Persona 4 Golden

“Life is truth, and never a dream…
All souls know this from birth…
The truth is something that is chosen and grasped…
Something discovered with one’s vision and will.
Only by gaining that does the seeker become truth himself,
a cord that connects past and future”

                                                                                                          איגור, מתוך “Persona 4”

81 שעות ו-23 דקות: זה הזמן הכולל שלקח לי לסיים את המשחק “Persona 4 Golden” בהרצתו הראשונה. מפתחי המשחק הבטיחו “מעל 100 שעות משחק”, אך אי אפשר להגיד שהם הגזימו בהערכתם: 81 שעות זה ללא ספק זמן רב, מספיק רב כדי לסיים את את כל חמשת משחקי Assassin’s Creed (כולל זמן שינה והפסקות פיפי). אך גם עכשיו אחרי שסיימתי את המשחק, ההרגשה הכללית שלי היא שלא עשיתי מספיק. יש עוד סיפורים רבים שלא חשפתי מפאת הלחץ להתקדם במשחק. הבינו, בלתי אפשרי לראות את כל מה שיש למשחק להציע דרך הרצה אחת בלבד, אפילו ש-81 שעות נשמעים כמו די והותר.

“Persona 4 Golden” הוא משחק לפלייסטיישן ויטה שיצא ביפן בקיץ האחרון ומביא לקונסולה הניידת את הגרסה המקורית של פרסונה 4, זו שיצאה לפלייסטיישן 2 ב-2008. מי ששיחק במשחק המקורי וחושב שאין לו מה לחפש פה, טועה בגדול. זה לא אותו משחק: גולדן גדול יותר, ארוך יותר ו… באופן טבעי… נראה יותר טוב. ברוך הבא, פרסונה, אל עולם ה-HD.

· בואו אבל נתחיל ממה שאתם מכירים. 

אתם נכנסים לנעליו של תיכוניסט שאת שמו אתם בוחרים (שלי קרוי ‘Jonathan Banana’, כי ככה) המגיע מהעיר הגדולה אל פרוור נידח בשם אינאבּה. גיבורנו שוהה בבית דודו, בלש משטרה אלמן המגדל לבד את בתו נאנאקו בת ה-6 – אחת הגיבורות בפרסונה 5 שעוד לא קיים (צחקו כמה שבא לכם, אני אצחק אחרון). עם הגיעוֹ הוא רוכש חברים בבית הספר המקומי, תיכון יאסוגאמי. אחד מהם הוא יוסוקה האנאמורה, תלמיד שעבר מהעיר הגדולה בדיוק כמוהו ובנו של בעלי הקניון הפופולרי Junes. השנייה היא צ’יאְה סאטונאקה, נערה מקומית עם פה גדול וחיבה לסרטי קונג-פו. השלישית אך בהחלט לא האחרונה היא יוקיקו אמאגי, BFF של צ’יאה ונצר לשושלת אמאגי המנהלת את הפונדק הוותיק של העיירה. הארבעה פוצחים בחקירה פרטית – במקביל למשטרה – המתחקה אחר סדרה של רציחות מסתוריות המתרחשות בעיירה, רציחות בהן גופות הקרבנות נמצאות במצב… לא טוב, קיצר. הארבעה מגלים קשר בין מקרי הרצח לבין ‘ערוץ חצות’ [Midnight Channel], שמועה אורבנית אודות כך שאם צופים במסך הטלוויזיה בחצות ליל גשם, מופיעה שם דמות מסתורית. לא לוקח זמן רב בטרם הם מגלים שהטלוויזיות כולן הן פורטל לממד אחר, אלטרנטיבי, בו שורצות סכנות רבות הקשורות למקרי הרצח. 

כל זה הוא המיץ של התמצית של המיץ של התמצית של המיץ של עלילת המשחק. מי מכם שכבר שיחק בגרסה המקורית ודאי אומר ‘פחחחח, זה בקושי הבסיס של העלילה’. תוסיפו לכך שגולדן הוא גרסה ארוכה יותר של המקור, וקיבלתם משחק ש-3 טיסות הלוך-ושוב לניו-יורק יכסו אולי מחצית ממנו. 

הבסיס נותר בעינו. הגיבורים – המקוריים ואלה שמצטרפים אט אט בהמשך – חוקרים צינוקים ארוכים המאוכלסים בצלליות [Shadows] שעליכם להביס בעזרת הפרסונות שלכם. צלליות, מי שלא מכיר, הם יצורים הנולדים מתוך הרגשות השליליים-ברובם של בני-האדם. פרסונות הן התגשמות פיזית של אישיות גיבורי המשחק. במידה ואחד הגיבורים לומד לקבל ולחיות עם הרגשות שהצללית שלו מייצגת, היא הופכת לפרסונה. פרסונות ניתן להעלות רמות, ללמד מתקפות וכל שאר הדברים שאתם רגילים אליו מהז’אנר (חוץ מלהכניס לפוקדורים). בסוף כל צינוק מחכה קרב בוס שמקדם את העלילה הלאה. אם אתם רוצים לבוא מוכנים, מומלץ לא לברוח אפילו מקרב אחד מול הצלליות בצינוק. 

כמובן שהצינוקים בעולם הטלוויזיה הם רק אספקט אחד של המשחק. חלק נכבד מהזמן תבלו באינאבה. בפעמים בהן הקבוצה או גיבורכם לא נמצאים באירוע כלשהו (ראשי או משני), יהיה לכם זמן לפתח את עצמכם. ויש הרבה מה לעשות באינאבה. אפשר למשל לעבוד. עבודה מכניסה לכם כסף טוב ומפתחת חלק מהכישורים השונים המפתחים את הדמות [אומץ, ידע, הבעה, התמדה והבנה]. למה הם חשובים? ובכן, ללא האומץ המתאים ישנן תשובות שלא תוכלו לתת בזמן שמשוחחים אתכם, מזון מפוקפק שלא תוכלו לאכול ואפילו האפשרות לבקר במקדש המקומי בלילה (על זה בהמשך). ללא ידע מספיק, תהיה לכם בעיה לעבור תקופות מבחנים בהצטיינות ולהעניק יעוץ. ללא הבנה לא תוכלו לקחת עבודה טובה שמרוויחה יותר כסף.

דרך עבודות שונות תוכלו גם לפתח עוד Social Links [קשרים סוציאליים. אני מעדיף לדבוק ב-‘Social Links’] – גרעין הקשרים החברתיים. במהלך המשחק, כמעט כל דמות ראשית וראשית פחות שאתם פוגשים, אפשר לפתח עמה Social Link. זה אומר להיכנס איתה לעלילה אישית בין דמותך לבינה, לחזק את הקשר ולבסוף להגיע (או לנסות להגיע) לרמת הקשר המקסימלית. התהליך הזה יחזק בהדרגה את נקודות הבונוס שתקבלו על הפרסונות שתוכלו לשלב בהמשך. פיתוח של Social Link עם מישהו מחברי הקבוצה שלכם יעניק לפרסונות שלהם מתקפות חדשות ומהלכים נוספים שיועילו לכם בקרב. אבל בשורה התחתונה: מדובר בעוד סיפורים אופציונליים התורמים לקשרים הרגשיים עם הדמויות. מה גם שכמעט כל ה-Social Links עם בנות (וחלק מבני) גילכם יובילו לקשר רומנטי. כן, גיבורנו חתיכת סוס הרבעה.

יש לא פחות מ-24 אופציות ל-Social Links במשחק. שלוש מהן מתפתחות באופן טבעי עם התקדמות העלילה ללא ברירה רבה, מה שמשאיר לכם ‘רק’ 21 קשרים שניתן לפתח. מומלץ לחשוב טוב טוב לפני שנכנסים ל-Social Link עם מישהו, מפני שמדובר לא רק בעלילות חדשות בהן תשקיעו זמן אלא בתוספות טקטיות למשחק. ניתן כמובן לא למקסס Social Link עם מישהו ולפרוש בהתחלה/אמצע/כמעט בסוף, אבל חבל על הזמן שהייתם יכולים להשקיע במקום זאת במישהו אחר, זמן שאי אפשר להחזיר. אני באופן אישי סיימתי (לא כולל שלוש ברירות המחדל) שלושה Social Links בלבד: מארי, עליה תכף אפרט; ריסה, הדמות החביבה עלי מהקבוצה שלי; ו-ארי, אימא צעירה מהעבודה של הדמות שלי בתור גננת. אה, והייתי ממש קרוב לסיים עם הקמפיין של צ’יאה לפני שהמשחק הסתיים.

· נו כבר, ספר מה חדש?

התוספת המשמעותית ביותר ב-P4G היא מארי [Marie], דמות מרכזית וחדשה לחלוטין. עד כמה מרכזית? עד כדי כך שתפגשו אותה בעלילה לראשונה לפני שתפגשו את חבריכם. מארי היא דיירת ב-Velvet Room, אותו חדר מסתורי (או במשחק הזה, לימוזינה) השרוי על הגבול שבין המודע לתת-מודע ומככב בכל המשחקים. מארי מצטרפת אל איגור, היועץ הרוחני של הסדרה, והעוזרת שלו מרגרט. מארי בעלת תפקיד משמעותי מחוץ ל-Velvet Room – יש לה עלילה משלה. את העלילה אפשר לפתח דרך ה-Social Link שלה, אלא שבניגוד ל-Social Links הרגילים, את של מארי מומלץ מאוד לפתח. לא רק שהסיפור שלה מוסיף המון לעלילה הראשית, הוא גם יפתח עבורכם צינוק חדש לחלוטין שלא מופיע במקור, “Hollow Forrest”. צינוק ייחודי זה מנשל אתכם מכל החפצים שברשותכם ומשליך אתכם לצינוק ‘נקיים’ מכל חיזוק, דבר שלמעשה מקשה לא מעט עליכם ועל חבריכם לקבוצה. מי שעד עכשיו לא מסוקרן, אספר לו כי המשחקיות של הצינוק החדש הספציפי הזה עוצבה על-ידי אותו הצוות שבנה את מערכת הקרבות ב-Shin Megami Tensei: Strange Journey. אתם מוזמנים לספר לי בתגובות אם הפרט טריוויה הזה שינה לכם משהו בחיים.

מארי אגב היא לא ה-Social Link החדש היחיד במשחק. ניתן גם להיכנס לקשר עמוק יותר עם טוהרו אדאצ’י, השותף הבלש של דודכם החביב. תוספת מבורכת למשחק שבהחלט מוסיפה פלפל לעלילה.

אה, אפשר לדוג!
זה לא חדש, אפשר היה לדוג במשחק הקודם. אך הפעם ניתן ללכוד חרקים (עניין מהנה לכשעצמו) המשמשים כפיתיון לדגים. מערכת הדיג עצמה שונה מזו המקורית ויש שיגידו קשה יותר. ישנו אזור חדש שלם לדיג הנמצא באוקיינוס, שם אפשר לדוג לא רק דיונונים ודגי טונה אלא גם כלי-נשק ביזריים, תמרור-אוטובוס הוא אחד מהם. והכי מאתגר: ה-River Guardian, דג אגדי שאפשר ללכוד עם חרקים מסוימים ובתנאים מסוימים. הלכידה שלו מצריכה לא מעט התמדה כדי ללכוד אותו. לא לדמות שלכם, אלא לכם עצמכם: נאבקתי לא פחות מ-5 דקות עד שתפסתי את הבן-*** הזה בסופו של דבר, והסיפוק היה עצום יותר מזה שחשתי כשסיימתי את הבוס האחרון במשחק. אחרי דג אגדי נוסף וקשה יותר, ה-Sea Guardian, אפילו לא טרחתי לרדוף מפאת חשש לבריאותי.

אזור האוקיינוס הוא לא המקום החדש היחיד שאפשר לבקר בו. דמותכם במשחק מקבלת בשלב כלשהו טוסטוס (אחרי אחד הקמפיינים המשעשעים שחוויתי), מה שלמעשה מאפשר לג’ונתן לבקר גם בעיר הגדולה, אוקינה-סיטי, מתי שרק תחפצו. באוקינה-סיטי לא חסר מה לעשות; ניתן ללכת לסרטים עם מישהו מהקבוצה שלכם, דבר שמשום מה מחזק את הפרסונות שלהם ברמה אחת. אפשר לרכוש בגדים חדשים שתלבשו בצינוק. אין דבר משעשע יותר מאשר להילחם מול צללית חזקה בעודכם לבושים בבגד-ים או תלבושת של מעודדת. אפשר לשתות קפה, דבר שגם הוא משום מה מחזק את הפרסונה שלכם. ולבסוף, מלבד אוקינה והאוקיינוס, אפשר לבקר עם מישהו מחברי הקבוצה שלכם במעיין חם, להתרפק אתו על זיכרונות נעימים או לדבר איתם על העתיד. דבר זה מאפשר לפרסונה שלהם ללמוד מתקפה שהוא כבר שכח, או לחילופין – ללמוד מוקדם מהרגיל מתקפה מתקדמת.

צמחונים? אפשר כעת לטפח גינה מאחורי הבית. טיפוח שכזה יניב ירקות שיכולים לתפקד בתור תרופות אפקטיביות במהלך הקרב, מה גם שזה מעלה לכם את ה-Social Link עם נאנאקו והדוד שלך. מי שמעדיף לבלות את הערבים שלו בקריאה (תחביב שמפתח את הכישורים השונים של הדמות) יכול לעקוב אחרי מספר הספרים והפרקים שהוא קרא/צריך לקרוא.

ניתן כעת לצאת לאינאבּה בלילה. לא כל האזורים פתוחים, רק רובע הקניות, אזור הדיג והמקדש. הו, המקדש: מי שיבקר שם בלילה יזכה לפגוש רוח רפאים רעבה במיוחד. בלילות אפשר אף להתקרב אל חברי הקבוצה שלכם ולהיכנס לחנות התרופות שאתם מכירים שהופכת לבית הארחה בו ניתן להחליף חפצים לא שימושיים תמורת חפצים מעט יותר שימושיים. 

150 הקווסטים מהמשחק המקורי עדיין פה. מדובר באותן בקשות רנדומליות של עוברי אורח ותלמידים שמבקשים ממכם בדרך כלל ‘למצוא פריט X, להשתין על פריט Y’, מה שיעניק לכם תגמול קטן. במשחק החדש, לא פחות מ-70 קווסטים חדשים מצטרפים למערך. כיוון שמצאתי את רובם בזבוז של זמן, השלמתי אולי 10. 

אם כל השטויות שמסביב לא מעניינות אתכם, מבחינת משחקיות וקרבות יש מספר רב של שינויים. מעתה, כאשר אתם ממזגים פרסונות, ניתן לבחור בעצמכם את המתקפות שאתם רוצים שהפרסונה החדשה תירש. מיותר לציין שהתווספו פרסונות נוספות למשחק, כולל Ultimate Persona. פיצ’ר חביב נוסף (כל-כך חביב שהשתמשתי בו פעם אחת שלמה!) היא מערכת האונליין של המשחק. אני לא יודע מה אתם מדמיינים, אבל זה לא זה. צד אחד של מערכת זו נקראת ‘Vox Populi’ ומאפשרת לכם בסוף יום לראות מה עשו גיימרים עמיתים באותו יום קלנדארי שאתם נמצאים בו במשחק. מדהים. הצד השני של המערכת אפקטיבית מעט יותר: היא נקראת ‘SOS’ ובעזרתה אתם יכולים לקבל ולשלוח מעט (אבל ממש מעט) HP ו-SP, כמו גם לקבל ולשלוח ססמאות עידוד. 

ה-Shuffle Time בסוף הקרבות שונה לחלוטין ב-P4G, יש מי שיגידו לרעה, כיוון שה-“Shuffle” ב-Shuffle Time כבר איננו, יש לכם את האופציה לבחור איזה קלף אתם רוצים. ישנם גם קלפים חדשים ושימושיים, כמו אחד שמחזיר לקבוצה שלכם חלק מה-SP ו-HP. ניתן גם להעלות את אחוז ה-EXP שהרווחתם בקרב ואפילו את הכסף (שימושי מאוד אחרי קרב מול צללית נדירה). יש אפשרות לבחור קלפי קסם חדשים לפרסונות שלכם. ניתן, לחלופין, לתת את קלפי הקסם למארי כדי שבעתיד תוכלו לרכוש ממנה כמה עותקים שרק תרצו. רק חבל שהבחורה יקרנית.

הצלליות לא תמיד סוחבות את אותן נתוני כוח שהיו להן במשחק המקורי, לחלקן יש נקודות חוזקה וחולשה אחרות. אותו דבר לגבי האפקטיביות של חלק מהקסמים; ריסה יכולה כעת לסייע לכם ב-All-Out-Attacks (זה כאשר כל חברי הקבוצה שועטים לעבר האויב במכות), לא בטוח עד כמה זה מוסיף לאפקטיביות. נוסף לכך – אם היממתם יריב – מישהו מחבריכם שאינו כרגע בקבוצה יכול להיכנס לקרב כדי להמם יריב נוסף.

P4G מוסיף לא מעט לעלילה הראשית והמשנית. ישנם קמפיינים רבים חדשים. למעט קמפיין האופנוע שהזכרתי מקודם, יש במשחק קמפיין סקי מסיבי, אירוע קטן ומשעשע בהאלווין וכמובן לא מעט סצנות אנימה חדשות. מדובר אגב רק בקמפיינים החדשים שאני זוכר, ישנן עוד הפתעות רבות לשחקני המשחק המקורי. ידוע גם שיש למשחק מספר סופים ‘רעים’, סוף ‘רגיל’ וסוף ‘אמיתי’. ב-P4G נפתחים סופים רעים חדשים, אך חשוב יותר מהכול: ישנו אפילוג שמתרחש אחרי הסוף האמיתי של המשחק. החיוניות שלו תלויה בספק, אך בכל זאת מדובר בתוספת מבורכת למשחק. אם חפצה נפשכם בצפייה בכל התוספות שיש למשחק להציע מבלי ללחוץ על X הרבה זמן ולעייף את האגודל, יש אופציה של “לדלג” על סצנות שלמות, אופציה שקורצת למי שכבר עברו את המשחק המקורי (או שהפסידו בקרב בוס ורוצים לדלג על כל הדיאלוגים. הרשו לי להשוויץ שלא היה בוס אחד שלקח לי יותר מפעמיים להביס).

למשחק עצמו יש דרגת קושי חדשה שנפתחת אחרי שעוברים את המשחק פעם ראשונה, דרגת קושי שתבחן את כוח הסיבולת שלכם. אם הייתי מנסה אותה, קרוב לוודאי ש-81 השעות היו הופכות ל-81 שבועות. מומלץ בהחלט לשחק ב-P4G פעם שנייה בלי קשר לדרגת הקושי החדשה, כיוון שכל הכישורים לדמותכם ממשיכים איתכם הלאה, ונפתח קרב בוס בונוס הנחשב לקשה ביותר במשחק. אם אתם מסתקרנים, אפשר בפעם השנייה להחליף דרגות קושי תוך כדי משחק.

תשמחו לשמוע שגם מחוץ למשחק יש המון מה לעשות. קטגוריה חדשה בשם “TV Listing” מאפשרת לכם ‘לזפזפ’ בין ערוצי טלוויזיה. אתם  יכולים לצפות בקונצרטים מיפן שנערכו לפרסונה, לעבור שיעורי פסיכולוגיה (ועל הקשר שלהם למשחק) אצל מר.אדוגאווה. אפשר לצפות בכל סצנות האנימה מהמשחק או לצפות ב-“Giants of P”‘, סוג של תכנית דוקומנטרית (עם קריינות והכל) אודות עיצוב דמויות המשחק, סקיצות ראשוניות וכו’. אפשר גם לצפות בטריילרים וטיזרים של המשחקים הקודמים. אה, ושל סדרת האנימה. ישנו גם מיני-משחק שפתוח רק כאשר השעון של הויטה שלכם מכוון בין חצות ל-1:00 בלילה, ובו אפשר לראות את טדי בתוך מסך טלוויזיה ולשחק איתו דרך ממשק מסך המגע של הקונסולה. אבל חשוב יותר מהכול: “Midnight Miracle Quiz”, שעשועון של טדי בהשתתפות צ’יאה, יוקיקו, יוסוקה ודמותכם. מדובר בסגמנט חדש לחלוטין (המחולק לשלושה חלקים), עם דיבוב מלא, כאשר בשיאו עליכם לענות על סדרה של שאלות בשעשועון של טדי. השאלות קשורות למשחק עצמו, אך אל תחשבו שתוכלו לענות עליהן בקלות אפילו אם שיחקתם מספר פעמים. שאלות כמו “מי עומד משמאל לצ’יאה כשנכנסים לטלוויזיה בקניון?”, “כמה פסלים יש בכניסה למבוך X?”, “למה מהבאים חלשה פרסונה Y?” יכניסו אתכם ללחץ רב, בעיקר מפני שיש פרק זמן של שניות בודדות לענות על כל שאלה. טעיתם? אבדה לכם נקודה. לא הייתם מהירים מדי? מישהו מיריבכם זוכה לענות על השאלה (אם כי לא בטוח שהוא יצדק). השעשועון קשה כמעט כמו לתפוס את הדג הארור.

מבחינת סאונד, P4G ממשיכה להיות ממתק. אותם שירי קרב מוכרים וטובים נמצאים גם במשחק החדש בתוספת מנגינות חדשות, כולן פרי יצירתו של שוג’י מגורו. למשחק פתיח חדש וממכר ואת כל השירים (כולל כמה בונוסים) תוכלו כעת לשמוע דרך ה-TV Listing. המשחק עבר ליטוש והוא דובב מחדש (והוחלפו המדבבים של צ’יאה וטדי). למעשה, כמות הדיאלוגים החדשה במשחק היא פי 1.5 יותר מזו שבגרסה המקורית. אופציה שדווקא קיוויתי שתהיה לפחות הפעם היא האפשרות לשחק עם הדיבוב היפני. מצד שני, אפשר להבין אותם: יש פה צוות מדבבים שלם שעמל על טקסט רב במקצועיות רבה, והדיבוב האנגלי של הסדרה לא נופל מזה המקורי. 

המעבר של המשחק לויטה עשה לפרסונה רק טוב. אלמנט האונליין כמו שהוא לא מועיל, הוא בטח שלא מזיק. אתם יכולים לצלם סקרינשוטס של כל מה שבא לכם מהמשחק (מנין אתם חושבים התמונות בכתבה?) ולזכות ב-Trophies דרך חשבון ה-PSN. אני לא טיפוס שרודף אחר Trophies, אך כאשר מופיע אחד שהרווחתי ביושר – אי אפשר שלא לשמוח, אפילו אם זה לשבריר שנייה. על המסך הקטן פרסונה מעולם לא נראתה מזמינה יותר: הצבעים עזים מתמיד ואינאבה נראית נפלא. מודול הדמויות במהלך הקרב עבר רענון והגיבורים נראים נהדר. מדובר בגרסה דפיניטיבית של “Persona 4”. כמו שקשה לצפות בגרסאות הרגילות של “שר הטבעות” אחרי שרואים את גרסת הבמאי, כך  יהיה לכם קשה להדליק את הפלייסטיישן 2 עם הדיסק של פרסונה 4 אחרי שתשחקו בגרסה לויטה. יוצרי המשחק הכניסו אלמנטים שונים לבקשת המעריצים, חלקם בקושי נראים לעין, חלקם עושים הבדל של שמיים וארץ. האהבה שהושקעה בגולדן גדולה כמו בזו שמושקעת במשחק חדש לחלוטין.

מבקרי משחקים מרחבי העולם משבחים את המשחק בצורה אחידה, מעניקים לו מחמאות שנדיר למצוא בתעשיית המשחקים. חשבתי שהם מגזימים או מתנהגים בעיוורון, אך אחרי ששיחקתי במשחק הבנתי שאין לי בשורות חדשות להביא או תלונות למיניהן (אולי אולי אולי להאריך את מספר ההזדמנויות בהן ניתן לבצע Social Links או לרדוף אחר דגי-ענק). P4G עשיר בעלילה רב-שכבתית. פרשת הרצח לבדה והחקירה רחוקות מלהיות צפויות, והסיפור רק מסתבך יותר במהלך הזמן. החקירה של כל צינוק מהנה, דורשת תכנון מקדים ומלאה באזורים מסקרנים שניתן לחקור (וכמעט לכל צינוק יש בוס שני אופציונלי שניתן להביס אחרי הבוס הראשון). כל גיבורי המשחק הם דמויות שפשוט כיף לראות על המסך: שנונים, מצחיקים ולעתים גם מרגשים. ישנם עלילות שיפילו אתכם לרצפה מרוב צחוק ואפילו בדיחות מודעות לעצמן, וישנם סיפורים טרגיים שמומלץ להכין עבורם ממחטה או שתיים (אם כי “Persona 4” באופן כללי נחשבת לאופטימית יותר מקודמותיה). משחקי פרסונה אינם משתייכים לסדרת משחקים טיפוסית: היא נכנסת עמוק לתוך נבכי הנפש והפסיכולוגיה. לתוך היצר האפל של בני-האדם. אלמנטים ממיתולוגיות וסיפורי דת שזורים זה בזה בתוך מסה גדולה שהיא לבדה שייכת לזיכיון שגדול מסך-חלקיו (Megami Tensei). אפילו אחרי שתעברו את המשחק פעם אחת, תמצאו דברים חדשים לעשות בו בהרצה שנייה ואפילו שלישית ומעבר לכך. 81 שעות? אל תתנו לזה להרתיע אתכם, בסוף תבינו שזה באמת כלום. הרימו עותק של המשחק ורוצו לשחק. 


· עדכון מנובמבר 2013: +New Game

סיימתי את המשחק בפעם השנייה במצב “+New Game”. סך השעות המעודכן: 156.
אני חייב לעדכן ש-Persona 4 Golden מהנה הרבה יותר בפעם השנייה מאשר בזו הראשונה; אין צורך לדאוג בנוגע לכסף, כיוון שהנשקים החזקים ביותר קיימים כבר אחרי קמפיין הקניות הראשון שלכם. התובנות של הדמות ממשיכות מהמשחק הקודם (האומץ, ההתמדה וכו’) מה שאומר שאין צורך לקרוא ספרים או לעבוד יותר מדי. את הפרסונה החזק ביותר שלכם מהמשחק הראשון ניתן לקנות על ההתחלה, מה שמותיר למעשה המון זמן פנוי. ומה עשיתי בזמן הפנוי הזה (חוץ מללכוד סוף סוף את ה-Sea Guardian)?

Social Links, והרבה מהם. הפעם סיימתי לא פחות מ-17 קשרים! כלומר, כמעט את כל דמויות המשחק. הבנתי יותר טוב כיצד ה-Social Links אינטגרליים להנאה מהמשחק ואני ממליץ בחום להשקיע בהם יותר מבשאר הפעילויות. הופתעתי לגלות כמה מהסיפורים המרגשים ביותר דווקא ב-Social Links בנוסף למשחק המרכזי.

המלצות ל-Social Links: הגיעו למקסימום עם ארבעת חברי הקבוצה שאתם יוצאים איתם לצינוקים (כולל ריסה), פשוט כי הם נהיים חזקים ואפקטיביים יותר כאשר ה-Social Links שלהם במקסימום. בנוסף, אדאצ’י: מדובר ביותר מסתם תוספת חביבה למשחק, כיוון שה-Social Link שלו משתלב עם העלילה הראשית, ובשלב מסוים הוא פשוט מוּעלה אוטומטית. מארי, כמו שכתבתי קודם, היא חובה אם אתם רוצים את הצינוק הנוסף שיש ל-Golden להציע, אך אל תדלגו על ריוטארו ונאנאקו דוג’ימה: הקשר איתם תורם רבות להבנת הדמות שלהם ומגביר את האימפקט כאשר הסיפור המרכזי עולה דרגה.

כמו כן, נלחמתי נגד אותו בוס אולטימטיבי שניתן להילחם רק בהרצה השנייה. ספוילר: זו מרגרט, העוזרת של איגור. כדי לעשות כן, עליכם למקסס את ה-Social Link שלה (מה שניתן לעשות ביום אחד, אגב). הקרב הוא ללא ספק הקשה ביותר בו נתקלתי מעודי, וביליתי כארבעים דקות מלאות ייסורים עד שהבסתי אותה, זאת אחרי שניסיון קודם לכך חוויתי הפסד צורם מולה עשרים דקות פנימה. עד שלא תביסו את מרגרט, החוויה שלכם מהמשחק לא תהיה שלמה.

גם אחרי ששיחקתי בו שוב, לא מצאתי חסרונות משמעותיים ב-Persona 4 Golden. למעשה, החיסרון שציינתי בפעם הקודמת – קמפיין האונליין הלא-מלוטש-מספיק – מוּסר אף הוא מכיוון שהפעם יצא לי להשתמש בו באינטנסיביות. לא תאמינו כמה זה עוזר לדעת מה אחרים עשו באותו יום כמוכם – אתם תיזכרו בדברים שאפשר לעשות במשחק ששכחתם מקיומם. כמו כן, העזרה בצינוקים מאוד קריטית בקרב מול מרגרט או בבוס האחרון שאחריה.

כיוון שהמשחק מרובה אפשרויות בדיאלוגים, וכיוון שכבר על ההתחלה אתם יכולים לענות על שאלות שלא היה לכם אומץ לענות עליהם בהרצה הראשונה, +New Game מביא עמו דברים חדשים גם מבחינת הסיפור. נכון, ברמה הכללית זו אותה עלילה, אך התסריט שונה, מה שאומר שלא תשתעממו בכלל אם תשחקו במשחק שוב.

לעזאזל, אני אפילו חש צורך לשחק בו בפעם השלישית.


הטוב: משחק הפרסונה שנראה הכי טוב, נשמע הכי טוב ומרגיש הכי טוב… והכל בכיס שלכם.
הרע: אין.
והמכוער: לסיים 156 שעות של משחק ולגלות שיש לך חיים שהזנחת.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס פלוס

Shin Megami Tenseni] Persona 4 Golden] | יפן, 2012 | RPG, Social Simulation, Shadows | Atlus

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם