתי אחראי על הפן הטכני – שירה בקצב הנכון למשל – ורן וידא שהם עוברים את הנאמבר המוזיקלי מבחינת משחק ורגש שנכונים לדמות. זה גזל מאתנו מאמצים אדירים, אבל השירים יצאו מעולה.

אותי זה מספק. 
יש לפנינו הבטחה למחזמר דרמטי רווי באקשן. הרבה אמביציה יש כאן, אבל האם השחקנים באותה סירה? הרי נדרשת מהם עבודה רבה. מעין שיתפה שבמהלך החיפוש אחר שחקנים מתאימים, הם דרשו שהמועמדים יענו על 4 קריטריונים: “משחק, שירה, ריקוד ומחויבות”.
ניר: “מעבר ליכולת הבסיסית – כאשר מחפשים שחקן שאתה מפקיד בידיו את החזון שלך – עליו להיות עם תשוקה חזקה לתחום. הוא מוכרח להיות מישהו שאומרים לו ‘יש לך 4 חזרות השבוע’ ובמקום  להתבאס מכך, הוא מתרגש. חשוב לא פחות גם שהוא לא יהיה אנטיפת, שידע לקבל הוראות ולהסתדר עם אחרים. כל שחקן הוא אדם שאנחנו מבלים עמו לפחות שנה מחיינו, לכן הדברים הללו הם קריטיים”.

לא שכחתי מכך שמדובר במחזמר עתיר קרבות, לכן אני אישית בטח לא הייתי עובר את האודישן (וגם כי אני לא יודע לשיר ולרקוד). קצת ריחמתי על השחקנים המסכנים ומסכת האימונים שהם חייבים לעבור. קווין [שחקן ראשי] נותן עדות מצמררת: “בגדול, לא באתי מוכן לדברים שהם לימדו אותי לעשות. דברים שעכשיו אני יודע מתוך שינה. גמישות, לדוגמה. רן יעיד שהייתי ממש גרוע בהתחלה, בעוד שהיום השתפרתי בצורה דרסטית. במהלך הקרבות תשימו לכך לב כי זה בולט באופן ניכר”. מסכן.

מאיפה כל הידע הזה בכוראוגרפיית קרבות בכלל?

רן: “למדתי אומנויות לחימה כשהייתי צעיר. ביליתי חלקים מחיי במנזר סיני שם למדתי אצל סנסיי זקן (החלק האחרון הוא בצחוק). את הניסיון צברתי ממחזות זמר קודמים בהם הייתי אחראי על קרב כזה או אחר, או בסצנות אקשן בהן השתתפתי בעצמי. הפעם, בתור כוראוגרף קרבות, יצא לי לעבוד עם אנשים שאין להם רקע בתחום, מה שעבורי הייתה חוויה מהנה ומאתגרת. עבדתי איתם מאפס ובניתי עבורם סצנות קרב בהתאם ליכולת האישית של כל אחד. יצרנו כאן משהו מושקע ומרהיב”.

אי אפשר להגיד ‘קרב’ בלי לדמיין נשקים. פה נכנס אלמנט ייחודי נוסף של ההפקה: “יש לנו עשרה נשקים, חלקם גדולים יותר מהשחקנים שאוחזים בהם. השתדלנו לשמור על גיוון ולא לחזור על אותם סוגי נשקים, אז יש במחזמר כלים שלא רואים הרבה. הנשק של רן למשל הוא חרמש. יש גם קלשון ואפילו דמות עם שוט. עבדנו קשה גם כדי שכל כלי נשק יעבוד בצורה הייחודית לו, לכן תראו סגנונות לחימה שונים”, מספרת מעין בהתלהבות.

נשמע כי ההפקה עוברת חלק. חלק מדי. חיפשתי קצת דם ב-‘שתי טיפות של דם’, מה שלא הצלחתי לקבל. קווין היה בהפקה קודמת בתפקיד משמעותי פחות, אך נכנס לנעלי שחקן ראשי ללא כל בעיה. מעין סיפרה על שני ריקודים “מרשימים אך מאתגרים”. הדר [שחקנית ראשית] שיתפה על תהליך פיתוח הדמות שלה: “הייתי צריכה לגלם דמות שהיא מאוד ‘כתובה’. אני חושבת שהצלחתי להכניס לתוכה המון מעצמי, כולל סרקזם, אישיות עגולה יותר והומור. כמובן שגם רצינות בחלקים הדרמטיים יותר. היא כעת יותר בוגרת משהייתה בהקראה הראשונה וזו בהחלט הדמות אליה אני הכי מתחברת”. גם קווין חיפש כיצד לפתח את הדמות שלו, יוּמה: “בהתחלה אמרו לי שיוּמה הוא דמות שונן סטנדרטית. זאת אומרת שהייתי צריך לקחת את דפוס ההתנהגות של נארוטו או גוקו ולהתאים עצמי אליהם. ניסיתי להתקרב לדפוס הזה והבנתי שזה לא עובר בהצלחה. יומה הוא לא כזה. הכנסתי בו יותר ביישנות וכאב. כעת הוא עדיין נאמן לשורשי השונן, אך הוא שונה ומיוחד בפני עצמו.

ניר, כבמאי, השתדל למצוא קונטקסט: “עבדתי על סצנות בהן יש אתגר מרחבי. יש לנו שחקנים מצוינים, אך ליצור אינטראקציה בינם לבין עצמם וגם עם שחקני הרקע, זה היה די קשה. חוץ מזה, אנחנו עובדים כמו שעון שוויצרי: “הקוספלי מוכן בזמן, הריקודים מסונכרנים ועיקר העבודה היא בחזרות. יש עוד לאן לשאוף, אך בהפקה הזו – שמתקתקת היטב – השתפרנו רבות”.

רגע. אין מצב שהכול עבר חלק אצל ניר, שלא רק מביים אלא גם משחק במחזמר. “קשה לי לדבר על הדמות שלי מבלי לתת ספוילרים. רק אגיד שהיא מיוחדת, כזו שלא יצא לי לשחק בעבר, מה שמאוד אהבתי. לאחר עבודה רבה על הדמות, הבנתי שהדרך הטובה ביותר לתאר את מי שאני מגלם זה ‘קוסם ורבלי’. הוא אשף של מילים, אחד שנראה כאילו הוא מדבר שטויות, אך בפועל הוא שולט היטב על כל מילה. מתחת למעטה השטויות, הוא בעצם חכם ועמוק”.

בואו נדבר קצת על ירושלים. זו פעם ראשונה שמחזמר קהילתי מגיע לעיר הבירה – ועוד במיקום משמעותי, בנייני האומה. היכן שנאם פעם ברק אובמה, בשבוע הבא ירקדו וישירו צעירים בתלבושות קוספלי. המעמד ודאי מרגש. לא?

ניר: “השינוי כן מפחיד אותי כי אני לא יודע כיצד נראית הבמה. אני כן יודע שהיא ע-צ-ו-מ-ה. זה מביא התרגשות רבה, כיוון שהקרבות והריקודים יכולים למלא חלל רב. הבמה בהיכל התרבות בראשון לציון, היכן שנערכו כנסים קודמים, הייתה במה גדולה; והבמה בירושלים גדולה אפילו יותר”.

רבים לא מבינים מדוע יבחר אדם לשעבד את עצמו לשנה של חזרות אינטנסיביות, הכול בשם 3 שעות קולקטיביות של תהילה. יתכן גם כי הסיבה היא אלטרואיסטית: הענקת אסקפיזם לקהילה ותחושה של אחדות. עם השנים למדתי כי ההצדקה למזוכיזם הזה שנקרא “מחזמר” היא לא שחור ולבן. מחד, אין תחושה נעלה יותר מהרגע בו כבים האורות ועולה הווילון. מאידך, הם ישמחו לספר לכם שהדרך למסוף רוויה בריגושים לא פחות מהמופע עצמו. למרות שהמחזמר במרחק של פחות משבוע, הם מבחינתם עברו את כברת הדרך המשמעותית, ולכן הם יכולים גם לסכם.

הדר: “לעבוד חודשים רבים ואז לעלות על הבמה זה אחד הדברים היותר מרגשים שיכולים לקרות לבן-אדם. זו חוויה שאי אפשר לתאר במילים”.

קווין: “אף פעם לא הייתי מאושר מכך שפגשתי כל-כך הרבה אנשים טובים, חברים לכל החיים. הבמאי לא היה משהו, אך בסוף הסתדרנו (שוב. בצחוק). אני ממליץ לכל אחד לנסות להשתתף במשהו כזה. כולנו עבדנו הרבה כדי שלקהל יהיה כיף, לא משלמים לנו על זה. קשה לי להאמין שתכף זה נגמר”.

נגמר. האומנם?

ניר: “תמיד כשעובדים על מחזמר, אנשים אומרים ‘וואי, צריך לעשות המשך לדמות ככה וככה’. במקרה שלנו, יש פתח לסיקוול. זה כל מה שאגיד בנושא”.

אם כל זה לא משכנע אתכם, אתם כנראה חסרי לב. או לא יודעים עברית. האם העבודה הקשה משתלמת? כולנו נגלה ביום חמישי הקרוב.


שתי טיפות של דם | יום חמישי [5.3.2015] | אודיטוריום אוסישקין, בנייני האומה. ירושלים | 12:30-14-30 | 19:00-21:00

• עמוד האירוע באתר כנס הארוקון.
• עמוד הפייסבוק הרשמי.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם