。Ore no Imouto ga Konnani Kawaii Wake ga Nai

“אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה”  (ויקרא י”ח)

אשתף אתכם בסוד: תמיד רציתי אחות קטנה. מישהי חמודה שתחזיק את היד לאוני-צ’אן ותסמוך עלי בכל צרה שלא תבוא. כן, אחות קטנה זה ה-דבר. זאת עד שהכרתי לפני כמעט שלוש שנים את קירינו, והחשק לאימוֹטוֹ הוּסר ממני באופן ברוטלי למדי.

קירינו של העונה הראשונה היא נערה בעלת קשת רחבה של הפרעות נפשיות, החל מאובססיה, דרך אגואיזם ועד פדופיליה. מהרגע שגילה קיוסוקה אחיה את עולמה הסודי של אחותו, הוא נגרר בעל כורחו לסדרה של אירועי קהילה כדי שקירינו תמצא איזון בעולמה, ועל הדרך יאחו את מערכת היחסים הקרועה בין שניהם. עבור קיוסוקה הייתה זו הזדמנות להכיר לעומק את עולם האוטאקואים וחברים חדשים, מה שכמובן גרם למלא בנות להתאהב בו (השד יודע למה). 

עונתה השנייה של הסדרה כבר לא עוסקת באף אחד מהנושאים הללו. התמה של ‘גלה עולמות חדשים ואת עצמך’ הוחלפה בעונה זו בתמה של ‘מה אני עושה עם כל הבנות הללו שמאוהבות בי?’. לפרקים זה עובד טוב, כמו במערכת היחסים המפתיעה (עבורי, לפחות) בין קיוסוקה לקורונקו – ולפרקים זה סתם מרגיש מיותר, כמו במקרה של קאנאקו. לא יכולתי שלא להתאכזב מהכיוון אליו הלכה העונה הזו. סדרה על אוטאקואים הפכה להיות סדרה על חבר’ה שהם במקרה גם אוטאקואים. הרפרנסים הרבים לסדרות כאלה ואחרות לא עזרו, גיבורינו כבר עסוקים יותר בלשוחח על קיוסוקה מאשר על Comiket או משחקים.

Oreimo 2 שמה דגש נרחב על יותר דמויות. בעונה הזו למשל הכרנו לעומק את סאוֹרי, מנהיגת מעגל האוטאקואים בה חברה קירינו. רבים לא חיבבו במיוחד את הפרק שעסק בעבר שלה, אבל לדעתי מדובר באחד הפרקים היותר מרגשים של הסדרה. סאורי עוברת בפרק אחד תהליך שגיבוריה האחרים של הסדרה עוברים בעונה וחצי, והפרק כולו משדר וייבּ של ‘גנשיקן’ (זה דבר טוב, מי שתהה).

מנגד, מביאה העונה הזו דמויות חדשות למסך. חברי ‘מועדון חקר המשחקים’ למשל, שהוצגו בפרקי הספיישל של העונה הקודמת, מפציעים הפעם בתפקיד מלא…בערך; חברי המועדון ממלאים זמן מסך רב, אלא שהתפקיד שלהם לא ברור. אין איתם שום סיפור קוהרנטי, ורוב הזמן הם מרגישים כמו גיבורים של סדרה אחרת שמגיחים להופעת אורח. 

בואו נדבר קצת על מערכת היחסים בין קיוסוקה לקורונקו. נכון שאני מלין הרבה על מערכות היחסים שהחליפו בעונה הזו את הסיפור הפשוט, אבל מה שמתפתח בין קיוסוקה לקורונקו הוא דבר יפהפה, בלי קשר לאף אחת מהבנות האחרות שחושקות בגיבור. הסיפור בין שניהם מרגיש כמו סרט רומנטי ממש טוב שמתפתח בתנאים הלא פסיכוטיים של הסדרה; מרגעי ההתחלה ועד האפילוג ששיאו בפגישה טעונה ביותר בין קירינו וקיוסוקה לקורונקו, פגישה שמזכירה לי שצריך לתת פרס על משחק גם לדמויות אנימציה. קורונקו עברה שינוי גדול מהיצור השקט והביישן (שמסתתר תחת אלטר-אגו מגוחך) שהיא הייתה בעונה שעברה, עד לנערה החיננית שלמדנו להכיר בעונה זו.

אך מי שעברה את השינוי הרחב ביותר היא קירינו. קירינו של העונה השנייה היא לא קירינו של העונה הראשונה. בפעם שעברה זכינו לראות את הדברים מנקודת מבטו של קיוסוקה, והסדרה גרמה לנו להאמין שמדובר באחות טסונדר בעלת שגעון גדלות. אך העונה הזו מלמדת אותנו יותר מכך; פיתוח תחביב משחקי הארוגה ואפילו הצטרפותה לנבחרת הריצה ועבודתה בדוגמנות – לכל אלה, הפלא ופלא, יש סיבה. והסיבה הזו היא קיוסוקה. קירינו לא תמיד הייתה האחות הפקצה שצריכה ללמוד לסתום את הפה. היא הייתה פעם אותה אימוֹטוֹ שאהבה את אחיה הגדול יותר מהכל, ובצדק: קיוסוקה הצעיר היה כריזמטי ומלא אפּיל, אך השנים עשו את שלהן וקיוסוקה נהיה עצלן ומוזנח, וקירינו – בהתאם – שינתה את גישתה. פרק סיום הסדרה הטלוויזיוני הוא ללא ספק נקודת שיא עבור הסדרה, ויכול היה להוות אחל’ה של סיום אמיתי בתור פרק פלשבק (“פרק 0”) שמוביל את הצופים בסופו לנקודת ההתחלה של הסדרה. אני מאמין שאם אצפה בעונה הראשונה שוב, לא אמצא את קירינו כזו מעצבנת.

סטודיו A-1 Pictures לקחו את המושכות על העונה הזו מידיהם של AIC. למרות שהסדרה עומדת בגאון מבחינת אנימציה, AIC הציבו רף גבוה מדי; Oreimo 2 לא נראית טוב כמו קודמתה, בעיקר בפרקים מאוחרים יותר. אפילו פרקי השיא של הסדרה (עליהם תכף) לא זוכים לשיפור מיוחד. מאכזב לדעת שהעונה הזו יכלה הייתה להיראות הרבה יותר טוב.

וכן, נמנעתי מלדבר על זה, אך כבר אין ברירה: כמו לעונה הקודמת, גם לעונה הנוכחית יש המשך ששוחרר בבלו-ריי בלבד, כנראה כי התוכן שלו רגיש מדי עבור שידור בטלוויזיה. פרקים 14-16 מביאים את הסדרה לידי סיום, סיום בו קיוסוקה בחר סוף סוף את ‘האחת’ כאילו היה הרווק או משהו. הפרקים האלה, בייחוד פרק 14, טעונים רגשית; כאלה אמוציות לא חוויתי זמן רב מסדרת אנימה, אך ‘Oreimo’ עשתה את רגע הבחירה המדובר בצורה נפלאה, כולל רגעי הסיום השנויים במחלוקת שנועדו לנסות לרצות כמה שיותר צופים. מהיכרות עם הקהילה, זה ודאי לא עבד. הסדרה עשתה צעד אמיץ בעל טוויסט פחדני, אבל מדובר בפסיעה חיובית ראשונה שתעודד סדרות אנימה מיינסטרימיות לספר עלילות בעלי אופי מחתרתי – ורק על זה מגיעים ל-Oreimo מחיאות כפיים.

ולא, זה עדיין לא אומר שאני שוב רוצה אחות קטנה. אני לא סוטה למען השם.


הטוב: עונה שמביאה את הסיפור לכדי שיאים חדשים.
הרע: דגש מופחת על ההתפתחות בתוך עולם האוטאקואים; סיום שנוי במחלוקת.
והמכוער: The Lannisters send their regards

ציון במדד OK – סביר פלוס

 (Ore no Imōto ga Konna ni Kawaii Wake ga Nai. (My Little Sister Can’t Be This Cute | קומדיה, רומנטיקה, דרמה, חמאם טורקי | 2013 | 16 פרקים | A-1 Pictures | במאי: הירויוקו קאנבה | יוצר מקורי: טסוקאסה פושימי


 

לקריאה נוספת:
 My Little Sister Can’t Be This Cute (ביקורת על העונה הראשונה)

לקריאה נוספת

השאר/י תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם