Toki o kakeru shoujo

“הציטוטים לפני ביקורות חזרו” / רם קיץ

תשאלו כל יפני והוא יגיד לכם כי “הנערה שדילגה בזמן” הוא אחד הספרים הפופולריים במדינה, ועל אף שנכתב למעלה מ-4 עשורים אחורה – כמות העיבודים והתרגומים לו הוא זוכה בעת האחרונה גורמת לו להיראות כאחד שנכתב בשנים האחרונות: רק בחצי העשור האחרון זכה ‘הנערה’ לסרט אנימה מצליח מבית סטודיו Madhouse ובשנה שעברה יצא לאקרנים סרט קולנוע נוסף. כמו כן, התרגום האנגלי הראשון לספר יראה אור בסוף החודש הנוכחי, וזה בלי להזכיר את העיבוד הקולנועי הראשון מ-1983, המיני דרמה מ-1984 וסרט נוסף מ-1997. אבל נכון שלא הייתם רוצים לראות עשרים גרסאות לאותו סיפור? ובכן, גם היפנים לא. לכן לא סרט האנימה שכולכם מכירים, ולא הלייב אקשן עליו תיכף אדבר, מגוללים את אותו הסיפור.

הספר המקורי, וכמוהו גם הסרט המצליח מ-83′, מגולל את סיפורה של קאזוּקוֹ יושייאמה – תלמידת תיכון אי שם בשנות ה-60. ימים לאחר תקרית במעבדת בית-הספר מגלה קאזוקו כי יש לה היכולת לנוע בזמן. על-מנת לחקור את מקור היכולת מציע לה המורה למדע לחזור לאותה תקרית-מעבדה ימים קודם לכן, מה שהיא אכן עושה, ושם היא פוגשת נער מסתורי בו היא מתאהבת. לעומת זאת, סרט האנימה המצליח מתמקד באחייניתה של קאזוקו, מאקוטו, ועוסק ביתרונותיו וחסרונותיו של המסע בזמן (ואם אפשר להשחיל על הדרך סיטואציות קומיות ובדיחות, דהינו).

סרט הלייב אקשן החדש מתפקד בתור המשכון ישיר לספר: בעשרות שנים שחלפו נהייתה קאזוקו רוקחת שעובדת על נוזל חדש, נוזל שיאפשר לה לחזור בזמן ולהיפגש עם אהובה משכבר הימים, אבל תאונת דרכים מונעת ממנה לעשות כן, לכן היא שולחת את בִּתה אקארי למשימה, אולם טעות אומללה גורמת לאקארי לנחות מאוחר מדי: 1974. מצערת יותר העובדה שאף אחד לא מכיר את הנער המסתורי, כולל אמהּ (בגרסתה הצעירה). לאן הוא נעלם? איך היא תחזור? והאם בשנות ה-70 כולם לבשו ג’ינס בגזרה גבוהה? התשובה, לשאלה האחרונה, היא כן.

אם (כמוני) לא קראתם את הספר המקורי, אין לכם סיבה לחשוש – אחרת היו קוראים לסרט “הנערה שדילגה בזמן 2”. על-אף שהוא קורץ רבות למי שמכיר את הספר, העלילה כאן חדשה לחלוטין. אקארי מתנחלת בביתו הצנוע (המאוד מאוד צנוע) של ריוטה: אוטאקו מד”ב – אולי הראשון ביפן – שעוזר לה במסעה לאיתור הנער המסתורי, וכמובן שהשניים מפתחים את מה שהיפנים מכנים ‘רומן’. משום שאלמנט המסע בזמן הוא חד-פעמי, בניגוד לאנימה בה מאקוטו מנצלת את כוחה החדש לתועלתה האישית, הסרט עצמו לא פחות מצחיק. אקארי, כמו מאקוטו, היא נערה נוירוטית שמודעת היטב לעצמה, והבדלי התרבות שהיא מביאה לעבר הם מתכון בטוח להומור (“זה מכשיר תקשורת רב-תכליתי!” ריוטה, בעודו עושה היכרות ראשונה עם טלפון סלולרי), ורגעים כאלה יש לא מעט.

ריסה נאקה, מי שמגלמת את אקארי, היא שחקנית טובה. אני מזכיר לכם שמדובר בסרט יפני, לכן לא מדובר במשהו מובן מאליו. היא מביאה עימה יכולות קומיות ומשחק משכנע. מאידך, יש לריסה נאקה יתרון לא הוגן כי את הדמות אותה היא מגלמת היא מכירה: ריסה נאקה דיבבה את מאקוטו בסרט האנימה. זה נשמע תמוה, זה כמו שהיו מלהקים את מארק האמיל, אשר דיבב את הג’וקר, לגלם את הג’וקר בסרטים של נולאן. רגע, בעצם זה לא נשמע רע. וגם כאן הבחירה התבררה כמוצלחת.

אגב, סתם שתדעו: ריסה נאקה גם תרמה את קולה לסצנה וחצי ב-Summer Wars מבית היוצר של “הנערה”.

לצידה שחקנים אלמונים לא רעים בפני עצמם. ראשית, אקינובו נאקאטו, המגלם את ריוטה, עושה עבודה נאמנה בתפקידו כרווק גיק חובב מד”ב שסלון ביתו הוא גם המטבח. הוא שקט, צנוע ובעל תושייה לעזור. במהלך הסרט הוא מצלם סרט מד”ב ותהליך העבודה מלמד אותנו דבר או שניים על התפתחות הקולנוע. הוא גם לא לבד, שכן הדמות המגניבה ביותר בסרט הוא שותפו של ריוטה לעבודה, גוטטסו: פריק סבנטיז במלוא מובן המילה, בעל רעמת אפרו מפוארת וגישה חסרת פוליטיקלי קורקט לחיים. 

אם בא לכם לראות דרך עדשת מצלמה מודרנית כיצד נראתה יפן בשנות ה-70 ואין לכם כוח לצפות בטרילוגיית “ילדי המאה ה-20“, “הנערה שדילגה בזמן” מספק את הסחורה. יפן של פעם נראית מצוין, ולפעמים קל לשכוח כי טרם תנופת הפיתוח האדירה, יפן לא הייתה שוס גדול. משום שקו העלילה הבלשי אינו אחיד, ישנן הפוגות לצורך ‘שאיפת האווירה של פעם’, כמו הבילוי של אקארי וריוטה בבית המרחץ (“אין לך מקלחת בבית?“, “יש כיור משותף במסדרון“. אקארי מגלה משהו מסריח) וחדרי הדירות מלאי עשן, לאו דווקא של סיגריות. אבל מה שמסגיר יותר מהכל כי לא מדובר במאה ה-21 הוא שלטון הצניעות. רבותי, מסתבר כי פעם חצאיות בית-הספר הקצרות לא היו כאלה קצרות.

בשלב מסוים שכחתי כי מדובר בסרט מסע בזמן, אך אז מגיע חלקו האחרון שמזכיר זאת היטב. כמו סרט האנימה, גם הלייב אקשן מביא עמו את בשורת ‘You don’t mess with history, Bitch’ ומדגים זאת דרך תוצאות טרגיות. אך מדובר בדרמה קומית מצוינת, מעט מתחכמת ובעיקר מעניינת. אין טעם לספר אם הוא יותר או פחות טוב מסרט האנימה, המשותף בין שני סרטים מעורפל ביותר. מה שכן, בעזרת הסרט החדש מבינים היטב את הרפרנסים והקריצות מסרט האנימה, אותו בהחלט בא לי לראות כעת בפעם השלישית (אך עוד לפני זה, לקרוא את התרגום האנגלי החדש למקור). אני לא יודע כיצד נראו העיבודים מהעשורים הקודמים, אבל “הנערה שדילגה בזמן” מודל 2010 הוא סרט טוב, בעל-פס קול טוב אף יותר, עם אפיל רחב לחובבי קומדיה, דרמה, רומנטיקה וגם מד”ב.


Toki o kakeru shoujo [מופץ במערב כ-“Time Traveller”] | יפן, 2010 | 122 דקות | דרמה, קומדיה, רומנטיקה, מד”ב, תסרוקות ג’ון לנון | ריסה נאקה, אקינובו נאקאו, מאסאנובו קאטסומורה, קנג’י אישימארו, צ’ארלי שין (לא באמת) | במאי: מאַסאאַקי טאניגוּצ’י | תסריט: טומואה קאנו | יוצר מקורי: יאסוטאקה טסוצוי [פפריקה]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם