Soul Sacrifice

“הבא נקריב עצמנו היום עבור עתיד טוב יותר לילדינו מחר” / ד”ר עבדול קאלאם (נשיא הודו לשעבר)


להקריב או להחיות, וזו השאלה. יש גם תשובה. 

Soul Sacrifice הוא כותר מדובר בזכות מספר סיבות. הראשונה שבהן היא קייג’י אינָפוּנה, הידוע כאיש שעיצב את מגה-מן ומאז עבד על כמה מהמשחקים המדוברים עליהם הנחתם אי פעם אגודל – Onimusha, Dead Rising ועוד.

סיבה שנייה היא הסיפור מאחורי המשחק. ביום בו ערקה סדרת Monster Hunter למתחרים מבית נינטנדו, עיני גיימרים מרחבי העולם נישאו אל עבר סוני והמתינו למכת המחץ שלהם. זו הסיבה ש-Soul Sacrifice נוצרה. בכל עימות בין פאנבויז של סוני ונינטנדו בו תעלה סוגיית Monster Hunter, המגוננים על סוני יעלו את Soul Sacrifice כטיעון. נותר רק לגלות כעת האם המשחק מצליח למלא את הנעליים הגדולות, או שמה Soul Sacrifice היא לא יותר מילדה קטנה שמודדת את הנעליים של אימא?



אתם מגלמים עבד – אחד מיני רבים – המשועבד למכשף אפל ורב עֹצמה בשם מאגוּסָר המתכנן להקריב את חייכם. בתא שלכם אתם פוגשים סֵפֵר מדבר שמבטיח לכם הזדמנות להביס את מאגוסר בתנאי שרק תקראו בו. כך למעשה את משחזרים וחיים את זיכרונותיו של מכשף עלום שסיפור חייו פזור בין דפי הספר, וצוברים את הכוחות של המכשף האלמוני. 

תחת הטענה כי ‘זכרונות הם עניין סובייקטיבי’, אתם רשאים לעצב בעצמכם את מראהו של גיבור הספר, מינוֹ וכמובן את שמו (את כולם ניתן לשנות אפילו במהלך המשחק). השם שבחרתי לשלי הוא Argonaut, על שם הארגונאוטים מהמיתולוגיה היוונית. זה רק מתאים לאור ההשראה של המיתולוגיות הרבות על המשחק. אתם תילחמו (פעמים רבות) מול הרפיה, סרברוס, גריפון, ג’ק-או-לנטרן, ציקלופ, קראקן, פניקס, הידרה, קנטאור ועוד רבים אחרים.

אשקר אם אגיד לכם שהסיפור הוא החלק המעניין ביותר של המשחק. סיפורו של הגיבור שאת זיכרונותיו אתם נושמים מועברים בצורת סיפור בו (בין שלב אחד למשנהו) אתם מדפדפים. הינכם מתחילים כמכשף צעיר שמצוות כפרטנר למכשפה טירונית כמוכם, סורטיארה שמה, ואתם ממשיכים כחבר במסדר השולח אתכם למשימות ברחבי תבל, רובם דורשים מכם לחסל מפלצות, או מכשפי-עבר שהשתגעו והפכו למפלצות. הפרקים כתובים במלל פילוסופי ומכילים יותר תיאורי רגשות מאשר התקדמות עלילתית. ובכל זאת, המשחק הזה לא נוצר כדי לספק חומר קריאה.

הקרבות מאוד דינמיים. בסיום כל מערכה אתם רוכשים לעצמכם סדרה של נשקים שונים ובאפשרותכם לצאת לקרב רק עם שישה. הנשקים מאוד מגוונים ומכילים חרבות מאלמנטים שונים, אופציה לעצור את הזמן, להאיץ את עצמכם, נשקים שאפשר לירות, אמצעי חיזוק כאלה ואחרים וכמובן תרופות. כמו בכל משחק RPG, מומלץ לאזן היטב את הנשקים והתרופות לפני הקרב. כאשר לדוגמה אתם נלחמים מול הארפי, שמבלה חלק נכבד מהקרב באוויר ולא ביבשה, יש לאכסן נשקים שיורים באוויר ולא כאלה שיוצאים מהאדמה. אפשר כמובן להיות מומחים אפילו יותר גדולים וללמוד על החולשות של המפלצות השונות. כך למשל תגלו ש-ולקיריה וסרברוס חלשים יותר למתקפות-מבוססות-אבן, בעוד מינוטאורוס, פגסוס ולוויתן חלשים לברקים. רוב הנשקים והתרופות ניתנים לשדרוג. 

כל קרב, ואני מתכוון כל קרב (בין אם הוא מול מפלצת אקראית חלשה או בין אם הוא כנגד בוס חזק) יציב אתכם בדילמה: אתם יכולים להקריב את האויב, או שאתם יכולים להציל אותו. יש ב-Soul Sacrifice שתי מערכות של עליית רמה. האחת מבוססת קסם והשנייה מבוססת חיים. הקרבה של מישהו תעלה לכם את הקסם, בעוד שאם תעדיפו להציל אתם תחזקו יותר את החיים, מה שיעלה את ההגנה שלכם. עליכם לחשוב היטב כיצד לחלק את המאזן בין הקסם להגנה. בסוף המשחק, תלוי מה הדרך שתבחרו, אתם יכולים למשל להיות רמה 80 בקסם ורמה 20 בהגנה, או להפך, או רמה 50 בשתי המערכות (אופציית האיזון האחרונה היא זו שאני דובק בה).

הדרך בה תבחרו תשפיע לא רק על היכולות שלכם בקרב, אלא על גם על מצב הסיפור. לאורך כל המשחק אפשר לשנות את המאזן בין הקסם להגנה, אך זה יעלה לכם לא מעט. “לא מעט מה…” אתם שואלים? על זה תכף.

למשחק יש אלמנט נוסף של הקרבה, והיא הקרבה עצמית. במידה ותוחלת החיים שלכם לא משהו, תופיע בפניכם האופציה להקריב חלק בגוף שלכם. עור, עיניים וכדומה. הדבר משחרר מתקפה מאוד חזקה שעשויה להטות את המאזן לטובתכם (ברוב המקרים שלי יצא להשתמש בזה, המפלצת חוסלה סופית). יש לכך חסרונות כמובן. הקרבה של העור תוריד את ההגנה שלכם בחצי, הקרבה של העיניים תוריד פלאים את יכולת הראייה שלכם בקרב. לכן במתקפות הללו יש להשתמש כמוצא אחרון. חסרונות ההקרבה של חלקי הגוף מלווים את דמותכם גם אחרי אותו קרב והדרך היחידה להשיב את החלקים החסרים היא בעזרת Lacrima, המטבע של המשחק. מדובר למעשה בדמעה שיוצאת מהספר ומאפשרת לכם להחזיר כל מיני דברים שאבדו, כמו נשקים (כן, שכחתי לציין שיש גבול למספר הפעמים בהן ניתן להשתמש בנשק), מכשפים-עמיתים או במקרה הזה, חלקי הגוף שאבדו. חלקם עולים הרבה Lacrima, חלקם פחות, אך בין שלבים מומלץ לצאת מהספר כדי לאגור עוד קצת Lacrima. אלמנט ה-Lacrima מוריד מהקטע של ה-Sacrifice ב-“Soul Sacrifice“, אבל בלעדיו הייתם כבר בתחילת המשחק מוצאים את עצמכם חסרי נשק ואיברי גוף חיוניים. אף אחד לא רוצה לגלם מכשף גידם ועיוור. 

כמו ברוב המשחקים מהסוג, האטרקציה המרכזית של המשחק היא מצב האונליין. מלבד הסיפור המרכזי של המשחק, יש אזור משני הנקרא ‘Avalon’ ובו מתוארים קווסטים צדדיים שלכם. אתם יכולים כמובן לצאת אליהם לבדכם, או אפילו עם שני מכשפים בעלי אינטליגנציה מלאכותית (שהם אגב מכשפים שהבסתם במשחק ובחרתם להציל ולא להקריב), ואתם יכולים כמובן לצאת אליהם עם חברים מהרשת. מצב המולטיפלייר מאפשר עד 4 שחקנים סך-הכל, אך מדובר במערכת נטולת תקלות ונקיה מפגמים ולאגים, עניין לא-של-מה-בכך בהתחשב במשחק לקונסולה ניידת. כל מה שתעשו אונליין משפיע על דמותכם גם במצב המשחק הרגיל, כלומר אתם יכולים לחזק את הקסם/הגנה ולאסוף נשקים אונליין, והם כולם ממשיכים גם בגרסת האופליין. 

ולא תאמינו כמה כיף האונליין. 
שיתוף פעולה הוא מאפיין חשוב. כל אחד מהשחקנים מגיע עם ארסנל הנשק האישי שלו, ואין כיף גדול יותר מלראות את הפעולות השונות בהן כל אחד נוקט. כאשר אתם מתים בקרב, זה לא סוף המשחק; מישהו משלושת חברי הצוות האחרים יכול להציל אתכם בתמורה למחצית מקו החיים שלו. חיים במשחק אפשר למלא די מהר, כך שתהיו בטוחים שכל עוד אתם מספיק טובים – מישהו יבוא ויציל אתכם. הבעיה היא כאשר אתם מזיקים יותר מאשר מועילים, או שמתתם יותר מדי פעמים. במקרה כזה אפשר להקריב אתכם לשארית הקרב. הקרבה של שחקן משחררת פרץ אנרגיה חזק ביותר המוריד לא מעט מחייה של המפלצת מולה אתם נלחמים. אך אל תחשבו שברגע שאתם מתים (כלומר, מתים סופית) מסתיים התפקיד שלכם. באותו רגע אתם מסתובבים בזירה כנשמה בלתי נראית. עליכם בכל רגע ללחוץ על אחד השחקנים החיים, מה שמעלה את ההתקפה שלהם, או ללחוץ על המפלצת, מה שמוריד את ההגנה שלה. מדובר ככל הנראה במשחק היחיד בו שחקן ממשיך להיות פרודוקטיבי גם אחרי מותו. במידה ומתתם והמפלצת נוצחה, אתם עדיין תזכו בשלל הנשקים והחיזוקים החדשים, אך לא לכוחות הקסם/החיים שיכולתם להשיג לו אתם הייתם אלה שמקריבים/מצילים את המפלצת.

כמו בכל מצב מולטיפלייר, יש רגעי אי-צדק מתסכלים. לא פעם מצאתי את עצמה חלק מקבוצה בה הייתי אחד התורמים היותר בולטים בקרב, אם לא הטוב ביותר, אך ברגע שמתתי בפעם הראשונה, הגיח איזה פוץ שהוחיה 5 פעמים ומחליט להקריב אותי.


מעלות רבות יש ל-Soul Sacrifice ולא רק במשחקיות ובאונליין. המשחק כולו משתמש במערכת מסך-המגע של ה-Vita. אתם יכולים לזמן את הנשקים בלחיצה עליהם במסך, לדפדף בספר כמו ש…ובכן…באמת מדפדפים בספר, ולהיכנס ולצאת מכל התפריטים מבלי ללחוץ על X או O. הטקסטורות במשחק הן לא הטובות ביותר שיצאתי לי לראות על הקונסולה, אך זה בעיקר כדי לפנות מקום עבור המפות השונות. מפות המשחק הן גדולות מאוד, בנויות לפרטים קטנים והכי חשוב: משתנות. פסלים יכולים להישבר, קירות יכולים להיסדק.

יש מספיק מה לעשות גם מחוץ למשחק, ואני לא מדבר רק על תכנון מאגר הנשקים והחיזוקים שלכם. ה-Lore למשל הוא התנ”ך של המשחק. קריאה בו תלמד אתכם על המיתולוגיה של העולם, ההיסטוריה, הגאוגרפיה והוא מספק רקעים על המפלצות. להפעיל משחק כמו Soul Sacrifice ולבלות זמן רב בקריאה במקום בכיסוח מפלצות דורש סובלנות רבה. ה-Lore הוא לא חובה אך הוא מוסיף רבות להבנה של עולם המשחק. אתם יכולים לדלג על הגאוגרפיה או המפלצות, אך מומלץ בהחלט לדפדף בפרק על ההיסטוריה, שם תלמדו כיצד נוצר העולם, מי הם למעשה המכשפים, מה תפקידם, ומה לכל השדים בכלל מתרחש במשחק? חוץ מזה שמעכשיו בכל פעם שמישהו יגיד לכם “קרא איזה ספר במקום לשחק כל היום במשחקים”, אתם לא צריכים להסיר מידיכם את המשחק.


המשחק לא רק נראה טוב, הוא גם נשמע ככה. Soul Sacrifice מכיל פס קול שהוא יצירת מופת. השיר שמלווה את השחקן בעת שיטוט בתפריטים מבוצע על-ידי זמרת פרסית מפורסמת. נעימות המשחק הולחנו על-ידי יאסונורי מיטסודה ועוד איזה מישהו. מיטסודה הוא כמובן האיש שאחראי על הנעימות ב-Chrono Cross, Chrono Trigger ורבים אחרים. כל השירים בוצעו על-ידי תזמורת מקצועית, ואפילו דרך הרמקולים הקטנים של ה-Vita השירים נשמעים מצוין (ובכל זאת, שימו אוזניות עבור חוויה מירבית). אבל למה לברבר? פשוט צפו בעצמכם בסרטון ההקלטה של נעימת הנושא. פנטסטי.

הדיבוב האנגלי של המשחק לא איכותי במיוחד. למזלכם, אם תזמינו את המשחק כמוני ב-Pre Order, או דרך ה-Playstation Store, תזכו לקבל את הדיבוב היפני המקורי והאיכותי הרבה יותר (בנוסף לעוד מספר בונוסים כמו תלבושות ונשקים). מי שעדיין מתלבט יכול להוריד את הדמוֹ שמורכב למעשה מהסגמנט הראשון של המשחק, ומאפשר להמשיך עם כל מה שצברתם בו גם במשחק המלא. במידה ואתם רוכשים עותק פיזי של המשחק, קנו אותו מחנות אירופאית: בגרסה זו מגיע המשחק עם עטיפה מתחלפת, כך שכאשר נמאס לכם מהעטיפה האירופאית, אתם יכולים להחליף לזו היפנית.


Soul Sacrifice הוא משחק ממכר ורב מעלות. קשה לי להגיד אם הוא תחליף טוב ל-Monster Hunter מהסיבה הפשוטה שמעולם לא שיחקתי Monster Hunter, אבל אפילו ברגעים אלה שאני כותב לכם, הדבר היחיד שאני רוצה הוא לסיים כבר את הביקורת כדי שאוכל לחזור לשחק. הוא לא המשחק המושלם שרק עבורו כדאי לכם לרכוש Vita (כמו שרבים עשו ממנו), והוא פעמים רבות חוזר על עצמו – הגיוון במפלצות פשוט מתסכל – אך הוא מספק שעות של הנאה, הן במצב האונליין והן במשחק הרגיל. יש ל-Soul Sacrifice עוד המון סודות שוודאי לא הספקתי להיחשף אליהם. מדובר כנראה באחד המשחקים הארוכים לקונסולה, שני רק ל-Persona 4 Golden. לוּ יופקו כל הלקחים עבור משחק ההמשך (שנמצא כרגע בשלב המו”מ), Soul Sacrifice 2 הוא שעשוי להיות המשחק המושלם לקונסולה – וזו כבר סיבה מספיק טובה לקחת לידיים שלכם את המשחק הנוכחי.


הטוב: משחק נייד שלא נופל ברמתו ממשחק של קונסולה ביתית; ממכר; מצב האונליין; פס קול אדיר.
הרע: בוסים ושלבים שחוזרים על עצמם; טקסטורות לא מלוטשות מספיק.
והמכוער: הנובים שמקריבים אותך למרות שאתה טוב מהם פי אלף.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Soul Sacrifice | יפן, 2013 | אקשן, RPG, מונסטר האנטר | Japan Studio, Marvelous AQL, Sony Computer Entertainment | מוזיקה: יאסוּנוֹרי מיטסוּדה, וואטארו הוקוייאמה | יוצר ומעצב: קייג’י אינופונה


לקריאה נוספת (משחקי תפקידים ל-Vita)
 Persona 4 Golden (ביקורת)
 Ragnarok Odyssey (ביקורת)

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם