Persona 3: Chapter 2, Midsummer Knight’s Dream

כיוון שזהו סרט המשך ל-Spring of Birth, הביקורת עצמה היא גם המשך לביקורת הראשונה; אם אתם לא מכירים את Persona, מומלץ לקרוא את הביקורת הקודמת (ומומלץ אף יותר לנטוש הכול ולהרים את אחד המשחקים).


את הסרט הזה ראיתי לפני כחודשיים ורק עכשיו אני מתיישב לכתוב עליו. הסיבה לכך היא שאין לי מה להוסיף על Midsummer Knight’s Dream שלא כתבתי כבר ב-Spring of Birth: האנימציה עדיין יפה, מאקוטו עדיין דושבאג אימו שכולם סוגדים לו, וגם הסרט השני נותן את הכבוד הראוי למשחק המקורי.


MKD נפתח בנקודת אור. הרבה אור: החבר’ה שלנו, הגיבורים, יוצאים לחופשת קיץ אותה הם מבלים בחוף ים שטוף שמש. לא הבחנתי עד כמה חסרה לי השמש בסדרה הזו שמתהדרת לרוב בגווני כחול-דפרסיה.

את Persona 3 אני זוכר כמשחק מצחיק בערך כמו ציפורן חודרנית, בעיקר אם משווים אותו ל-Persona 4 על שלל הוואן ליינרים שבו, אך בחוף הים מרשים לעצמם הגיבורים להשתחרר: הם מתחילים עם בנות ואז נכשלים ואז מנסים שוב – לא פנינה קומית, אבל זו דרך טובה להתחיל את הסרט הקודר בסדרה.  

בתור אחד ששיחק ב-Persona 3, אני יודע שהסרט השלישי לא יהיה קודר כמו הנוכחי. הרבה נוטים לשכוח את העובדה שפרסונה זו סדרת משחקים אפלה במיוחד (אי אפשר להאשים אף אחד כשספין-אוף כזה נחשב לחלק מהקאנון). הסדרה אולי נראית כמו הרפתקת RPG חביבה למראה, אך לא הייתי משתף את תוכנהּ לעמיתים מהעבודה (“אה, ראית אתמול אקס פקטור? איזה יופי. אני שיחקתי במניפסט פסיכולוגי על יצר האדם כאינדיבידואל אל מול קיוּם אמורפי שמוביל אותו למאבק טרנסצנדנטי עם האצלה תאולוגית”).

ופה גם הסרט קצת מחמיץ. על אף שהוא עושה עבודה טובה, כמו קודמו, לאופי הקולנועי שהוא מגבש עבור משחק בן 10 שנים, קשה להתחבר לטרגדיה שתוקפת את גיבורי הסרט כאשר דוחסים נרטיב בן עשרות שעות למסגרת זמן של 90 דקות. זו טעות שלא ניתנת לתיקון אלא אם כל סרט היה בן 4 שעות לפחות. הרעים החדשים שנכנסים לתמונה, קבוצה של אנרכיסטים בשם Strega, אמורים להציג נקודת מבט הפוכה מזו של מאקוטו וחבריו – גם הם זכו לגלות את השעה הנוספת ביממה, אך הם בוחרים במסלול שונה ואפל ובעל השלכות חמורות. אלא שהרגשתי כי Strega לא זוכים למלוא היחס הראוי להם. נכון, הם לא נבלים מהסוג שצוחק ‘מוהאהאהא’, לא במשחק ולא בסרט, אך המניע שלהם ב-MKD לא מקבל תשומת לב שמעצימה את האימפקט הרגשי בהמשך, עניין שישפיע על הסרטים העתידיים בסדרה.

מאז שלמדתי כי מדובר בסדרה של ארבעה סרטים ולא שלושה (זה היה לפני כמה דקות), נהיתי שלם יותר עם עיבוד האנימה של Persona 3: הרי אין שום סיכוי בעולם לסיים את שארית העלילה בסרט בודד. החדשות הרעות הן שכל מי שלא שיחק ב-Persona 3 יאלץ להמתין עוד קצת לפני שהוא יוכל לצפות באנימה; עד כמה שהעיבוד הזה בסדר, אני לא מצליח לדמיין כיצד צופה חדש אמור לזכור פרטים שוליים בעלילה שיהפכו לחשובים בהמשך. הדמות של Pharos (או ‘הנער בכותונת הפסים’ׂ) למשל – אפילו אני כמעט הופתעתי מקיומו בהופעת האורח הקצרה שלו בסרט.

הזכרתי כבר עד כמה גם הסרט הזה יפה?
קשה היה לבחור אילו תמונות מסך לצרף לביקורת כאשר כמעט כל פריים הוא יצירת מופת. איפה היה הצוות הזה כשהאנימה של Persona 4 הופקה? אפילו מי שמגיע רק כדי לצפות באקשן פליק, לא יתאכזב מהקרבות השופעים כל טוב. מבחינה אסתטית, אני לא מבין את הצורך לייבא את לוח השנה מהמשחק המקורי שמראה את התקדמות הימים: זה סרט, ודאי יש דרכים יותר מתאימות להראות כמה ימים חלפו מאז הסצנה הקודמת.

על אף שחלק מהדיאלוגים סובלים מרצינות תהומית, מאקוטו הוא גיבור מרדים והסרט עצמו דחוס למדי – Midsummer Knight’s Dream מוצלח יותר מרוב יצירות האנימה המבוססות על משחק. ועוד משחק טוב; הייתי כועס במידה והסרט לא היה נאמן לרוח המקורית. אם עוד לא יצא לכם להתנסות ב-Persona 3, מצפה לכם הפתעה נעימה כאשר תצפו בכל ארבעת הסרטים בעוד שנה-שנתיים.


הטוב: נראה יפה; נשמע יפה; עיבוד מוצלח לחלק הקודר במשחק.
הרע: לא מוצלח מספיק.
והמכוער: מאקוטו אפילו לא כזה יפה. מראה הילד-אימו זה כל-כך 2003.

ציון במדד OK – סביר פלוס

Persona 3 The Movie: Chapter 2, Midsummer Knight’s Dream | יפן, 2014 | 93 דקות | אקשן, פנטזיה, מד”ב, דכאון | סטודיו .AIC A.S.T.A | אקירא אישידה [גאארה מ-“Naruto”], מגוּמי טוֹיָאגוּצ’י [ווינרי מ-“[Fullmetal Alchemist [2003” | ריאְה טאנאקָה [שימחה מ-“Air Gear”], מָאיָה סָאקָאמוֹטוֹ [דיונאן מ-“Appleseed XIII”] קוֹאוּסוּקה טוֹריוּמי [אימאיזומי מ-“Yowamushi Pedal”], היקארוּ מידוֹריקָאווה [זלגאדיס מ-“Slayers”], מָאמיקוֹ נוֹטוֹ [רין מ-“Inuyasha”], איסאמוּ טאנוֹנאקה [ביבידי מ-“Dragon Ball Z”], מיוּקי סאוואשירוֹ [קוּראפיקה מ-“(Hunter x Hunter (2011”], הידיוּקי הוֹרי [פניקס איקי מ-“Saint Seiya”], קאזוּיה נאקאי [זורו מ-“One Piece”], אטסוּמי טאנזאקי [אסאקו מ-“Tonari no Kaibutsu-kun”], מגוּמי אוֹקָאדָה [שינג’י מ-“Evangelion”] | מלחין: שוג’י מגוּרוֹ | תסריט: ג’וּן קוּמאגי [Hamatora] | במאי: נוריאקי אקיאטה [Bakuman] | יוצרים מקוריים: Atlus, קאטסורה האשינו, קוזי אוקָדה

לקריאה נוספת:
• Persona 3 The Movie: Chapter 1, Spring of Birth [ביקורת]
• Persona 4 Golden [ביקורת]
 Persona 4 The Golden Animation [ביקורת]

• שלטון הפרסונה בדרך

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם