Silver Spoon

הסדרה שלא פוחדת לשחוט פרות.


עכשיו אני רוצה להיות חקלאי.

מאז שהתחלתי לראות סדרות אנימה רציתי להיות מתאגרף, שחקן קארוּטה, שחקן כדורסל, אסטרונאוט, נינג’ה, מורה, מאסטר פוקימון, פוקימון, אופה לחם וסמוראי. אבל חקלאי? בחיים לא האמנתי שארצה להיות חקלאי. אבל מסתבר שיש חן גם בשחיטת חזירים.


יוּגוּ האצ’יקן הוא נער שנמאס לו בערך מכל דבר: ממשפחתו, בית ספרו הקודם, יאיר לפיד, נייר פצפצים ומעתידו המעורפל. לכן באופן הגיוני לחלוטין הוא בוחר ללמוד בבית ספר חקלאי שנמצא בצפון המדינה. יוּגוּ האמין שהסטנדרטים בבית-ספר שכזה הם נמוכים, מה שיגרום לו לפרוח ביחס לשאר התלמידים. אלא שכעת הימים שלו מתחילים ב-5 לפנות בוקר באיסוף ביצי תרנגולות, טיפול בסוסים וביצוע עבודות שאדם נורמלי היה מקיא אחריהן.


אל דאגה, זו לא סדרה על אדם שסובל בעבודות פרך. Silver Spoon באה לחנך אותנו על החיים ועל התגברות מכשולים. בשלב מוקדם בסדרה לומד האצ’יקן לחבב את המקום החדש, ובמהרה האופי העירוני שלו מלמד את התלמידים האחרים לצאת מהקונכייה שלהם. או במילים אחרות: זו סדרה על אדם שנהנה בעבודות פרך.

Silver Spoon היא סדרה אוטוביוגרפית; המנגה המקורית מבוססת על תקופת התבגרותה של המנגקה הירומוֹ ארקאווה, מי שאתם מכירים כיוצרת של סדרה אלמונית בשם Fullmetal Alchemist. וקיים מקום להשוואה: נכון שבסדרה א’ יש אלכימאים שהולכים מכות ובסדרה ב’ צואת סוסים, אך כל מי שאהב את Fullmetal Alchemist ימצא ב-Silver Spoon את אותו הומור חביב, פיתוח ועיצוב דמויות ודרמה סוחפת. 


היופי הגדול ב-Silver Spoon נעוץ בלכלוך שלה: מקצוע החקלאות לא מוּצג בתור תשדיר שירות, אלא כדרך חיים מפרכת שדורשת ידע רב. למרות זאת מצליחה האנימה לפתח תיאבון למראה ביצים טריות מהבוקר, ירקות שלא עברו ריסוס, גבינה לא בשקית ובשר טרי. טוב, בנוגע לבשר יש מחלוקת. בואו נגיד כך: זו לא סדרה לצמחונים. האצ’יקן, וגם אנחנו הצופים, צריכים להשלים עם העובדה שפרות וחזירים חמודים נשלחים לשחיטה. כך עובד העולם ו-Silver Spoon לא מיפה את המציאות.

כיוון שמדובר בסדרת אנסמבל, הדמויות מייצגות אספקטים שוֹנים בתחום החקלאות; בין אם זה חלב, גידול ירקות, טיפוח סוסים או שחיטה של בקר. האצ’יקן לומד קצת מכל תחום ומצטרף למועדון הסוסים באקדמיה, אך זה בעיקר כדי להרשים בחורה. עוד מתמודד האצ’יקן מול אתגרים שונים, החל מהכנת פיצה, דרך תחרויות רכיבה ועד פיתוח האומץ לשחוט חיה בעצמו.


במציאות הייתי כנראה קורס אחרי יומיים, אך Silver Spoon בהחלט עושה חשק להרים מעדר. מלבד היותה חינוכית, מדובר באחת מסדרות האנימה המצחיקות שראיתי. אבל לא רק: כיאה להירומו ארקאווה, הסדרה עוסקת בנושאים כואבים כגון פשיטת רגל של חווה, פוליטיקה כלכלית, אֹבדן חבר יקר (אפילו אם הוא חזיר), טעויות אנוש שעולות כסף, תשישות, יחסים קשים עם המשפחה ובריחה מהעבר.

אך כמו שאליל הגיקים ג’וס ווידון אמר פעם:
“Make it dark, make it grim, make it tough, but then, for the love of God, tell a joke”.
לכן אין צורך לחשוש, אתם לא תצאו מדוכאים מהסדרה הזו (אבל הפרה המשפחתית שלכם דווקא כן).


הטוב: משעשעת ומרתקת; חינוכית.
הרע: לא לצמחונים ובטח שלא לטבעונים.
והמכוער: כאילו שאין מספיק סטראוטיפים על אסייתים שעובדים בחקלאות.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

(Silver Spoon (Gin no Saji | יפן, 2013-2014 | 22 פרקים | סטודיו A-1 Pictures | קומדיה, Slice-of-Cow, Slice-of-Life | ריוהאיי קימוּרה [קוֹדאקה מ-“Haganai”], מארייה מייאקה [אנה מ-“!Rescue Me”] | במאים: טוֹמוֹהיקוֹ איטוֹ [1-11], קוֹטוֹמי דאי [12-22] | יוצרת מקורית: היֹרומוֹ ארקאווה [Fullmetal Alchemist]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם