Ookami Shoujo to Kuro Ouji

על ידי רם קיץ פורסם ב דצמ 23, 2014

דבר אחד למדתי מ-Ookami Shoujo to Kuro Ouji: חשוב שיהיה לָך, כן לָך – טינייג'רית טיפוסית – חבר. כי אם לא יהיה לך חבר בתיכון, אוי ואבוי! לא יהיו לך חברות. כי מי תיקח אותָךְ ברצינות? מלבד זאת, איזו תכלית יש לך בחיים? את חיה כדי שיהיה לך חבר. את נושמת בשביל חבר. הוא קיים? סבבה, לכי תשָמְחי אותו. לא קיים? ובכן, מה את מבזבזת את הזמן בביקורות אינטרנט מיותרות? לכי מצאי לך גברבר, רצוי חתיך, שיהיה מוכן להכניס אותך לחיים שלו.

תלמדי מאריקה. אריקה עלתה לתיכון, ובהיעדר חבר היא לא הצליחה למצוא חן בעיני זוג פקצות. אך אריקה לא אמרה נואש! בדם יזע ודמעות היא רצתה להשיג לעצמה חבר, וכך מצאה אריקה את קיוֹיָה סאטה. סאטה-קוּן הוא חתיך אש, בחורות נופלות לרגליו וחיוכו כובש לבבות. לכאורה קשה לתפוס בחכה דג כמו סאטה-קוּן. אבל עם מעט אמונה והרבה יכולת – גם פיל יכול להעמיד-פנים-שהוא-בן-זוג-של תרנגולת.

כן כן, אף אחד לא אמר שהזוגיות מוכרחה להיות אותנטית. מספיק שתשכנעו מישהו להעמיד פנים (צלמו סלפי או משהו) ויש לכן כרומוזום Y להתגאות בו. אם מסרב החמוד להעמיד פנים שהוא בן-זוגכן, הרשו לעצמכן להתבזות ולרדת לשפל מדרגה, כלומר: תהיו הכלבות שלו. נשמע מוגזם? לא בשביל אריקה. עבורה, ההשפלה שווה את העובדה שמלך השכבה הוא בן-זוגה הפיקטיבי.

בואו נהיה כנים, Ookami Shoujo היא לא בדיוק דגל הפמיניזם; ראיתי יותר העצמה נשית בסרטי 'רמבו'. ובכל זאת… הסדרה… ותנו לי להסביר את עצמי קודם… לא כזו גרועה.

היינו עדים כבר לסדרות אנימה קומיות בעלות קונספטים בעייתיים יותר. זוכרים את B Gata H Kei? סדרה על נערה בת 15 שמטרת חייה היא לשכב עם 100 גברים? אף אחד לא אמר נגדה מילה. למעשה, כל סדרת אצ'י, או כזו שמכילה פנסרביס בו רואים למישהי את התחתונים (כלומר, 70% מסדרות האנימה בעולם) היא אוטומטית לא סדרה שאפשר לכנותה 'Girl-Friendly'. ביום בו לא יהיו 15 סדרות בעונה שמחפיצות נשים, יהיה זה היום בו אפשר לפנות בעיקר ל-Ookami Shoujo to Kuro Ouji בתלונות. וגם ל-B Gata H Kei על הדרך. ברצינות, מה נסגר?

Ookami Shoujo היא לא סדרת האנימה המצחיקה של העונה, ולצערה היא עלתה אחרי הפנינה הקומית Gekkan Shoujo Nozaki-kun, מה שהעלה את הציפיות שיש לאנשים היום מקומדיות. אם אתם חשים ברגרסיה בעקבות Nozaki-kun, לא תמצאו ב-Ookami Shoujo כתף תומכת. לכו לראות SKET Dance לשם כך. מה שכן תמצאו ב-Ookami Shoujo זו תבנית דבילית שלא לוקחת עצמה ברצינות, ובכל זאת מצליחה להקסים מדי פעם בזכות שימוש נכון בקלישאות הגדולות ביותר של הז'אנר.

בניגוד לקומדיות רומנטיות אחרות, Ookami Shoujo יכולה להתגאות בכך שהיא לא דורכת במקום: מערכת היחסים המעוותת בין מהשמה למהשמו מתפתחת. קצת מהר, כן, אבל לפחות הסדרה לא טוחנת במשך כל פרקיה את הקונספט של 'אם את רוצה שאמשיך להעמיד פנים שאני החבר שלך, צייתי לכל מה שאני אומר'. וזה נחמד, לולא השינויים וההתפתחויות (צ'יזיים ככל שיהיו) אני לא יודע אם הייתי שורד. יש גבול לכמות המזוכיזם שאני יכול לספוג.

חוץ מזה: הסדרה לא מקדשת את אריקה. חברתה הטובה ביותר צוחקת עליה, העלילה מגחיכה אותה, ואפילו סאטה-קוּן מביט בה לפעמים (טוב, כל הזמן) במבט של 'מה עובר עליך? ג'יז'. אה, ואני אוהב את סאטה-קון; יש משהו בסדיסט חסר הרגשות הזה שמעניק לו נפח ואישיות שלא רואים בדמויות אחרות. הניסיונות של הסדרה לפענח את המהוּת שלו הם לא יותר מפסיכולוגיה בגרוש, אוּלם אפילו אני רוצה שסאטה-קון יהיה החבר שלי.

תכלס, אין לכם הרבה סיבות להרים דווקא את האנימה הזו. אפילו האנימציה לא משהו. אם איכשהו במקרה ראיתם את כל סדרות האנימה המצחיקות הנחשבות, ואם יש לכם חסך, אני מניח ש-Ookami Shoujo היא לא פתרון נוראי במיוחד.

הטוב: מצחיקה לפעמים; מרגשת לפעמים; סאטה הוא דמות שאני אוהב.
הרע: מסרים בעייתיים; איכות הפקה ירודה.
והסלוגן: "Ookami Shoujo – לא פתרון נוראי במיוחד".

ציון במדד OK – סביר מינוס