Psycho-Pass 3: First Inspector

לוּ הייתי מראש יודע מה המתווה של העונה החדשה של “Psycho-Pass”, לא הייתי ממהר לכתוב את הביקורת הראשונה אודותיה; המכלול הזה שנקרא “Psycho-Pass 3” מורכב מהעונה שהסתיימה בדצמבר וסרט הקולנוע עליו אני כותב עכשיו, סרט שהוא, תכלס, שלושת פרקי הסיום שדחוסים במקרה לחבילה אחת (וכך גם באמזון פריים התייחסו אליו). אין לי מושג מי חשב שזו דרך קוהרנטית להגות סיפור, אך לפחות זכינו להבין מה בדיוק התמה של העונה וגם לשפוט אותה בכללותה. מה שבטוח, לא האמנתי שזה יקרה באמצעות העלילה של “מת לחיות”.

“First Inspector” נפתח כאשר אזוסאווה, הפושע הכי צ’יל שראיתי מעודי, משתלט על המשרד לביטחון פנים (נכון שזה נשמע פחות מגניב מ-“PSB”?) וכולא בפנים את מרבית חברי היחידה שלנו, בנוסף למאות עובדים נוספים שהסרט שוכח תוך דקות מקיומם. במקרה לחלוטין נמצאת בבניין גם קארינה – המושלת החדשה וכוכבת פופ לשעבר (יפן, אל תשתני). תכנית-העל של אזוסאווה לא בדיוק ברורה, לפחות לא בהתחלה, אך הוא הוא גורם לגיבורינו להזיע כאילו היה בוחן סדיסט של מבחן בר-אור: אזוסאווה משתלט על כל מערכות הבניין, משחרר גז רעיל בקומות התחתונות ומוציא לחופשי פושעים שמערכת הסיביל החליטה לכלוא (למה להקים כלא במיקום נפרד, כאשר ניתן פשוט לכלוא את כולם בבניין ממשלתי חשוב?). אם חשבתם שכל זה גרוע דיו, אזוסאווה חובר לזוג שכירי חרב, ויקסן וג’אקסוֹ, שכל תפקידם הוא להפוך את גיבורי “Psycho-Pass” לבובות סמרטוט. אה, ויש להם גם רובוט.

קיצר, “מת לחיות” זה טיול לפלאפל השכונתי לעומת מה שאזוסאווה אירגן פה.

כאשר הסתיימה עונה 3 ושמעתי כי עומדים לעטוף את הסיפור במלואו בסרט אחד, אני מודה שהייתי סקפטי: נותרו לא מעט קווי עלילה בסיום עונה 3, איך בדיוק סרט בודד אמור להספיק? אך לא רק ש-“First Inspector” מסיים יפה את סיפורם של אראטה וקיי (לבינתיים), הוא גם מעניק סיום הולם עבור חלק מהגיבורים המקוריים. אני לא אומר שאין קצוות שנותרו פרומים בסוף הסרט, למעשה יש הרבה, אך “First Inspector” מבהיר היטב כי כל שאלה שעדיין פתוחה תהיה רלוונטית רק בעונה רביעית פוטנציאלית (או סרט או מה שזה לא יהיה שהם יחליטו לעשות). בגרסה של “First Inspector” שהוקרנה בבתי הקולנוע ביפן, יש אפילו סצנה אחרי הכתוביות שרומזת כי הסיפור רחוק מלהסתיים.

שמעו, לא רוצה לקבוע מסמרות, אבל יכול להיות כי “First Inspector” הוא השיא הכי גבוה אליו הסדרה הגיעה מאז ימי מאקישימה שוגו בעונה הראשונה. זה לא שלדעתי אסוזאווה הוא נבל מוצלח יותר מהפילוסוף הסקסי הצנום, אך הנרטיב פה מרחיב את יקום “Psycho-Pass” באופן משמעותי: זה כבר לא עתיד דיסטופי בו הכל שחור או לבן. עונה 3 מבהירה כי יש אמצע, הרבה אמצע, והוא אפור as fuck: הסיפור אודות חופש הבחירה לעומת כאוס (נושא שנטחן בשנים האחרונות במגוון סדרות וסרטים) הוחלף בסיפור איקרוס-סטייל אודות שאיפות להפוך לאל (סוג-של טרנסצנדנטיות). העונה השכילה לקחת אלמנטים של תאיזם ולשאול באמצעותם מה המקום שלנו כבני-אדם ביחס לאלוהות, בוודאי ובוודאי בחברה דיסטופית כמו זו של “Psycho-Pass”. לפתע, הדיבורים מתחילת העונה על המשבר הכלכלי של 2008, יחס למהגרים ושחיתות שלטונית — נהיים הגיוניים כשמבינים כי הסדרה מיצבה את עיקר תחלואות האנושות על לוח השחמט – ורק אז התפנתה להסביר באמצעות משחק-עונתי מתמשך כיצד הכל קשור אחד בשני, ומה בדיוק הבעיה אותה סיביל מנסה לפתור.

אותן אידאות שהתניעו את העונה הראשונה (וספציפית, רעיונותיו של אורובוצ’י אודות כך שעל-מנת לחיות בחברה מסודרת צריך לעשות הקרבות) הוחלפו במסר חדש של יחסי גומלין בין בני-האדם לאלים-הדיגיטליים (זה מזכיר את התמה של סרטי “Mardock Scramble” שנכתבו על-ידי טוֹ יובוקאטה, הוא במקרה גם התסריטאי של “Psycho-Pass” מאז עונה 2). ראינו רמז לכך בסרטי “Sinner of the System“, אך עונה 3 היא הגושפנקה לכך שסיביל כבר לא המערכת הרעה שפועלת מהצללים, ואפילו לא הרע במיעוטו, אלא אחל’ה דבר לחיות בצלו (כל עוד תהיו ילדים טובים). זה אמנם מסר שקשה לעכל (במיוחד כשנזכרים כי זו אותה מערכת שהרגה את קאגארי יקיר לבי באמצע עונה 1) אבל זהו חידוש… מרענן (?)… בכל הקשור לז’אנר העתיד הדיסטופי. למעשה, כבר לא מדובר בדיסטופיה או אוטופיה; יפן של “Psyhco-Pass” היא מערכת הטרוטופית, כזו בה אפשרויות הפריחה של אזרח אינדיבידואל-הדיוט מוגבלות, אך לפחות נשמר איזשהו סדר חברתי (גם אם זה בא על חשבון ההגמוניה).

בעוד גן אורובוצ’י התייחס לסיביל באופן דאונטולוגי, היְינו: יש להפריד את הערך המוסרי של פעולות מערכת הסיביל לבין הערך המוסרי של התוצאה שאותן פעולות מביאות אליה, תהא מי מהן שלילית או חיובית (וזו עיקר המחלוקת בין מאקישימה לקוגאמי) – האסכולה היוטיליטריאניזאית של יובוקאטה גורסת כי אין לקבוע את הפעולות של הסיביל על פי רוע וטוב מוחלטים, אלא הם חלק מאותה רכבת דטרמיניסטית (סליחה, “דטרמיניסטית”) שסיביל עומדת בראשה.

הקונספט המרושע של עונה 3 זו מערכת מחתרתית שנוסדה על מנת לנצל את הסיביל ולהשיג באמצעותה עושר והצלחה מחוץ לעיני סיביל. הדבר הוא, מסתבר, איסור בל יעבור, כך אומרת לנו “Psycho-Pass”: “זה פשע לנצל את המערכת שלנו שהורגת כל מי שרק משתעל את המילה ‘פשע'”. אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לנתח את הקונספט הזה (מוזמנים להכניס פה את המם של ג’קי צ’אן המבולבל) אבל ממילא “Psycho-Pass” היא לא שיעור בנומינליזם-בשקל, אפילו שהיא חושבת שהיא כזו; אנחנו פה בשביל מותחן אקשן עתידני מוצלח מהממוצע, וזה מה שקיבלנו. 

מערכת היחסים בין שני גיבורי הסדרה החדשים, אראטה וקיי, לוקחת סוג-של צלילה חופשית לתוך בטון ב-“First Inspector”; השניים מבלים את מרבית הסרט בנפרד, שומרים סודות אחד מהשני ואפילו בקליימקס הם נמצאים בקצוות גאוגרפיים שונים. למרות זאת, מדובר במערכת היחסים הכי בריאה ש-“Psycho-Pass” אי פעם ידעה, ואני מאחל לכולם זוגיות כמו שיש לקיי ואראטה (אוקי נו, אז זו לא צלילה חופשית לתוך בטון אלא יותר כמו צלילה חופשית לתוך ג’ימבורי). למדתי אף לחבב את אוכפי-החוק החדשים שהוצגו בעונה הזו, אם כי זה לקח לי זמן. הם חבר’ה בסדר, מסתבר, ואפילו דאגתי לשלומם.

מה שכן, קשה לקבל העובדה שהגיבורים שלנו, אנשי יחידה 1, יכולים ללכת מכות מול רובוט, ללכת מכות מול מזל”ט, לטפס 30 קומות מהחלק  החיצוני של בניין, לקפוץ לתוך פיר מעלית וללכת מכות מול  עוד רובוט — לעומת אנשי יחידות 2 ו-3 שחיוניים כמו ספריי ריח בכנס אנימה (לא מזיק, לא מועיל). אני מבין שהסדרה זקוקה לחולצות אדומות שאפשר להשתמש בהן ולזרוק, אבל מה קרה לימים בהם גם אנשי יחידה 1 לא היו מוגנים מפני התסריט? שלוש פעמים במהלך הסרט חשבתי כי דמות משמעותית הרגע מתה ולא תשוב, רק כדי לגלות אותה חוזרת לעמוד על רגליה בעודה אומרת “חחח אל תדאגו אני פה קושקושים”. זה קצת כמו “משחקי הכס”: איש לא היה בטוח מהמוות בעונות הראשונות, אך ככל שהגיבורים נהיו פופולריים – גם פצצת אטום לא תהרוג אותם.


כל זה לא אומר ש-“Psycho-Pass 3” אינה תוספת מכובדת לפרנצ’ייז, פרנצ’ייז שנראה כי כוחו עוד במותניו. אני לא יודע מה טומן עתיד הסדרה, אבל נראה כי דברים מסעירים מחכים לנו. נשאלת כעת השאלה איזו חולה רעה עשויה להתעלות על מה שראינו עד כה (אסטרואיד?) אך אני סומך על הצוות שיידע מה לעשות.


ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

הטוב: עונה וסרט שהפיחו חיים חדשים ב-“Psycho-Pass”.
הרע: אל תצפו לקבל תשובות לכל השאלות.
והאיך-לא-חשבו-על-זה-עדיין: רימייק עם חתולים בשם “Psycho-Pssst”.

Psycho-Pass 3: First Inspector | יפן, 2020 | 138 דקות | Production I.G | מדע בדיוני, סייבר פאנק, אקשן, ערוץ הכנסת | יוּקי קאג’י [טוֹדוֹרוֹקי מ-“My Hero Academia”], יוּאיצ’י נאקאמוּרה [הוקס מ-“My Hero Academia”], איָאנה סאקורה [אוּראראקה מ-“My Hero Academia”], ג’וּניצ’י סוּואבּה [אייזאווה מ-“My Hero Academia”], אקיאוֹ אוהְטסוּקה [אוֹל פוֹר וואן מ-“My Hero Academia”], קאוֹרי נאזוּקה [האגאקוּרה מ-“My Hero Academia”], מאמורו מייאנו [היחיד בעולם שלא דיבב ב-“My Hero Academia”] | תסריט: טוֹ יובוקאטה (בסדר בסדר סולחים לך על עונה 2) | במאי: נאויושי שיאוטאני


לקריאה נוספת:
 Psycho-Pass [ביקורת על העונה הראשונה]
 Psycho-Pass 2 [ביקורת על העונה השנייה]
 Psycho-Pass The Movie [ביקורת על הסרט]
 Psycho-Pass: Sinners of the System [ביקורת על טרילוגיית הסרטים]
 Psycho-Pass 3 [ביקורת על העונה השלישית]

לקריאה נוספת
1 תגובה
  1. אנונימוס אומר/ת

    ביקורת מעולה, כמו כן אני מופתעת שאין לך ביקורת ל”NANA”

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם