(Parasyte: Part 2 (Live Action

אם אתם לא מכירים את Parasyte, מומלץ לקרוא את הביקורת על הסרט הראשון.

Parasyte, זוכרים? סדרת האנימה שהכתה גלים לפני שנה ומאז הספיקה להיקבר בזיכרון הקולקטיבי. את סרט הקולנוע הראשון גמעתי בשקיקה, ועל אף מגרעותיו (הרבים) אני זוכר ממנו לטובה את האלימות הקיצונית ו… זהו בערך. אחלה סרט, אבל לא פורץ מחסומים. הספקתי כבר לשכוח ש-Parasyte זה קטע שקיים, אלא שערב סתווי שקט (אתמול), האינטרנט הזכיר לי: זה לא נגמר עד שזה נגמר.

אפילו שחלפו רק מספר חודשים מאז שצפיתי בסרט הראשון, לא זכרתי באיזו נקודה הוא עצר. למזלי, תזכורת סטייל "Previously on" הכניסה אותי לעניינים. שיניצ'י ויד ימינו (תרתי משמע) ממשיכים במסע הצלב שלהם נגד הפרזיטים שהשתלטו על העולם. או רק על יפן, זה לא לגמרי ברור. ריוקו טאמיה, בכירה בארגון הפרזיטים, מגדלת את התינוקת האנושית של האישה שעל גופה היא השתלטה, והפלא ופלא: התינוקת הזו מוציאה ממנו משהו בל יתואר – רגשות! הבעיה היא שרגשות הם BIG NO NO בקרב עמיתיה שמתכננים להשתלט על העולם (באמצעות פוליטיקה, מכל הדרכים).

אל המשחק מצטרף צלם עיתונות שיודע את סודו של שיניצ'י ומתוּמרָן לעקוב אחריו. בזמן הזה, המשטרה המקומית מנסה להשליט סדר ולהרוג כמה שיותר פרזיטים (מתאפק לא לעשות בדיחה על שוטרים שנטפלים לבני מיעוטים). בעקבות האירוע הברוטלי של סוף סרט הקודם, הפניקה הציבורית מביאה כוחות צבאיים שיטפלו בגורמים הזרים, מה שמסבך את עניינים המסובכים ממילא.

אחרי שלמדנו עד כמה הפרזיטים רעים, מתאמץ הסרט החדש להראות לנו שהם למעשה יצורים מסכנים וחסרי הגנה. יתרה מזאת, בני-האדם הם למעשה המפלצות מהן צריך לפחד (אבא אבא, אתה יכול לבדוק שאין בן-אדם מתחת למיטה שלי?). גדודי הצבא אינם מוצגים כגופים בעלי רסן, וכדי להכין עוגה חייבים לשבור להרוג מספר ביצים. למעשה, שניים מתוך שלושת הרעים המעוותים ביותר שמוצגים הם בכלל בני-אדם. בני-האדם הנורמטיביים מאבדים אט אט את המוסר, בעוד שיצורים כמו מיגי וריוקו מגלים חמלה.

ביחס לקודמו, הסרט הזה הרבה יותר טוב. וזו לא הפתעה גדולה: חציה השני של סדרת האנימה הוא האינטנסיבי יותר; הסיפור מגיע לשיאים חדשים, ועל כף המאזניים מוטלים סיכונים רבים. הדרך בה עוברת העלילה מסגה לסגה חלקה, ומבחינת דרמה, זה הסרט היחיד שמעביר את המסר של Parasyte באופן מוצלח: יש בו מספר רגעי שיא וכולם מותירים חומר רב למחשבה. הבעיה היא שיש מספר רב של אותם רגעי שיא. שעה לתוך הסיפור וכבר יש לו סיום הולם. אפילו שאני מכיר את העלילה ויודע שזה לא הסוף, הופתעתי כאשר כתוביות הסיום מיאנו להגיע. חמישים דקות לאחר מכן מגיע עוד סוף. ועשר דקות אחריו – עוד אחד, הפעם אחרון, ורק אז Parasyte מועיל בטובו לשחרר את צופיו לשירותים. 

מצד אחד אני שמח על כך שכל הסגות, המונולוגים ההכרחיים והקרבות החשובים נכנסים לאותה מסגרת זמן של שעתיים, אך למען הסדר הקולנועי אפשר היה להקריב דקה פה ודקה שם על מנת ליצור חוויה קוהרנטית יותר. אוּלם סך הכול זהו סרט מוצלח שמתבלט באיכויותיו: פס-קול נהדר, אפקטים טובים (יחסית ליפן) וקרבות שכמותם לא נראו בקולנוע, כי איפה עוד תראו יד מדברת שהופכת למָגַּל? אפילו בפרטים הקטנים מצטיין Parasyte. בסצנה אחת מכינים שיניצ'י ומיגי מרק – ומסתבר שמיגי הוא גם בשלן לא רע, ומתפקד ככלי עזר אפקטיבי למטבח (בבלאק פריידי הקרוב חפשו לכם מיגי בהנחה). זה לקח לי סרט ושארית, אך למדתי לאהוב את מיגי בגרסה הזו, שהוא פחות אפל ורציני מהמקור. העובדה שהוא "אנושי" יותר מעניקה לו נקודות זכות.

זהו אינו הלייב אקשן הטוב בסביבה, רחוק מכך, אך הטעויות הבולטות מהסרט הקודם כמעט ואינן. הלייב אקשן השני של Parasyte מחזיר לתודעה את הסדרה שהספקתי לשכוח את הייחודיות שלה. אוסיף ואומר שבזכותו, שני הסרטים יחדיו מהווים אלטרנטיבה ראויה למי שלא רוצה לצפות בכל פרקי האנימה או לקרוא את המנגה.

רואָה Attack on Titan? ככה עושים את זה.

הטוב: קרבות איכותיים; פס קול נהדר; עושה חסד למקור.
הרע: מעט דחוס.
והמכוער: קשה להאמין שזה אותו הבמאי של Stand By Me Doraemon.

ציון במדד OK – סביר פלוס

 [Parasyte: Part 2 [Kiseijuu | יפן, 2015 | 117 דקות | אימה, מד"ב, אקשן, רובוטריקים אנושיים | שוֹאוּטָה סוֹמְטָני, אְרי פוּקָאטְסוּ, סָאדָאוֹ אָבּה | במאי: טאקאשי יאמאזאקי | יוצר מקורי: היטוֹשי איוָואקָה

לקריאה נוספת:
• Parasyte: Part 1 [ביקורת על הסרט הראשון]
• -Parasyte -the maxim [ביקורת על סדרת האנימה]