ראיון עם צוות הלייב אקשן של Soul Eater
כמו שהמצאת הגלגל הביאה בסופו של דבר ללידתה של המכונית המודרנית, כך גם גלגולו הראשון של המחזמר הבימתי בישראל בפורים 2006, הביא ארבע שנים אחרי את העיבוד המשוכלל ביותר בישראל: סרט לייב אקשן מוזיקלי, וב-HD.
לאחר חודשים של עשיה אינטנסיבית, ודקה לפני ש-"המקרה המוזר של X בשעת לילה" ישתחרר לציבור, זימנתי לשיחה צפופה ארבעה מאנשי המחזמר: ענן, נגה, אלון ויובל.
"הפקת סרט הוא לא דבר של מה בכך. בהתחלה שאלנו את עצמנו 'האם אנחנו יכולים להפיק סרט?' ידענו שזו תהיה עבודה קשה. כשאמרתי שנצליח, לא דמיינו כמה קשה הדבר, ורק מי שחווה את התהליך יכול לדעת כמה זה לא קל…" שחזר אלון, צלם הסרט, תסריטאי ושחקן.
בין שלל הבעיות הרבות שצצו במהלך הצילומים, הייתה בעיה אחת שאופיינית בעיקר אם עושים עיבוד לסדרה פנטזית כמו "סול איטר": הקוספליי. "הדמויות לא פרופורציונליות. בכלל כל הקוספליי של סול איטר אינו פשוט לעשיה, בעיקר מפני שרק 2 בנות עשו אותו, מאשה 
ואני". מספרת ענן, מפיקה ותסריטאית, בעודה נזכרת בתקופות מכוערות בשנה האחרונה. אך גם לאחר שהתלבושות היו מוכנות והצוות יצא למנהרה הזו שנקראת 'ימי צילום', מנהרה ללא אור בקצה, גילו החבר'ה הצעירים כי דרוש הרבה יותר מכריזמה כדי לצלם סרט לייב אקשן. הם ידעו לספר יפה על כיצד נלחמו בשיניים על-מנת למצוא אישורים לצלם במקומות ציבוריים, וענן הוסיפה כי "במקום מסוים עשינו זאת בצורה פיראטית. הייתה גם סצנה שצילמנו באמצע פארק, עם הקוספליי והכל, וילדים קטנים הפריעו לנו נון-סטופ".
בעיות נוספות בהן טיפלו אנשי ההפקה היו עמידה בלוחות זמנים ("השחקנים שיתפו פעולה, באו בזמן והיו פשוט מדהימים. הם גילו המון אחריות") ודאגה שוטפת לצרכים של השחקנים, כגון אוכל.
אבל נחזור רגע להיכן שהכול התחיל: מדוע בכלל לצלם סרט מלכתחילה?
אלון: "הייתה בעיה עם כנס פורים, ולא קיבלנו את הבמה שרצינו. הייתה שם בעיה, וכדי שתקלות מסוג זה לא יחזרו, שינינו מדיום". "הטריילרים שלנו היו יחסית מוצלחים…" מספרת ענן, "…ובעקבות כך תמיד היינו חשופים למדיום הקולנועי, שקרץ לנו".
את מצלמת ה-HD הלא-ממש-זולה (אלא אם יש לכם אלף דולר פנויים) רכש אלון – שסיפר כי תמיד פינטז לעשות קולנוע עצמאי על סוגיו השונים – מחברה יהודית בארה"ב בשם B&H ("בעזרת השם". רציני איתכם): "הסרט מצריך עריכה. יצא לי לערוך בעבר סרטונים, ואת הטריילרים. לא היה לי מושג איזה ספקטרום של עבודה קיים בפנים. זה בור ללא תחתית, ומדהים איך קטעים עולים ונופלים על העריכה בלבד".
יום צילום אחד לקח להפקה כ-12 שעות, ופה נגה – הבימאית ותסריטאית – מסבירה את ההבדל בין סרט להצגה: "ההבדל הוא שבהצגה יש יום אחד של הופעה. בסרט כל יום צילום הוא הופעה, וכל יום היינו צריכים להתייצב ולתת הופעה".
איך השחקנים קיבלו את השינוי בסוגה של המחזמר?
יובל, המשחקת את בלאקסטאר, נודבה לענות: "זה לא היה כזה מפתיע האמת. די ראינו את זה מגיע, מפני שהיו סימנים מקדימים לכך, וצפינו שיהיה שינוי דרסטי על מנת שנוכל להמשיך עם ההפקה. לא ידענו באילו צורה זה יגיע". אפילו פורנו נלקח בחשבון.
כדי לעשות מעבר מהבמה אל עדשת המצלמה, נדרשו שינויים רבים בתסריט. "זה נתן לנו במה להרבה יותר דברים" מספרת ענן, שבחרה להשתמש במונח אירוני למדי. "היו בדיחות שהתאימו יותר למדיום של במה, והרבה דברים עבדו יותר טוב על מדיום קולנועי. מצאנו דברים חדשים שעובדים יותר טוב על המדיום של הסרט" מספרת נגה, בעוד אלון משחזר בנעליו כצלם ש-"יכולנו לשלוט על הפוקוס של המצלמה ועל דברים נוספים. יתרון נוסף הוא מוזיקת הרקע לאורך כל הסרט, ושינויי הלוקיישנים המהירים".
בניגוד להסברים על דרך ההפקה, הצילום וכדומה, דווקא על עלילת הסרט עצמו הם לא נידבו פרטים רבים. ענן מספרת שמומלץ לצפות בסדרת האנימה עד פרק 25, בעוד נגה מוסיפה כי היכרות בסיסית עם הסדרה תספיק. כשנשאלו על מה הסיפור, כל שהיה לענן להגיד הוא: " תיק תק תיק תק תיק…". אם לחזור אחורה בזמן, קצת אחרי המחזמר של TO Musical, מתי שנכתבה הטיוטה הראשונה של התסריט 
(אז עוד הוא היה מחזמר בימתי), הוא התבסס על הסדרה "24", לפי דבריה של נגה. כמה מזה נשאר היום? ניאלץ לצפות בסרט כדי לדעת.
כאשר נשאלו על התכניות שלהם לעתיד, הסבירו כי כרגע זה "בגדר רעיון", שום דבר לא יעלה בזמן הקרוב. "…אנחנו צריכים את ההפסקה שלנו, יש לרובנו תכניות אישיות לעתיד. אבל לא נגיד שלא פינטזנו". אמרה נגה.
"אני מתגייסת. לי אישית אין תכניות אישיות". מספרת ענן. אחרי עבודה כזו דקדקנית ומתישה על הסרט, הצבא ודאי יהיה לה חופש.
כמו שהמחזמר הבימתי הראשון הביא לגל מחזות זמר, אתם מצפים כי הלייב אקשן שלכם יביא לגל נוסף של סרטי לייב אקשן?
נגה: "בוא נגיד ככה – הלייב אקשן הבא שיעלה, אנחנו מקווים כי הם (מי שהם לא יהיו) ידעו עד כמה העבודה קשה. הם צריכים להשיג מימון רב. הטיפ שלי להפקה הבאה שתעלה הוא "תשיגו כסף", כי זה יקרה רק אם תרצו שזה יקרה".
אלון: "הלכנו עם הראש בקיר. התנדבנו לזה. במקרה לחלוטין ענן לא הייתה בלימודים, ואני בין עבודות, ולכן היה לנו זמן לתת. ברמת ההפקה זה דורש כל-כך הרבה, עד שאני אישית לא רואה בזמן הקרוב הפקה נוספת. אנחנו בטוחים שאנשים ינסו, אבל להגיע לרמה שלנו, של סרט בן שעה באיכות HD, תצריך עבודה רבה. שום דבר לא יקום מהר".
ענן מסכמת כי "זה לא לתלמידי בית-ספר. צריך לבוא עם ידע מסוים. הדבר הכי חשוב הוא לחיות את זה, צריך לרצות שזה יקרה. היו הרבה אנשים שלא היו נשארים אם הם לא היו רוצים מספיק שזה יקרה".
היתרון המרכזי של סרט בניגוד להפקה, הוא שסרט אפשר לראות תמיד. לכן מי שלא יגיע לכנס, יוכל ודאי לצפות בלייב אקשן מתישהו: "יש תכנון מסודר לגבי שחרור הסרט, והיכן הוא יוצג. זה לא יהיה בלגן פיראטי, ואנחנו נעביר הודעות על כך בהמשך", מרגיע אלון, ובאותה נשימה יוצר סקרנות רבה יותר.
למה כדאי לנו בכלל לבוא לראות את זה?
אלון: "כי זה טוב החרא הזה".
הוכחה לטענה הזו מגיעה כאשר שאלתי אותם האם כיום, אחרי שהסרט הושלם, הם היו מעדיפים לראות אותו בתור "סרט או הצגה" וכולם ענו פה אחד: "סרט!".
גם את הראיון הם מסיימים באופטימיות זהירה: "אם מישהו מתכנן להעלות משהו דומה בעתיד – זה רק נראה כיף. שאנשים לא ייקחו את זה בקלות דעת" מזהירה נגה את כל מי שחושב להכתים את העסק.
"זה קשה אבל זה כיף" מוסיפה ענן.
"המקרה המוזר של X בשעת לילה" | ה-26 באוגוסט | כנס כאמ"י 2010 | מרכז הקונגרסים חיפה
התגובות נעלות