Tekken (לייב אקשן)

שימו לב מה אמר המפיק של סדרת משחקי טקן על סרט הלייב אקשן שיצא השנה: “זה יותר נורא מהשואה. בא לי לתקוע לעצמי צ’ופסטיק עם חרדל בתחת ולהיאכל על-ידי קרוקודיל מאשר לראות את הבזיון הזה שוב”. טוב, תפסתם אותי. האמת הוא סתם אמר שזה סרט לא משהו. אבל אני משוכנע שהוא היה פוליטקלי קורקט, מפני שאם אני הייתי ממציא את טקן, והיו עושים עליו סרט כמו הסרט הזה, הייתי… הייתי… כועס. מאוד כועס.

אז, מה הבעיות של הסרט? דבר ראשון, הוא מתרחש ב-“Tekken City”. וכן, זה בדיוק כמו שזה נשמע.
מסיבה לא ברורה, עולם הסרט הוא עולם דיסטופי, בו המדינות מנוהלות לא על-ידי ממשלות אלא על-ידי תאגידי ענק (תארו לכם “Microsoftia” או “Googlandia”), כאשר התאגיד הגדול מכולם הוא “טקן”. כלומר מה שבסדרת המשחקים היה שם של תחרות מכות, הפך להיות ארגון בפני עצמו. כדי לפשט את זה, דמיינו שאתם קמים בוקר אחד ומגלים שהמונדיאל או האוליפיאדה הפכו להיות תאגיד שמנהל מדינות.

עכשיו, אין לי בעיה עם שינויים מהותיים כאלה. נהפוכו, אני בעד הפרדה טוטאלית בין משחק לגרסת הסרט. זה מעודד מקוריות, רעיונות חדשים, וקריצה לקהלים חדשים וישנים. אך שינויים כאלה מצריכים סיבת קיום, מה שרבותי – לא קיים בסרט של טקן. אין שום תירוץ הגיוני לכל השינויים שנעשו בסביבת הסרט, והעלילה הקלישאתית שלו הייתה יכולה להסתדר גם בעולם שלנו.

בטוחים שאתם רוצים לדעת? טוב; עלילת הסרט נסובה סביב ג’ין קאזאמה, כעת פרחח פורע חוק שמחליט לנקום בראש ארגון טקן – הייהאצ’י מישימה – אחרי שחזה במות אימו בזמן פשיטה של חיילי טקן על בית הפח בו הוא גר. הוא מצטרף לנבחרת הלוחמים של תחרות אגרוף הברזל של טקן, בתור מיוצג של העם, בה המנצח (כך לפי ההבטחות) יקבל חופש, כסף רב, כבוד ומסלול טריפל של הוט.

מצידה השני של הטלנובלה הברזילאית, בנו של הייהאצ’י מישימה, קאזויה, ממתין זמן רב כדי לרשת את “טקן” מידי אביו המזדקן. זמן רב מדי. כעת נשבר לו, והוא מתכנן לעשות שישו ושימחו בתחרות הממילא-לא-ידידותית הזו, וכמו כן הוא מעוניין להכשיל את המתמודד הצעיר החדש, ג’ין, בכל דרך אפשרית. את הסיבה לכך אפילו מי שלא נגע מעולם בבקר פלייסטיישן יריח מקילומטרים.

לא ציפיתי ליותר מדי מהעלילה, הרי גם את המשחקים אף אחד מכם לא מוריד רוכש כדת וכדין רק בשביל הסיפור העמוק. לפחות באנו לחזות בסרט אומנויות-לחימה טוב, נכון? זהו שלא. אם ללמוד מג’ין, השיטה לנצח כל קרב היא פשוט לקבל פלאשבק. בפעם הראשונה זה טריק קולנועי ידוע ונחמד, בפעם השניה זה שטיק מאוס, אך בפעם העשירית שזה קרה, הבנתי שמדובר בלא פחות מפטנט גאוני שצריך לנסות בחיים האמיתיים (ואגב, ניסיתי. ולא, זה לא עובד. וכן, עדיין כואב לי).

מאז ומתמיד הופרדה סדרת “טקן” מאחיותיה לז’אנר בכך שהיא שמה דגש יותר על טכניקה ותנועות גוף מאשר הוקוס-פוקוס וג’וטסואים למיניהם. ובכל זאת היא מעולם לא זנחה את הפן הפנטזי. אבל לא הסרט. מה פתאום. בתור סרט שעולה “רק” 35 מיליון דולר, אין כסף לגימיקים כמו דביל ג’ין או דובי פנדה. הרי חס וחלילה -Devil Jin יחליף את ההמצאה הגאונית “טקן סיטי”. אתם יודעים כמה מחשבה הושקעה בזה?

אחרי כל אלה, נותרנו עם הדבר היחיד שמזכיר לנו שמדובר בטקן: הדמויות. ג’ין כבר לא מאדרפאקר שקט עם מבט אכזרי, רייבן המגניב הפך להיות סטריאוטיפ מהלך על שחורים, סטיב פוקס הוא לפתע מתאבק מזדקן שפרש מחיי האגרוף, וחזר כדי להיות הספונסר של ג’ין (כן, גם אני הייתי מרים גבה לו הייתי יודע איך), אנה ונינה וויליאמס כבר לא האחיות ששונאות אחת את השניה, אלא פלקט מהלך. אני אפילו לא זוכר אם הן בכלל דיברו בסרט. מארשל לאו עוד איכשהו נשאר מארשל לאו, אבל כריסטי מונטנגרו שודרגה לדרגת נערת הבונד של הסרט והפכה להיות מושא האהבה של ג’ין. וחכו שתראו את קארה! “מי” אתם שואלים? דמות מקורית, חברה בלונדינית של ג’ין, שהסיבה היחידה שהיא מופיעה היא לעשות פרצופים מודאגים.

בתוך כל זה, נופל הסרט גם למיטב הקלישאות הידועות: “אהבה מנצחת הכל”, “אני נשבע שאני אנקום”, “אם רק תאמין בעצמך תוכל בלה בלה בלה”. תודה לאל שהסרט הוא רק 90 דקות, אחרת הייתי תוקע כדור במסך הטלוויזיה שלי. וחבל, אני אוהב את המסך הזה.

“טקן: הסרט” הוא בזבוז מיותר של זמן (למרות שלא יצא לי לראות בזבוז חיוני של זמן). השינויים הרבים פוגעים הן ברוח המשחקים והן מחבלים בסרט עצמו. כמעט כל הדמויות הינן צל חיוור של המקור, ואלא שבכל זאת עוברות מהדיסק למקרן בצורה מושלמת, לא מקבלות מספיק דקות מסך. כמעט ואין שום אפקטים, ולרוב הסרט נשען על פעלולים, מה שהיה בסדר לוּ היו הפעלולים טובים. “טקן” מעולם לא נראה רע יותר, והסיבה היחידה שנשארה לראות אותו היא אם הפסדתם בהתערבות.


הטוב: לפחות זה לא “דרגון בול: אבולוציה”.
הרע: אוי שיט, נזכרתי ב-“דרגון בול: אבולוציה”.
והמכוער: אפילו הסרט של טקן דומה יותר לאנימה של דרגון בול מאשר “דרגון בול: אבולוציה”.

ציון במדד OK – סביר מינוס

Tekken | ארה”ב/יפן 2010 | אקשן, אומנויות לחימה, הרבה אקמול| 90 דקות | סטודיו Crystal Sky Pictures | יוצר מקורי: ממציא הסאדיזם | במאי: צאצא שלו

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם