Shirobako

לרוב כשאני מעניק ביקורת משבחת לסדרת אנימה (ואל תטעו, Shirobako תקבל תכף שבחים על ימין ועל שמאל), אני יודע בוודאות כי זו סדרה שניתן יהיה להָראות גם מחוץ לקהילה; להתגאות במה שהולידה תעשיית האנימה האהובה עלינו (“זה זה עם הסרטים המצוירים ביפנית?”). כזה הוא המצב עם סדרות טובות כמו Shigatsu wa Kimi no Uso, Death Parade, Mushishi, Psycho-Pass, Barakamon ו-Psycho-Pass 2 (סתם, לא Psycho-Pass 2). אך לא כך הדבר עם Shirobako – טובה ככל שתהיה, קהל היעד היחיד של הסדרה הזו הוא אתם ואני. לא אימא שלכם, לא הידיד שקורא קומיקס וגם לא החבר ללימודים שראה פעם Death Note. אך ורק אנשים שנושמים, אוהבים ורוכשים כבוד למדיום האנימה – רק הם יבינו עד כמה Shirobako היא סדרה טובה.

רק חבל שהפרק הראשון הוא קצת מפחיד. לא כי הוא רע, חלילה, אלא בשל סיבה אחת פשוטה: תוך 5 דקות עלינו להתיידד עם 20 דמויות. כולם עובדים בסטודיו Musashino Animation – סטודיו אנימה המבָצע קאמבק באמצעות סדרה שהוא מפיק, “!Exodus”. במרכז ההפקה עומדת אָאוֹי מִיָאמוֹרי, מפיקה צעירה שמנסה למצוא את עצמה בתעשיית האנימה. בתיכון הייתה מיאמורי חלק ממועדון האנימציה עם עוד ארבע חברות טובות, כולן מפלסות היום את דרכן בתחום הקדחתני: אְמָה, אנימטורית ביישנית שעובדת גם היא ב-Musashino; שיזוּקה, מדבבת שעוד מחפשת את תפקידה הראשון; מיסה, גרפיקאית תלת-ממד בחברה שרחוקה מהתחום; ומידורי שכרגע בשנתה האחרונה באוניברסיטה, אבל היא שואפת להיות תסריטאית.

בעוד שהסדרה עוקבת במקביל אחר חמש הבנות, עיקר הפוקוס הוא על מיאמורי והצוות הגדול (מאוד גדול) של Musashino. יש את דסק ההפקה, האנימציה, הגרפיקה, הבימוי/כתיבה ועוד רבים אחרים – כולם מקבלים את אור הזרקורים בשלב כזה או אחר. בהתחלה העסק נראה מלחיץ, ואכן צפייה בסדרה עלולה להיות מתישה כמו יום עבודה אמיתי, אך מהרגע שמורגלים לדמויות, קל ואפילו כיף לעקוב אחר המתרחש.

אני לא יודע אם ידעתם זאת – אבל להפיק סדרת אנימה זה עסק מטורף. Shirobako לא ממתיקה את הגלולה: היא מביאה את גיבוריה לסף של ייאוש. הרגעים המלחיצים ביותר הם כאשר ההפקה מתקתקת כמו שעון שווייצרי, כי ברור כשמש שמשהו לא טוב אוטוטו יקרה. ולא רק מיאמורי וחברותיה הן שעוברות התפתחות ולומדות להסתדר בתעשייה – כמעט כל אחת מהדמויות ב-Musashino מתבגרת במהלך 24 פרקי העונה, ובכל זאת מצליחה Shirobako להעניק יחס שווה לכולם.

הסדרה עושה את אותה עבודה כמו סרט דוקומנטרי. היא לא מתביישת להיכנס לפרטים הקטנים ביותר (כיצד לצייר נכון חתול או איזה גוון בשמיים יתאר היטב את רוח הסצנה), כל זאת באמצעות הומור חינני ודמויות שבמציאות כנראה משעממות הרבה יותר. אבל בכל זאת לא באמת באנו לצפות בדוקומנטרי: כדי שאף אחד לא יירדם, מתבלת Shirobako את העלילה באלמנטים סוראליסטיים המתרחשים בראשה של מיאמורי.

סטודיו P.A Works, הסטודיו האמיתי מאחורי Shirobako, ביסס את האנימה על דמויות ואולפנים קיימים. נשיא הסטודיו למשל, מאסאו מארוקאווה, מבוסס על המפיק הראשי של סטודיו Madhouse (לשעבר) ו-Mappa (בהווה) מאסאו מארוימה. סייג’י קינוֹשיטה, במאי הבית של Musashino, מבוסס בחופשיות על סייג’י מיזוּשימה, הבמאי של Fullmetal Alchemist (הסדרה הראשונה) ולאחרונה גם Expelled from Paradise. יושיזאקו אינאנמי, במאי סאונד, מבוסס על יושיקאזו איוואנמי, במאי סאונד. ישנן אף גיחות של אישים מפורסמים, ובהם נשיא סטודיו BONES מאסהיקוֹ מינאמי; איצ’ירוֹ איטאנוֹ, אחד האנימטורים האגדיים בתעשייה (Itano Circus זה על שמו); ואפילו הידאקי אננו. כי איך אפשר בלי?

כן, מהסדרה הזו תצאו משכילים קצת יותר, ועם הערכה רבה כלפי התחום. כל העוסקים במלאכה מבינים אנימה, ואוהבים – בסופו של יום – את מה שהם עושים. רואים זאת היטב במצבים של ייאוש, כאשר מקבלת מיאמורי רגע של השראה שמזכיר לה מדוע היא שם. מדוע היא קורעת את התחת מדי יום, מתמודדת עם אנשים בעייתיים ועצלנים ומתמרנת בין מקומות שונים בעיר. הסדרה רוכשת כבוד לסדרות מכל הסוגים ומכל השנים; אפילו אם חשבתם שכבר אהבתם אנימה לפני Shirobako – אחריה אתם תתייחסו למדיום כמו אל דת (לפחות עד שתצפו בעוד פילר של נארוטו או משהו כזה).

מחכימה, טובה וחשובה ככל שתהיה – Shirobako נמנעת מלעסוק בצדדים האפלים של תעשיית האנימה. בראשם, כמובן: השכר הנמוך של האנימטורים ושעות העבודה הלא קונבנציונליות (ידעתם שסטודיו ג’יבלי הוא היחיד בתעשייה שלאנימטורים בו יש קרן פנסיה?). כמו כן, מציגה Shirobako את תעשיית האנימה כ-Made in Japan, כאשר הרבה (מאוד) עבודה נעשית היום בדרום קוריאה – עניין שכמעט לא מדובר עליו. האנימטורים ב-Shirobako שמחים, מרוצים ובעלי אזרחות יפנית.

לא אאשים את הסדרה בכך שהיא לא מניפסט – זו לא כוונתה. לכן סלחו לה על העולם הוורוד.
Shirobako היא הסדרה היחידה שעשתה את הלא יאמן – לקחה עבודה משרדית אפורה, והפכה אותה למרתקת. במקור, תוכננו 52 פרקים המתארים את הדרך המלאה שעוברות מיאמורי וחברותיה מעובדות זוטרות לבכירות בתעשייה. האם אי פעם נזכה לראות את החצי השני המדובר? לאור ההצלחה של הסדרה, יש סיכוי טוב ש-P.A Works – לראשונה בחייהם – יפיקו עונה שניה עבור משהו. מה שכן, הסדרה הותירה את חותמה בכל אנימה בה כולנו נצפה מעתה; נהיה סלחניים יותר לעבודת אנימציה גרועה וננתח לעומק דברים כמו פלטות צבעים ואנימציית מחשב. צפייה ב-Shirobako היא זכות יותר מאשר חובה, אך עם זאת, במידה ואתם רואים את עצמכם חלק מהתחום – עליכם לצפות בה. כאילו, עכשיו.


הטוב: מעבירה באופן מרתק ומשעשע את העבודה בעולם האנימה.
הרע: בכל זאת, יש נושאים שהיא מעדיפה לא לגעת בהם; התחלה לא פשוטה.
והמכוער: ירד לי החשק לעבוד בסטודיו אנימציה.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

 Shirobako | יפן, 2014-2015 | 24 פרקים | סטודיו P.A Works | דרמה, קומדיה, Slice-of-Life, אנשים רצים במשרד | יש 90 מדבבים, על גופתי המתה אני מונה את כולם | תסריט: מיצ’יקו יוֹקוֹטְה | במאי: טסוּטוֹמוּ מיזוּשימָה 

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם