כנס כאמ”י 2011 – נקודת מבט של מתנדב

 

שלום אנשים.
כאן רם… טוב לא.
כאן kingblade (שמי בישראל הוא רועי), והתבקשתי על ידי רם לכתוב לכם כתבה לגבי כנס כאמ”י 2011. כן, רם כל-כך אוהב אתכם שהוא חייב לסקר לכם כנסים שהוא לא היה בהם על-ידי נתינת המשימה לכתבים מתחילים, גרועים, שלא יודעים להצחיק אבל שיעשו בשבילו את כל העבודה.
אבל שוב, הכל מאהבה.

 

כנס כאמ”י 2011
זוכה פרס “כנס האנימה הישראלי הטוב ביותר לקיץ 2011”

מבחינתי הכנס התחיל ביום רביעי, ה-24.8.2011 בסביבות השעה 10:00, כאשר הגעתי לאולם בראשון לציון. אתם ודאי תוהים למה… טוב, אני נורא נהנה להתנדב בכנסים. כן, אני יודע, מתנדבים לא מגיעים בשעה הזאת. מקימים כן. וזה איך התחלתי להקים יחד עם חבריי את הכנס (פינת קונסולות, שולחנות לדוכנים ובערך כל דבר שהשתמשו בו בכנס, הוקם שם ממש יום לפני).

“אבל רועי! לא אכפת לנו מההקמה של הכנס! בטח קרו שם רק דברים משעממים שלא מעניינים אף אחד11!!!@#!!!@$”. אני יודע. בהקמה לא קורים המון דברים שיעניינו אתכם (כמו, נגיד, לראות חזרה גנרלית למחזמר), אבל היי, היה כיף מאוד וזו הרי חווית הכנס שלי – אז הייתי חייב לציין את זה. ואת כל הפסקה המיותרת הזאת.

בכל מקרה… היה עוד רגע לתחילת הכנס, והחלטתי יחד עם חברי להקמה ללכת לחפש את קופסאות ההפתעה למתנדבים (יש 3 כאלו, ומי שמתנדב ומוצא אותן זוכה בתכולה שלהן ובפרס נוסף אם הוא מגיע עם הקופסה למארגנים), ולאחר כחצי דקה של חיפוש מצאתי את הקופסה הראשונה והתחלתי את הבהלה לקופסאות המתנדבים, תוך כדי דריסה של המון-אוטאקואי ששוטף את קומות הכנס. אחרי מספר שעות סוף סוף נמצאו כל הקופסאות והמתנדבים נשמו לרווחה. טוב, אני ועוד שניים.

ואז החלו ההרצאות, ואני במשמרת הראשונה – “Kamen Rider” למתחילים. המרצה מעט איחרה אז התחלתי לקרוא את הכרך החדש שקניתי בסדרת Bakuman. שום פואנטה אין פה חוץ מזה שרציתי לפרסם את המנגה. ממשיכים. רק תנו לי לעשות שליחות קלה למרצה ולספר כי קאמן ריידר היא “סדרת טאקוסאטסו יפנית שבועית שיוצאת מאז 1973 ומגוללת את סיפורי הקאמן ריידר – אדם שהופך לגיבור על רכוב על אופנוע ברגע שהוא מפעיל את החגורה שלו”. לא זה לא פאוור ריינג’רס, אבל שמח שהבנתם את הרעיון הכללי. אם מאוד חשוב לכם לקרוא על זה עוד, אתם מוזמנים לעשות זאת בויקיפדיה או משהו.

ההרצאה הייתה מהנה ומשעשעת והמרצה הסבירה (פלוס מינוס) על כל סדרת קאמן ריידר שיצאה – מוטיבים חוזרים בסדרות, המלצות לגבי הצפייה וכו’. אני אישית מאוד נהנתי בהרצאה הזאת, אפילו שהמזגן הקפיא לי את הצורה (אבל היי, זה בגלל החדר עצמו, ואין לזה קשר להרצאה).

אחרי ההרצאה הלכתי להסתובב לי קצת בכנס ופגשתי חברים, כשלבסוף הלכתי לטריוויה. הטריוויה השנה הייתה מצומצמת ביחס לבדרך כלל, אבל סוף סוף לא היו באגים בתוכנה (מזל טוב עידו, הצלחת)! אבל הפעם הטריוויה נוהלה שונה מבדרך כלל – אשכרה היו תורות, מה שהיה יכול להיות יתרון אדיר בשבילי אם הייתי משתתף, אבל בערך באמצע הסיבוב הראשון נאלצתי לעזוב הכל וללכת להרצאה אחרת (התנדבות לפעמים זה דבר מעצבן) – “מבוא לאנימה”.

אז כן – ‘מתחיל באנימה’ אני כבר לא, בעיקר להתחשב בכך שאני עוסק בתחביב (במודע) כבר מ-2006, אבל עדיין היה נחמד. ההרצאה הייתה יסודית יחסית והבהירה לקהל המתחיל (או לפחות ככה זה נראה מהצד) קצת על הז’אנרים באנימה, אנימות מומלצות ובמהלך הסדנה יצאו כמה “מיני-דיונים” על אנימות שדיברו עליהן, ככה שגם אני נהניתי. בסופה נחתמה הרצאה עם מספר מכובד של פתיחות מסדרות אנימה שונות כדי לתת לקהל טעימה מאנימה ו-“Pretty Pictures”.

בסוף ההרצאה הזאת החלה ההרצאה שאני אישית ציפיתי לה יותר מכל – “הטיסה ליפן – בעקבות האוטאקו”, זו הייתה הבחירה שלי על פני “אירוע המתנדבים” הנחשק בו חולקה פיצה חינם לכל מתנדב (ואף חולקו חולצות מתנדבים שגרמו לפה שלי לרייר יותר מבפרק ממוצע של Toriko).

ולהרצאה עצמה.
ההרצאה סיכמה לנו את הניסיון של עומר, המרצה, ממסעותיו (יענו יותר מאחד) ליפן. בהרצאה הוסברו מספר דברים על יפן עצמה, תחבורה מומלצת, קניה נכונה ביפן, סכנות בעקבות רעידת האדמה, מגדל טוקיו ועל כמה כיף בלונה-פארקים ביפן. סתם, לא באמת דיברו על מגדל טוקיו. אבל ההרצאה הזאת באמת הייתה מפורטת מאוד ולימדה אותי הרבה על המסע המיועד (אל תגידו שזה לא היה ברור בעקבות הציפייה שלי מההרצאה). למעוניינים, עומר עצמו אמר שההרצאה תעלה לאתר של אמא”י ובמידה ולא, הוא יעלה אותה לבלוג הפרטי שלו. מומלץ.

מפה ועד לתחרות הקוספליי לא קרה הרבה; פגשתי חברים, הסתובבתי קצת, קניתי ציור של קפטן קררו – צוות גינאו סטייל – ובאופן כללי, הצלחתי להעביר את הזמן בכיף. ואז החלה תחרות הקוספליי אותה הנחו, איך לא, Panty ו-Stocking מהאנימה “Panty and Stocking with a large black pedophile man”. התחרות הייתה משעשעת יחסית, עברה מהר, והיו קוספליים טובים, אבל לא יכולתי להתעלם מהעובדה ש…ובכן… המקום השני בקטגורית יחידים מתחילים, והמקום שני בקטגורית יחידים ותיקים, זכו על אותו הקוספליי. טוב, על אותה דמות בכל אופן. אני גם חייב לציין שמאוד נהניתי מסיפור הרקע שבא לסיומו בכנס. אין מה להגיד – השקיעו.

מיד לאחר מכן הלכתי אל פאתי הכנס, למבוך בו מסתתרים שחקני המחזמר, ועזרתי להם להתארגן למופע (ציינתי שהייתי ע. מפיקה? לא? כנראה שזה לא חשוב מספיק). אחרי שעה של הכנות, עיקוב קל (וב-‘קל’ אני מתכוון למשהו עליו שילמתי לאחר מכן בשובי הביתה, אבל נעזוב את זה בצד) וסילוק של כל מי שמנסה להיכנס, התחיל המחזמר של LGM. אה, זה היה טריילר. טוב, לא נציק לכם ונגיד שהמחזמר הבא יהיה על בליץ’.

ולמחזמר עצמו…
המחזמר היה אדיר. שוב, אני לא מאוד אובייקטיבי, אבל תשאלו כל אחד שהיה שם, אין מישהו בקהל שלא צחק. הכתיבה הייתה שנונה מאוד (ולא, לא כתבתי מילה בתסריט… למעשה, עד ליום הכנס לא ראיתי אותו בכלל), השירים היו ממכרים והשחקנים הגיבו בצורה טובה לכל מה שהתרחש. באמת. אני יכול להגיד לכם שהייתה סצנה כמעט שלמה שאולתרה בגלל בעיה שנוצרה באותו היום, אני אתן לכם לנחש איזו (ואני לא בטוח בכלל שתצליחו).

בסוף המחזמר כבר הייתי כבר חייב לעוף הביתה. לקחתי טיסת בואינג 747 אל מאחורי הקלעים, שם אמרתי שלום זריז לאנשי המופע (שבקושי שמו לב אלי עם כל המתרחש), לקחתי את התיק שלי, יצאתי החוצה, נעזרתי במישהו להגיע לתחנת אוטובוס, ומשם – הביתה.


ועכשיו, כי תמיד רציתי:

הטוב: היו מלא פעילויות מהנות שגרמו לחוויה של… לא חשוב, יש פה ילדים קטנים.
הרע: לא היה מספיק זמן ועל-כן אכזבתי מספר אנשים אותם לא פגשתי.
והמכוער: הפרצוף של אמא”י אחרי שדבר כזה יקרה בכנס.

תודה ל-SWEET PEACH ול-CIELO על התמונות.

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם