!Skip Beat / סקיפ ביט!
כשהייתם קטנים – כמה מכם עמדו מול המראה, דפקו חיוך שובב וקריצה ותהו לעצמם איך יראו בתור שחקנים? אם אף אחד מכם, כנראה שאוכלוסיית הבלוג הזה מורכבת משקרנים, או עורכי-דין. כולנו בשלב מסויים פינטזנו על השואו ביז בצורה זו או אחרת; לקבל שבחים בעיתונים, ללכת ברחוב כשעדר פאנגירלס רץ אחריכם יותר מהר משור זועם אחרי דגל סין, וכמובן לשם המשחק. לעמוד מול מצלמה או קהל ולהיכנס לעולם אחר.
קיוקו [Kyoko] בת ה-17 מעולם לא חלמה להיות שחקנית. האמת, היא גם מעולם לא חלמה. את רוב חייה היא בילתה בלשרת אחרים, ובעיקר את שוֹ [Sho] – חבר ילדות ומושא אהבתה. מאז שהיו קטנים, קיוקו בישלה, כיבסה וניקתה עבור שו. גם כשהוא הציע לה לברוח איתו לטוקיו כדי להגשים את חלום חייו ולהפוך לסלב, ולהיכנס יום אחד לבית האחת הגדול VIP, לא היססה קיוקו וברחה אחריו. אך אבוי, שוֹ אכן נעשה סלב. וכמו כל סלב טירון, השתן עלה לו לראש והוא זורק את קיוקו שלנו לכל הרוחות. נבגדת, פגועה וחסרת כל – נשבעת קיוקו לנקום בשוֹ, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לשחק את המשחק שלו: להפוך לסופר סטאר גדולה יותר ממנו.
סדרה בה החלום הגדול ביותר של הדמות הראשית הוא להפוך לאיידול רק בשביל נקמה יכולה להיות דבר כיפי. והיא אכן כזאת. קיוקו מסתפרת וצובעת את שיערה, ובתפנית מדהימה מגדלת אישיות של מפלצת תעבת בצע חמודה, ומצטרפת לסוכנות השחקנים LME המתחרה. הדרך לשם לא פשוטה, אך משמצליחה סוג של להצטרף, מגלה קיוקו שהדרך לפיסגה לא פשוטה בכלל.
סקיפ ביט! (אל תשכחו את סימן הקריאה!) היא אחת מקומדיות השוג'ו המוצלחות ביותר בשוק. בניגוד לסדרות בהן חבוב נורמלי אחד מוקף בחבורה של פסיכים, מדובר הפעם בפסיכית המוקפת בחבורה של נורמלים. או נורמלים למראה בכל אופן, לכל אחד יש בסופו של דבר את הטירוף שלו. הסגנון הצבעוני והעליז של הסדרה מתאים בדיוק לנושא בו היא עוסקת: עולם השעשועים. אין רגע דל בלי איזה טירוף הומוריסטי, בעיקר מצידה של קיוקו, אפילו ברגעי הדרמה-קווין בסדרה, שמהם יש בשפע. ב-LME קיוקו מפתחת יחסי אהבה-שנאה עם טסורוגה רן [Tsuruga Ren] – הכוכב הגדול ביותר של LME, ואחד המפורסמים הפופולריים ביותר ביפן. הוא שחקן-על שמעולם לא מפגין את רגשותיו האמיתיים, מראה נאמנות למשחק ומקצועיות חסרת תקדים. או בקיצור איך שהשחקנים בישראל אמורים להיות אבל הם לא.
משולש האהבה הזה לא ממש בא לידי ביטוי. רוב הסדרה עוקבת אחר התפתחות היחסים בין קיוקו לרן, בעיקר כשקיוקו עולה יותר ויותר בסולם ההצלחה. הסדרה מצליחה ללמד את כולנו איך נראית המערכת מבפנים. הצופים עוקבים אחר קיוקו בעודה נלחמת באודישנים, מקבלת תפקידים שונים ולומדת להיות שחקנית אמיתית, ולא רק בשל יצר הנקמנות. ב-25 פרקי הסדרה למדתי הרבה, לא על משחק אלא על מה שדרוש משחקן וכיצד צריך לגשת לתפקיד. למרות שסקיפ ביט! לא לוקחת את עצמה ברצינות, היא מצליחה לרגש ביותר. גם הקומדיה מפנה את מקומה כאשר מגיעים רגעי האמת. כשקיוקו צריכה לקחת את עצמה בידיים, לעשות החלטות הרות גורל ולבחור איך לעבור את המכשלוים שניצבים בפניה. זה מה שגרם לי להתמכר למרבית הפרקים ולרצות לראות מיד את הפרק הבאים, לדעת איך זה ממשיך.
לא הכל ורוד כמובן. לפעמים הדרך של קיוקו להצלחה מלווה בלא מעט כאב ראש. היא תעשה הכל כדי לזכות במה שהיא רוצה, וההתנהגות האימפולסיבית נעשית טיפה מעיקה. גם היריבות בין שוֹ – הכוכב המתחיל והחתיך, לבין רְן – השחקן הותיק המקצועי והחתיך, לא מגיעה למימדים שציפיתי. יש ביניהם יחסי שנאה וקנאה, אך יריבות מקצועית לא ניכרת על פני השטח. בהשוואה לחיים האמיתיים, דמיינו את שו ורן כעופר שכטר ויהודה לוי בהתאמה.
כל אחת מהסאגות אליה מחולקת הסדרה היא שלב חשוב ומעניין בפני עצמו. המדובבת של קיוקו, מרינה אינואה, נכנסת לרשימת הסאיו האהובים עלי בקלות. היא עושה עבודה מצויינת בכל פן של קיוקו – הקומי, הדרמתי, הנקמני והתמים. גם המדובב של שוֹ הוא לא רע…מאמורו מייאנו אחד, אם שמעתם. אני מנבא לו עתיד גדול בתחום המשחק. צחוק צחוק, אבל מאמורו מייאנו באמת מראה (שוב) כי הוא מסוגל להתמודד עם כל תפקיד. לצורך הסדרה הוא אפילו הקליט שיר: Prisoner, שדקה אחרי סיום הפרק בו שמעתי את השיר, רצתי להוריד ומאז אני שומע אותו בלופים. מדובר לא רק במדובב אגדי, אלא גם בזמר מצויין.
שיט, שוב התחלתי לחפור. בכל אופן Skip Beat היא סדרת חובה עבור חובבי הסגנון. היא מתחילה מצויין ונגמרת מצויין, או ליתר דיוק מופסקת מצויין. ברור מאילו שתוכננו לסדרה יותר פרקים. א' – המאנגה ארוכה. ב' – עד לרגע האחרון לא ידעו מה יהיה מספר הפרקים של הסדרה. העלילה הופסקה ממש בסיום אחת הסאגות היותר אינטנסיביות, אבל אל דאגה: נרמז על המשך פוטנציאלי. עד אז, יש לכם משהו קטן וטוב לצפות בו.
הטוב: עלילה טובה. דמויות מצויינות. סדרה שמלמדת על עולם השואו ביז כמו שעוד לא נראה באנימה.
הרע: הסוף שלה לא פתוח ולא סגור – הוא לא קיים.
והלא נורא: בשביל מה יש מאנגה?
ציון במדד OK – סביר פלוס
Skip Beat | שוג'ו (רואה מיכל? אני כן צופה בשוג'ו!), קומדיה, דרמה, שדים | 25 פרקים | 2008-2009 | Hal Film Maker | במאית: קיוקו (כן, כמו הדמות הראשית) סאיימה | יוצרת מקורית: יוֹשיקי נאקאמוּרָה | לא קשור: משה כהן
התגובות נעלות