!Papa no Iu Koto o Kikinasai

ביום בו עלתה לשידור “!Papa no Iu Koto o Kikinasai”, אחת הטענות שהועלו כנגדה היא שמדובר בגרסה חיוורת של “Usagi Drop” (הטענה השנייה היא “כולם ביפן פדופילים!”, אבל לזה אגיע בהמשך). רבותי, הרעיון לא הומצא כאשר דאיקיצ’י ורין הפציעו על מסכי Noitamina לפני כחצי שנה. זה קרה עוד בשנות ה-80 עם “שלושה גברים ותינוקת” (ואם הייתה לי מוטיבציה לחקור, ודאי הייתי מוצא סרטים ישנים יותר שעסקו בנושא), והתקבע בסרטים סוג ג’ בהם ארנולד שוורצנגר/דוויין ג’ונסון/ג’קי צ’אן מגלמים סוכני-חוק קשוחים במשימת בייביסיטינג. מדוע השטיק המוכר הזה נהיה כמעט ז’אנר? ובכן, כי זה משעשע. מה יכול להיות לא מצחיק ברווק מצ’ואיסט המגדל לפתע פושטקים מעצבנים (אל תענו, זו שאלה רטורית)?

אין הרבה מה לספר על “!Papa no Iu Koto o Kikinasai” שלא חשבתם שקורה שם, מלבד העובדה שהסדרה לוקחת את רעיון גידול הילדים רחוק יותר. הרבה יותר. גיבור הסדרה הוא יוּטה סגאווה, לא איש-חוק מצ’ואיסט ואפילו לא מישהו עם בית נורמלי וקריירה כמו דאיקיצ’י מ-“Usagi Drop”. יוּטה הוא סטודנט שנה א’ בן 19. הוא גר בדירת מעונות, ויותר מדי דאגות על הראש אין לו. בעל כורחו הוא מתחיל ללכת למועדון קהילת-המחקר על תצפית רחובות, מועדון שלא עושה כלום (כמו כל המועדונים בסדרות אנימה) אבל בו הוא מכיר את ראייקה, אהבת חייו (בתקווה שזה הדדי). בנקודה הזו, יכלה הסדרה לתפקד היטב כקומדיית קולג’ לא מזיקה. אבל כאלו יש לנו מספיק, לא כן? נקודת המפנה מגיעה כאשר אחותו יוּרי ובעלה נעדרים אחרי תאונה קטלנית בה מעורבים מטוס נוסעים ואוקיינוס. תאונה שכתוצאה ממנה מבלה הזוג באי ההוא מאבודים… או זה או שהם מתים. השניים הותירו אחריהם 3 בנות (כאשר רק הקטנה שבהן, הינה-צ’אן בת ה-3, היא בתה הביולוגית של יורי) שמצידן לא מוכנות להיפרד זו מזו ולגור אצל משפחות שונות. לצערן, העניין לא נתון לוויכוח. למזלן, יוּטה מסכים לקחת את כל השלוש אליהן. לצערן, הוא גר בדירת-חדר שבקושי מתאימה למגורים של אדם בוגר אחד, שלא לדבר על אדם בוגר פלוס שלוש בנות צעירות. למזלן, אפשר לדמיין שזה ארון ממש-ממש גדול. לצערן, כל יום הארבע ייצאו מהארון.

החיים לצד שלוש בנות אינם קלים כפי שניתן לשער, בטח שלא עם הבנות האלו; אסור ליוטה להיות נוכח בבית כאשר אחת הבנות נמצאת בשירותים ואסור לו להשתמש בשירותים שעתיים אחרי שאחת הבנות עשתה שם את צרכיה. במילים אחרות, אסור לו יותר להשתין בבית. הינה-צ’אן היא בת 3 ודורשת את מרבית תשומת הלב, לא דבר פשוט כאשר היא פורצת בבכי על כל עניין פעוט. המזל הוא שהינה היא סופר חמודה – כיאה לילדה בת 3 בסדרת אנימה – מה שמעניק להם הרבה דברים בחינם מבעלי החנויות באזור. מוזר, אני גם הייתי חמוד כשהייתי בן 3. למה לא קיבלתי ממתקים בחינם? הבת האמצעית, מיאוּ, היא בת 10, מה שלא מפריע לה לפלרטט עם יוטה בכל הזדמנות. האחות הבוגרת יותר היא סוֹרה בת ה-14, טסונדרית במלוא מובן המילה, והיחידה שלרוב מכה את יוטה לאחר שהוא לא-פעם מוצא את עצמו נכנס לחדר כשהיא מחליפה בגדים, או כאשר בבוקר מתעוררים השניים חבוקים זה לזרועות זו. וכן, כפי שניחשתם, היא דלוקה על יוטה עוד מהיום הראשון בו נפגשו לפני מספר שנים. זה בסדר, בגיל 14 כנראה מותר כבר להציג מערכות יחסים עם גבר בן 19. למזלו של יוטה ולמזלם של הצופים, הוא דלוק על ראייקה. ראייקה, דווקא בסדרה הזו עם מיטב הדמויות הסטראוטיפיות על מסך-אחד, היא מישהי שקשה לתאר: היא אינטליגנטית מחד וחמה ואוהבת מאידך. יכולה להיות קשוחה מתי שצריך אך מציגה חזות שלומיאלית. ללא ספק מדובר בדמות המקורית ביותר בסדרה, ושלא תחשבו לרגע שהחזה העצום שלה הוא הדבר הבולט ביותר שבה. חס וחלילה. מה פתאום? אם להמשיך את הקו המטריד של הסדרה, ראייקה נראית קצת כמו אחותו יורי. הממ….

הקשיים לא מתחילים ומסתיימים במגורים יחדיו. בניגוד לסדרות אחרות, בה באופן מאוד נוח ילדים ובני נוער גרים בגפם מבלי שום דאגות כלכליות, יוטה צריך לכלכל את בני משפחתו/חבורת הסוטות עמן הוא גר. לפחות במחצית מהפרקים מתואר יוטה כאדם שעובד לפחות שתי משמרות ביום כדי להוכיח למשפחתו המורחבת שהוא כן יכול לטפל בבנות, בדיוק כמו שעשתה אחותו יורי עבורו כשהיו קטנים אחרי שהוריהם נהרגו בתאונה (ומשום מה, הסדרה גורמת לגידול של נער יחיד להראות מסובך בדיוק כמו לגדל 3 בנות בגילאי 3 עד 14 בדירת חדר מסכנה). הפתעה נוספת שמחכה לצופי האנימה היא הסנטימנטליות: הסדרה מנגנת על העצב הרגשי, ואפילו אני לא האמנתי שכמעט אזיל דמעה כמו שאכן קרה. זו לא סדרת האצ’י הטיפוסית שלכם. למען האמת, זו לא סדרת אצ’י בכלל. פה ושם ישנה תקרית מביכה עם סורה או עם החזה של ראייקה (או עם שתיהן), אך בגדול – זו לא סדרת אצ’י. המנגה אותה אני קורא גובלת לפעמים בהנטאי, וכוללת גם עירום (וסצנות סקס באחת ממנגות הספין-אוף של הסדרה).

ההפתעה הגדולה ביותר הייתה כאשר האנימה אפילו ויתרה על פרק ברכה רווי ביקיני-נופל שיכול היה להיות להיט בקרב הבנים. ולגבי עניין הפדופיליות, ובכן – ממתי זה לא לגיטימי לנערה בת 14 להידלק על מישהו מבוגר ממנה? בכל זאת, יוּטה אינו קרוב אליה בדם, והוא נכון להיום האדם היחיד שהיא יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. זה לא שהוא מנצל את משיכת הנעורים שלה כלפיו לטובתו הזדונית. למיאוּ יש תסביכי-אב, אלוהים יודע מדוע, הרי אביה היה שם עבורה תמיד. אך הפלרטוט שלה עם יוטה גובל ברמיזות קלות בלבד (לפחות באנימה, בלייט נובל לעומת זאת…) והָמֵשיכה שלה היא לבנים מבוגרים באופן כללי, כמו שמתואר בפרק 9 בו מיאוּ יוצאת ל-“דייט” עם נימוּרה, פלייבוי וחברו הקרוב ביותר של יוטה. עבור מי שלא צפה בסדרה, זה נשמע רע. אבל ברור לצופים שאין בין השניים האלה שום דבר מלבד רגשות אפלטוניים, לפחות בשמונה השנים הקרובות.

זאת הסיבה שבאופן יחסי, הינה-צ’אן היא הדמות השערורייתית ביותר בסדרה; רצה בעירום ברחבי הבית ודורשת שיקלחו אותה. חוצפנית הילדה בת ה-3 הזאת.

מי שיבוא בגישה שלילית לסדרה ולא ישכיל להביט לערך המוסף שהיא מציעה (משפחה זה מעל הכל בלה בלה בלה) ודאי שלא ייהנה. עבור השאר, צפו לדרמה מפתיעה באיכותה וקומדיה לא רעה בכלל. רק חבל לי שאחרי פרק 12 היא מסתיימת – כנראה ללא שום כוונה לעונה שנייה. זה צובט בלב לאור כל המנגות שיש לה שם בחוץ והלייט נובל המגרדת את הווליום התשיעי. מי יודע עוד אילו טוויסטים, התפתחויות ביחסים ודמויות חדשות היינו זוכים לראות לו הייתה הסדרה ממשיכה? מצד שני, האנימה של “Usagi Drop” השכילה לעצור בנקודה בה המנגה נהייתה מטרידה. ל-“!Papa no Iu Koto o Kikinasai” יש פי 3 יותר סיבות ללכת בדרך דומה. אולי 12 פרקים זה לטובה?


הטוב: יודעת לרגש ולהצחיק; איכות הפקה גבוהה.
הרע: דורשת סיספונד בכל הקשור ליחסים עם שתיים מהבנות.
והמכוער: “Twinkle, Twinkle, Little Star” אחרי הפעם העשרים ששרים את זה.

ציון במדד OK – סביר פלוס

!Papa no Iu Koto o Kikinasai (“הקשיבו לי בנות, אני אבא שלכן!”) | יפן, 2012 | קומדיה, דרמה, רומנטיקה, מקלחת | 12 פרקים | סטודיו .feel | וואטארוּ האטאנוֹ [גאז’יל רדפוקס מ-“Fairy Tail”], סוּמירה אוּאְסאקה [תפקיד ראשון], ארי קיטאמורה [סאיה מ-“Highschool of the Dead”, סאיה מ-“+Blood”], הירומי איגאראשי [המדבבת של הינה-צ’אן בת ה-3 עשתה ממש לפני זה תפקיד ראשי בסדרת הנטאי. סתם שתדעו], יוּאי הוריאה [קארלה מ-“Fairy Tail”] | במאי: איטסוּרוֹ קאוואסאקי [Chrome Shelled Regios] | יוצרת מקורית: טומוהירו מאטסו [!Mayoi Neko Overrun]

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם