Tokyo Godfathers

שלושה הומלסים מוצאים תינוקת בתוך ערימת זבל. תינוקת בת יומה שננטשה בערב חג המולד, לא פחות. לצד התינוקת זרוקים רמזים קלושים אודות ביתה. בִמְקום למסור אותה לתחנת המשטרה, כמו שכל בן אנוש הגוּן אמור לעשות, הם פוצחים במסע להשבתה של העוללית אל חיק אימהּ.

סנדקי טוקיו” (המבוסס בחופשיות על “3 סנדקים” של ג’ון פורד) הוא סרט האנימה היחיד [*] שמתרחש בכריסמס. למען הגילוי הנאות, “היעלמותה של הארוהי סוזומיה” גם הוא סרט כריסמס (אחד המוצלחים), אך הוא דורש מהצופים היכרות מוקדמת עם הדמויות – ולא לכולם יש חשק לעשות שיעורי בית עבור סרט אחד. לכן “סנדקי טוקיו” הוא סרט האנימה היחיד שקתולים טובים מרחבי העולם יכולים לחלוק עם משפחתם. וגם אנחנו.

דבר אחד עקרוני אתם צריכים לדעת על סנדקי טוקיו: זהו סרט מצחיק. לא מדובר בעניין של מה בכך, בכל זאת מדובר בסרט של סטושי קוֹן, במאי שפתח את הקריירה שלו עם סרט אימה פסיכדלי [“Perfect Blue] ונצמד במהלך הקריירה שלו לז’אנר המיינד-פאק. אך למרות שמדובר בקומדיה, “סנדקי טוקיו” הוא לא בדיוק סרט שמאלץ קיטשי – תינוקות לא ננטשים בפחי זבל בטעות, ומהרגע הראשון ברור כי יש סיפור קודר מאחורי העיניים הבוכיות שהם מצאו באשפה.

במהלך המסע של שלושת דרי הרחוב ברחבי טוקיו, אנו למדים על הסיטואציה שהובילה כל אחד מהם להתגורר באוהל; גין היה איש משפחה עד שעולמו חרב עליו; האנה היא דראג קווין שמקומה הטבעי הוא על במה; ומיוּקי היא נערה צעירה שברחה מהבית (בשל סיבה מוצדקת). המסע עם התינוקת, לה הם קוראים קיוקו [“ילדה טהורה”], מציב את השלושה באירועים לא שגרתיים, החל מחתונה הזויה של משפחת יאקוזה ועד מרדף מכוניות ברחבי טוקיו.

על אף שאין פנטזיה בסרט, אלמנט יד-הגורל הוא מוטיב חוזר, כיאה לסרט כריסמס אותנטי. המסע של שלושת גיבורנו גדוש בצירופי מקרים – בעיר בה מתגוררים (בבית או ברחוב) כ-8 מיליון תושבים, תמוה שהגיבורים שלנו נתקלים בקביעות בפרצופים מוכרים מעברם, או באנשים להם יש קשר לנוטשי התינוקת. ואולי הסרט הוא כן על-טבעי, רק שהעל-טבעי חבוי: כוח עליון שומר על התינוקת (שנולדה בתאריך של ישו), וצירופי המקרים הם למעשה יד מכוונת שעוזרת להם למצוא את הדרך. אפשר להתלונן על נרטיב עצלני, אך זהו לא סרט כזה – קון מעדיף להתרכז בדברים כמו נסיבתיות, גורל ויד האדם.
♦ ♦ ♦ 
טוקיו של “סנדקי טוקיו” היא אחת הערים היפות שראיתי באנימציה.
עד היום אני מייחס ל-Akira” ו-“Ghost in the Shell את התואר ‘סרטי האנימה בעלי עבודת הרקע המפורטת ביותר אי פעם’ [*]. חושבים שאני הוזה? להלן מוצג א, מוצג ב’. אוּלם טובים ככל שיהיו, “נאו-טוקיו” של שני הסרטים הללו מבוססים למעשה על הונג-קונג. סטודיו Madhouse, עם פחות מרבע מהתקציב של Akira, יצרו גרסה ראליסטית להחריד של טוקיו [מוצג ג’]. אני מדבר על טוקיו האמיתית, על כל אזוריה היפים יותר והיפים פחות: רחובות הומי אדם, שכונות פרבריות, סמטאות אפלות ובית קברות אחד. שמתי לב בצפייה מאוחרת כי סטושי קון לא מרבה להתמקד בקו הרקיע של העיר, שוט שמקנה יופי ויזואלי להרבה סרטים. קוֹן העדיף להישאר עם הרגליים על הקרקע, להתמקד בסמטאות שכונתיות ובאנשים, זאת במקום להתייחס לטוקיו כמכלול אחד ולקרוץ לתיירים.

פרטים איזוטריים מעטרים את הסרט בכמויות רבות, מה שמגדיל את חיי המדף שלו: בצפייה בודדת או אפילו שתיים, קשה לשים לב לאנלוגיות המתחברות אחת לשנייה כמו רשת קורי עכביש. אני לא יודע עד כמה מכוון העסק, אך אני רוצה לתת לקוֹן את הספק שהוא ידע היטב אל מה הוא רצה שנשים לב (ומתי). אני למשל, רק בצפייה שניה גיליתי שהמספר 1225 (תאריך הכריסמס) נמצא במקומות רבים ברקע.

ההומור עצמו שחור יותר פעמים משהוא לא: הומלסים מתים מקבלים יחס של כלבים, ומסתבר שלבעוט באנשים זה בסדר גמור אם אין להם כסף. ואיכשהו, סרט על שלושה דרי רחוב עם עבר טרגי מצליח להישאר אופטימי לכל אורכו. “סנדקי טוקיו” הוא מחמם לב, אחד המצחיקים שראיתי, והיחיד מבין סרטיו של סטושי קון שניתן לראות יותר מפעם אחת מבלי שהוא יותיר בצופיו תהיות על עצם קיומם. נכון שעכשיו חודש מאי, אך זה לא תירוץ לא לפנות שעה וחצי מהלו”ז שלכם בשביל מעט רוח חג.


[*1] בסדר, יש עוד דוגמאות לסרטי כריסמס, אבל הם לא נחשבים:Saint Young Men“, הסרט ההוא בו ישו ובודהה חולקים דירה בטוקיו, מתרחש בכריסמס, אך רק ברבע האחרון שבו. “Santa Company”, סרט אנימה שמוּמן באינטרנט, נושא את דגל הכריסמס (כיאה לסרט שהמילה ‘סנטה’ מופיעה בו), אבל אורכו הוא חצי שעה.

[*2] טוקיו – כפי שהיא מוצגת ב-“
גן המילים” של מאקוטו שינקאי – מהפנטת. אך הסרט הוא רק 40 דקות. מאמורו הוסודה, חלוץ Madhouse נוסף, עשה עם טוקיו שב-“ילדי הזאב” עבודה מדהימה שמתעלה על זו של סטושי קון, אך פחות משליש מהסרט באמת מתרחש בעיר. העיניים נשואות כעת אל סרטו הבא של הוסודה, “הילד והחיה – שלפי הטריילר נראה כמו סרט האנימה היפה ביותר אי פעם.


Tokyo Godfathers | יפן, 2003 | 92 דקות | קומדיה, קומדיה שחורה, הרפתקאות, דרמה, הו הו הו | סטודיו Madhouse | טוֹרוּ אמוֹרי, יוֹשיאָקי אוּמגָאקי, איָה אוֹקָאמוֹטוֹ, סאטוֹמי קוֹרוֹגי | תסריט: קייקוֹ נוֹבּוּמוֹטוֹ, סטושי קוֹן [מבוסס – חלקית – על הסרט “3 סנדקים” של ג’ון פורד] | בימוי: סטושי קון, שוֹגוֹ פוּרוּיָה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם