The Girl Who Leapt Through Time

חורָה לי העובדה כי יש בבלוג ביקורת לכל סרט של מאמורו הוסודה – למעט “הנערה שדילגה בזמן” (אם נתעלם רגע מסרט הלייב אקשן). אמנם כתבתי אחת בבלוג הישן תנצב”ה אבל חלף יותר מעשור, וצפיתי מאז בסרט כ-3 פעמים נוספות, כאשר זו האחרונה רק לפני כחודשיים (כחלק ממרתון סרטיו האחרים של הוסודה שרכשתי לבלו-ריי. כן, ממש התרגשתי לקראת “מיראי”). כעת יש לי תובנה חדשה – הסרט קצת (ממש קצת) פחות טוב ממה שחשבתי ב-2006.

לפני כן, נתחיל מהסיפור: הסרט מגולל את סיפורה של נערה שמדלגת בזמן.

מאקוטו היא תלמידת תיכון לא מהשורה הראשונה – ציוניה לא בדיוק מושא לתפארת ואת זמנה היא מבלה במגרש בייסבול עם שני חבריה הקרובים – צ’יאקי ועוד איזה מישהו. תקרית מסתורית במעבדת הכימיה מעניקה למאקוטו כוח שכולנו תמיד חלמנו עליו (ושהוא לא היכולת לשגר לידינו משולש פיצה בכל רגע נתון): קפיצה בזמן. מאקוטו, במחי דילוג, שניים או ארבעים, יכולה לשגר עצמה אחורה בזמן, בין אם דקות, שעות או ימים. מאקוטו לומדת כי לכוח גדול נלווית אחריות כבדה, ולכן היא מתעלת את כוחה החדש למניעת פשעים ותאונות מחרידות. אה לא, סליחה, היא מנצלת אותו לאכול פודינג ולעבור מבחנים. 

“הנערה שדילגה בזמן” הוא, יותר מהכל, סרט קומי: המערכה הראשונה מצחיקה, המערכה השנייה מצחיקה והמערכה השלישית פחות מצחיקה. לאורך הסרט מנסה מאקוטו לתקן עוולות שהיא עצמה גרמה להן, ונלחמת בשיניים להימנע מאי-אילו סיבוכים שהיא יודעת שעתידים להתרחש, דוגמת הצהרה מפתיעה של רגשות כלפיה. כל אלו הופכים את ‘הנערה’ לקומדיה של טעויות אשר הופכות בהמשך לטרגדיה של טעויות. 

מבחינה אסתטית ניתן לראות כאן סממנים שיהפכו בהמשך למזוהים עם הוסודה, ובראשם מניירות מחיי היומיום ואינטריגות אותנטיות בין בני משפחה, אך מבחינת המסר יש לסרט בעיה: הוסודה בכל סרטיו האחרים מדגיש את אלמנט הגורל וכיצד אנחנו, ואנחנו בלבד, אחראים עליו. חִשבו על קנג’י מ-“מלחמות קיץ“, על האנה מ-“ילדי הזאב“, על רֵן מ-“הילד והחיה” ואפילו קון בן ה-3 מ-“מיראי“: כולם נקלעו לסיטואציה או תמורה לא פשוטה בחייהם, ובכל זאת הם הפשילו שרוולים והבינו כי שום דבר טוב לא צפוי לקרות בישיבה על התחת. צריך לעשות דברים כדי שדברים יקרו. 

מה “הנערה שדילגה בזמן” לימד אותי? אל תעשה דברים כי אתה רק תחרבש אותם. מאקוטו אמנם מתעלת כוחה לאכילת פודינג, אבל זה רק בתחילת הסרט: בהמשך היא בכנות רוצה לתקן עוולות. לא מלחמה בפשע אמנם, אבל ברמה המקומית: נער בכיתתה שיסבול פחות, אנשים אחרים שלא ייפגעו וכו’, אך אפקט הפרפר מכה בפרצוף שלה כמו בומרנג. זה אמנם סרט מסע בזמן, והמסר של כל סרט מסע בזמן הוא ‘אל תתעסקו עם מסע בזמן’ (אלא אם זה דדפול 2), אך הדקויות השנונות של הוסודה לגבי החיים לא באות לידי ביטוי פה, ומוסר ההשכל של הסרט מיותר כמו לחצן ה-‘שתף בפייסבוק’ באתרי פורנו. אולי העובדה כי הסרט מבוסס באופן רופף על ספר* לא אִפשרה לו מרחב תמרון, אך מי שיבוא ל-‘הנערה’  אחרי סרטיו האחרים, יתכן ויופתע מפשטנותו. 

* סתם שתדעו: על הרומן המקורי אחראי הסופר שכתב, בין היתר, את הספר עליו מבוסס “פפריקה” של סטושי קון. הן “פפריקה” והן ‘הנערה’ הופקו על ידי סטודיו Madhouse ושניהם יצאו באותה שנה, כנראה חלק מפרויקט זהה עליו הוחלט באותה עת.

לא שהסרט עצמו אינו מהנה: מבין כולם, ‘הנערה’ הוא עדיין הפשוט לעיכול (ויש שיאמרו המערבי) מבין שלל סרטיו של מאמורו הוסודה. מסע בזמן והשלכותיו זה משהו שתמיד כיף לראות, והסרט עושה זאת בחן, הומור וקורטוב של דרמה. יצא לי להבחין כי הנרטיב מגביל עצמו (רוב הזמן) לאותו יום מסוים, על אף שהמסע בזמן פה אינו מקונספט הלולאה סטייל “לקום אתמול בבוקר”, ולכן ניכרת תחושת החמצה לכך שמאקוטו לא מרחיבה דילוגיה לפרקי זמן משמעותיים יותר. 

לא הייתי מגדיר את “הנערה שדילגה בזמן” כצפייה חובה, אך מי שמחפש סרט שהוא גם טוב וגם קליל ימצא פה מבוקשו. בכל צפייה מחודשת מצאתי חורים חדשים בעלילה ופתרונות קלים של התסריט, ואם אתם אינטליגנטים ממני (ואתם כנראה כן) תבחינו בכך הרבה לפניי. ובכל זאת, גם בצפייה המי-יודע-כמה התרגשתי מסצנת הדילוג האייקונית ממרפסת בית הספר, וחייכתי כמו דביל ב-90 שניות הריצה הרצופות של מאקוטו (הסצנה היחידה בה אני נהנה יותר בכל פעם מחדש). יש קסם לסרט שקשה להסביר; אולי הוא לא מושלם, אבל הוא מושלם בשבילי.


[The Girl Who Leapt Through Time [Toki o Kakeru Shōjo | יפן, 2006 | 98 דקות | סטודיו Madhouse | מדע בדיוני, קומדיה, רומנטיקה, דרמה, מרמיטה | ריסה נאקה, טאקויה אישידה, מיטסוטאקה איטקורה | תסריט: סאטוקו אוקודרה | במאי: מאמורו הוסודה | יוצר מקורי: יאסוטאקה טסוטסוי


לקריאה נוספת: 
• “Summer Wars” [ביקורת]
• “Wolf Children” [ביקורת]
• “The Boy and the Beast” [ביקורת]
• “Mirai of the Future” [ביקורת]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם