סייבורג זה הכי, אחי

הפעם אציג בפניכם ארבע יצירות אנימה שכולן על טהרת המד”ב וכולן שוות צפיה (זה היה או זה או עוד כתבה על אוכל).


Ghost in the Shell / 2.0
Production I.G

לפני סדרת האנימה, לפני העונה השנייה של סדרת האנימה, לפני הסרט של סדרת האנימה ולפני ה-OVA, היה סרט קטן ושמו “Ghost in the Shell”.

עלילתו עוקבת אחר מוטוקו קוסאנגי, סוכנת בשירות המודיעין החשאי “מדור 9” שתפקידו להילחם בפשעים במרחב הקיברנטי. מוטוקו לא דומה לסוכני הסייבר האחרים שאתם מכירים: מלבד מוֹחהּ ועמוד השדרה, שאר איבריה מכניים. זה אומר שמוטוקו מסוגלת לבצע דברים מגניבים שאני לא אפרט כדי לא להרוס לכם.

יפן של Ghost in the Shell – או “הרוח שבמעטפת” בשמו היפה לא פחות – נתונה לחסדי הטכנולוגיה, מה שמאפשר להאקר המסתורי “The Puppet Master” לנצל את הטכנולוגיה כדי לחדור למוחם של אנשים. מוטוקו ומדור 9 מנסים ללכוד אותו, אך במקום זאת הם מוצאים עצמם חלק מקונספירציה.

נאמר על הסרט כי הוא השפיע רבות על ז’אנר הסייבר-פאנק, לרבות סרטי מטריקס. אם ברצונכם לצפות בסרט, ודאו שברשותכם ההוצאה המחודשת 2.0 שיצאה ב-2008; גרסה משופרת זו מוסיפה אנימציה דיגיטלית חדשנית לסצנות עתירות אפקטים. נוסף לכך דובב הסרט שוב, הדיאלוגים עברו מודרניזציה (לא שתדעו לשים לב) והסאונדטראק הוקלט מחדש.

אין צורך לפחד מהתחייבות לטווח ארוך: סדרת האנימה וה-OVA אינן קשורות לסרט, הן פשוט עיבוד אחר למנגה המקורית. ב-2004 יצא סרט המשך בשם “Ghost in the Shell 2: Innocence” שהופק בשיתוף (מתערב שלא ידעתם) סטודיו ג’יבלי, סרט שלדעתי האישית לא נופל מהמקור. כך שאם יש לכם זמן, הכינו לעצמכם אחר-צהריים טכנולוגי.



Akira
TMS Entertainment

אי אפשר לכתוב כתבה על סדרות וסרטי מד”ב מבלי להזכיר את אחד הסרטים המשפיעים ביותר בתחום, ואני לא מדבר על מלחמת הכוכבים.

ביום בו יצא ב-1988, נחשב Akira לסרט האנימה היקר אי פעם, תואר שהוא גנב ל-The Wings of Honneamise (סרט שמעולם לא כיסה את ההשקעה בו). גם היום, כמעט 26 שנים אחרי, ניכרת איכות ההפקה: ניאו-טוקיו של Akira היא העיר המפורטת ביותר שתוכלו למצוא בסרט אנימציה כלשהו.

עלילת Akira לוקחת אותנו אל אל שנת 2019, שלושה עשורים אחרי סיומה של מלחמת העולם השלישית שהחריבה את טוקיו והביאה לבנייתה של ניאו-טוקיו. בתוך עולם הסייבר פאנק המסיבי, בחר קאטסוהירו אוטומו (הבמאי היוצר) להתמקד בכנופיה צעירה של אופנוענים שקוראת לעצמה “הקפסולות”. טטסוּאוֹ שימה, חבר בכנופיה, מתנגש במהלך מרדף בילד מסתורי עם כוחות טלפתיים שברח ממתקן צבאי. התאונה הזו מפתחת אצל טטסואו כוחות מסתוריים שמעוררים את סקרנותם של גורמי ממשל, והם מצידם חוטפים משאילים את טטסואו לצורכי פיתוח נשק חיבוקים וריקודים.

קאנאדה, מנהיג הכנופיה וחברו הטוב של טטסואו, לא שבע רצון מכך שחברו הטוב נחטף על-ידי הממשלה. בעקבות שורה של צירופי מקרים מתחבר קאנאדה עם חברי מחתרת שעוזרים לו להגיע אל טטסואו ולנסות להצילו. בינתיים, טטסואו לומד יותר על כוחותיו החדשים; זה גם הזמן לציין שטטסואו סובל מתסביך נחיתות ביחס לקאנאדה, ואין מתכון מוצלח יותר לאסון מאשר נער מתבגר עם תסביך נחיתות שמקבל לפתע כוחות-על.

ב-Akira יש קרבות Dragon Ball Z עוד לפני שהיו קרבות כאלה ב-Dragon Ball Z; זהו אחד מסרטי המד”ב האפיים שנוצרו, והעלילה שלו מטפלת במגוון רחב של נושאים רגישים, החל משחיתות פוליטית ועד מוסר צבאי. אבל עזבו אתכם מוטיבים: הסרט חזה את אוליפיאדת טוקיו 2020 (או זה או שבוועד האולימפי יושב אוטאקו).

 


Final Fantasy VII: Advent Children / Complete
Square Enix

אני לא אוהב את Advent Children בגלל העלילה שלו. אני לא אוהב את Advent Children בגלל הדמויות שלו. אני אוהב את Advent Children בגלל דבר אחד: הוא סרט אקשן אדיר.

בתור מישהו ש-Final Fantasy הוא מושג די מרוחק עבורו (מעדיף לא לספר לכם בכמה משחקים בסדרה כן שיחקתי), ניגשתי בזמנו אל Advent Children עם ציפיות נמוכות. מאז כבר הספקתי לצפות בסרט פעמיים. העלילה שלו היא חלק מהיקום של Final Fantasy VII, והוא מתפקד בתור המשכון למשחק המקורי מ-1997. 

שנתיים אחרי שהובס ספירות’ והושמדה העיר מידגאר, חיה האנושות בעיר האפרורית אדג’. קלאוד נהיה מאז ילד כאפות והוא מרבה להתבודד, אך עליו לחזור לפעולה בעקבות איום חדש שמגיע בדמות מזכרת מספירות’.

גם מי שלא מכיר את עלילת המשחק יכול לצפות בסרט, פשוט כי העלילה לא כזאת חשובה: 9 שנים אחרי שיצא לראשונה, זהו עדיין אחד מסרטי ה-CGI היפים שאתם יכולים לראות. האקשן בו גרנדיוזי, והוא כולל מרדפי אופנועים על פני מרחקים רבים, זינוקים לגבהים של עשרות מטרים וקרבות מהירים. אה, וטיפה לוקהארט עדיין נראית טוב.

בעקבות Advent Children תהיתי מדוע Square Enix לא נכנסים לתחום הסדרות והסרטים? אפילו את המנגה הפופולרית ביותר שלהם, Fullmetal Alchemist, הם הפקידו בידי Bones. אני אולי לא חסיד גדול של CGI, אבל דמיינו רגע סרט של FMA שנראה כמו Advent Children. זה בסדר, אתם לא צריכים להודות לי.

גרסת הסרט האופטימלית היא כמובן גרסת הבמאי, Advent Children Complete מ-2009. גרסה זו, מלבד היותה ארוכה ב-25 דקות, משפרת בערך את רוב הסצנות בסרט, מוסיפה יותר דם ואלימות ובכתוביות הסיום היא תכין לכם קפה. אז אם מעולם לא שיחקתם ב-FF VII, כבו את המוח וצפו בסרט.



Appleseed XIII
Production I.G

נסיים עם סדרה, כי הבטחתי.

מי שמכיר אותי יודע שהסרט הראשון של Appleseed, מתוך השניים שיש (כרגע), הוא אחד מסרטי האנימה האהובים עלי. בצפייה שניה הבנתי כי אנימציית ה-CGI שבו אינה חדשנית כמו שזכרתי, אבל העלילה שלו היא פי אלף מהנה מהאופי הקודר של Ghost in the Shell (המנגה של שתיהן נוצרה על-ידי אותו אחד). הרי כמה סרטי מד”ב דיסטופים כבר אפשר ליצור? תנו לי עיר אוטופית מתקדמת ואני אהיה מאושר.

לכן שמחתי מאוד לשמוע על קיומה של Appleseed XIII, סדרת OVA בת 13 פרקים שלא לגמרי ברור האם היא קשורה או לא קשורה לסרטים. אבל לא לדאוג, כיוון ש-XIII עומדת בפני עצמה.

תמיד אמרתי ש-Appleseed תעבוד יופי כסדרת משטרה עתידנית, וזה מה ש-XIII עושה: בעקבות מלחמת העולם החמישית (אוּ ווה), מחצית מאוכלוסיית העולם מריחה את הפרחים מלמטה. בין כל הכאוס, עיר-המדינה אולימפוס נהית לסמל התקווה החדש. המטרופולין האוטופי נשלט על-ידי גאיה, אינטליגנציה מלאכותית שנמצאת בכל פינה, זאת בעזרת טיפוח גנטי של רובוטים דמויי-אדם בשם ‘ביורוידס’. דיונאן היא בת-אנוש וסוכנת של ES.W.A.T, יחידת עלית במשטרה, וביחד עם השותף והמאהב שלה בריאריוס, חייל סייבורג לשעבר, הם מתמודדים מול מגוון רחב של פשעי טרור, שנאה, פוליטיקה וטכנולוגיה. 

בניגוד ל-Ghost in the Shell, אין ב-Appleseed ביקורת נגד הטכנולוגיה. הביורוידס שוחרי שלום, ואולימפוס היא לא דיסטופיה במסווה של אוטופיה: היא באמת ובתמים עיר שאתם רוצים לגור בה, בהנחה שאתם בני-אדם. אך כמובן שאי אפשר להשאיר סדרה בה כולם רוקדים הורה כל היום, ולכן ES.W.A.T נקראים לדגל כאשר מחתרת בשם “Human Liberation Front” מתנגדת לפרויקט שעתיד לשמר את אוכלוסיית בני-האדם, פרויקט שינוהל בידי הביורוידס. בתוך המחתרת מתקיים תא טרור שחבריו קוראים לעצמם ‘ארגונאוטים’, ומטרתם להביא לקיצם של הרובוטים הללו.

בתור סדרת CGI מ-2011, האנימה הזו לא תשאיר אתכם פעורי פה. אפילו הסרט מ-2004 נראה יותר טוב. אך הסדרה קצרה ומסתיימת רגע לפני שהיא ממאיסה את הביקור שלה, והעלילה בה אינטליגנטית מרוב סדרות הז’אנר. אה, וישנו גם הפרק האחרון: פרק הסיום אינו קשור לשאר הסדרה, לא בעלילה ולא באופי. מדובר בפרק קומי שהוציא ממני קריאות “מה לעזא…” פעם בכמה דקות.

חוץ מזה: הסדרה, כפי שודאי ניחשתם, תלמד אתכם דבר או שניים על המיתולוגיה היוונית.



· לקריאה נוספת: על טבעי זה הכי, אחי.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם