Persona 3 The Movie: Chapter 1, Spring of Birth

“מי שמביט החוצה, חולם; מי שמביט פנימה, מתעורר” / קארל גוסטב יונג

“נו רם, ראית כבר את Persona 3?” הייתה שאלה שחזרה על עצמה יותר מפעם אחת במהלך השבוע וחצי האחרונים (אם לדייק אז שאלו אותי רק פעמיים). אך כפי שבוודאי הבנתם מהעת המאוחרת בה עולה הביקורת, לא רצתי אל הסרט החדש ברגע בו הוא יצא.

כן, דווקא אני, בתור חובב כבד של סדרת משחקי Persona, לא הצלחתי להתחבר לאף אחד מעיבודי האנימה של הפרנצ’ייז: ראיתי בערך כמחצית מ-Trinity Soul וגם צלחתי אך בקושי את הפרק הראשון של Persona 4 The Animation (ואני לא אופטימי בנוגע לרימייק בחודש הבא). לכן לא הייתה לי שום סיבה למהר ולצפות בסרט (הראשון משלושה) שמבוסס על משחק שאהבתי טיפה פחות מ-Persona 4. 

אמרתי טיפה פחות. תירגעו.


עבור מי שלא מכיר את Persona, כל משחק ממוספר בסדרה הוא שונה מקודמו מבחינת דמויות, מיקום ועלילה. האלמנט המשותף העיקרי הוא התמה: פרסונה, מעין התגשמות פיזית של התת-מודע בדמות יצורים מיתולוגיים שנלחמים נגד Shadows, צלליות מפלצתיות המאיימות על אנשים.

גיבור Persona 3 הוא מאקוטו יוקי (במשחק אין לו שם. אתם למעשה הגיבור), נער אימוֹ יתום שעובר לגור במעונות בית ספרו החדש. מאקוטו הוא אחד הבודדים ששמו לב כי כל יממה מורכבת למעשה מ-25 שעות: החל מחצות קופא הזמן למשך 60 דקות, וה-Shadows שורצים ברחובות העיר. עוד הוא לומד כי בית המעונות הוא מפקדה בהסוואה, וכל דרי המעון הם תלמידים בעלי יכולת להתמודד כנגד אותן Shadows (בעזרת ה-Persona של כל אחד). מאקוטו מצטרף למאבק, אך עד מהרה מגלים כולם כי הפוטנציאל של מאקוטו גדול קצת יותר משל האחרים.


חובבי Persona 3, תשמחו לגלות כאן עיבוד נאמן למקור באופן כמעט עצלני (לשמחתנו הרבה). כבר מתחילת הסרט מבהירים לנו שהמקור הוא קדוש: שיר הפתיחה של הסרט הוא אותו אחד המשמש את המשחק, ולמעשה כמעט כל הסאונדטראק הוא עיבוד כזה או אחר לנעימות מתוך P3. את מכתבי התודה אתם מוזמנים לשלוח למלחין הסרט שוג’י מגוּרוֹ, הוא גם ה-מלחין של משחקי הסדרה.

מכל עיבודי האנימה של סדרת “Persona” ביקום, Spring of Birth הוא ללא עוררין היפה מכולם. וכן, אני אתחיל דווקא מהיופי שלו, כי פה טמון האקס פקטור (סורי) של הסרט. 


הסרט נע בין שתי סקלות. בסצנות היומיום בבית הספר או במעונות בערב, SoB מרשים לא פחות מסרט אנימציה של KyoAni (זו הדרך המקוצרת בה אני משתמש כדי לתאר סרטים יפים), אם כי לדעתי האישית נעשה פה שימוש עודף באפקט gradient פוטושופי.

החל משעת חצות, כאשר הופכת העיר לאזור דמדומים על-טבעי, הפן הוויזואלי של הסרט לוקח תפנית חדה (אם לתת תיאור מקוצר, אז Shaft פוגשים את מיאזאקי); בתור למוד אכזבות, לא ציפיתי לראות סרט יפה כל-כך של Persona, בעיקר כשהסרט מגיע מבית היוצר של Persona 4 The Animation. הבחירה לצוות בתור מבוגר אחראי את הבמאי נוריאקי אקיאטה (שלוש העונות של Bakuman) היא ללא ספק ההחלטה הנבונה ביותר שנלקחה במקרה הזה.


יפה ככל שהסרט יהיה, ישנן מספר בעיות נקודתיות שקשה להתעלם מהן. הראשונה: מאקוטו הוא פריק מעצבן. 

בתור גיבור שקט במשחקים, אי אפשר להתלונן עליו, הרי שבפלייסטיישן הוא בובה על חוט שאנחנו השחקנים מזיזים. אלא שכאשר נותנים לבובה הזו שם ואישיות, מוכרחים להיות זהירים. אני מבין את ההחלטה להשאיר את מאקוטו אדם מופנם ושקט, כמו במקור, אבל מאקוטו של SoB הוא בנוסף להכול גם מניאק ועם נטיות אֹבדניות. חוץ מזה – עם כל ההערכה שיש לי כלפי המדבב אקירא אישידה (גאארה מ-Naruto) – הוא לא נשמע כמו ילד כאפות בן 16. אני מודע לכך שהשתמשו עבור הסרט באותו הקאסט מהמשחק (כולל בקטעי ארכיון של איסאמו טאנונאקה המנוח), אלא שבמשחק, כל תפקידו של אישידה מסתכם בלומר מדי פעם את המילה “PERSONA” (יש לו עוד תפקיד, אבל זה כבר ספוילר).

עוד בעיה עם מאקוטו זה היחס שהוא מקבל. חבריו לצוות לא מפסיקים להרעיף עליו שבחים: “אתה המנהיג שלנו”, “אתה כזה מוכשר”, “מה היינו עושים בלעדיך?”, “אני רוצה ללדת את הילדים שלך”. זה לא שונה בהרבה מהמשחק, אלא שאני מזכיר לכם כי מאקוטו של הסרט הוא בן של זונה, מה שלא מסתדר עם החיבה העיוורת כלפיו.

צופים חדשים, הישמרו. יש הרבה מה לעכל ב-SoB ולא מספיק זמן להבין. כל מה שקשור בשעת חצות, פרסונות ו-Shadows מוסברים בסרט באופן מפורט. אך ישנם אלמנטים על טבעיים נוספים שהקשר בינם לבין שאר העלילה מוטל בספק. חלקם או רובם יוסברו באחד מהסרטים הבאים, אך כיוון שאת הסרט השני ניתן יהיה לראות רק בעוד שנה, צופים חדשים ייצאו מהסרט עם תחושת בלבול כבדה.

המלצה: שחקו במשחק (יודעים מה? לא חייבים דווקא ב-Persona 3) או צפו בסרט הראשון לפני שתוכלו לראות את השני. יפה ונאמן ככל שיהיה הסרט למקור, עד שהטרילוגיה המלאה תהיה זמינה, מדובר כרגע במכתב תודה למעריצי סדרת המשחקים.


מה שכן, יצאתי אופטימי יותר בכל הנוגע לעיבודי אנימה של Persona. מי יודע? אולי סדרת האנימה החדשה של P4 (זו שעולה בחודש הבא, תימשך חצי שנה ובכל זאת תקבל ביקורת לפני הסרט השני) לא תהיה כזו נוראית. 


הטוב: מרשים ויזואלית; נאמן למשחק; הסאונדטראק הישן והטוב.
הרע: מאקוטו הוא ילד קקה; עשוי לבלבל צופים חדשים.
והמכוער: הנער בפיג’מת הפסים.

ציון במדד OK – סביר פלוס פלוס

Persona 3 The Movie: Chapter 1, Spring of Birth | יפן, 2013 | 91 דקות | אקשן, פנטזיה, מד”ב, שיעור בפסיכולוגיה | סטודיו .AIC A.S.T.A | אקירא אישידה [גאארה מ-“Naruto”], מגוּמי טוֹיָאגוּצ’י [ווינרי מ-“[Fullmetal Alchemist [2003” | ריאְה טאנאקָה [שימחה מ-“Air Gear”], קוֹאוּסוּקה טוֹריוּמי [אימאיזומי מ-“Yowamushi Pedal”], היקארוּ מידוֹריקָאווה [זלגאדיס מ-“Slayers”], מָאמיקוֹ נוֹטוֹ [רין מ-“Inuyasha”], איסאמוּ טאנוֹנאקה [ביבידי מ-“Dragon Ball Z”], מיוּקי סאוואשירוֹ [קוּראפיקה מ-“(Hunter x Hunter (2011”], הידיוּקי הוֹרי [פניקס איקי מ-“Saint Seiya”], קאזוּיה נאקאי [זורו מ-“One Piece”], אטסוּמי טאנזאקי [אסאקו מ-“Tonari no Kaibutsu-kun”] | מלחין: שוג’י מגוּרוֹ | תסריט: ג’וּן קוּמאגי [Hamatora] | במאי: נוריאקי אקיאטה [Bakuman] | יוצרים מקוריים: Atlus, קאטסורה האשינו, קוזי אוקָדה

לקריאה נוספת:
• Persona 4 Golden [ביקורת]
• שלטון הפרסונה בדרך

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם