Psycho-Pass: Sinners of the System

לא יודע איך להגדיר את “Sinners of the System”. מדובר אמנם בטרילוגיית סרטים ביקום “Psycho-Pass” אך התחושה הכללית היא כי מדובר בעונה 2.5, אפיק מעבר לקראת מה שזה לא יהיה שקורה בעונה השלישית (זו שמשודרת בימים אלה). נו, מצדי שתהיה תסכית רדיו או בננה – העיקר שיש עוד “Psycho-Pass”.


Crime and Punishment

הראשון בטרילוגיה הוא הסרט היותר “פסייקו-פאסי” באופי מבין השלושה. בעקבות רצח מסתורי של אישה, נשלחים מיקה (חכו רגע עם הבוז) וגינוזה אל מִתקן ממשלתי מסתורי ומרוחק בו כלואים פושעים-רדומים – אזרחים שקוטלגו כבעלי פוטנציאל לביצוע פשע ועל-כן צריכים לעבור “חינוך מחדש”. מיקה וגינוזה מגלים כי במקום נערכים ניסויים מפוקפקים באותם אסירים.

“החטא ועונשו” יכול היה להשתחל לתוך הסדרה עצמה כסאגה בת שניים-שלושה פרקים (כמו בימים היפים של עונה 1). הסרט מתאר התחבטות מורלית-פילוסופית בין היחידה המשטרתית לבין מערכת הסיבּיל שאחראית על הסדר החדש ביפן, הפעם מזווית שאפילו לסיבּיל יהיה קשה להציג במסגרתה טיעונים משכנעים.

חוץ מזה, מדובר גם באחל’ה סרט. גינוזה הוא אחד הגיבורים האהובים עלי בסדרה (מאז המהפך שעבר בסוף עונה 1) ומיקה, לא תאמינו, נהיית נסבלת (אמרתי או לא אמרתי לחכות עם הבוז?). מי שהיא בעונה 2 טסונדרה מעיקה (כלומר, טסונדרה) הופכת פה לטיפוס עם אופי, חמלה, רגשות ועוד כל מיני תכונות שקראתי בוויקיפדיה שיש לבני-אדם. אפילו בתור בלשית היא, כך מסתבר, לא רעה. אמנם זה לקח קצת זמן אבל אתם יכולים סוף סוף לחבב את מיקה.

הבעיה העיקרית שלי עם הסרט הם הרעים – חבר’ה שנמצאים מרחק יריקה מלצעוק “בוהאהאהאהא!”. שתי העונות (והסרט) לפחות השתדלו להציג נבלים עם קלאס, עניין שנזרק כאן לפח לטובת רעים גנריים שמדברים בקלישאות. אפשר להאשים את זמן הריצה הקצר, 60 דקות, שאינו מאפשר  גם ליצור נבלים אינטליגנטיים שמצטטים ארוכות שייקספיר ואריסטו (כמו שהסדרה אוהבת לעשות)  וגם לגולל את הנרטיב כמו שצריך — אך שני הסרטים הבאים קצרים באותה מידה ולהם אין את הבעיה הזו. כנראה שמדובר פשוט בכתיבה עצלנית.

עדיין, סרט סבבה. לכו לראות.


First Guardian

זוכרים את טפּיי סוּגוֹ? מצוין כי גם אני לא.

שמעו, אני מדחיק הרבה את העונה השנייה אז אולי זו אשמתי, ובכל זאת – לאף אחד לא בער לראות סרט אוריג’ין אודות ה-enforcer ההוא שאפשר היה להחליף בעציץ והעונה הייתה מתנהלת אותו הדבר בדיוק (כלומר, באופן גרוע). אבל הנה, זה קרה וזה… זה לא רע בכלל.

טפיי סוגו היה חייל בחיל הנחתים בבסיס כלשהו באוקינאווה. במהלך מבצע חשאי מחוץ ליפן נהרגים חברי היחידה של סוגו, כולל ה-BFF הנשוי שלו (נחסכה מאיתנו סצנת “תגיד לאשתי שאני אוהב אותה”, “לא. תגיד לה  אתה“). בעודו מנסה לעכל מה בדיוק קרה שם – כי קיימים סימני שאלה סביב המבצע – מגיעים אל האי ריסה אאוֹיאנאגי (לימים ראש צוות 2. זוכרים? היה איזה סיפור איתם) ומָסאוֹקה כפרה עליו. השניים חוקרים את המקור למקרי טרור שמתרחשים ביפן וקשורים, איכשהו, ליחידה של סוגו.

מי שמתגעגע לצוות של פעם ישמח לשמוע כי לא רק מָסאוקה מככב בסרט אלא גם קוגאמי (לפני שנהיה מבוקש), גינוזה (לפני שנהיה לא-מאנייק) וקאגארי (לפני שנהיה מרק גוּלָש). “First Guardian” הוא אולי הסרט עם האפיל הרב ביותר למעריצי הסדרה והוא אף כולל גילויים חדשים אודות אחת הדמויות. לא משהו שיטלטל את עולמכם, כן? אל תבואו עם ציפיות מוגזמות.

החקירה עצמה מסתעפת ונהית טראגית. מהיבט בלשי, זה אולי הסרט היותר-אינטליגנטי בטרילוגיה עם סיפור שמרגיש כמו אגרוף בבטן. אך חשוב מהכל, בעקבות הסרט אני אשכרה אזכור הפעם מי זה טפיי סוגו.


On the Other Side of Love and Hate

(שם נוראי, אני יודע)

ברוכים הבאים לסרט המוצלח בטרילוגיה (והכי ארוך, 70 דקות. מטורפים), הוא גם הסרט הכי פחות נאמן לרוח הסדרה. קוגאמי (איפה מחיאות הכפיים?) ממשיך בחייו כנווד במנוסה כשהפעם הוא מגיע לחלק הטיבטי של הרי ההימאליה (כנראה ש-“Psycho-Pass” ויתרה על להיות משודרת בסין). אחרי שהוא מציל כמה אזרחים מטרוריסטים, מתבקש קוגאמי להדריך ולאמן נערה טיבטית צעירה שמשפחתה נרצחה באכזריות וכעת מחפשת נקמה. אמנם הוא לא עושה זאת בהתלהבות יתרה, אך קוגאמי נעתר לבקשה והוא נהיה מר מיאגי שלה, זאת בזמן שהוא גם עוזר למפקד ארגון בשם “קבוצת ניטור השלום” להשכין, ובכן, שלום, בין השבטים הרבים המסוכסכים באֵזור.

כפי שאולי הבחנתם, “On the Other Side of Love and Hate” הוא לא בדיוק טיפוסי לפרנצ’ייז; אין בו רובה דומינייטור אחד או אלמנט מד”ב מרהיב כזה או אחר, וזאת כי כולו מתרחש במדינה אסייתית מתפוררת, הרחק מהציוויליזציה המתקדמת שהוקמה ביפן. מבחינתי זה סבבה כי אני בעד לצאת מאֵזור הנוחות, ואם כבר לעשות זאת אז בסטייל כי הסרט הוא הכי יפה שהפרנצ’ייז הזה אי פעם היה (ואני מכליל פה גם את “Psycho-Pass: The Movie”) – טיבט שוקקת חיים ונראית נפלא, האנימציה מרהיבה וסצנות האקשן פשוט וואו אחד מתמשך.

בזכות העובדה כי העלילה מתרחשת הרחק מלב הסדרה ועוקבת רק אחר דמות אחת משורותיה – גם מי שאינו צפה ב-“Psycho-Pass” יוכל ליהנות מרובו, ולא אגזים אם אומָר כי זה אחד מסרטי האנימה היותר-מהנים שראיתי השנה. שכחתי בשלב מסוים שאני צופה ב-“Psycho-Pass” ופשוט נהניתי מסרט אקשן טוב.


ארבע שנים אחרי שראינו משהו מהפרנצ’ייז הזה, שבה “Psycho-Pass” לחיינו עם טרילוגיית סרטים לא רעה בכלל.

תלונה-לא-תלונה שיש לי על כל השלושה היא האקשן: שתי העונות (והסרט) עוד ניסו לשמור על ריאליזם מסוים בכל הנוגע למכות. אתם יודעים, זה אולי העתיד אבל הם עדיין בני-אדם. אולם החל מהטרילוגיה החדשה (וממה שראיתי, העונה השלישית סובלת מאותה בעיה) העלתה “Psycho-Pass” את גיבוריה מדרגת בני-אדם לדרגת נינג’ות. זה לא שהסדרה היא עכשיו שונן, אך בכל אחד מהסרטים יש לפחות סצנת אקשן אחת בה הדמויות הופכות, זמנית, לרמבו: בסרט הראשון גינוזה (בן אנוש, לפי מה שזכור לי) נופל מגובה של עשרות מטרים וניצל כי, שימו לב, הוא בולם את הנפילה באמצעות הזרוע הפרוסטטית שלו; בסרט השני שלוש דמויות הולכות מכות באוויר אחרי שהן נופלות מהחלון; בסרט השלישי… טוב, אין לי מושג מה לבחור – קוגאמי עושה פה אודישן בן 70 דקות ל-“Uncharted”.

העונה השלישית כבר החלה שידוריה ונראה כי אירועי הטרילוגיה (וספציפית סרטים 2 ו-3) מובילים לאירועי העונה החדשה. אני לא אומר שהצפייה בסרטים חובה כדי להבין מה יקרה בהמשך, אבל אני גם קצת  כן אומר את זה. אם אתם ממילא מעריצי “Psycho-Pass” אין לכם סיבה לדלג על הטרילוגיה אז אל תחפשו לי עכשיו תירוצים.


Psycho-Pass: Sinners of the System | יפן, 2019 | מדע בדיוני, סייברפאנק, אקשן, טיול במזרח | 3 סרטים | 60 דקות + 60 דקות + 70 דקות | קאנה האנאזאווה [מארי מ-“Persona 4”], טומוקאזו סקי [מיאטה מ-“Hajime no Ippo”], קנג’י נוזימה [טומויה מ-“Clannad”], הירוקי טוצ’י [טקאוקה מ-“Ace of Diamond”],  איָינה סאקוּרה [טסוֹבּאקי מ-“Shigatsu wa Kimi no Uso”] | תסריט: ריו יושיגאמי [סרט 1], מאקוטו פוקאמי [סרטים 2-3] | במאי: נאויושי שיאוטאני | יוצר מקורי: גן אורובוצ’י


לקריאה נוספת:
• Psycho Pass [ביקורת על העונה הראשונה]
 Psycho Pass 2 [ביקורת על העונה השנייה]
 Psycho Pass The Movie [ביקורת על הסרט]

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. UVERworld אומר/ת

    סיקור נהדר, מטיל ספקות במיקה אבל זה כבר אגלה כשאראה במו עיניי.
    חייב לעשות בינג’ איזה ערב.

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם