Pokémon Origins

“גדלתי על פוקימון” זו קלישאה ידועה, אך גם הקלישאה הגדולה ביותר בסיסהּ טמון באמת. גדלתי גם על “הלב”, “הדבורה מאיה” ודברים אחרים, אך על פוקימון גדלתי והתחנכתי – הייתה זו עבורי, כמו גם עבורכם, הסדרה הראשונה בה שמנו לב שיש דבר כזה שנקרא ‘אנימציה יפנית’. בהמשך למדנו שקוראים לזה ‘אנימה’, והוויכוח האם בעברית מבטאים זאת ‘ANIME’ או ‘ANIMA’ יישאר פה גם בדורות הבאים (התשובה: למי אכפת?).

כמי שגדל על פוקימון – האנימה, לא יכולתי לוותר על פוקימון – סדרת המשחקים; האגודלים שלי עברו על כל משחק עד ל-Emerald. בצהריים חזרתי מבית הספר כדי לראות כיצד אש קצ’אם מעיף את צוות רוקט לאטמוספרה, ואת הערב הקדשתי כדי לאמן פוקימונים בעצמי. כך היה עד גיל 14… ואז מיציתי, הן את הסדרה והן את המשחקים. פרישה מהסדרה היא עניין מובן: כל דור חדש של פוקימונים מיועד לדור חדש תלמידי יסודי וחטיבה. כאשר מתחילה סדרה חדשה, זה רמז לדור הקודם להמשיך הלאה.

ממשחקי פוקימון פרשתי לא כי נמאס לי. פשוט לקחתי פסק זמן… של כמה שנים… רבות…
יום אחד עוד אשוב לשחק, זה בטוח, אבל עד אז אני אסתפק ב-Pokémon Origins – הדבר הקרוב ביותר עבורי לחזרה גם למשחקים וגם לסדרה. 


הספיישל המיוחד הוא למעשה ארבעה פרקים שמהווים ‘ריבוט’ לפוקימון – גרסה נאמנה יותר של האנימה למשחקים הראשונים, Red ו-Blue. הגיבור הוא רד, היריב שלו הוא גרין, ובמקביל הם יוצאים למסע כדי להפוך לטובים שבטובים. כדי להדגיש שמדובר בספיישל שלא קשור לסדרה המרכזית, סטודיו Production I.G נקרא לדגל יחד עם XEBEC. את קולו של הגיבור מדבבת נארוטו, ואין אדם אחד מהקאסט המקורי שתורם את קולו. אפילו הפוקימונים עצמם שונים – לראשונה הם נשמעים כמו בעלי חיים שאפשר לאכול (יאמי).

לספיישל בעיות רבות מכדי להתעלם מקיומן. הרעיון עצמו הוא טוב, אנימה שחוזרת לשורשים בתור גרסה נקיה. הבעיה היא שארבעה פרקים אינם מספיקים לצורך העניין: לוּ הייתה זו סדרה בת 12 פרקים, Origins הייתה יכולה להיות אחת מסדרות האנימה המגניבות של השנה. אך במקום זאת מקבלים המעריצים ארבעה פרקים שעושים ‘וי’ על חלקים מהמשחק. הקונספט הזה אגב חוזר על עצמו יותר מדי בזמן האחרון.


בהתחלה אהבתי כיצד דמויות האורח מדקלמות את אותם מונולוגים מהמשחק, ולמעשה כמעט כל התסריט הוא מהמקור. אלא שבהמשך העלילה מרגישה מלאכותית מדי – ההתנהגות של אזרחי העולם היא בנלית, חסרת הגיון וללא נשמה. כן, בדיוק כמו ב… משחק וידאו. העיבוד יותר-מדי נאמן למקור, וזה הדבר האחרון שחשבתי שאתלונן עליו.

מה שכן, זה בהחלט לא ספיישל לילדים. יש פה אפילו רצח של פוקימון! נכון שראינו דברים מזעזעים יותר בסדרות אחרות, אבל אני מזכיר לכם שמדובר בפוקימון, הסדרה שמלמדת אותנו על אחווה, סובלנות ושאפשר לטייל לבד בעולם בגיל 10 במקום ללמוד בבית-ספר. זה לא שחסרים רגעי קיטש, ג’ובני למשל מסורס מאוד: במקום הבוס המגניב והאפל שאנו מכירים, הפעם הוא בוס מגניב ואפל שהופך להיות רכיכה. מה זה פה, דרגון בול?

אם אי פעם יהיו מעוניינים בהפקה ליצור גרסה טובה של פוקימון למסך, כדאי שהם יפנו דווקא למנגה – היא נאמנה למשחקים, אך יש לה מספיק נשמה, עומק ועלילה אפלה כדי להחזיק סדרה טובה למשך זמן. הגיבורים אפילו מתבגרים שם, וזה כבר מגניב לכשעצמו.


אם אתם מעריצים של המשחקים או של סדרת הטלוויזיה, לדלג על Origins אינו צעד חכם. מדובר בספיישל משעשע ומלא בקרבות שנראים טוב. החזרה במנהרת הזמן אולי תזכיר לנו שהמשחקים לא היו פאר היצירה, אך היא כן תזכיר לנו עד כמה נהנינו לשחק בהם. 


הטוב: קונספט מעניין; קרבות טובים ואנימציה מושקעת.
הרע: לא האנימה החכמה בכיתה.
והמכוער: אם הספיישל מבוסס על המשחקים, מדוע הגיבורים הולכים גם באלכסון?

ציון במדד OK – סביר

Pokémon Origins | יפן, 2013 | 4 פרקים | הרפתקאות, אקשן, מגה-אבולושן | Production I.G, XEBEC, OLM | ג’ונקו טקגוצ’י [נארוּטוֹ מ-Naruto, גוֹן מ-Hunter x Hunter], טאקוּיה אגוּצ’י [קאזויה מ-Gosick], קאטסוּג’י מוֹרי [J.J מ-Gatchaman Crowds], טוֹמוֹקאזוּ סוּגיטה [גינטוקי מ-Gintama, קיון מ-Haruhi], ריקייה קויימה [טאקאמוּרה מ-Hajime no Ippo], מינוֹרוּ אינבּה [קודאווקי מ-Mononoke] | בימוי: איטסוּרוֹ קאווסאקי [פרק 1], יוּקיאוֹ קוּרוֹדה [פרק 2], הידייה טאקאהאשי [פרק 3], דאיקי טוֹמיאסוּ [פרק 4], הייאו מיאזאקי [שום פרק] | יוצר מקורי: סטושי טג’ירי

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם