The Garden of Words

בּוֹאוּ עֲנָנִים,
הָבוּ גֶּשֶׁם לַגַּנִּים!
טִיף, טִיף טִפּוֹתַי –
גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם לִשְׂדוֹתַי.
לַשִּׁבֹּלֶת, לָאִילָן
וְלַפֶּרַח הַקָּטָן
שֶׁבַּגַּן.
       
                                                       (לאה גולדברג, מתוך “שיר הגשם”)

מאקוטו שינקאי, האיש שהביא לנו את “5 ס”מ לשנייה” ו-“קולו של כוכב” הקצרים אך נפלאים, נופל בין הכיסאות כאשר הוא מנסה להוציא לפועל סרטי קולנוע באורך מלא. מספיק לראות את “Children Who Chase Lost Voices from Deep Below” ו-“The Place Promised in Our Early Days” כדי להבין שאנחנו לא מבינים כלום. גם את תתלו אותי על יתד לא אצליח לספר לכם מה ניסה שינקאי להגיד בשני הסרטים האלה, וזאת כי שינקאי הוא אומן ‘הסרט הקצר’ – עלילות בנות 6 דקות עד 50. לכן לא תופתעו לשמוע כי רבה הייתה שמחתי כאשר שמעתי שהפרויקט החדש שלו הוא בן 46 דקות. שינקאי חוזר לשורשים, והפעם הוא גם עומד למבחן: האם שינקאי “איבד את זה” כמספר סיפורים, או שהוא פשוט לא טוב בעשיית סרטים באורך מלא?


עלילת “The Garden of Words” עוסקת במה שהיוצר המוערך יודע לעשות הכי טוב: קשרים אישיים בין איש לאישה. במקרה הזה מדובר במערכת יחסים (סוג של) הנרקמת בין טאקאוֹ, תלמיד תיכון בן 15, לבין יוקינו – אישה צעירה ממעמד הצווארון הלבן. לפני שמישהו מכם יזעק “פדופיליה!”, “Garden of Words” אינו עוסק באהבה-אסורה או התגברות על יצרים אפלים, אלא בסיפור פשוט על שני אנשים המשמשים כמשענת זו לזה. כל בוקר גשום מבריז טאקאו מבית הספר כדי ללכת לגן הציבורי, שם הוא פוגש את יוקינו שנמצאת בגן הזה בכל יום.

שינקאי לא מסגיר רבות אודות חיי שני הגיבורים. ידוע כי טאקאו בא ממשפחה לא שגרתית במיוחד וכי ליוקינו ישנן דילמות עמן היא מתמודדת, אך הסרט אינו מתעכב על הבעיות. הוא מתעכב על הפתרון שלהן. טאקאו פותח את לבו וחייו בפני האישה שאפילו את שמה הוא לא יודע, ואילו היא מאזינה, לעתים מייעצת, זאת מבלי שטאקאו מבין כי המפגשים הללו הם גם תרפיה עבורה.

הסיבה המרכזית שאני רוחש חיבה לסרט הזה היא אישית; אני מהמעטים האלה שאוהבים גשם. מאוד אוהבים גשם. כאשר מגיע הקיץ אני נכנס לדכאון. זאת אומרת שאין לי את האפשרות לשנוא סרט בו ה-‘גשם’ הוא אחד הגיבורים הראשיים. הוא מורגש בסרט היטב אפילו כשהוא חסר. אתם ודאי יודעים שיפן היא מדינה חמה יחסית, וכמו אצלנו – גם אצלם ישנן עונות ללא גשם. לכן במהלך המפגשים בין טאקאו ליוקינו, מרחפת תמידית התחושה שהמפגשים בין השניים לא יכולים להימשך לנצח.

כאשר מפסיק הגשם ב-“Garden of Words” לא מופיעה קשת בענן. באותו רגע העלילה מתחילה להניע גלגליה, ומסרט על מפגשים ידידותיים בין שני אנשים שרוטים – הוא הופך להיות סרט על דברים שמתרחשים לשני אנשים שרוטים. אגיד כבר עכשיו שהסרט מחביא טוויסט קטן בשרוול, טוויסט המשנה את פני הדברים עבור הגיבורים שלו. למען האמת הייתי שמח לוּ העניינים היו ממשיכים כפי שהם היו בימים הגשומים, מפני ששני אנשים שנפגשים רק בבקרים גשומים הוא דבר ראליסטי. מה שקורה לשני גיבוריו בהמשך הסרט כבר חורג לתחומים שבחיים האמתיים לא יכולים להתרחש, וזו הנקודה בה “Garden of Words” מאבד מעט מהייחודיות שלו.

את זה אומר רם המבקר.

רם האנושי לעומת זאת ישמח לספר לכם זאת: חלקו של הסרט אחרי סשן המפגשים החורפי בין שני הגיבורים אינו פחות טעון רגשית. ההפך. כבר אמרתי בתחילת הביקורת שמדובר בסיפור אהבה ‘גדול מהחיים’, ועל אף שהוא לא ‘גדול מהחיים’ כמו ב-“קולו של כוכב” (שם מפרידים בין גיבוריו האוהבים מספר שנות אור) הוא מספיק גדול מהחיים כדי להושיב אתכם עם הברכיים צמודות לסנטר ולעודד כמה שיותר את מערכת היחסים הספק-אפלטונית ספק-מטרידה הזו. לוּ היה זה סרט הוליוודי, הוא ודאי היה נגמר בטאקאו (או “ג’ק” כפי שוודאי היו קוראים לו בעיבוד כזה) רץ לשדה תעופה כדי לעצור בדקה ה-90 את יוקינו (או “קייט” או משהו כזה) מלעזוב. הם היו מתחבקים. הייתה עולה שקופית של ‘3 שנים מאוחר יותר’ ורואים אותם יוצאים לחופשה עם ילדים.

אך סופים שמחים אין בחיים. יש רק סופים מאתגרים. על אף שעלילת “Garden of Words” אינה משהו שעשויה להתרחש למישהו מאיתנו, היא מרגישה מספיק אישית ומרגשת כדי להאמין, ולוּ ל-45 דקות, כי יש עוד סיפורי אהבה מיוחדים בעולם הזה. 

מאקוטו שינקאי – עברת את המבחן (וסליחה שפקפקתי בך).


[The Garden of Words [Kotonoha no Niwa | יפן, 2013 | 46 דקות | דרמה, רומנטיקה, הברזות מבית-ספר | סטודיו CoMix Wave Films | מיוֹ אירינוֹ [האקוּ מ-“המסע המופלא”], קאנה האנאזאווה [אקאנה מ-“Psycho-Pass”] | תסריט ובימוי: מאקוטו שינקאי


לקריאה נוספת:
 Children Who Chase Lost Voices from Deep Below [ביקורת]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם