The Red Turtle / הצב האדום

אדם נקלע לאי בודד, אך במקום להתיידד עם כדור – הוא פוגש צב ים (נחשו באיזה צבע?), אם כי יחסי השניים לא מתחילים בסנפיר ימין; שלוש רפסודות בונה האיש בתקווה לברוח מהחור אליו נקלע, ושלוש רפסודות הורס הזוחל. אחרי כן נהיה האיש, ובצדק מוחלט, עצבני – לכן בהתקף זעם הוא עושה משהו שהיה גורם… צער… לצער בעלי חיים. עם זאת – מעצם היותו בודד – הוא מבין כי אין לו פריבילגיה לבחור חבר אחר, וכך מתפתחת לה מערכת יחסים בין אדם אחד ויצור מופלא (ולמזלו של האיש, הצב אינו מת ואינו מפליץ).

The Red Turtle (או “La Tortue Rouge”) הוא סרטו של מייקל דודוק דה-ויט והופק על-ידי סטודיו ג’יבלי… רק לא באמת. בין דה-ויט לבכירי ג’יבלי קיימת הערכה הדדית ולכן הסטודיו הידוע עזר בהפקה. עזר, אך לא השתלט: לא תמצאו פה סממני אנימציה ייחודיים של ג’יבלי. לעומת זאת, מהיבט עלילתי, משיכתם של מיאזאקי, טאקהאטה וסוזוקי לסיפורים כאלה אינה חדשה: לשלושתם חיבה עזה לידידויות (ואהבות) בין אנשים רגילים ליצורים רגילים פחות, בין אם זה דרקון, מכשפה, טוטורו או צב ים אדום.

אפשר להבין את הרתיעה מסרט על אי בודד; המסגרת המוגבלת מציבה מכשולים עלילתיים. אולם דה-ויט יצר עם “הצב האדום” סיפור נהדר שאינו דורך במקום, ומכיל רגעים מהפנטים ביופיים וסוראליסטיים להפליא. סרטים רבים בסגנון הופכים את גיבוריהם למשוגעים אשר הוזים דברים, וכמוהם גם גיבור “הצב אדום” הוזה לא מעט, אך משוגע הוא לא. הסרט מכיל מגוון רגעים קטנים כאלה, בין אם זו רביעיית נגני מיתר או גל ענקי שקפא באמצע, רגעים אשר חולפים ביעף והופכים את הסרט לחוויה ויזואלית יוצאת דופן.

בשארית הזמן נותר הסיפור עם רגליו על הקרקע, וחיי היומיום באי מוצגים לנגד עינינו; בניית סככות מבמבוק, שחיה, בישול ועוד. מעטים האנשים שנסחפו לאי בודד והתמזל מזלם להיתקע בחוף טרופי מהמם; כל פריים שני כאילו זועק לצופיו ‘בואו תגורו פה גם אתם’. מר סרט, הלוואי ויכולתי.

בין ההזיות והטיולים ישנה גם עלילה, והיא סנטימנטלית כמו שהיא מרתקת. הייתי מרחיב עליה בחדוה, אך הדבר אינו אפשרי בלי להרוס לכם את החוויה (ובאותו נושא: אל. תצפו. בטריילרים. גם לא בכרזות. אני יודע שקשה לפרסם סרט כמו זה, אך הספויילרים נבזיים). הסרט עצמו הוא קצר, 80 דקות בלבד, אולם במהלך הזמן הזה אתם תשמחו, תתרגשו ותזילו דמעה. היות והסרט אילם, אין כתוביות המסיחות את הדעת, והשקעה רבה הופנתה אל הסאונד. ואני מדבר לא רק על המוזיקה הנהדרת, אלא לגלים המתנפצים, לרוח המנשבת ולצעדים על החול (הסרט הוא טיפול ASMR לא רע בכלל).

לא נתקלתי בסרט אנימציה הדומה ל-“הצב האדום” בעת האחרונה, וזה לא עניין של מה בכך: דה-ויט יכול היה ליצור אפיגון של מיאזאקי במטרה להתחנף לגדול מכולם, אך במקום זאת הוא בחר להנחיל את סגנונו האישי. “הצב האדום” אינו סרט אנימה וגם לא (לחלוטין) סרט ג’יבלי, וקרוב לוודאי שאת חייכם הוא לא ישנה. אך הוא קטן, מקסים, ומכיל רגעים מדהימים. בכל זאת, יש סיבה מדוע הוא מועמד לאוסקר.


The Red Turtle [“הצב האדום”, “La Tortue Rouge”] | צרפת, בלגיה, יפן | 2016 | 80 דקות | Wild Bunch, Why Not Productions, סטודיו ג’יבלי | פנטזיה, ווילסון | תסריט: מייקל דודוק דה-ויט, פסקל פראן | בימוי: מייקל דודוק דה-ויט

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם