Re:Zero kara Hajimeru Isekai Seikatsu

מכירים את הסוּגה המאוד-ספציפית בו מפסידן גנרי נשלח אל עולם פנטזיה־גבוהה ושם הוא הופך לגיבור? אם לא, כנראה שבכל הקשור לסדרות אנימה, הטעם שלכם משובח. מתוך סך הסדרות שעולות מדי שנה, ז’אנר הפנטזיטאקו™ הוא הדומיננטי ביותר. אין צורך בתקציב גבוה, התסריט נכתב במחולל אוטומטי, בעוד שעיקר ההשקעה מופנית לפנסרביס (כי צריך למכור עותקי בלו-ריי איכשהו, לא?).

לכן הייתי מבולבל מקיומה של Re:Zero. על פניו היא נראית כמו פנטזיטאקו™ טיפוסית, רק עם מודעוּת עצמית ותקציב הגבוה (לשם שינוי) ממה שיש לכם כרגע בארנק. הלוזר התורן הוא נאטסוּקי סוּבּארוֹ, נער טיפוסי עם פְטיש לחליפות טרנינג. נאטסוקי יוצא ערב אחד מהמכולת השכונתית ו… הופ, הוא בעולם פנטזיה. הוא לא מופתע במיוחד אלא בעיקר מתרגש, כיוון שהוא חובב גדול של הז’אנר (מזל שהוא לא מעריץ של Berserk). הנער לא יוצא קודם לסיור בסביבה, הרי צריך למצוא בהקדם את הבת אותה הוא יציל בעזרת כוח-העל שהוא יוצא מנקודת הנחה שקיבל, אך בסמטה חשוכה הוא נתקל בבריונים מולם הוא לומד שלא כוח-על ולא בטיח. אי אז הוא פוגש את אמיליה, חצי-אלף ולוחמת מוכשרת. אמיליה מצילה את נאטסוקי (דה), הוא מתאהב בה (דה), הם יוצאים למסע (דה) ואז שניהם נרצחים בברוטליות (ד…דה?).

Re:Zero נהנית משני עולמות: מחד, זו סדרה עם אפיל לאוטאקואים, החל מהדמויות וכלה בסצנות האקשן ובסוג ההומור. מאידך, זו סדרה מדכאת, כזו בה הגיבור יגיע לשפל של התחתית של התהום, ובדרך הקשה יגלה שיש עוד לאן לרדת. אה כן, הגיבור הוא עדיין נאטסוקי. לאחר שנרצח, הוא מוצא עצמו בעבר הלא-כל-כך רחוק של אותו בוקר (ה-“Save Point” שלו). יוצרי הסדרה תהו מה יקרה לוּ גיבור ה-RPG החביב עליכם יזכור את מאות הפעמים בהן הוא נהרג. ההבדל בין קלאוד או כרונו לבין נאטסוקי הוא הכוחות שאין לנאטסוקי, EXP שאי אפשר להעלות או חרב שניתן לשדרג. היתרון היחיד לזכותו זה המידע על עתידו המר; “ידע זה כוח” לימדו אותנו, אבל סָפרו זאת לנאטסוקי אחרי הפעם ה-30 בה המעיים שלו נשפכים החוצה.

יש לסדרה הזו אומץ רב, לא בגלל האלימות (ויש הרבה ממנה), אלא בגלל הקצב. נאטסוקי חוזר על אותם הימים פעם אחר פעם, מקיים את אותן השיחות ופוגש לראשונה את אותם האנשים בפעם המי-יודע-כמה. ובכל פעם שנדמה היה לי כי זהו היום בו נאטסוקי מוצא פתרון ושורד, בועט לי התסריט בפרצוף. מעטים הם רגעי החסד להם זוכה הגיבור, ומעטות אף יותר הן ההתקדמויות שלו ב-“Save Points”. לכן כאשר קורה משהו טוב ב-Re:Zero, האושר הוא רב.

נאטסוקי הוא בורג קטן במערכת סבוכה. זהו לא סתם עולם פנטזיה טיפוסי; לוּגניקה (בה מתרחשת העלילה) היא ממלכה בעלת מערכת פוליטית מסועפת ובה פלגים רבים והיסטוריה אפלה. נאטסוקי, כנראה לא בכדי, זוּמן אל ארץ זו בשיאה של מערכת בחירות שתקבע מי תהיה השליטה הבאה.

קשה לא להתרשם מהאופן בו נאטסוקי מוצג בסיפור. הוא אולי גיבור, אך מעטים האנשים שרואים בו כזה. המוות מערער אותו עד שהוא נהיה אובססיבי, וברגעים הללו מביך לצפות בו. זוכרים את המצב המנטלי של לייט בפרק האחרון של Death Note? כי במצב זהה נמצא נאטסוקי לא פעם ולא פעמיים. ברגעים אלו אני מתכנס בעצמי כאילו ראיתי את סבא שלי רוקד מקרנה… בעירום… מול חברים… 

מפריע לי השימוש הלא-שוויוני בקונספט המוות; פעמים רבות נאטסוקי “מת” כדי לנסות שוב, ובפעמים אחרות הוא שוכח את תרופת הפלא גם כשרוב חבריו נטבחים בברוטליות. באחד הפרקים המאוחרים בסדרה — לאחר שחברה קרובה שלו נרצחת על-ידי מפלצת — בורח נאטסוקי בעודו מייבב “אני לא רוצה למות, אני לא רוצה למות…”. באמת? כי למות זה הדבר היחיד שיכול להציל גם אותך וגם אותה.

עד כמה שאני מעריך את Re:Zero ופועלה למען האנושות, היחס של הפאנדום כלפיה הוא נלהב במידה אובססיבית. אולי כי פלח הצופים שלה רגיל לסדרות זבל, או כי !Akame ga Kill (מבית אותו סטודיו) צילקה אותם קשה, אך Re:Zero לא הותירה בי הלם או הכניסה אותי לדיכאון כמו שרבים הבטיחו שיקרה. ואתם יודעים בדיוק מדוע: נקודת המוצא שלה. ישנם פרקים בהם נאטסוקי עובר התעללות פיזית ומנטלית שאף בן-אדם לא יכול לצאת ממנה שפוי, ובסופם הוא נרצח באמצעים גרפיים להחריד. אך מידת היחס לנעשה על המסך מסתכם אצלי ב-‘מגניב’. קשה לקחת ברצינות את הזוועות כאשר תוך רגע או שניים יתעורר נאטסוקי במָקום שמח. אין לסדרה, נכון לעכשיו ואולי לתמיד, ‘נקודת אל-חזור’, כזו בה קונספט איתחוּל הזמן לא יעזור לנאטסוקי או למי מחבריו. בכדי לצאת מזועזע, התסריט מוכרח להיות נטול ישועה. כאשר, לדוגמה, קרה מה שקרה בסוף סגת ה-‘Golden Age’ בברזרק, הידיים שלי רעדו – מה שלא היה קורה אם גאטס היה הנערה שמדלגת בזמן.

לפני שיקפוץ המגיב שיכתוב ‘אתה פשוט לא מבין את הגאונות של הסדרה’ ו-‘זו האנימה הכי טובה בעולם’ (וכמו תמיד, יהיה זה מגיב שיצוץ ברנדומליות שנים אחרי שאצפה בסדרה ואשכח את דעתי עליה) – אני אוהב את Re:Zero וגמעתי אותה בהנאה רבה. מדובר בתוספת מבורכת לפנטזיטאקו  באשר הם, וניכר עליה שאת רוב הקלפים היא עוד שומרת בשרוול. עם זאת, יצירת מופת של פעם-בדור? אין צורך להגזים; נאטסוקי, למרות מה שעובר עליו (או דרך הקרביים שלו), הוא לא גיבור פורץ-דרך. ההתאהבות שלו באמיליה נובעת מהיגיון לקוי שצריך לחלוף מהעולם – היא ממש ממש שווה. בפעמים בהן הוא מצליח לא־למות מגלה הנער כריזמה יש מאין. המעברים שלו ממשבר קיומי לאופוריה גורמים לי לחשוד שהוא דו-קוטבי.

יש לציין שזו לא אנימה לבעלי בטן רכה: הפרק הראשון לבדו אלים מאוד, אך בהקשר הכללי ישנם פרקים בסדרה הזו שאלימים בהרבה. אם צלחתם את תחילתה בלי לכסות את העיניים, אתם רשאים להמשיך. מי שיבחר לעשות כן צפוי ליהנות מאחת הסדרות הנהדרות והמדכאות שראיתי (שילוב הגיוני למדי). ציפיות אני ממליץ לא לפתח על מנת שתופתעו לטובה היכן ש-Re:Zero ראויה לפידבק חיובי, וכדי שלא תתאכזבו בחלקים ה… הממ… מאכזבים.


הטוב: זריקת מרץ בז’אנר נחות; נרטיב עשיר ומעניין; הולישיט כמה דם!
הרע: רמת סיכון נמוכה; נכנעת לחלק מהקלישאות בהן נלחמת.
והמכוער: אם נאטסוקי מת משבץ מוחי – הוא תקוע בלופ.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

[-Re:Zero kara Hajimeru Isekai Seikatsu [Re:Zero -Starting Life in Another World] | יפן, 2016 | 25 פרקים | סטודיו White Fox | אקשן, הרפתקאות, פנטזיה, עיניים מטורפות |  יוֹסוּקה [ארסלן מ-“Arslan Senki”], ריאְה טָקהאשי [קוֹבּאיָאשִי מ-“Rampo Kitan: Game of Laplace”], צ’ינָאטְסוּ אַקָסָאקי [איירי מ-“Boku dake ga Inai Machi”], אינוֹרי מינָאסה [צ’ינו קאפו מ-“?Gochūmon wa Usagi Desu ka”], ריאה מוּרקאוָוה [מג נאטסוּ מ-“?Gochūmon wa Usagi Desu ka”], יוּמי אוּצִ’יָמה [רוּרי מ-“!Nisekoi”], קנְיוּ הוֹרוּאיצ’י [ליבְּרָה דוֹהקוֹ מ-“Saint Seiya”], מָאמיקוֹ נוֹטוֹ [רין מ-“Inuyasha”], טָקִהיקוֹ קוֹיָאסוּ [אקסקליבר מ-“Soul Eater”], סָאטוֹמי ארָאי [סְייקוֹ מ-“Corpse Party”], טָאקוּיָה אְגוּצ’י [נְרוֹ וָאנְטי מ-“91Days”], יוֹשיטסוּגוּ מָאטְסוּאוֹקָה [אָאוֹיָגִי מ-“Yowamushi Pedal”], יוּאי הוֹריִאה [צ’יאה מ-“Persona 4”], יוּאִיצ’י נאקָמוּרָה [קיוֹסוֹּקה מ-“Ore no Imōto ga Konnani Kawaii Wake ga Nai”], יוּקָה אִיגוּצ’י [קָאְדִה מיזוּנוֹ מ-“!Nyan Koi”], יוּקָארי טָאמוּרָה [טנטן מ-“Naruto”], קָאנָה אוּאְדַה [רין טוהסָאקָה מ-“Fate/stay night”], קייג’י פוּג’יוָוארה [קימוּרה מ-“Hajime no Ippo”], קִנְטָה מִיָקִה [טְסוּמְה מ-“Wolf’s Rain”], קָאיטוֹ אישיקָאוָה [קאגְיָאמה מ-“!!Haikyuu”], מינָאמי טָאקהָאשִי [מגוּמי מ-“Shokugeki no Soma”], יוּיקוֹ פוּג’י [רבּקה רוסליני מ-“Lupin III”] | תסריט: מָאסָהירוֹ יוֹטָאנִי [“!Free”] | במאי: מָאסהארוּ וואטָנֶאבּי [“Wakaba Girl”] | יוצר מקורי: טפּיי נאגאטְסוּקי

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם