שיעור בהיסטוריה: הגיבורים (האמיתיים) מאחורי גינטמה

alt


altל הנייר "גינטמה" [Gintama] היא קומדיית-מד"ב עם אחיזה רופפת במציאות; ההיסטוריה היא ארגז חול ובה הידאקי סוראצ'י (המנגקה) מעצב אירועים לפי גחמות העלילה. אוּלם החול בארגז עודנו קיים, וכשנוברים בו מגלים כי הסדרה לא רק שלא איבדה קשר עם ההיסטוריה ממנה היא שואבת השראה – היא רואה בה מורה נבוכים. המנגה (ובעקבותיה האנימה) מבוססת על אירועים היסטוריים אמתיים שקרו, בעוד שרוב הדמויות הן בָּבואה של אישים מהתקופה עליה אדבר.

שימו לב כי גם פלוני אלמוני שאינו מתמצא בנבכי "גינטמה" עשוי למצוא עניין בכתבה זו, ולוּ בשל הזווית ההיסטורית: האינטריגות הפוליטיות והמהפכה העקובה מדם הן אבן היסוד של יפן המודרנית. סרטי קולנוע, משחקי וידאו ואין ספור כְּתבים פיקטיביים מתרחשים באותה התקופה – תקופה שאינה מסתכמת בנינג'ות וסמוראים. רובנו יודעים, לדוגמה, כי ביפן שלט בעבר השוגון. אך מה גרם להדחת השושלת, ומי היו אנשי המפתח שהנהיגו את התמורות שחלו באי? ואיך, על סמך העבר, ניתן לנבא כיצד תסתיים "גינטמה"? התשובה לשאלה האחרונה היא שאי אפשר: סוראצ'י הוא מנגקה לא צפוי. אך ניחוש מושכל טרם הרג איש. על מנת להכיר את הנֶפשות המשפיעות ומה קרה להן, צריך קודם להבין את הרקע. בדומה לאירועים זהים בציר הזמן, גם המקרה דנן החל בגלל התערבות אמריקאית.


בשנת 1603 עלה השוגון טוקוגאווה איאיאסו לשלטון. על אף הפתיחות הדתית לה זכו הנוצרים עד לאותה התקופה, חשש איאסו מהשתלטות נוצרית על מדינתו (להגנתו ייאמר כי כיבושי הנוצרים לאורך המילניום הצדיקו פרנויה זו). מסעות הכיבוש הברוטליים של הספרדים באותה עת הובילו בחלוף השנים לצו המורֶה על גירוש הזרים מהמדינה וסגירת שעריה. יוצאים מן הכלל היו ההולנדים, הסינים והקוריאנים שהורשו לעגון בנקודות מסחר בנגאסקי הדרומית. בזכות כך לא השתרכה ארץ השמש מאחור, ולאורך הסאקוקו [鎖国] — שמה של המדיניות הבדלנית — נהנו היפנים מהתפתחויות בתחומים כגון רפואה ומדע, בעוד שאמנים מפורסמים (ובהם הוקוסאי) קיבלו השראה מציורי שמן מערביים שיובאו למדינה.

שתי מאות וחצי של סגר הגיעו לקיצן עם בואו של קומודור מת'יו פרי האמריקאי שעגן ביפן, וכפה באיומים את פתיחתם המחודשת של שערי מדינת האיים. ב-1858 חתם השוגון על הסכמי סחר ויפן חָבְרָה אל מדינות העולם. יש שגורסים כי הלחצים המערביים נבעו מאינטרס להפוך את יפן לחלק מהאימפריאליזם. יהיו הסיבות אשר יהיו, השינוי הדרסטי במדיניות החוץ לא התקבל באהדה בקרב חוגים רבים באוכלוסייה – ובהם הקיסר [עוד על מוסד הקיסרות בכתבה "טאבו החרצית"]. רצון הקיסר בימים אחרים לא היה משנה דבר מה; עת החלו הדאימיו לשלוט ביפן במאה ה-12, קיסרי יפן נהיו שליטי בובה ותפקידם הפך לייצוגי בלבד. אולם הקיסר דאז סלד מהשינוי בסטטוס קוו, והוא לא היה לבד בהרגשה זו: הוא זכה לתמיכת סמוראים מהמעמד הבינוני ומטה, כיוון שאלה נפגעו מהאינפלציה לה גרמו הזרים.

התנגדות הקיסר נתנה למתנגדי שושלת טוקוגאווה הזדמנות לצאת נגד הממשל [幕府, ה-"באקופו"באופן פומבי. הקיסר הוציא צו ובו הוא קורא לשוגון לגרש את הזרים מהמדינה. היצרים התלהטו, בעקבותיהם קם מחנה הדורש להציב מחדש את הקיסר כשליט המדינה בפועל. ההיסטוריה מכנה את המהפכה שהובילו תומכי הקיסר בשם "רסטורציית מייג'י" – סדרת אירועים זו סימלה את סוף תקופת האדו בה שלטו פאודלים, ותחילת המייג'י בה תושפע יפן מהמהפכה התעשייתית.

alt

כעת החלק בגינו התכנסנו: רסטורציית מייג'י הסתיימה בקרב טובה-פושימי [בתמונה למעלה] שהתרחש ליד קיוטו (האירוע מוכר היטב לצופי "Rurouni Kenshin", כיוון שבעקבות קרב זה פרש קנשין מחיי האלימות). הרסטורצייה עתידה להשפיע על כל הדמויות ב-"גינטמה", ולמעשה, האירועים המשמעותיים שמתרחשים כעת במנגה הם יריית הפתיחה לכך. הרסטורייצה היא ה-"End Game" של הסדרה, על כן אשתדל להימנע מאזכוּר מפורש של התמוּרוֹת הפוליטיות בעלילה. עם זאת יש לקחת בחשבון כי ההיסטוריה האמיתית עליה אדוּן עשויה להתגלות כספויילר.

קומדיית האקשן של סוראצ'י החלה את דרכה מנקודת הנחה זהה אך שונה: חייזרים בשם 'אמנטו' [天人, "אנשי השמיים"] הם שהגיעו ליפן במקומו של קומודור פרי וספינותיו. באמצעות עליונותם הטכנולוגית איימו האמנטו להשמיד את האנושות כולה. הסמוראים נרתמו לעמוד בראש המאבק נגד אותם פולשים חוצנים, אוּלם השוגון השכיל להבין כי אין ליפן סיכוי לנצח. על כן בוגד טוקוגאווה בסמוראים וחותם על הסכם עם האמנטו המתיר להם כניסה חופשית למדינה, ובמקביל אוסר על הסמוראים לשאת את חרבותיהם; אירועים פיקטיביים אלו מתכתבים עם ספרי ההיסטוריה, ועובדת היותו של השוגון ב-"גינטמה" שליט בובות תחת האמנטו מוציאה את הקיסר מהתמונה.

הסדרה נפתחת שנים ספורות לאחר הקרב האבוד מול האמנטו: הסמוראי סאקאטה גינטוקי, מחיילי המרד שפרץ בעקבות הכניעה של טוקוגאווה, מתגורר כעת בדירה קטנה באדו [טוקיו]. לאחר שהוא עוזר לנער בשם שינפאצ'י נגד אמנטו בריונים, נהיה שינפאצ'י חניכו. לא הרבה לאחר מכן מצטרפת אליהם קאגורה – אמנטו צעירה שהופכת לשותפה של גינטוקי בתשלום שכר הדירה אותו הם לא משלמים אף פעם. שלושתם מקימים את ה-"יורוזויה", עסק עצמאי ובו הם לוקחים על עצמם כל סוג של עבודה.

רוב רובם של פרקי הסדרה הם בעלי אופי סיטקומי, אך מפעם לפעם דואג סוראצ'י לקדם את העלילה המרכזית באמצעות סגות רציניות ואפלות, סגות שנהיות שכיחות ככל שמתקדמים בציר הזמן. הדמויות הרבות שפוגשים גיבורי הסדרה, ובראשם השינסנגומי [כוח משטרה שהקים השוגון], הם ברגים במערכת הפוליטית הסבוכה של התקופה. כולם (כמעט) מבוססים על אישים אמתיים.


קידוֹ טאקיוֹשי (קוֹטָארוֹ קָאטְסוּרָה)

altסמוראי ואחד משני חבריו הטובים של גינטוקי בתקופת נעוריו. בדומה לגינטוקי, קאטסורה נלחם מול האמנטו ואת ההפסד הוא לקח קשה; כיום הוא מנהיג מחתרת טרור (מתונה יחסית) ובמסגרתה פועל קאטסורה להביא לשינוי הסטטוס קוו. דמותו מבוססת, באופן חופשי (חופשי מאוד) על קידוֹ טאקיוֹשי. טאקיוטשי אמנם לא היה טרוריסט, אם כי מהפכן שפעל נגד השוגון, אך כשהיה עלם אימצה אותו משפחת קאטסורה ועד גיל 32 הוא נקרא קוגורו קאטסורה. הדמיון לא עוצר פה; לאחר האימוץ התחנך טאקיושי להיות נאמן למוסד הקיסרות והפך לדמות דומיננטית בהפיכה נגד השוגון, ובפרט בחלקו בברית סוצ'י – ברית במסגרתה מספר מחנות שיתפו פעולה כדי להדיח את טוקוגאווה. במהלך ההפיכה התחבא טאקיושי במחתרת תחת שם בדוי, אוּלם לאחר רסטורציית מייג'י הוא נהיה מדינאי משפיע בממשלה החדשה, בה – בין היתר – היה אחראי על חינוכו של הקיסר הצעיר.


שינָאסוּקה טאקאסוּגי (שינְסוּקה טָאקָאסוּגי)

altחברו הטוב האחר של גינטוקי מתקופת נעוריו. טאקאסוגי לקח את הבגידה של טוקוגאווה קשה אף יותר מקאטסורה ועקבותיו נעלמו לאחר המלחמה. במהלך השנים צבר טאקאסוגי כוח רב ובנה מיליציה באמצעותה הוא מתכנן הפיכה צבאית. טאקאסוגי הוא אחד האנטגוניסטים הבולטים בגינטמה, פשוט כי הוא לא בוחל באף אמצעי להשגת מטרותיו: הוא רוצח בכירי ממשל וגם חפים מפשע, ואם ימשיכו לעמוד בדרכו – גם את גינטוקי וקאטסורה אין לו בעיה לחסל.

טאקאסוגי (שינסוקה) מבוסס על טאקאסוגי (שינאסוקה). טקאאסוגי האמיתי אכן הקים מיליציה בשם קיהטאי שהורכבה מחקלאים, סמוראים, בודהיסטים, לוחמי סומו וסוחרים – לא חשוב המעמד, כל מי שחָפצו בכך הוזמנו להצטרף לקיהטאי, בתנאי שהם חָלקו את חזונו. בזכות התמיכה שקיבל מקידו טאקיושי (ההוא מקודם) ואסטרטגיה שדגלה במתקפות מהירות ואפקטיביות, נחלו הקיהטאי ניצחון חשוב נגד הבאקופו ובסופו של דבר לקחו חלק ברסטורציית מייג'י. אך טאקאסוגי עצמו לא נהנה מפרי ההצלחה; ב-1867, כשנה לפני הרסטורצייה, נפטר משחפת. כולי תקווה שסופו של טאקאסוגי בגינטמה יהיה דרמטי יותר.


השינסנגומי

איסאמי קונדו (איסאו קונדו)
סוג'י אוקיטה (
סוגוֹ אוקיטה)
יאמאזאקי סוסומו (
יאמאזאקי סאגארו)
קאטאמורי מאטסודאירה (קאטקוריקו קאטאמורי)

השינסנגומי הוא כוח משטרה שהורכב מרונין (סמוראים ללא אדון) אשר נאספו מבתי ספר ללוחמה בקנדו. למרות שהכוח פעל כ-5 שנים בלבד, הוא צבר פופולריות רבה לאחר שבלם בהצלחה סדרת מעשי טרור כנגד משטר הבאקופו. בשיא תהילתו מנה כוח השינסנגומי כ-300 חברים, וניתן היה לצרף אליו גם מי altשלא נולד למעמד סמוראים מכובד; השינסנגומי בכך היו היחידים שהורשו לצרף מעמדות נמוכים לשורותיהם. כאשר פרצה רסטורציית מייג'י, לחמו השינסנגומי בכבוד גם כשההפסד היה ניכר.

ביום בו נטשו תומכי טוקוגאווה את אדו, נשאר בה סוג'י אוקיטה, קפטן היחידה המרכזית, לבדו. זמן קצר לאחר מכן הוא מת משחפת. ב-1868, לאחר הקרב על טובה פושימי (בו נהרג הקצין יאמאזאקי) נשבה קונדו – מפקד השינסנגומי [בתמונה משמאל] – על-ידי תומכי הקיסר, וראשו נכרת תחת אשמה כוזבת של התנקשות בסאקאמוטו ריוֹמה (תכף נגיע אליו). לאחר מותו הנהיג את השינסנגומי סגן המפקד היג'יקטה, אך הוא עצמו נהרג בְקרב בקיץ 1869. מותו סימל את סופו של הכוח המשטרתי.

מעטים בלבד מחברי השינסנגומי שרדו את הרסטורצייה. החשוב שבהם הוא מאטסודאירה קאטאמורי – הדאיימאו שאחראי ישירות על השינסנגומי. לאחר טובה פושימי, הוא הגיש את כניעתו בפני כוחות הקיסר והתגורר במעצר בית עד שקיבל חנינה ונהיה איש דת.

סיפורם האמיתי של השינסנגומי וסיפורם הפיקטיבי הם אולי הזהים ביותר אחד לשני, ואין זה צירוף מקרים: היו אלו מאורעות היסטוריים מאוד ספציפיים שהובילו להקמת הארגון, ארגון אשר לקח חלק פעיל בקרבות הרסטורצייה. לא מן הנמנע שארגון הקרוי 'שינסנגומי' (אפילו אם בדיוני) יהיה נאמן היסטורית… עד כמה שניתן.


סאקאמוטו ריומה | סאקאמוטו טאטסוּמה

altאין נקודות דמיון רבות בין ריומה לטאטסומה כפי שיש לדמויות מבוססות-מציאות אחרות. ריומה, אישיות היסטורית קיימת, פעל להדחת השוגון. ספרי הלימוד זוכרים אותו כמתווך בין שני מחנות גדולים אך עוינים אחד לשני (צ'וֹאוּשוׁ וסָאטסוּמה, לימים מחוזות יאמאגוצ'י וקאגושימה, בהתאמה) ואיחודם נגד הבאקופו. בעקבות פעילותו הענפה נגד המשטר, נרדף ריומה על-ידי תומכי הממשל ואנשי השינסנגומי. סאקאמוטו נרצח בפונדק בקיוטו ב-1867 (בו שהה עם הסמוראי נאקאוׁקה שינטאקוֹ, לו אין ייצוג בגינטמה). זהות הרוצח אינה ידועה עד היום, אולם, כאמור, מפקד השינסנגומי קונדו איסאו הוּצא להורג באשמת הרצח שלא ביצע.

טאטסומה בגינטמה, מי שמבוסס על ריומה, הוא טיפוס צבעוני אך עם מספר נקודות דמיון למקור עליו מבוסס. לאחר שלחם בשדה הקרב עם גינטוקי וחבריו, הקים טאטסומה צי מסחר בשם קאינטאי [海援隊]. ביקום של גינטמה, צי המסחר עובד בעיקר בחלל. במציאות, קאינטאי נחשבה לקואופרטיב המודרני הראשון ביפן, וריומה מיודענו אכן עמד בראשה. שני הסאקאמוטו-ים הם אנשי עסקים ממולחים שהעדיפו לפעול בזירה פוליטית מלוכלכת, ואחד מהם שילם על כך בחייו. אני לא יכול להבטיח שזה לא יקרה גם לָאֲחֵר.


קיוטו מימאוואריגוּמי

סאסאקי טאדאסאבּוּרוֹ | סאסאקי איסאבּוּרוֹ
אימאי נוֹבּוּרוֹ
 | אימאי נוֹבּוּמְה

בסדרה אתם מכירים אותם בתור השינסנגומי, רק לובשי לבן ורעים (אני מעדיף את המונח 'מורכבים'). במציאוּת, מדובר בכוח משטרה הדומה במטרותיו לשינסנגומי ופעל בקיוטו תחת השוגון. ב-1864 הוקמה המיליציה שהורכבה מ-200 סמוראים, אך בשונה מהשינסנגומי — סמוראים אלה הגיעו ממעמדות רמים, ומטרתם הייתה להגן על ארמון הקיסרות בקיוטו. הקבוצה פורקה ב-1867 עם כניעתו של השוגון, אולם אחדים מאנשיה לחמו במסגרות עצמאיות.

המימאוואריגומי (גרסת גינטמה) נכנסו בשלב מאוחר-יחסית לסדרה. קשריהם בחלונות הגבוהים גרמו לתככים לא מעטים בינם לבין השינסנגומי (הפיקטיביים). איסאבורו וסגניתו נובומה הם שתי הדמויות היחידות במימאוואריגומי (גרסת הסדרה) עם ייצוג בעולם האמיתי; נובומה האמיתית היא בכלל זָכר, ועל טאדאסאבורו אין מידע רב ולכן אי אפשר לדעת אם הוא היה מיזנתרופ כפי שדמותו איסאבורו מצטייר בגינטמה. שניהם, אגב, הודו ברציחתו של סאקאמוטו ריומה, אולם היסטוריונים מטילים ספק באמינות דבריהם (ריומה, מסתבר, הוא מקבילו היפני של ארלוזרוב).

alt


נאקאקוּרה שינפאצ'י | שימוּרה שינפאצ'י

altשימוּרה שינפאצ'י הוא אחד מגיבורי הסדרה, תלמידו הנאמן של גינטוקי ואדם עם ערכים. נאקאגורה שינפאצ'י הוא קצין בכיר בשינסנגומי. תכניתו המקורית של סוראצ'י המנגקה הייתה לתת לשינפאצ'י מקום בשינסנגומי (כראש היחידה השנייה), אוּלם במקום זאת הוא הרכיב עליו משקפיים ונתן לו את התפקיד הראשי-יותר בו הוא נמצא כיום. שינפאצ'י האמיתי היה בין הבודדים ששרדו את הרסטורציה, אולם מטבע הדברים לא היה לו מקום בממשל החדש. הוא נישא וחי חיים שלווים. ראיון שנתן בערוב ימיו והמִזכרים ששמר מהווים עדות היסטורית להתנהלות השינסנגומי ואנשי המפתח בה. הוא נפטר בשיבה טובה ב-1915 בגיל 72.


באופן מפתיע, גיבור הסדרה גינטוקי לא מבוסס על אישיות קיימת, אך אין זה אומר שהוא לא קיבל השראה מאף אחד: חלק מתכונות האופי של גינטוקי מיוחסות לגיבור מהפולקלור היפני בשם 'קינטוקי' (אשר לקח על עצמו בהמשך את השם 'סאקאטה נו גינטוקי'). בת טיפוחו של גינטוקי שלנו, קאגורה, מבוססת גם היא על דמות מפולקלור ידוע: הנסיכה קאגויה. אולם למעט מאפיינים בודדים, אין קשר הדוק בין שני גיבורינו לבין מקורם הספרותי.

alt

לקריאה נוספת

התגובות נעלות