REDLINE

“אני לא קורא מהירות, אני מבין אותה” / אייזק אסימוב

סרט הביכורים של טאקשי קוייקה “Redline” לא כאן לספר סיפור; אני יכול להבטיח שאת העלילה הזו ראיתם לפחות בעשרה סרטים אחרים, חמישה מהם שייכים לסדרת “מהיר ועצבני”. לא, “Redline” פה על-מנת להצהיר שהאנימציה הידנית עוד לא מתה.

אבל באיזה מחיר?

“Redline” הוא האצן המזדקן שמתמודד קשה ממתחריו הצעירים כדי להגיע לפוטו-פיניש, וגם אם לעתים הוא זוכה – הוא מזיע מהם הרבה יותר בדרך לניצחון. הסרט מגיע אלינו בתקופה בה סרטים עתירי תקציב נעשים באנימציית מחשב, אולם הבשורה של Redline היא “תראו לאילו הישגים אפשר להגיע באנימציה ידנית”, אלא ש-60 חודשי ההפקה על הפרויקט השאפתני מעיבים על השמחה. אולפני ה-CGI היו מפיקים את אותו סרט בחצי מהזמן.

וכן, “Redline” נראה טוב. לא היה לי שום קושי למצוא תמונות מתוכו עבור הביקורת משום שכל פריים פה הוא יצירת אמנות. אף פינה לא פה לא עוגלה – וכדי להראות כמה היא מרהיבה בחר קוייקה לעסוק בנושא חסר מעצורים (תרתי משמע, בערך): מירוצי מכוניות.

אי שם בעתיד המאוד (מאוד) רחוק, כפי שמבהירים לנו כתוביות הפתיחה, מרוצי-מכוניות נהיו ספורט אינטר-גלקטי. גיבור הסרט, JP, הפסיד במירוץ ה-Yellow Line לאחר שהמנוע שלו התפוצץ במהלך המירוץ (מסתבר כי צריך מנוע כדי שמכונית תעבוד). רק מי שזוכים ב-Yellow Line מורשים להתחרות במירוץ הגדול והיוקרתי יותר, ה-Redline (איזה צירוף מקרים, זה שם הסרט) וב-Redline אין חוקים. ב-Redline כדי לנצח מוכרחים להשתמש בכל. טריק. אפשרי. יש שימכרו את אימא שלהם אם זה יעזור לשדרג מנוע. החלטה שערורייתית משהו קבעה כי המירוץ יתקיים ב-Robo World (מה? אמרתי לכם לא להתייחס לתסריט), עולם מיליטנטי שנשיאו מתנגד לקיום המשחקים ומבטיח לצוד את המתמודדים ביום המירוץ. חבר’ה – הוא לא צוחק. מספר נהגים מחליטים לפרוש ול-JP, כמה נחמד, התפנה מקום בתחרות.

כמצופה, ככל שמתקדם הסרט הוא מגביר את רף ההרס הסביבתי; מנועי פלוטוניום, קרני לייזר מהחלל ומפלצות ביולוגיות בגודל של גורד-שחקים הם רק נדבך אחד בתחרות חסרת התקדים הזו. משטר ה-Robo World למשל מזכיר במקצת, טוב – בהרבה, את המשטר הנאצי. לא רק שהסמלים זהים, גם המנהיגים.

100 דקות של שיכרון חושים, צבעים בוהקים ומפלסי מהירות שמתגברים הם העיקרון המנחה פה, כלומר זה – וסיפור אהבה נדוש באופן מכוון. ובסרט מירוצים כמו בסרט מירוצים, האישה מאחורי ההגה ועושה בית ספר למתחרים סביבה. מירוץ ה-Redline מלא אדרנלין ובמהלכים שגורמים למכוניות אחרות להתפוצץ, ונדמה לי שנהגים חצו פה את מהירות הקול. אולם בניגוד לסרטי הרובוטריקים, פה קל להבדיל בין עשרות פיסות המתכת על המסך.

Redline הוא נכון לעכשיו סרט האנימציה המוצלח שראיתי השנה. הסיום שלו מביא עמו תחושה חמצמצה, אבל זה רק כי נזכרים שאין סרט אנימציה-ידנית שאפתני כמוהו באופק (אפילו סרטי אבנגליון החדשים, עם מיטב הכבוד שאני רוחש כלפיהם, מתהדרים באפקטים ממוחשבים). ההפסדים הכספיים בעקבות התקציב שהלך ותפח, הכישלון הקופתי והקשיים הכלכליים של אמא Madhouse ירחיקו כל סטודיו בר-דעת מפרויקט דומה. אך לא יכולנו לבקש שירת ברבור מוצלחת יותר.


הטוב: סרט האנימציה הידנית השאפתני ביותר שנוצר.
הרע: למי שזה משנה לו משום מה, הברגים העלילתיים פה רופפים.
והדורש: קרוסאובר בין Redline ל-Tengen Toppa Gurren Lagann.

מסר מ-2018: צריך לתת לטאקשי קוייקה לביים סרט אנימה של “מקס הזועם”.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

REDLINE | יפן 2011 / 2010 (תלוי את מי שואלים) | אקשן, מד”ב, ורווום ורוווווום | סטודיו Madhouse | טאקויה קימורה [האול מ-“הטירה הנעה של האול”], יוּ אַאוֹי [האגומי מ-“Honey & Clover”, הלייב אקשן], טאדאנוֹבּוּ אסאנוֹ [שיחק מישהו ב-“ת’ור”] | תסריט: קאטסוהיטו אישי | במאי: טאקשי קוייקה

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם