במת האימה: ראיון עם צוות R Musical


מראיינת: מיכל קָר.
שאלות, כתיבה ועריכה: רם קָיץ.
משמיע קולות נורא מפחידים בלילה: מדיח הכלים שלי.
הטוויסט: אין לי מדיח כלים.


היו לנו מחזות זמר על סול איטר, מחברת המוות, הלסינג ופולמטאל אלכמיסט, כולם נחשבים לקרם דה לה קרם של חובבי האנימה ברחבי העולם; אין צורך לעבוד על הייפ או משהו כזה, מספיק לדעת שקיים מחזמר על סדרה נערצת כדי לדעת שגדודי צופים ימלאו את האולם. אומינקו (או “Umineko no Naku Koro Ni”) היא לא סדרה כזו. אחותה הגדולה, היגוראשי, היא שם נרדף לאימה בקרב האוטאקואים. אבל אומינקו? הביקורות אולי סבירות במקרה הטוב, אבל לא מדובר באחות המוצלחת-יותר מבית 07th Expantion.

לכן כאשר קבוצה לא קטנה ומאוד שאפתנית הודיעה כי היא עובדת על מחזמר קהילתי לאומינקו, גבות רבות הורמו. אך ההתלהבות של עוסקי המלאכה גברה על כל חשש.

“אני אוהב את הסדרה…” מסביר רן גיא, יוזם המחזמר (והכותב, הבמאי, המפיק, שחקן ומאבטח). “…שמעתי על היגוראשי, אך אומינקו קרצה לי הרבה יותר. גיליתי את הסדרה לראשונה דרך יוטיוב וצפיתי בה זמן לא רב אחרי. חשבתי שיש לה פוטנציאל אדיר להיות מחזמר, לכן פניתי לנטע. נטע היא חובבת גדולה של אומינקו, ויחדיו יצרנו את המחזמר”.

נטע, האחראית המוזיקלית ושחקנית של דמות מקורית, מוסיפה: “היתרון באומינקו זו העובדה שיש תבנית שחוזרת על עצמה, ובעצם אפשר לכתוב עליה פרודיה בקלות”.

באותה שיחה גיליתי משהו שלא ידעתי: הפופולריות הידועה לשמצה של גרסת האנימה, בעיקר בקרב מי שמכירים את המקור; רן הכחיש את קיומה ואילו מבחינתה של נטע, האנימה קיצצה חלקים רבים ו-“הרסה” חלקים אחרים. רן ונטע דאגו היטב לבצע המרה דתית לנובלה המקורית עבור השחקנים הטריים. “בפעם הראשונה שעשינו את המפגש עם כל הקאסט וסיפרו לנו שהמופע הוא על אומינקו, תהינו על מה זה לעזאזל. הדבר הראשון שנטע אמרה באותה שיחה זה ‘אין דבר כזה אנימה! לכו קראו את הנובל’. מאז רוב הקאסט קרא את הנובל” מסכמת נועה, השחקנית של ביאטריס, שלימדה אותנו על הדרך דבר או שניים על ההבדלים: “בנובל יש הרבה יותר נפח. למשל שבע האחיות שבאנימה לא מקבלות עומק. בנובל הרבה יותר קל להבין מה המניעים שלהן, וקל יותר להתחבר לדמויות”.

יניב (באטלר): “עלי אני יכול להגיד שראיתי גם את האנימה, ובה רואים רק חלקים שטחיים וקטנים מהדמות שאני מגלם”.

המחזמר הוא פרודי, או שיש אלמנטים של אימה כמו במקור?

נועה: “כיוון שיש ילדים צעירים (יחסית) שמגיעים למופע, אי אפשר באמת להשתמש בדברים שהיו במקור, כמו בטן מלאה בממתקים, מה גם שאין לנו תקציב לכל זה. אז מה שבעצם עשינו זה לרכך את העסק כך שמי שמפחד מסרטי אימה יוכל לצפות במופע בבטחה”.

רן גיא: “אבל לא רק. המחזמר הרבה יותר רציני בתוכן ובעלילה שלו ממחזות קודמים. לדוגמה, יש הרבה יותר התייחסות סביב נושא המוות והרציחות של אנשים”.

רן בורשטיין (מהיוצרים המקוריים. עוזר ומייעץ להפקה): “יש דברים בסיסיים במבנה הסדרה שדורשים התייחסות, ומה לעשות שהם די קודרים ואפלים”.

מה השתנה מאז הנחת היסוד המקורית כאשר התחלתם לכתוב ועד שהמחזמר הושלם?

נטע: “הכתיבה החלה דרך סשן של חשיבה, והיו קטעים שאלתרנו ביחד וחשבנו שזה יצא מצחיק. לאט לאט, במהלך העבודה עצמה, כל אחד הוסיף מעט מעצמו עבור הדמות שלו בהסתמך על הפרשנות האישית של כל שחקן.

“גם האורך השתנה במהלך הזמן. התסריט המקורי היה ארוך בצורה קיצונית, ונאלצנו לחתוך ממנו חלקים”.

נועה: “היו גם לא מעט חילופי שחקנים. אני למשל הייתי בהתחלה אווה”.

ספרו קצת על הדינמיקה בין כולם בחזרות.

נועה: “בדיחה ממש מצחיקה שאני ודור (השחקן של רונובה) התחלנו: יש לו מנהג לצפות עם אביו בד”ר.הו…כל יום! ואז יום אחד אבא שלו היה צריך לצאת להיפגש עם מישהי. דור שואל עם מי, ואבא שלו עונה ‘עם ביאטריס’. דור שואל מי זו ואביו עונה ‘סתם מכשפה’. דור כולו מתלהב, מפנטז שאולי זו ביאטריס מהסדרה, ושואל: “בלונדינית עם עיניים כחולות?”, “לא, תימנייה”. ומאז היא הפכה לביעטריס (ב-ע’), מכשפת הג’חנון-הזהוב. כך יצרנו את הערס-מיוזיקל, גרסה אלטרנטיבית למחזמר. שבע האחיות הפכו לשבע המג’נונות, ולכל השחקנים שינינו את השם: ביאטריס (‘ברכה’ באיטלקית) זו ברכה, אווה זו חווה, באטלר זה גולני וכו’. והפכנו את שיר הפתיחה של המחזמר לשיר של ערס-מיוזיקל”.

כל מי שמעוניין בהופעה פרטית של ערס-מיוזיקל, מוזמן כמובן לפנות לנועה.

רן: “העבודה עם השחקנים מאוד מהנה. מאוד דינמית. לא פשוט לעבוד עם צוות כה גדול (כ-30 איש). לדעתי זו ההפקה הגדולה ביותר מבחינת המעורבים בה שעלתה עד היום. כאשר אתה עובד עם צוות כה גדול, ברור שיהיו בעיות על פני השטח, אבל כל אחד תרם כמיטב יכולתו בחזרות”.

שיאל (ג’סיקה): “אני יכולה לספר על האָרונס? יש לנו קטע פאנסרביס, בה דמות א’ די אונסת דמות ב’…על ארון. לכן יש לנו שם מיוחד לזה: אָרונס!”.

רן, אתה שועל מחזות ותיק, אם כי זו פעם ראשונה עבורך על כס היוצר. מדובר בחוויה שונה ממה שחשבת – או קיווית – שזה יהיה?

“אכן יש לי ניסיון קודם במחזות זמר, בעיקר בתור שחקן ועוזר הפקה, וחשבתי שהגיע הזמן לקחת את המושכות לידיים ולהרים משהו בעצמי. בהחלט יש הבדל רב בין ליצור מחזמר ובין השתתפות באחד: מדובר בהמון עבודה ואחריות, בעיקר כאשר צריך לטפל בהרבה דברים בו זמנית, ולקחתי על עצמי מטלות מעבר לתחום האחריות שלי. למזלי, כאשר היה קשה מדי – הצוות נרתם לעזור, וחלק מהאנשים נטלו על עצמם משימות נוספות”.

יש אלמנט פנטזי במקור. איך הוא מתבטא, אם בכלל, במחזמר בימתי?

נטע: “התלבושות. אי אפשר להגיד ששמלות ויקטוריאניות הן תלבושות יומיומיות. גם כל העלילה למעשה מתבססת על פנטזיה והלחימה נגד העל-טבעי”. שיאל מוסיפה לנושא התלבושות: “יש לנו צוות קוספלי מאוד מוכשר, כולם נרתמו לעזור מתי שצריך ובכל נושא”.

רן: “העבודה עם התאורה והמוזיקה תרמה רבות לאפקט הפנטזי. בקטעים שונים בסדרה רואים את הגיבורים בצבע מסוים, ואלמנט תאורה דומה יופיע במחזמר”.

מחזמר עם אלמנט של אימה הוא ז’אנר פופולרי למדי: ממופע הקולנוע של רוקי ועד פרק המחזמר ההוא של באפי. עשיתם שיעורי בית לפני העבודה על המחזמר? ובאופן כללי, אילו עוד השראות, למעט המקור הברור מאילו, ישמתם במחזמר?

רן בורשטיין: “החלטנו שאם יש משהו במחזות קודמים שאין לו מקום, זה למה לעזאזל יש שירים במחזמר אנימה? אז חשבנו, למה לא למצוא הצדקה לשירים? אָת מיכל הכרת לי את “באפי ציידת הערפדים”, שם יש את פרק המחזמר “Once More, with Feeling”. חשבתי שהקונספט גאוני וכדאי להשתמש בו במחזמר הזה. השתמשנו בזה כמקור ההשראה העיקרי, ויש המון נקודות דמיון בין הפרק המפורסם לבין מה שעשינו”.

נועה: “לי בהתחלה היה קשה מאוד עם ביאטריס, על כל היהירות והאצילות שבה. לכן כדי להבין אותה יותר טוב, קראתי ספרים שמקורם באיטלקית. לקחתי גם השראה עבור הצחוק המטורף מסקאר מ-“מלך האריות”, וכמובן שאזוּלה היוותה השראה כיוון שפעמים רבות אנחנו צוחקים שהיא הביאטריס של אווטאר“.

רן גיא: “מעבר לכך, השאלנו המון בדיחות נפוצות בפאנדום, השתמשנו ב-Memes ידועים ושירים שאינם מסדרות אנימה הותאמו לכמה דמויות”.

♦♦♦

המחזמר עוד לא עלה, אבל כבר עכשיו תהיתי לגבי התכניות הקרובות של הצוות. רן, שכרגע בצבא, מקווה להופיע עם אומינקו במקומות נוספים. נועה, מנגד, שואפת להגיע לירח: “…אבל אני לא יכולה, יש לי אסתמה. אגב, למרבה האירוניה, הדמות שלי מעשנת. מלבד הירח, יש לי תקווה לעשות מחזמר
משלי. הייתי ב-LG Musical, שלא עלה בסוף, ולמדתי מה לא לעשות במחזמר. אולי אפנה תקופה בחיי כדי לצלם לייב אקשן כמו סול איטר. הפקות הפכו לחלק אינטנסיבי מהחיים שלי, ועכשיו תהיה לי שנה ללא מחזות זמר, ואין לי מושג איך אנצל את הזמן.

“בכל מקרה אני לומדת עכשיו צילום וקולנוע בתלמה ילין. זה תחום שאני מתעניינת בו זמן רב. בעצם בתאטרון אני נמצאת בו מגיל צעיר, אולי זה קשור לצד השתלטני שבי. אבל באיזשהו מקום, הבימוי יותר נוח לי”.

יניב: “אני צלם בין היתר, ואני ממש ממש מעוניין להתפתח בתחום הזה. עד כמה שאני אוהב את המחזמר, העבודה עליו בלמה את הזמן שלי עם המצלמה. אני בא לחזרות בגלל החברים. אני לא רואה את זה כמטלה בלו”ז, אני פוגש שם את רן, נועה ועוד חבר’ה, ויש המון כיף. אחרי זה הולכים לאכול גלידה, נפגשים בימי הולדת ובזמן הפנוי”.

יש מצב שתצלם את הלייב אקשן של נועה?

יניב: “אני לא יודע איפה אהיה בחיים שלי בעוד כשנה או אחרי, סביר להניח חייל משוחרר שחושב על התכניות שלו. מה שכן, אני בהחלט ארצה לשתף פעולה בתחום של הצילום בקהילת האנימה והמנגה. אני למשל מעריך מאוד את תחום הקוספלי ואוהב לצלם קוספלריים. מה שיהיה חבל בכנס הקרוב זה שלא אוכל לצלם קוספלריים כי אני אהיה “קצת” עסוק”.

נטע: “אין לי ממש תכניות לעתיד, אבל אני יודעת שאני אשמור על קשר עם אנשים”.

רן: “יש לי אגב רצון להשתתף בעוד מחזמר. אני רואה את עצמי ממשיך בתחום המשחק באופן כללי, ומאוד אשמח למצוא לזה מקום בחיים שלי”.

סתם תהיה, האנימציה במחזמר טובה יותר מבאנימה?

רן בורשטיין: “כן, ברור”.

נטע: “אין אנימה לאומינקו! אין אנימה לאומינקו! קראו את הנובל. נכון שהראשון חופר, אבל זה שווה את זה”.

נועה: “רבים תוהים מדוע האנימה נגמרה איך שהיא נגמרה. זה בגלל שהיא לא נגמרה – יש המשך בנובל”.

יניב: “יש לי מילות סיכום לכל מי שרוצה להרים מחזמר: בשנה-שנתיים האחרונות יש גל של צעירים שרוצים להרים מחזמר, אבל אנשים לא מבינים למה הם נכנסים. הם צוללים למים עמוקים מאוד. הם חושבים ‘כן כן, אני אמצא כמה שחקנים. אביים וזהו’. לא, זו עבודה קשה. זה להקריב כמעט שנה מהחיים עבור הפרויקט. כנסו לזה בלב שלם בלבד”.

נועה: “אנשים, הקשיבו – להרים מחזמר זה מה-זה קל! אני אישית רוצה לראות מחזמר על הוסט קלאב וג’ונג’ו רומנטיקה”.

שיהיה בהצלחה.

יאסו.

Musical of The Golden Witch | כנס כאמ”י 2012 | 16.08.12 | היכל התרבות, רשל”צ | 13:00-14:30, 19:00-20:30


*נוספה קטגוריה חדשה המרכזת את כל הראיונות עם צוותי מחזות הזמר לדורותיהם (מהעמוד הראשי תחת “כתבות ודעות“).

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם