(Subete ga F ni Naru (The Perfect Insider

 

Subete ga F ni Naru היא דוגמה ומופת עבור מי שרוצה לדעת כיצד לא ליצור סדרה בלשית טובה. סט הכללים עבור כך פשוט למדי:
1) צרוּ את הגיבורה המעצבנת ביותר שניתן להעלות על הדעת.
2) הִפכו אותה למעצבת אפילו יותר. 

Subete ga F ni Naru (או “The Perfect Insider” במערב) היא סדרת אנימה מהזן הנדיר – כזו המבוססת על ספר. לא לייט נובל, אלא ספר עב כרס, עם הרבה מלל וללא איורים. היצירה היא פרי עטו של הירושי מורי (האחראי גם ל-“זחלני השמיים“, אחד מכדורי השינה הטובים בעולם) ונחשבת למצליחה בתחומה; עלילתה ראתה אור כסדרת מנגה, משחק וידאו ואפילו דרמה טלוויזיונית ששודרה אשתקד. מכלול עובדות זה הצית בי גצי התלהבות לקראת גרסת האנימה החדשה, ועל אף שצלחתי את כל 11 פרקיה, לא הייתי מתחיל אותה לוּ מראש ידעתי כמה קשה יהיה לסיימה.

גיבורת הסדרה היא מוֹאה [Moe]. זו לא הדרך שלי לתאר אותה, אלא זה אכן שמה הפרטי. מואה היא סטודנטית צעירה, גאונה ועשירה המבלה את מרבית זמנה בחברתו של פרופסור סאיקווה ועמיתיו. סאיקווה הנו גאון גם כן, ולמורת ליבה של מואה הוא – איך הצעירים אומרים – “לא שם עליה קצוץ” (בסדר, אז לא הייתי פופולרי בתיכון). יום אחד משוחחת מואה בוידאו-צ’ט עם שיקי: גאונה שהיא, ובכן, גאונית (?) יותר מכל הגאונים בעולם. ובזאת אמרתי כל-כך הרבה את המילה ‘גאון’ על מגוון הטיותיה עד שהיא איבדה בעיניי משמעות (‘רוויה סמנטית’ קוראים לזה. נכון אני גאון?).

שיקי שייכת לזן הנדוש של גאונים, כאלה שאף אחד לא מבין אותם. היא רצחה את שני הוריה כשהייתה בת 14, ובית המשפט קבע שהיא אינה כשירה פסיכולוגית לתת דין על מעשיה. בעשור וחצי האחרונים מתגוררת שיקי בחדר מבודד במעבדת-מחקר באיזה אי, וכעת הרוצחת הפסיכופתית משוחחת בצ’ט עם מואה; השיחה נמשכת דקות ארוכות במהלכן מועלות תהיות בנושאים אישיים, מדעיים ופילוסופיים. זמן מה אחרי השיחה מציעה מואה לכל חברי המעבדה לצאת לנופש באותו אי בו כלואה שיקי. אוּלם לאחר שמואה וסאיקווה מגיעים למקום, נרצחת שיקי בברוטליות.

מקרה הרצח מצית מספר רב של שאלות, כאשר בראשן: כיצד? הרי שיקי נמצאה בהסגר ובמעקב 24/7. מספר מדענים נמצאים במקום בליל הרצח, וכל אחד עשוי להיות החשוד. כל אחד.

Subete ga F ni Naru היא סדרה אינטליגנטית. רוב הדמויות המככבות בה הם של מדענים, וככזו, צופים רבים של הסדרה עתידים לשמוע שיחות שלאף אחד אין מושג מה קורה בהן. חקירת מקרה הרצח יורדת עד לרמה של הפרטים הטכניים המשמימים ביותר: כיצד עובדת תוכנת המחשב המנהלת את המעבדה, מהו הלו”ז של עובדי המקום, וכל אנומליה שנמצאת בחדרה של שיקי נבחנת לעומק. במקביל, באמצעות פלשבקים, אנו למדים על תקופת נעוריה של שיקי ועל מערכת יחסים מינית שניהלה בגיל 13. על אף שנחשפים פרטים רבים אודות נפשה המסובכת , לא הרגשתי עד סיום הסדרה שאני יודע על שיקי מספיק.

זו הבעיה המרכזית של הסדרה: הנושא שלה מעניין הרבה יותר מהנשוא (או הפוך, שמונה פעמים החלפתי את המשפט). אין לי בעיה עם פרופסור סאיקווה. אוּלם מואה, בתור הדמות הראשית, הקולנית והדומיננטית ביותר, אינה נסבלת; גישת הזכאות-העצמית שלה בולטת לרעה אל מול הדמויות הצנועות יותר הסובבות אותה. אין לי בעיה עם גיבורים בעלי IQ גבוה שחושבים שמגיע להם הכול (ויקטוריקה בעלת האופי הדומה הפכה את Gosick לאחת מסדרות המסתורין הטובות שראיתי), אך למעט היומרנות האינטלקטואלית שלה, מואה, בתכלס, לא תורמת לסדרה דבר. שיקי אחראית למתח בעוד שפרופסור סאיקווה אחראי על התנעת העלילה קדימה; בדרך-כלל הוא נמצא צעד אחד לפני כולם בכל הנוגע לחקירה. פעמים ספורות הוא אף מודה שהוא גילה פרט משמעותי, אך הוא שומר את האינפורמציה לעצמו כי מתחשק לו שמואה תגלה דברים בעצמה. וואלה יופי.

מדוע שדמות מורכבת ומרשימה כמו שיקי תגלה עניין בתרנגולת צווחנית עם חלוק מעבדה? זה נשגב מבינתי. אך הבעיות של הסדרה לא מתחילות ונעצרות במואה: שיקי והמסתורין סביב הגופה הן החלק המעניין היחיד בסדרה. פרקים רבים דורכים במקום, ומתי שסוף סוף קורה משהו שאפשר לקרוא לו מלהיב, הבימוי חסר-הייחוד מוריד מערך הדברים. אפילו אם הייתה מתרחשת תפנית כמו מטאור מלא ממתקים שנופל באי, האופי הרגוע-מדי של הסדרה היה גורם לכם לפהק. אם זה לא מספיק, היא לוקה בפרמטרים נוספים: אנימציה בינונית, עיצוב דמויות בנלי ופס-קול חסר נוכחות. במקום להעניק תחושה של סדרת מסתורין משובחת, Subete ga F ni Naru מרגישה יותר כמו משחק Point and Click שלא אתם משָחקים.

כל זה לא מעיד על חרטה שצפיתי באנימה. בדיעבד, אולי הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי מתחיל אותה. אך לטובתה יאמר כי בפרקים האחרונים היא צוברת תאוצה; חקירת מותה של שיקי מובילה את הצוות למסקנות מצמררות שלא עלו בדעתי, וגם כשנדמה שלא יהיו יותר תפניות דרמטיות, מגיע טוויסט נוסף שבועט בישבן. ואחריו עוד אחד, ולקינוח עוד אחד.

אין הרבה סדרות (או סרטים) עם מקרי רצח בלשיים שגרמו לגלגלי המוח שלי לעבוד שעות נוספות, כך שאם אתם מחפשים גירוי שכלי, Subete ga F ni Naru היא הכתובת הנכונה. אוּלם קחו בחשבון כי בעבור כל רגע אינטליגנטי ומרגש תיאלצו לצאת למאבק-עצמי בכדי לא להירדם. עוד עובדת לרעתה העובדה שלא מדובר בסדרת-מתח-מבוססת-ספר היחידה שמסתיימת כעת. לסדרה האחרת (ביקורת בקרוב) אולי אין את אותה מנת משכל כמו שיש פה, אך העובדה שהשנייה נראית מדהים ומהנה להפליא הופכת את Subete ga F ni Naru לדוד הטרחן שיש לו סיפור מעניין לספר לכם, אך דרך משעממת לספר אותו.


הטוב: סיפור מתח בלשי אינטליגנטי עם בסיס מרתק ותפניות דרמטיות.
הרע: הגיבורה הראשית מעיקה; בימוי חסר חן; איכות הפקה בינונית במקרה הטוב.
והמכוער: כן, צדקתם, One-Punch Man היא הסדרה הבלשית האחרת עליה דיברתי.

ציון במדד OK – סביר מינוס

(Subete ga F ni Naru (The Perfect Insider | יפן, 2015 | 11 פרקים | סטודיו A-1 Pictures | מסתורין, צבע מתייבש | איבּוּקי קידוֹ [סאקוּיה מ-“ISUCA”], יאסוּיוּקי קָאסֱה [קאנקוּרוֹ מ-“Naruto”], אטְסוּמי טאנזאקי [מאיוּ מ-“Death Parade”] | במאי: מאמורו קאנבּה [“Elfen Lied”] | יוצר מקורי: מומחה בהפרעות שינה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם