Rurouni Kenshin: Kyoto Inferno

(מומלץ לקרוא קודם את הביקורת על הסרט הראשון).


נפתח בציטוט:
“אם הסרט הבא אכן יעסוק במי שכרונולוגית הוא אמור לעסוק, “Rurouni Kenshin 2” הולך להיות לא רק סרט הלייב אקשן אותו אני הכי רוצה לראות, אלא סרט הקולנוע באופן כללי שאני הכי מצפה לראות. נקודה. יותר מ-“מלחמת הכוכבים 7” ו-“אבא גנוב 4″. במידה ויישארו נאמנים לרוח הסדרה (והסרט הראשון הוא אינדיקציה לכך שהם מסוגלים) הסיקוול עשוי להיות אחד הסרטים האפיים ביותר שנוצרו”.
(רם קיץ / פברואר 13′).

….

את זה אני כתבתי? באמת? לא אכחיש שכך ודאי הרגשתי בזמנו, אולם הרבה דברים קרו מאז… או לפחות דבר אחד: יצא הטיזר של מלחמת הכוכבים 7. מאז שהוא עלה ועד עכשיו, כל סרט שאני צופה בו הוא לא יותר משרפת זמן בדרך לדצמבר 2015. אבל… אבל… אם יש גיבור אחד, אחד (!) שאני מוכן לשכוח עבורו את האן סולו למשך שעתיים (ועשרים דקות), זהו הימורה קנשין.

האם הסיקוול לו המתנתי בכיליון עיניים הוא, כדברי, “אחד הסרטים האפיים ביותר שנוצרו”? התשובה הקצרה היא לא. תשובה יותר ארוכה: לא יודע, ראיתי רק חצי מהסרט. עבור החצי השני אצטרך לחכות משהו כמו חודש.

יפן לא שונה מהוליווד בכל הנוגע להפקות מקבילות. רק שבמקרה הזה, הפיצול מוצדק: הסיפור של סגת קיוטו הוא בעל קנה המידה הרחב ביותר ב-Kenshin. לא משהו שניתן לדחוס בשעתיים (ועשרים דקות). לכן הסרט השלישי צולם במקביל, אולם בניגוד לצופים הרעבים של משחקי הרעב – צופי Kenshin צריכים להמתין רק חודש (ועשרים דקות) עבור הפרק המסכם. אמריקאים, תלמדו.

alt

סצנת הפתיחה של הסרט הוא החלק הכי טוב ב-Kyoto Inferno. עבר זמן רב מאז שצפיתי בסדרת האנימה וכבר הספקתי לשכוח עד כמה מפחיד הוא מאקוטו שישיאוֹ, ארכי-טרוריסט ואימפריאליסט לשעבר שנבגד על-ידי עמיתיו. הוא בונה לעצמו צבא ורוקם להפיל את שלטון מייג’י החדש. האג’ימה סאייטו, מלווה בצבא של שוטרים, מתחקה אחר מחבואו של שישיאו וחוזר מהקרב מובס… ולבד. בתוך דקות בודדות מחדיר שישיאו צמרמורת מסמרת שיער, כזו שגם מי שאינו מכיר את האנימה יודע שזהו לא מישהו שניתן להביס בקלות. באופן אירוני, במחי סצנה אחת מצליח טטסויה פוג’יוורה (המגלם את שישיאו) לעשות את מה שהוא לא הצליח בשני סרטי “מחברת המוות”: להרתיע. מי ידע שפוג’יוורה יודע לשחק?

חוזרים לטוקיו. כלומר אדו. ככה היא נקראה פעם. קנשין, קאורו, יהיקו, סנוסוקה ומגומי חיים בשלווה בדוג’ו של קאורו רווי התלמידים. הייתי בשמחה צופה בסרט בן שעתיים (ועשרים דקות) על חיי היומיום של קאורו וחבריה, אבל מה לעשות? טרוריסט פסיכופת מאיים להשמיד את המדינה. שר הפנים מבקש את עזרתו של קנשין, זאת למורת רוחם של פחות או יותר כולם. ניסיונות השכנוע לא נמשכים זמן רב, בכול זאת יש תקציב להצדיק, וקנשין יוצא בגפו אל קיוטו, בידיעה ברורה שהוא היחיד שמסוגל לעצור את צבאו של שישיאו.

alt

הסרט ממשיך את המסורת שהחלה בסרט הראשון, מסורת שאומרת ‘הי, לא כל סרט לייב אקשן שמבוסס על מנגה חייב להיות מסריח’. היתרונות הבולטים של הסרט הראשון שבים גם ל-Kyoto Inferno, בתוספת שדרוגים: המשחק של הקאסט למשל. ידוע שהחבר’ה הטובים מגולמים נהדר, וכך גם שישיאו, אבל קל מאוד היה להחמיץ את המטרה אצל הסובבים אותו. סוג’ירו של הסרט לדוגמה הוא גם סוג’ירו של המנגה; מדובר ביד ימינו של שישיאו ואיש המבצעים שלו. במקור הוא נער בן 17 עם כישורי לחימה של גורילה על אסיד, והסרט מעביר את האופי המעט חולני שלו באותנטיות.

כוראוגרפיית הקרבות גם היא עלתה מדרגה, לא עניין של מה בכך בהתחשב בסטנדרט הגבוה של הסרט הראשון. הפעם יש פחות רגעים של קנשין-נגד-מישהו-שממתין-לתורו, ויותר קנשין-נגד-כולם. ישנם גם קרבות המונים של רבים-מול-רבים, ואלה החלקים שמצולמים הכי טוב.

ללא פס-הקול הנהדר של נאוקי סאטו, הסרט לא היה אותו דבר. כן, גם בתחום הזה יש חידוש: גיטרה חשמלית. עד שצפיתי ב-Kyoto Inferno בכלל לא ידעתי שגיטרות חשמליות זה משהו שחסר בסרטי סמוראים.

alt

אין שמח ממני על כך שסגת קיוטו היא שני סרטים ולא אחד. אך אם להיות קצת חוצפן, אשמח להזכיר שסגת קיוטו במנגה נמשכת כמעט 100 פרקים (ועשרים דקות). אני לא רומז חלילה שצריך שלושה סרטים (אם כי זה יכול היה להיות נחמד), אך ניכר שקיצוצים הם משהו הכרחי… ולצערי הם לא נעשו. הסרט, נהדר ככל שיהיה, מסמן וי על חלקים חשובים ודוהר קדימה. סרטי Kenshin הם, כשמם, סרטים: לא סדרה. אין צורך להתעכב על כל נקודה, כי אנחנו אולי זוכים לעיבוד מלא אך בהחלט לא משביע. עקב כך יש ב-Kyoto Inferno בעיה רצינית של קצב, בעיקר במערכה השנייה (אך לא רק). העלילה המקורית למשל היא סיפור מסע; התלאות בדרך מטוקיו לקיוטו והקרבות אליהם נקלעים הגיבורים. אלא שבמקרה הזה, דמויות מגיעות לקיוטו כאילו הייתה זו פיצוציה מרחוב מקביל.

דמות שניתן היה לחתוך החוצה היא זו של אָאוֹשי, מנהיג נינג’ות האוניוובנשו. סיפור ההיכרות עמו מתחיל – במקור – לפני הסיפור של קיוטו, אך מגיע לפיצוץ בסגה עצמה. כיוון שהוא לא מופיע בסרט הראשון ואי אפשר לעשות סרט שלם רק עליו, נכנס אאושי ל-Kyoto Inferno על אף ש-א) אף אחד לא יודע מי הוא. ב) לאף אחד לא אכפת ממנו. ג) הוא מעכב את הסיפור הראשי. הסרט סובל מתסמונת ה-‘יותר מדי נבלים’ גם בלי נוכחותו של אאושי, והדו-קרב המגניב בו הוא משתתף לקראת סוף הסרט לא מכשיר את השרץ.

(בעצם הוא קצת כן).

alt

אם אאושי מיותר, כך גם מיסאו. החניכה של אאושי אותה קנשין פוגש בדרכו לקיוטו היא דמות קריטית לעלילה המקורית, אך התפקיד שלה ב-Kyoto Inferno מסתכם ב-‘תראו איזה יפה היא נלחמת’. היא בהחלט אגב נלחמת יפה: שמחתי לראות שכוראוגרפיית הקרב של חברי האוניוובנשו שונה מזו של כל השאר, כי… ובכן… הם נינג’ות. הם אולי לא נעלמים בהרף עין או לובשים שחור (מיסאו לובשת בכלל ורוד), אבל הם בהחלט תורמים לגיוון הכאוטי בסרט. בכל זאת, לוּ הייתה לי האופציה למחוק את האוניוובנשו מהסרט, הייתי עושה זאת ללא היסוס. כך יכולנו לקבל סרט שמתרכז במה שחשוב, כזה שמעניק יותר פיתוח לדמויות האינטגרליות בסיפור. כי אם יש צעד אחד אחורה שהסרט עשה ביחס לקודמו, זהו בתחום הדרמה: פחות מונולוגים על ערך האדם ומהותו, ויותר יאלל’ה מכות. שישיאו מרתיע, על זה אין עוררין, אבל האידאולוגיות שהוא מביא למסך אינן זוכות לביטוי רב כמו שהספיק לבטא הנבל של הסרט הראשון (איך שלא קראו לו).

יש עוד סרט אחד לפנינו ולכן אולי נזכה לראות את הבעיה הזו מתוקנת. אך בעיית הקצב היא משהו שאני עדיין חושש מפניו: אני יודע מה נשאר לחלק הבא, ואני יודע מה קורה במנגה, ואני לא מצליח לחבר אחד פלוס אחד. “The Legend Ends” (הסרט הבא) צריך יהיה למצוא נוסחה ספציפית שתגרום גם לסיפור להגיע לידי סיום, גם לתת לנפשות הפועלות לעשות את כל מה שהן צריכות לעשות, וגם להעניק מספיק במה לדרמה כך שעדיין יישאר מקום לאקשן הנהדר. אה, ושהקומדיה תחזור. בחיי שהיא חסרה. 

alt

בניגוד להרבה סרטי ‘חלק ראשון’ ידועים, Kyoto Inferno זוכה לקליימקס מרשים משלו – וגם ניכר כי הסרט הבא יתבדל ממנו הן באופי והן במיקום. מקווה שזה לא ספוילר לציין שהסרט נגמר בקליף האנגר, עניין מובן מאליו, אך ארצה לציין שזה וואחאד קליף האנגר שגורם לי לרצות לראות את הסרט הבא כמה שיותר מהר. אפילו יותר ממלחמת הכוכבים 7! סתם, אני חייב להפסיק לכתוב דברים שאחר-כך אתחרט עליהם.


הטוב: לוקח את כל מה שטוב בסרט הראשון, ועושה אותו טוב יותר.
הרע: עמוס בדמויות ועלילות משנה; בעיית קצב.
בוחן פתע: מה אורך הסרט?

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Rurouni Kenshin: Kyoto Inferno | יפן, 2014 | שעתיים (ועשרים דקות) | אקשן, הרפתקאות, דרמה, היסטורי, נבל רגיש לאש | .Warner Bros | טאקרוּ סאטו, אֶמי טאקיי, טטסויה פוג’יווארה, יוסוקה אגוצ’י, מונטקה אָאוי, קאיטו אויאגה, יוּ אָאוי, יוׂסוּקה איסיָה, טאו טסוּצ’יָה, ריוסוּקה קאמיקי | במאי: קיישי אוֹאוּטומה | יוצר מקורי: נוֹבּוּהירוֹ ווַאטְסוּקִי

לקריאה נוספת:
· Rurouni Kenshin: [הסרט הראשון]
· Rurouni Kenshin [סדרת האנימה]
· [Rurouni Kenshin: Shin Kyoto Hen [OVA

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם