אתר עצמאי ותיק בנושא אנימה, מנגה, סרטים ותרבות יפן, וקהילת האנימה הישראלית

Shokugeki no Souma: San no Sara

“שוקוגקי נו סומה” הפכה מסדרה שכיף לראות לסדרה שעדיין כיף לראות – אבל כעת אני מרגיש אשם לגבי זה. מי שהייתה בעונתה הראשונה סדרת שונן טובה על בישול הפכה בעונתה השנייה לסדרת שונן פחות טובה על בישול, וכעת – עם סיומה של העונה השלישית – הסטנדרטים נעלמו כמו בגדיו של אישיקי.

העונה השלישית מתחילה מוזר; כדי להבין אותה כמו שצריך היא מחייבת להכין שיעורי בית בדמות פרק OVA קריטי לעלילה, קריטי משום שדמויות חדשות מוצגות בו. הפרק הראשון של העונה אמנם עושה ריקאפ לאירועי אותו OVA אך הוא עושה זאת בחטף וזלזול. תארו לכם עונה של ריק ומורטי שהייתה נפתחת ב-“שומעים? בזמן שהיינו בפגרה גילינו ש… שיש לי, ריק, אח ו… והייתה לנו *גרעפס* הרפתקה מטורפת ו… עזבו, לא חשוב, אם בא לכם לדעת עוד אז לכו… לכו לעזאזל או משהו” *גרעפס*
מעליב, נכון?

באותו OVA נפגש סומה (ועוד כמה אנשים שהם לא סומה) עם הטופ של הטופ באקדמיית טוטסוקי, וכפי שניחשתם: רובם דושבגים. אי אפשר להיות חבר עלית בבית ספר יוקרה מבלי להיות דושבג, יעיד כל צופה אנימה אי פעם. סומה – מתוקף היותו סומה – מזמין אותם לד-דו-דו-דו… קרב אבל נידחה בבושת פנים.

הסגה הראשונה בעונה עוסקת בסומה שמארגן דוכן בפסטיבל כדי להראות לחברי העלית האלה מאיפה משתין הסלמון ברוטב שמנת פטריות עם נגיעות שמפיניון ובזיליקום, ומתוך כל העונה זו הסגה הקוהרנטית ואולי האותנטית ביותר לרוח המקור; יש בה מתח, סיפור התגברות כנגד כל הסיכויים וקליימקס מרגש. מה שנקרא דליקטס. תהיתי לרגע אם “שוקוגקי” חזרה לעצמה.

אולם אז מתרחשים דברים משונים.
מחמת ספויילרים לא אגיד מה בדיוק, אבל הסטטוס קוו של הסדרה מִשתנה במחי פרק בודד, וללא בילד אפ מקריצה “שוקוגקי” את הנבל הגדול בתולדותיה, נבל שמשנה את פני הדברים כי אכלו לו / שתו לו. לא אשקר, התפנית המפתיעה תפסה אותי לא מוכן ולרגע הדוקי דוקי שלי היה… לא חשוב. ובכל זאת אם עוצרים לחשוב מה לכל השדים הולך פה, מבינים שהסדרה זורקת הצידה את הנכס היחיד שנותר לה – פיתוח איטי של דמויות – לטובת “Civil War” מארבל-י בו תלמידים נאלצים לבחור באחד משני מחנות כשלכל מחנה גישה קולינרית שונה. הבעיה היא שהגישה של החבר’ה הרעים היא לא רק ילדותית, דבילית ולא הגיונית, היא גם מזלזלת באינטליגנציה (ובסדרה בה אנשים חוטפים אורגזמות בגלל אוכל, זה אומר משהו); קשה להבין כיצד אנשים חכמים, משכילים ומבוגרים הגו תכנית שמתאימה יותר לדר.אוויל מאוסטין פאוורס.

מאותה נקודה הופכת הסדרה למדכאת, וגרוע מכך: לצפויה. עוד בעונות הקודמות ניתן היה לדעת מי כנראה ינצח בקרבות בישול ומי ילך הביתה בבושת פנים (רמז: בדר”כ מי שמגיש ראשון את המנה הוא המפסיד), אולם הביצועים המקסימים הם שהפכו את העונה הראשונה – ובמידה מסוימת גם את השנייה – להפתעות נעימות בחך. אבל הפעם? לא הפתעות ולא כוסברה: כל קרבות הבישול העונה צפויים מקילומטרים, עניין שהופך את הפרקים שלהם למייגעים. האלמנט שאמור להיות הכיף הגדול של האנימה הפך למטלת צפייה בסרט של דיסני מנקודת מבט של בן 7 (“אוף, די לשיר ותמשיכו כבר עם הסיפור!”).

הייתי סולח לו “שוקוגקי” הייתה שומרת על סטנדרט גבוה ברגעיה המופרכים. אתם יודעים – אותן אורגזמות ואלגוריות וויזואליות. בעונות הקודמות כאשר שופט לקח ביס ידענו שאנו, הצופים, בדרך לחוויה; אלה הרגעים בהן סטודיו J.C Staff הוריד את הסינר והתפרע. אבל כעת אנו בעונה 3 והמצב שונה – התגובות המוקצנות יוצאות ידי חובה עד שניתן לשמוע דמות שטועמת מעדן אומרת “המ, לא רע… אה רגע, אני אמורה לגנוח. אוי כן כן, טעים. יאם יאם”. יתכן כי לקיצוץ בתקציב יש חלק בעניין.


לא חדלתי ליהנות מהסדרה, אוכל הוא אלמנט חשוב בחיי (כי אני אוהב לאכול). אולם חבל שסדרה עם פוטנציאל כה רב העלתה את החום בתנור מ-60° ל-180° מבלי שיש לה משהו טעים להכניס פנימה. תוסיפו לכך את הפיצול חסר הבושה של עונה בת 24 פרקים לשתי עונות בנות 12 פרקים (עונה הבאה באפריל) וקיבלתם מנה שהוכנה בזריזות וללא צל של אהבה מאחוריה. “שוקוגקי 3” לא הייתה עוברת אפילו אודישן במאסטר שף.


הטוב: הפרקים הראשונים.
הרע: כל דקה מעבר לכך.
והמכוער: אני הולך לחמם תכף שאריות פסטה משבוע שעבר.

ציון במדד OK – סביר

[Shokugeki no Souma: San no Sara [Food Wars: The Third Plate | יפן, 2017 | 12 פרקים | סטודיו J.C Staff | שונן, קומדיה, קוּקוּ | יוֹשיטסוּגוֹ מאטסוּאוֹקָה [קיריטו מ-“Sword Art Online”], מינאמי טאדהאשי [סוֹרה מ-“!Aikatsu”], היסאקו קאנמוטו [קוּרוּרי מ-“!!Durarara”], שיזוּקָה אישיגָאמי [הנרוּ מ-“Tribe Cool Crew”], נאטְסוּמי האנאְה [הארוּאיצ’י מ-“Ace of Diamond”], טאקהירוֹ סאקוּראי [שוגו מאקישימה מ-“Psycho Pass”], שוֹ הייאמי [גילם מנהל בית ספר פסיכופת אחר ב-“Assassination Classroom”] | במאי: יושיטוֹמוֹ יוֹנטָאני | יוצר מקורי: יוֹאוּטוֹ טְסוּקוּדָה


לקריאה נוספת:
• Shokugeki no Souma [ביקורת על העונה הראשונה]
Shokugeki no Souma: Ni no Sara [ביקורת על העונה הראשונה]

לקריאה נוספת
7 תגובות
  1. ארז אומר/ת

    וזו בדיוק הסיבה שרשמתי לך בצ’אט לסקר את העונה השלישית ביחד עם החצי השני שלה מאחר וזה ארק ארוך ומפותל שמלא בפיתוחי דמויות, שוגקים מעולים והרבה מתח ודרמה. בתור קורא של המנגה אני יכול להעיד שגם אני הופתעתי מהאירועים שהגיעו ככה בפתאומיות אבל כשמסתכלים על הארק בכללותו רואים את הגדלות שבו.
    בנוסף מצחיק אותי שאתה כותב על הגישה של הרעים שהיא “ילדותית, דבילית ולא הגיונית” כשזו המנטרה של 90 אחוז מהרשעים בסדרות שונן. ממתי לרעים בסדרות שונן יש מטרות נאלות? הם פה כדי לשלוט\להשמיד\לחסל או סתם כדי להפוך לחברים בהמשך, כולם יודעים שרעים טובים בסדרות שונן פשוט לא קיימים. רוצה לראות רעים איכותיים? תעלה דרגה לסיינן כי בשונן לא תמצא כאלה

  2. Penguin אומר/ת

    היי, קוראת די קבועה פה (למרות שלא אוהבת כל כך להגיב) אבל מאוד אוהבת שוקוגקי אז חורגת כרגע ממנהג ה-lurking.
    חייבת לומר שאני די מסכימה עם ארז – לא כל כך מבינה מה נפלת עליהם עם הביקורת על המניעים של ה-villain.
    בכללי – יצאתי עם הסדרה הזו בתחושה לחלוטין שונה משלך (נהניתי מהאוכל, האקשן ופיתוח הדמויות נשאר אחלה), ואני בד”כ יכולה להזדהות עם הטעם שלך בסדרות אבל הפעם חייבת לומר שבאמת לא הבנתי מה אתה רוצה מהם.

    1. רם קיץ אומר/ת

      מתנצל אם אכזבתי או יצאתי קשה מדי כלפי הסדרה 😉

      סה”כ אני עדיין נהנה. הטיזרים מבטיחים שהארק של העונה הבאה יהיה מעניין, ואשקר אם אגיד שאני לא מתרגש.
      ספציפית לגבי שלושת הרבעים האחרונים של עונה 3 – פשוט הרגשתי שמשהו שם פשוט לא עובד (אולי באנימה בלבד שחתכה חלקים מהמנגה והחליפה סדר של אירועים), ובתור מישהו שאוהב את סומה כן חשתי אכזבה מסויימת.

      העובדה שמדובר בשונן לא פוטרת את הסדרה מרעים עם מניעים הגיוניים (בתגובה גם לארז). סדרות כמו “Hunter x Hunter”, “Rurouni Kenshin” ואפילו “נארוטו” ו-“גינטמה” מוכיחות שיש מקום לנבלים טרגיים ועמוקים שקמפיין הנקמה שלהן מוּנע ע”י מה שהם מרגישים כצדק. משפט כמו “כולם יודעים שרעים טובים בסדרות שונן פשוט לא קיימים” הוא מכליל ובעיקר לא נכון. אולי אפילו אזאמי עצמו – טיפוס חדש בשכונה – יפתיע בהמשך כשיוסבר סיפור הרקע שלו. אבל בינתיים כל עניין ה-“מסעדות שהן לא גורמה לא יתקיימו יותר” הוא ביזארי ומתאים יותר לנבל של סדרת קודומו יותר מאשר שונן.

  3. אני אומר/ת

    זה היה ארק נחמד (במנגה בעיקר) ואני ממליץ לחכות שישדרו את הארק הבא, שהוא כרגע האהוב עליי (הוא עדיין ממשיך והוא מבחינתי ממש טוב)
    מבחינת המניעים, אולי לא אמרו את זה ממש בעונה הזו אבל זה אמור להיות מוסבר יותר טוב בהמשך. הקרבות אכן צפויים מעט אבל זה ישתפר בארק הבא, נודר (בלי נדר).
    לפי דעתי הארק נועד כדי להשלים קצת רקע על דמויות, לדוגמת ארינה, וגם כדי לתת לך דגש מסויים על הdorm. אם לפני זה לא היה לי ממש אכפת מחצי מהדמויות שם, אחרי הארק הזה יוקי הפכה להיות אחת הדמויות אההובות עליי והתחלתי לאהוב לא מעט דמויות. ולא, לא נתנו להם יותר מדי הסבר, רקע או זמן מסך. פשוט זה גרם לי לאהוב אותם יותר.
    מבחינת האורגזמות – גם התאכזבתי, במנגה אני זוכר שזה היה יותר מתון ועכשיו זה הרגיש מאולץ ועל כל שיט דמויות קבלו אורגזמה

  4. עידו אומר/ת

    אתה לא חושב שהיה זקוק שינוי מרענן? לי המעגליות שהייתה עד כה בסדרה די הספיקה, והשינוי בא בדיוק בזמן. נכון שזה היה ללא שום הכנה מוקדמת, אבל אני חושב שזה היה במקום. מאוד התאכזבתי בפרק האחרון מהסיבה האמיתית שלו לעשות את זה, שהוא בסה”כ סתם פאנבוי, אבל זה סיפור אחר. העונה הזאת באמת הרגישה הרבה פחות מושקעת מהאחרות

  5. Archer אומר/ת

    מבין את דעתך, אבל לא ממש מסכים איתה.
    המניעים של הנבלים בסדרה אכן קיצוניים ולא הגיוניים בעליל – אבל זה בדיוק מתאים לאופי הסדרה. סדרה שלוקחת נושא כמו תחרויות אוכל ומדמה אותו לקרב חרבות, זורקת שלל דימויים הזויים על גיבוריה ושגורמת לשופטים בתחרויות לחוות אורגזמות – זה חלק מהכיף לדעתי.
    אני גם מסכים עם עידו שהיה צורך באיזשהו ריענון. יש גבול בסופו של דבר כמה אפשר לעשות תחרות אחרי תחרות ולהמר על סילוק מבית הספר או משהו בסגנון.
    אני כן חושב שהעונה נעשתה בצורה קצת יותר עצלנית מהקודמות – הקצב היה מהיר מאוד דווקא (מה שאפילו בעונה הקודמת פחות הורגש לדעתי) והאנימציה והציורים הרגישו פחות מושקעים. זה דיי חבל, כי חלק מהיופי במנגה הוא הציורים המדהימים שלה, וזה קצת פגע ברגעי מפתח שהיו מאוד אהובים עליי במקור.
    אני חושב שלגבי הקרבות הצפויים – זה דיי הגיוני, הסדרה נכנסה לסאגה ארוכה ואנחנו רק בתחילתה, יש עוד מספיק זמן לחבוט בגיבורים ולשים אותם במצבים קשים יותר. ואם נכנס לספויילרים:
    הקרבות היחידים בארק החדש בינתיים היו של סומה נגד אייזאן וריו נגד ההוא החדש מהאליט 10 ששכחתי את שמו.
    הקרב של ריו בסך הכל הוא לא נקודה מאוד חשובה בעלילה, ולכן לא ממש מפריע לי שהוא צפוי ולא מרגש במיוחד. בסך הכל זה בא להראות שגם אנשים אחרים מלבד סומה השתפרו לאחר ארק הסטאג’ייר ובא להראות שהגיבורים שלנו מתכוונים להיאבק חזרה מול סנטרל. חושב שהקרב דיי מילא את התפקיד שלו והכין את הקרקע כמו שצריך להמשך.
    הקרב של סומה ואייזאן היה נהדר לדעתי – מאוד נמהר, הרבה יותר ממה שקיוויתי שיהיה, מה שאולי קצת הרס את תחושת המתח שנוצרה במנגה בשלב זה, אבל לא הייתי קורא לו “צפוי”. ברוב הקרבות בסדרה ידוע שסומה ינצח, וכמובן שגם כאן זה היה צפוי, אבל מכיוון שהסיטואציה שנוצרה לא נתנה לו אפילו סיכוי שיטעמו את האוכל שלו, היה מאוד מעניין לדעת איך הוא יצליח לעשות את זה. גם הבילד אפ לקרב וכל הזכרונות שעלו מהסגירה הקרובה של המעונות היו מאוד מוצלחים לדעתי ותרמו להרגשה שהרבה מאוד מונח על הכף.

    בסך הכל אני חושב שיש כאן התחלה של סאגה מרתקת ולא יצאתי מאוכזב בכלל. מקווה שגם אתה תהנה יותר בעונה הבאה כשתראה לאן כל הבלאגן הזה מוביל~

  6. דארק מסויקה סאן אומר/ת

    אני לא צופה באנימה כי האורגזמות של הדמויות באמת מעלות לי את הסעיף (במנגה זה גם קיים, אבל לפחות לא שומעים אותן).
    ובתור קורא של המנגה, אני ממש אהבתי מה שהלך שם. אזאמי הוא נבל כזה נהדר, הוא פשוט קלון לנבל האהוב עליי בכל האנימות, אייזן מבליץ’, ואפילו באנימה נתנו לו לאזאמי את אותו המדבב. לא יכולתי להיות מאושר יותר מזהץ

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם